 |
19-12-2008, 17:12
|
|
|
|
חבר מתאריך: 22.03.03
הודעות: 644
|
|
|
הגמד של יוחאי
החלטתי לפרסם פה משהו קטן שכתבתי לא מזמן, הייתי שמח לקבל מכם ביקורות, רעות\טובות, הכל יתקבל בברכה.
הגמד של יוחאי
מאז שיוחאי זוכר את עצמו הוא זוכר גם את הגמד שלו.
ליוחאי היה מין גמד קטן כזה, שישב לו בנוחות בחלק האחורי של הראש, איפשהו על האונה השמאלית.
לגמד יוחאי קרא יגאל, כי פעם השם הזה הצחיק אותו ממש, ויגאל, תמיד היה שם בשבילו, אמר לו מה לעשות, מה להגיד ובעיקר מה לחשוב.
במשך שנים היחסים בין יוחאי ויגאל היו חמים, איכשהו יגאל תמיד הציל את יוחאי, תמיד השיג לו זיונים, ציונים טובים ובגדול יוחאי היה תלוי פחות או יותר בגמד שלו.
אפילו בצו הראשון, כבר בכיתה י"א, הגמד תמיד טפטף ליוחאי "קרבי אתה לא תהיה, רד מזה! יש לנו יותר מדי דברים לעשות עכשיו, תבקש קב"ן, אני אדאג לשאר"
ובגלל שהגמד תמיד צדק והציל את יוחאי, הוא החליט לעשות מה שהוא אמר לו.
את הצבא יוחאי ויגאל העבירו 20 דקות מהבית,8\17, ובגלל שהגמד אמר שככה זה צריך להיות, אז יוחאי היה מאושר,כי הצחוקים המשיכו, הזיונים גם ובגדול היו לו אחלה של חיים.
אחרי הצבא הגמד אמר ליוחאי שיסעו להודו קצת, "אבל יגאל.. אני שונא את כל החרא הזה של שוחות ועניינים, בוא אירופה, משהו בראש טוב"
עם הגמד, אחרי 21 שנים ביחד, הבין שלא מתווכחים, אחרי הכול קשה לא לעשות משהו שגמד שיושב לך על המוח אומר לך כן לעשות, ואיכשהו זה תמיד יצא טוב.
בהודו יוחאי פגש את אהבת חייו, היא הייתה כמו החלומות שלו, שיער שחור חלק, נמשים, לא ממש גבוהה וממש מצחיקה, שזה דבר נורא נדיר אצל בחורות, אמנם יוחאי התאהב כבר כמה פעמים בעבר, אבל הגמד תמיד טיפרד לו הכול, גרם לו לעשות את הדבר הכי גרוע שיכול להיות והרס את כל הסיכויים.
אבל עם שירן (ככה קראו לה) זה היה שונה, יוחאי הקשיב פחות ופחות למה שיגאל אמר לו והתחיל להתמסר אליה לחלוטין.
כבר שחזרו מהודו יוחאי וישרן עברו לגור ביחד, דירה ממוצעת אבל באמת סבבה לגמרי, מקום בת"א שיחסית לת"א הייתה ממש שקטה.
הגמד הרגיש איך הוא מאבד את יוחאי שלו יום אחרי יום, איך בן טיפוחיו הולך אחרי בחורה שפגש חצי שנה קודם לכן, וזה לא שהגמד לא מחא,נהפכו, הוא לא הפסיק "יוחאי אתה תתחרט על זה, אנחנו כל החיים ביחד וככה אתה זונח אותי?אתה תשלם!"
אבל מרוב שיוחאי היה מאוהב ומסוחרר מעל הראש לא היה לו אכפת, ככה לאט לאט הגמד הפסיק לדבר, כל יום דיבר פחות ופחות.
