אולי זה הרגע היחיד שבו אני באמת שפוי כי בעצם רק אני יודע על מה אני חושב ומה אני מרגיש ובמה אני לא מאמין ומה אני יודע.
והנה באה הדרך שאני הולך בה מתוך אמונה שלמה שכל מה שאני עושה הוא בסדר מבחינתי.
וכנראה שלא כל כך מעניין אותי מה כל אחד חושב כי אחרי הכל זו החלטה שלי.
והחיים שלי ואני אעשה בהם מה שאני רוצה.
לא חושב שלמישהו שאני לא מכיר ולא מכיר אותי יכולה להיות הזכות להחליט מה יקרה אצלי בחיים במה אני אאמין ומה ההשלכות של מעשיי.
אי אפשר לכפות עליי אחריות או משהו בדומה למעשיי כי אם לא הייתי מאמין בהם לא הייתי עושה זאת.
אני לא פונה לאף אחד אלא מנסה לסגור קצוות כדי שאולי מישהו יילמד מהמקרה הזה אחרת לא הייתה הרבה תכלית למעשיי או למחשבותיי
אני לא חושב שיש יותר טוב ממני או יותר מבין ממני לגבי מה שקורה מסביבי כי זה הרי אני שפועל ואני שגורם לדברים לקרות אז למה שאני לא אבין אותם על הצד הטוב ביותר
כל מה שעסקתי בו או חשבתי עליו יצא על הצד הטוב ביותר ונהניתי מכל רגע עד עצם היום הזה שבו הבנתי כנראה שלא משנה מה אתה עושה
יש מישהו שמאמין בההפך ומנסה ומצליח לכפות את זה עלייך.
כמו שכופים עליי עכשיו לעשות משהו שאני לא מאמין בו נאלצתי לבחור בדרך שאני מאמין בה ולא בדרך שמישהו אחר חושב
מוזר שדווקא בתחילת חייו של אדם כמו שאני מגדיר את מצבי אחרי שהחלטתי מה אני רוצה לעשות בחיים איפה אני רוצה לגור את מי אני רוצה לאהוב
ואת עצם העובדה שכל אדם שווה בעיניי ללא הבדל דת גזע מין או גיל.
בקשר למדינה הזאת מסתבר שאני לא בנאדם אלא מספר למשך כל החיים
מתחיל בתאריך לידה שנולדתי בו למספר הזהות בגיל 16 למספר האישי בצבא ולמספר התיק שלך במקרה ועברת על החוק.
מצב החשבון שלך בבנק כמה אתה יכול לבזבז על שטויות שאנשים מנסים למכור לך.
לא נסיתי לעולם לגרום למישהו לעשות משהו כנגד רצונו ולא רציתי לעולם שמישהו יגרום לי לעשות משהו כנגד רצוני.
תמיד עזרתי ותמיד ידעתי לעזור בזמן המתאים.
כל חיי עסקתי בדברים שלא בהכרך כרוכים בכסף אלא בהנאה לשמה. אם אפשר לעשות מזה מחייה אז למה לא.
כל חיי נתתי לאחר כי האמנתי שאם נותנים אז מקבלים בהתאם.
מסתבר שלא.
אני לא מפחד משום דבר ולא מאמין שלפחד זו הדרך לא רוצה להתקע בשום מקום ורוצה להתפתח תמיד ולשאוף להיות הנחמד ביותר הטוב ביותר והאוהב ביותר.
תמיד האמנתי בנאמנות ובאמת.
כשאשר טעיתי שילמתי על מעשיי כי האמנתי שאני צריך לשלם.
הגעתי למצב שאני מרגיש חסר אונים ומתוסכל כי הבנתי שלא משנה מה אני אעשה תמיד יבוא מישהו ויתנגד למעשיי לא משנה למה.
אהבתי להיות עצוב אהבתי להיות שמח. אהבתי להתנגד ואהבתי להתווכח.
אהבתי לכתוב ואהבתי לשיר.
אהבתי לחשוב ואהבתי לנתח אהבתי לשפוט אנשים על הצד הטוב ביותר ולא לשלול מהם זכויות בשום אופן.
רק בגלל זה כנראה הגעתי לסוף הדרך כי אני לא רואה המשך שפוי מכאן והלאה. אם אני לא מאמין במקום שאני חי בו או באנשים שסביבי.
לחשוב איזה סבל זה לדעת שאין לך תכלית בחייו של אף אדם ואתה לא יכול לסמוך על אף אחד.
ושאם אחסר למישהו זה יהיה רק בגלל שלימדו אותנו שאם מישהו הלך אז אנחנו סובלים. ואנחנו לא חושבים לרגע על הסבל שהוא עבר.
כי אם היינו חושבים אז היינו מגיעים למסקנה ואז הוא לא היה סובל.
אני רוצה שמישהו אחד מספיק ייקרא את זה ויבין שאולי אי אפשר לשנות אבל לפחות לא להתעלם.
לאיפה אני ממשיך מכאן אני לא יודע אבל אני מקווה שזה יהיה למקום טוב יותר.
למרבה הצער אני רוצה להגיד לכל מי שהיה קשור בחיי שאם הגעתי למצב הזה אז עצם היכרותי אתכם לא עזרה לי בכלום.
לא היה נחמד לחיות כאן ולא יהיה בכלל נחמד להמשיך. לא מוכן להביא ילדים לעולם או להמשיך לחיות במקום שכל תשתיתו מבוססת
על אם אני אפגע שמישהו אחר אז אני אהיה בטוח. לא רוצה לפחד מאף אחד ורוצה לתת לכולם לחיות במוסריות וברוגע.
אז לא לבכות עליי כי אני לא הייתי בוכה עליכם. כל הזמן שהייתי כאן רק גרם לי להבין עם השנים שאין לי אף אחד חוץ מעצמי.
ולא כיף להיות לבד. אין לי מטרה כי היא נהרסה עם השנים.
אני בלב שלם עוזב כי כבר לא אכפת לי מאף אחד וחבל שזאת המסקנה ברגע יחיד של שפיות.
היחיד שחשוב לי ואני אוהב אותו זה אני לכן אני מאמין שיהיה לי יותר טוב לעזוב מלהמשיך להיות כאן ללא מטרה.
אז אסיים משפט שהוא הדבר היחיד שנשאר מכל אמונותיי:
"אני זה מה שהדמיון שלי רוצה שאהיה, כי זה הדבר היחיד שהוא באמת שלי"

