בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי SkyMarshal שמתחילה ב "צ'רנוביל-2 - סיפורו של הפרויקט " Duga" (אשכול כבד)"
יש לציין שמכ"מי גילוי מטרות מעבר לאופק (OTH) נבנו גם במדינות אחרות, בין היתר בארה"ב (הפרויקטים הרשונים היו "Tepee" ופרויקט "MADRE"), בצרפת [a], באוסטרליה [b], ונבחנים אף במדינות נוספות כמו קנדה [с]. התכונות העיקריות ומידת ההצלחה משתנים בין פרויקט לפרויקט. בסקירה זו אתמקד רק בהיסטוריה של מכ"מי OTH סובייטיים מפרוייקט "Duga".
ההתחלה
ב-1946 גילה פרופ' ניקולאי קבאנוב (N.I Kabanov) כי גלי רדיו קצרים (HF) יכולים להתפשט למרחקים ארוכים בעזרת החזרה מהקרקע והיונוספירה [1]. תופעה זו, שנקראה על שמו, אפקט קבאנוב, (Kabanov's Effect) הייתה בסיס להצעת שיטה לגילוי עצמים במרחקים של אלפי קילומטרים ע"י מכ"מים שהשתמשו ביונוספירה כ"מראה" עבור השידור. על בסיס הגילוי הוחלט על הקמת פרויקט מחקר "Veer" ("מניפה") במכון מחקר מדעי-16 (NII-16), תחת הנהלתו של קבאנוב, במטרה לבנות את המכ"ם הראשון לגילוי מטרות מעבר לאופק (Over-the-horizon radar) . מתקן ניסויים נבנה בסביבת מוסקווה ונועד לתצפת לכיוון טורקיה ולגלות מטרות במרחקים מ-1000 עד 3000 ק"מ. אבל ב-1950 הפרויקט נסגר עקב קשיים טכניים.
ב-1958, מבלי לדעת על עבודות קודמות בתחום (עקב החשאיות סביב הנושא), קבוצה של מהנדסים בראשות יפים שטירין (E. Shtyrin) הגתה רעיון דומה. הפעם אלו היו מהנדסים מ- NII-100 שהשתייך למשרד התקשורת הסובייטי. ההצעה קיבלה אישור ולאחר העברת הקבוצה לחסות משרד התעשייה ל-NII-101, הוחלט על הקמת פרויקט "Duga" ("קשת"). גם כאן הצוות נתקל בקשיים והיה חשש כי הפרויקט ייסגר [2]. אבל באותה העת הופיעו דיווחים כי על רעיונות דומים שוקדים גם בארה"ב (בפרט עבודתיו של William J. Thaler), ולכן ניתן אישור להמשיך בפיתוח. במהלך העבודות הועלתה אפשרות של הרחבת יכולות המכ"ם לגילוי שיגור טילים ממרחק של עד 6000 ק"מ, ע"י זיהוי ההפרעות שנוצרות ביונוספירה עקב מעבר הטיל. הכפלת הטווח התאפשרה ע"י החזרה כפולה של קרן מהיונוספירה (אנטנה-יונוספירה-קרקע-יונוספירה-מטרה וחזרה).
ב-1962 הנושא והצוותים הועברו למשרד תכנון מספר 37 שלפני כן עסק בייצור ופיתוח של מערכות מכ"ם מסוגS-25 (לפי נאטו: SA-1 Guild). משרד זה עתיד להתמקד בתחום של מכ"מי OTH בבריה"מ ורוסיה. בשנות ה-70 שמו שונה ל-"מכון מחקר מדעי לרדיו-קשר ארוך טווח" (NIIDAR), בו הוא ידוע גם היום [3].
ב-1961, לאחר סיום עבודות מחקר, הוחלט על בניית מתקן ניסיוני באוקראינה, ליד העיר ניקולייב (Nikolayev), שקיבל את הכינוי N-17 "Duga-1" [קואורדינאטות: 47°02′28.33″N 32°11′57.29″E]. הוחלט לכוונו לעבר קוסמודרום בייקונור, ע"מ לבדוק את ביצועיי המתקן. האנטנות עתירות המימדים נבנו במפעל המכונות של דניפרופטרובסק, ומרבית הציוד תוכנן ב- NIIDAR. הבנייה הושלמה ב-1963, וביולי 1964 הופעלה לראשונה. כ-3 דקות לאחר השיגור, על גבי מסכי המכשור במתקן התקבלו אותות שהעידו על זיהוי השיגור, במרחק של 3000 ק"מ [4].