אחרי עוד שנה של זוגיות מדהימה עם שירן, יוחאי ושירן החליטו להתחתן, בשנייה שהגמד שמע את זה הוא לא יכול היה לשתוק יותר "יוחאי אתה מפסיק עם זה עכשיו, חשבתי שזה יעבור לך ואתה רוצה קצת פסק זמן ממני אבל עכשיו אתה עובר כל גבול!", יוחאי כמובן שכח את כל מה שהוא ויגאל עברו והתייחס אליו בביטול מוחלט "תקשיב, ותקשיב טוב" אמר יוחאי לגמד "אתה, את החלק שלך סיימת, תעבור הלאה".
הגמד, שלא ידע נפשו מרוב צער ותחושת בגידה פשוט שתק, הוא אמר לעצמו פעם אחר פעם שיוחאי עוד ישלם על הכול, והוא לא מכיר גמדים, הם חתיכת בני זונות רעים, והם זוכרים יותר מבדואים.
החתונה הייתה נהדרת, ההורים של יוחאי היו מאושרים שראו את הבן מתמסד (הוא גם התחיל ללמוד לפני כמה חודשים באוניברסיטה, מה שבכלל הכניס את אמא שלו לאקסטאזה).
כמו בספר, גם ליוחאי ושירן נולדו ילדים, 3,שתי בנות ובן, יותר מקסימים מהם לא יהיו.
וככה השנים עברו, שנה אחר שנה, והגמד חיכה ליוחאי בפינה ומדי פעם סינן "חכה חכה, כל כלב בא יומו, אשכנזי מניאק", לאיומים, כמובן, יוחאי לא התייחס, הרי החיים שלו היו מושלמים, ממש על הכביש המהיר להצלחה ולאושר.
לכבוד חתונת הכסף שלהם החליטו יוחאי ושירן לחזור למקום בו הם הכירו, הודו, בכפר קטן ומסריח עם יותר תיירים ממקומיים.
ליד הכפר היה חוף מדהים שממנו הם זכרו בעיקר את מסיבות הירח מלא ואת הסמים שהלכו שם, אז באופוריית הנוסטלגיה שאפפה את יוחאי ושירן החליטו להרגיש שוב בני 20 וכל אחד מהם שם קרטון מתחת ללשון.
התגובות הכימיות העירו את יגאל, שמאז שיוחאי לא מקשיב לו, בעיקר ישן.
בסיפוק ותחושת ניצחון אדירה יגאל סינן לעצמו "זהו, החגיגה נגמרה".
יגאל נתפס במקום נורא ספציפי במוח,במקומות האלה שלפעמים חוטפים בהם כאב ראש ואלוהים יודע איך להפסיק את זה.
אז ככה, באמצע הטריפ של יוחאי, תקף אותו כאב חד במח, מה זה חד, כמו פטיש אוויר שתקוע לך ליד הרקות ולא מפסיק לדפוק (שזה מה שבערך הגמד עשה).
באותה שנייה יוחאי רץ לשוחה שלו ומייד נזכר בגמד, "יא חתיכת גמד בן זונה! מה אתה עושה לי? תפסיק או שאני דופק אותך", "אוהו, מישהו נזכר בי" אמר הגמד בקול מלא תחושת ניצחון וסיפוק "זנחת אותי שנים ועכשיו אתה נזכר בי, יודע מה? לך להזדיין, אני הולך לדפוק לך פה בראש עד המוות, חתיכת בן זונה כפוי טובה".
יוחאי שלא הצליח לסבול את זה ראה מחוץ לשוחה חנות, שהדבר הכי מוזר בה, שפתאום הוא קלט שהיא מוכרת את הדברים הכי לא קשורים, מסבון רחצה,אוכל ועד כלי עבודה.
יותר מכולם נצצה לו שם מקדחה אדירה של בוש, בגלל ההשפעה של הסמים (ובעיקר של הגמד) הרעיון הכי טוב שיוחאי יכול היה לחשוב עליו באותו רגע היה לקחת את המקדחה ולהוציא את הגמד הבן זונה מהמח שלו.