(סיון, אם יש טעויות תתקני כי לא היה לי כח לעשות הגהה)

אני צריכה לבוא אליך? לדאוג?

חחחח.... מותר לך להגיב אבל

אוקיי, עכשיו משנרגעתי, אני יכולה להגיב.

טעויות בהגהה (עדיין לא עברתי על זה להגהה) אני אתקן אם יש- הקונספט של מה שכתבת מטריד מאוד. המחשבה של "אם אין אני לי" היא מחשבה שעוברת לכולנו בראש, אבל אני בטוחה שלרוב המוחלט של ציבור האנשים זה לא עובר בכזו בהירות.
הטקסט הוא מעין טקסט סיכום ופרידה, אבל יש פה משהו נוסף- יש כאן גם פרידה מעצמך באופן מסויים, פרידה מעצמך של עד כה ואולי התחלה של עצמך כמישהו/ משהו אחר.
ההשלמה עם העובדה שבעצם אף אחד לא תורם לך באופן אינטלקטואלי או רגשי היא השלמה עצובה מאוד, ויש בה לדעתי גם משהו אגואיסטי ויהיר (וזו לא ביקורת עליך אלא על הטקסט)- האם אתה באמת לא מוצא תכנים באנשים הסובבים אותך? יכול להיות שאתה לא מחפש מספיק ומסתפק ברובד הראשוני והרדוד ביותר?

נקודות למחשבה.

אני מבין מה את אומרת. אני מדבר על כך שאין את הגרעין שממנו צומח העץ בכל אחד מאיתנו.
איננו שומרים עליו יותר ורק מתרכזים בזבל.... פעם היינו בני אדם אוהבי טבע ופשוטים.
היום הפכנו לסוג של אנשים שבעצם נלקחה מהם זהותם והוחלפה במה שהחברה מכתיבה.
הבעיה היותר גדולה שאין אופציות חלופיות... למעשה העולם הזה נהפך לאשליה ואני מת לצאת ממנו.

אני יכולה להתחבר למה שאתה אומר, מצד שני אני חושבת שיש בעולם המוני דברים יפים. אני חושבת שבכל אחד שפעם היתה בו הכמיהה לטבע והפשטות- משהו מזה נשאר. אצל חלק הכל נשאר.

צריך לדעת היכן לחפש.

שלמות עצמית יהירה ואגואיסטית. מתוקף העובדה שחלק מהנאמר לדעתי נכון... אך אינו מוכן להתמודד עם המציאות. על-פי הטקסט, אתה נותן למציאות לנצח אותך. למה מי הם האנשים הללו שנותנים ל'זבל' לשלוט? אנשים שיודעים ולא יודעים את העובדות בשטח.
יש האומרים: "אל תאבד עצמך אל הדעת!". ברגע שאתה הופך למודע לחייך אז מתחיל דיכדוך.... שנאה כללית לכולם. אף אחד לא 'שווה' שאני אעשה משהו בשבילו יותר. אחרי-הכל , בשביל מה? בשביל שהוא יגיד תודה וזהו......
פעם אנוכי האמין בדברים שכתבת אף יותר בקיצוניות... עצם ה'תגלית' הזו גרם לי לאבד שפיות לזמן מה או ,בעצם, להיות שפוי....
כתבת:
"אהבתי להיות עצוב אהבתי להיות שמח. אהבתי להתנגד ואהבתי להתווכח.
אהבתי לכתוב ואהבתי לשיר.
אהבתי לחשוב ואהבתי לנתח אהבתי לשפוט אנשים על הצד הטוב ביותר ולא לשלול מהם זכויות בשום אופן."