בניסויים שנערכו בדצמבר 1964 המערכת Duga-1 הצליחה לזהות 6 שיגורים מתוך 10. עבודת מחקר על Duga-1 הסתיימה ב-1965, והוחלט להקים מכ"ם נסיוני Duga-2 (אינדקס 5N77 לפי GRAU) באותו האזור, ובאותו הכיוון (בייקונור). המהנדס הראשי עבור המערכת החדשה ועבור כל המערכות הבאות היה פראנץ קוזמינסקי (Franz Kuzminskii).
בניית המתקן הושלמה רק ב-1972, אבל תרומתו הייתה רבה לכל אורך ההקמה. הוכח כי ניתן לזהות את השיגורים ממרחק רב יותר וכי ניתן לפתח מערכת שתעקוב בצורה אוטומטית אחר שינויים ביונוספירה. הניסויים אפשרו לפתח את הציוד הטכני הדרוש והניבו נתונים חיוניים לבניית תחנות מכ"ם מבצעיות. עם זאת, היישום הפרקטי לגילוי השיגורים היה מוטל בספק. הסיכוי לגילוי מטרות בודדות היה נמוך וההפרעות ביונוספירה פגעו ביכולת המערכת לעקוב אחר אזור הקוטב הצפוני.
התפתחו ויכוחים בקרב הדרגים הגבוהים לגבי כדאיות המערכת. דוגמא לכך ניתן לראות אצל גרגוריי קיסונקו (Grigory Kisunko) שהיה אחראי על פיתוח מערכות נ"מ ומערכות הגנה נגד טילים (ביניהם גם מערכת A-35), מעביר בספרו ביקורת קשה על מערכת Duga [5]. קיסונקו כותב חד-משמעית כי הניסויים הראו כי המערכת נכשלה באיתור שיגורי טילים (גם בודדים וגם המוניים) וכי כל הפרויקט הינו טעות גדולה שנעשתה עקב דיסאינפורמציה מארה"ב (במטרה להחליש את כלכלת בריה"מ), ושגיאות שנעשו ע"י מנהלים לא מקצועיים. אציין שהרי טענות דומות נשמעו גם נגד פרויקטים אחרים של בריה"מ, כמו פרויקט החללית הרב פעמית "בוראן".
פעילות מבצעית
העבודות על 5N77 עוד לא הסתיימו, אבל לאחר דיונים רבים, ב-29 לספטמבר 1969 הוחלט על הקמת מערכת של מכ"מי OTH מסוג 5N32 לגילוי שיגורי טילים מארה"ב. כחלק מתכן ראשוני הוצע להקים שלושה מכ"מים, אבל מסיבות כלכליות נבנו שתיים. מכ"ם ראשון, עם כינוי Duga-1 נבנה באזור קייב (הבנייה הושלמה ב-1976), והוא כלל תחתנת שידור ליד העיר ליוביץ' (Lyubich, כ-60 ק"מ מצ'רנוביל ; קו' 51°38′15.98″N 30°42′10.41″E) ותחנת קליטה במרחק של כ-10 ק"מ מצ'רנוביל (קו' 51°18′19.06″N 30°03′57.35″E). המיקום נבחר בגלל הקרבה לתחנת כוח הגרעינית שסיפקה את ההספק הדרוש למתקן המכ"ם. סיבה נוספת – קרבה לאזור קייב, מה שאפשר שינוע אנשים וציוד מרחבי המדינה. הכינוי הצבאי של האתר היה צ'רנוביל-2. מכ"ם שני, Duga-2 נבנה במזרח הרחוק (הבנייה הושלמה ב-1978), בסביבת העיר קומסומולסק-נא-אמורה (Komsomolsk-Na-Amure): המשדר ליד הכפר בולשאייה קרטל [קו' 50°23′07.98″N 137°19′41.87″E] והמקלט ליד העיירה קירזאבוד [קו': 50°53′34.66″N 136°50′12.38″E].