"חתיכת אידיוט, אתה בחיים לא תצליח, אתה תקדח לעצמך בראש? תבין, אני פה בשביל להישאר אח שלי, או שאתה נפרד מהפוסטמה הקטנה שלך וחוזרים לחיים הטובים או שאני חונה לך פה עד גיל 70"
את הכאב, לא רק שיוחאי לא יוכל לשאת עד גיל 70, הוא לא יוכל לשאת אותו עוד 5 דקות.
בשנייה שיוחאי חיבר את מקדחת הבוש לחשמל, נכנסה שירן לחדר, מזועזעת ממה שהיא רואה
"יוחאי תשלוט על עצמך! תניח את זה מייד" יוחאי בביטחון עצמי מלא אמר לה "אל תדאגי לי יפתי"
משום מה, הוא הרגיש שהיא הדבר הכי יפה שהוא ראה בחיים שלו, כאילו הרגשות שלו כלפיה עלו שלב," אני אוציא את הגמד מהראש בשנייה ונחזור לחיים שלנו, הכול בשליטה נסיכה".
המקדחה התחילה לפעול ולהסתובב (כמו שכתוב עלייה) ב1500 סל"ד, וזה חתיכת דבר, ויוחאי צעק
"נו יגאל, גיבור שלי, אתה יוצא או שאני מוציא אותך ממני?!"
יגאל רק צחק וצחק "חתיכת מטומטם, מעולם לא היית מוצלח בלעדיי, אתה תוציא אותי את תקדח לעצמך בראש, ואז תמות, כמו כלב מסומם פה עם מוח מנוקב, מול אשתך, מה ההורים הנפלאים שלך יחשבו?"
יגאל מעלם לא חש יותר סיפוק, אפילו לא שהביאו את נועה, הכוסית של השכבה בכיתה י"ב.
בשנייה אחת יוחאי דחף את מקדחת הבוש עמוק עמוק בתוך הרקה שלו, הוא הרגיש את העור מסתובב ונקרע ממנו אחרי פחות משנייה, המקדח כבר היה במרכז המוח של יוחאי, אבל הוא היה בתחושת עמוק מטורפת "תצא חתיכת בן זונה, יא גמד מניאק!" ויגאל רק צחק יותר ויותר, מה שחירפן את יוחאי עוד יותר.
הוא העביר שוב ושוב את המקדחה בראש שלו, והמוח שלו התחיל לנזול מכל מקום.
בשנייה שהגלגלת של יוחאי הייתה חצי בחוץ, שירן כבר התעלפה מכל מה שקורה, אבל ליוחאי זה לא הזיז.
"כן תמשיך מטומטם, איתי זה בחיים לא היה קורה לך" סינן הגמד.
אחרי בערך דקה שלמה יוחאי התמוטט, כל המוח שלו היה מפוזר בכל השוחה המסריחה, דם בכל מקום, שרידי גולגולת.
הגמד המניאק הסתתר באזור של עמוד השדרה (יוחאי תכנן להגיע גם לשם, אבל הוא מת לפני),אז מתי שיוחאי שכב מפרכס הגמד צעד לו בנוחות מחוץ למוח.
"נו, חתיכת אידיוט" התחיל הגמד לומר למה שנשאר מיוחאי (וזה לא הרבה) "עכשיו אתה מת, אני חי, מה יצא לך מזה?"
עין שמאל של יוחאי הציצה בכוחותיה האחרונים אל הגמד עם מבט מסכן ועצוב "תסתכל עד מחר טמבל"
המשיך הגמד "אתה רואה את שירן היפה שלך? אני מותח קצת איברים פה ותוך 5 דקות מזדחל לראש היפה שלה, תוך שבוע היא תשכח אותך ותוך שבועיים..."
העין של יוחאי התחילה לדמוע ולרעוד כאילו שואלת מה יהיה עוד שבועיים.
"עוד שבועיים? עוד שבועיים הבת זונה הזאת תזדיין עם חצי תל אביב".
איתו זה לא היה קורה לו, חשב יוחאי גוסס.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
