26-12-2008, 10:26
|
|
|
חבר מתאריך: 02.05.07
הודעות: 1,264
|
|
אני לומד באוניברסיטת תל אביב, שנה ג (ובעזרת השם אחרונה) ביולוגיה מורחב.
פיסיקה ב, מבוא למדעי הצמח וכימיה אורגנית (בנוסף לעוד 2 קורסים שעשיתי מחדש ועברתי בשנה ב) הם קורסי חובה שנה א שנכשלתי בהם. עקב נסיבות מיוחדות ניתן לי המשך לימודים על תנאי, ובגלל התנגשות במערכת בין קורסי חובה שנה ב לקורסים האלה, היה נראה לי בזמנו הכי הגיוני לתת עדיפות לקורסי חובה שנה ב ולדחות את ה3 האלה לשנה ג, כשהמערכת כבר הרבה יותר גמישה.
אבל מה הייתי צעיר ולא הבנתי את המשמעות של ה"תנאי" וגם לא הייתי מודע בכלל לאפשרות של הארכת תואר ל4 שנים (כיום אני יודע שזה מאוד נפוץ) או לעובדה שאסור בהחלט לדחות קורסי חובה שנה א לשנה ג.
קיצר סיבוך אחד גדול, אני כמובן מודה שפישלתי אבל החוסר מקצועיות של ההנהלה והמזכירות באמת הדהימה אותי.
לביוכימיה א (חובה שנה ב) המזכירה רשמה אותי פיזית כשאני יושב מולה, כאשר כימיה אורגנית הינה דרישת קדם לקורס זה. איך התאפשר מצב כזה? כמה פשוט זה לכתוב תוכנה שתעלה ALERT כאשר סטודנט רשום לקורס ולא למד את הדרישות קדם? הרי הכככככל נמצא שם בתוך המחשב.
מה גם שלא היה מצב שאני אעמוד בתנאי (שכמובן לא היה לעבור את כל חמשת הקורסים עד סוף התואר, אלא לעבור את כל הקורסים בשנה ב) כי בכלל לא הייתי רשום לכל חמשתם בשנה ב!
אז ממש לפני איזה שבועיים נפל להם האסימון שמשהו לא בסדר, אחרי שאני כבר איזה שנה וחצי עם התוכנית האישית שלי חושב שהכל סבבה ויהיה בסדר - המזכירה קוראת לי אליה דחוף ואומרת לי שלא עמדתי בתנאי (עוד פעם, למה זה נודע לכם רק באמצע סמס א של שנה ג?!?) ואם אני לא מקבל אישור מועדת הוראה עד סוף השבוע היא עוצרת לי את הלימודים.אשכרה מאיימת עליי, לא ניסתה למצוא הסברים או לעזור או שום דבר בסגנון.
בינתיים כמובן דיברתי עם אחד הפרופ' מועדת ההוראה ואמרתי לו שואללה פישלתי וכמובן האשמתי רק עצמי - והוא הבין שזה לא כאילו עשיתי את מה שעשיתי וקיוותי שאף אחד לא יסים לב, ומה גם כבר התחלתי סמינריון ואנחנו כבר באמצע הסמסטר.... אז הוא אישר לי המשך לימודים.
זאת גם הסיבה שאני לוקח כמות די מטורפת של קורסים השנה (יוצא שבשנה ג אני לומד יותר שעות מאשר שנה א וב ביחד) - אני נעול על סיום תואר ב3 שנים (אין מצב שאני נשאר עוד שנה בלי להתאבד.)
_____________________________________
Keep away from people who try to belittle your ambitions. Small people always do that, but the really great ones make you feel that you, too, can become great. .
|