* אם אהבת לעשות הרבה דברים. מה גרם לך להפסיק לאהוב אותם?

כמו כן, בהמשך כתבת:
"אני לא מאמין במקום שאני חי בו או באנשים שסביבי."

*** האמונה שלך לא צריכה להיות במקום/אנשים אחרים ואולי גם לא בסוג של אל... האמונה היא בעצמך!!! להאמין בעצמך מעל הכל!!!

ציטוט:
"לחשוב איזה סבל זה לדעת שאין לך תכלית בחייו של אף אדם ואתה לא יכול לסמוך על אף אחד."

*** ורק עכשיו קלטת את זה? 'בוקר טוב אליהו.....'

ציטוט:
" ושאם אחסר למישהו זה יהיה רק בגלל שלימדו אותנו שאם מישהו הלך אז אנחנו סובלים.
ואנחנו לא חושבים לרגע על הסבל שהוא עבר."

***אם מישהו הלך-אנחנו בוכים וממשיכים הלאה. וחשבים על הסבל אבל לא מתעמקים בזה יותר מדי כי זה ידכא לנו את שאר הימים.

ציטוט:
כי אם היינו חושבים אז היינו מגיעים למסקנה ואז הוא לא היה סובל.

* לאיזו מסקנה אמורים אנו להגיע? והאם,באמת, אז הוא לא היה סובל....

ציטוט:
"אני רוצה שמישהו אחד מספיק ייקרא את זה ויבין שאולי אי אפשר לשנות אבל לפחות לא להתעלם."

*** למה לא להתעלם? כדי שנבין שהחיים הם דיכאון אחד מתמשך וכולם חרא והכל חרא ואין מה לעשות?
'בשורה משמחת ביותר'

ציטוט:
" אם אני אפגע במישהו אחר אז אני אהיה בטוח."
*** לא חייבים לפגוע באף אחד. פשוט להיות מציאותיים ולגרום לאחר להבין שישנן עובדות בשטח... וככה לצערנו זה עובד ואין, כרגע, דרך לשנות את זה.

ציטוט:
"אין לי מטרה כי היא נהרסה עם השנים."
*** על איזו מטרה מדובר? אולי עקב העובדה שאיבדת את מטרתך אתה כועס ומאשים את השאר.- יצא פסיכולוגי משהו. אבל אולי זה נכון. ** עצה: למצוא מטרה חדשה!!!! לוקח זמן....

ציטוט:
"אני בלב שלם עוזב כי כבר לא אכפת לי מאף אחד וחבל שזאת המסקנה ברגע יחיד של שפיות.
*** הלב לא שלם עם הרבה דברים שעברו עליו והוא צריך סוג של פורקן.... העצבים עלו למוח ודירדרו אותו- זה הצד הפסיכולוגי שלי אומר. אה, כן. אני שונא פסיכולוגים..... אבל תמצא פורקן... תהיה בנאלי... זה מה שנשאר בחיים. הכל שטותי/מעפן/ לא שווה פירור... עכשיו תתמודד עם זה.

ציטוט:
" היחיד שחשוב לי ואני אוהב אותו זה אני"
***אגואיזם שולט ברמות של חוסר הבנה לקראת הסוף. מצב מדכדך לכשלעצמו....

ציטוט:
""אני זה מה שהדמיון שלי רוצה שאהיה, כי זה הדבר היחיד שהוא באמת שלי"

*** אם זה המשפט היחיד שנשאר?
אין ספק שצריך ללמד אותך עוד כמה דברים על החיים לפני שאתה זורק אותם לפח!!!!

לסיכום: וזה יצא ארוך מאודדדדדדדדדדדדד

לא ראית כלום, לא קרה שום דבר, אבל לתת לאנשים חסרי התכלית האלה לקחת משהו שלא מגיע להם. אתה חושב שחיים רק פעם אחת?


אני לא מצטער על התגובה. יש להתמודד עם המציאות שיש אנשים ויש אנשים וזהו

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"

אני שמח שזה עשה לך משהו.....
זה אומר שהבנת...
קטע זה מסכם את החלק מחיי שנפרדתי ממנו.