והנה נכנס השר לוולבו הנוצצת והמרווחת שלו בדרך לדיון בו יחתום על צו המורה על העלאת תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית.
מה אכפת לו? הוא הרי לא יסע באוטובוס כשיש לו וולבו ונהג צמוד.
והנה יוצא השר מדירת היוקרה בצפון ת"א בדרך לדיון על מיגון ישובים בעוטף עזה
הוא יצביע נגד. מה אכפת לו? הדירה שלו לא מאויימת ע"י קסאם
ותכף השר יצא מלשכתו לדיון על העלאת תעריפי החשמל. הוא ישאיר את האורות דולקים.
לא שהוא משלם על זה אבל הציבור כן אז מה אכפת לו?
ותכף השר יקפוץ למסעדת יוקרה לנהל דיון על הסובסידיות למצרכי יסוד
בין קלימרי (כשר בהשגחת הבד"צ לצורך המטאפורה) לפירות ים ויחליט לצמצם את הסובסידיה.
ואלו שאין להם כסף ללחם אחיד? שיאכלו חול
פה בארץ חמדת אבות
כבר אין מה לקוות...

טקסט נשכני וכתוב היטב. הייתי שוקלת להאריך אותו טיפה כדי להדגיש את הנקודה, למרות שגם ככה הוא מעביר את הכוונה מצויין.

מזכיר לי טקסט של יאיר לפיד. האם חשת תסכול או כעס?

שנראה כמו התחלה של משהו חדש אבל התוצאה ידועה מראש