המכ"ם 5N77 (ושתי המערכות שנבנו אחריו) היה קומפלקס מרשים מבחינת המידות. כמה נתונים: מימדי אנטנת המשדר: גובה – 85 מטר, אורך – 210 מטר. הבניין הראשי, באורך של 90 מטר כלל 26 משדרים, כל אחד בגדול של בית בעל שתי קומות. מימדי אנטנת המקלט: גובה 135 מטר, אורך – 300 מטר. האנטנה מורכבת מ-330 מקלטים, כל אחד כ-15 מטרים אורך וחצי מטר קוטר [6].
תחום התדרים המקורי של המכ"ם היה בין 3.26 ו-17.54 מגה-הרץ. עקב אופי שליחת הפעימות של המכ"ם, מכשירי רדיו שכוונו בתדר השידור השמיעו צלילים שהזכירו את נקירותיו של נַקָּר (Woodpecker) ומכאן בא הכינוי המערבי למערכת. בתחילת תקופת שירותו של המכ"ם בתוך תחום השיגור נכללו גם מספר תדרים ששימשו את התעופה האזרחית, ובריה"מ קיבלה תלונות רשמיות מכמה מדינות מערביות. בעקבות זה המכ"ם כוון כך שיפסח על התדרים הללו.
עבודת המערכת לא היתה יציבה, במיוחד במסלול גילוי העיקרי מעבר לקוטב הצפוני, בגלל הפרעות טבעיות ביונוספירה. חלק מדרישות הטכניות של מערכת מכ"ם לא הושגו. לכן ב-1981 הוחלט לבצע תוכנית שדרוג רחבת היקף במטרה לשפר את יכולות מכ"מי 5N32. כחלק מהתוכנית, בוצעה גם עבודת מחקר גדולה בשם "התוכנית הפולארית" (Polar Program) שמטרתה היתה לחקור באופן שיטתי את פיזור גלי רדיו באורכים קצרים ביונוספירה. בסיומה של התוכנית הפולארית, עבורה רוכזו משאבים רבים, נקבע כי ניתן לשפר באופן ניכר את יכולות המערכת (המבוססת על שתי תחנות המכ"ם) [7].
הסוף
לאחר אישור ממשלתי, התוכנית המבצעית לשדרוג המכ"ם בצ'רנוביל נקבעה לנובמבר 1986, אבל היא לא יצאה לפועל. ב-26 אפריל אראה התקלה המפורסמת בכור מספר 3 בתחנת כוח גרעינית בצ'רנוביל. תחנת המשדר בצ'רנוביל-2 הושבתה, ועד סוף 1986 כל הציוד הרגיש הועבר לקומסומולסק. לפני הפינוי בוצעו עבודות דיזאקטיבציה, שבזכותן האתר נקי יחסית מקרינה. עם זאת, היה ברור כי צ'רנוביל-2 לא יחזור לכלל השימוש בטווח הקרוב. גם המתקן בליוביץ' נסגר, והעיירה הצבאית לידו נזנחה [8].
אובדן המכ"ם פגעה מאוד במערכת שהתבססה על עבודה משותפת של שתי המכ"מים. לאחר שהתקבלו תוצאות חיוביות ממערכת לוויני תצפית US-KS (מערכת Oko, שממשיכה לפעול בשירות חיל החלל הרוסי גם כיום), משרד הגנה הסובייטי איבד את העניין במכ"מי OTH כחלק ממערכת הגנה נגד טילים [9]. ב-1988 הוחלט שלא להוציא לפועל את שדרוג התחנה Duga-2 בקומסומולסק. ב-14 לנובמבר 1989 המתקן הוצא משירות מערכת לגילוי טילים. ב-1990 פרצה שריפה באחד הבניינים במתקן והוחלט על סגירת האתר. ב-2002 הוחלט על השמדת ההמתקן בניקולאייב ע"י פיצוץ מבוקר [10]. גם המתקן ליד ליוביץ',תחנת המשדר של Duga-1, הושמדה.
נכון להיום, רק רכיב אחד של הפרויקט Duga נשאר לעמוד - מתקן הקליטה באתר צ'רנוביל-2. לאחר שנים של אבטחה רופפת באזור הסגור סביב הכור, המבקרים העיקריים באתר היו הבוזזים (בכינוי המקומי "Stalkers") או אוהבי אזורים נטושים ("Diggers" בסלנג הרוסי). ע"פ הפורומים של האחרונים בשנים האחרונות האתר נמצא תחת אבטחה ודרוש אישור על מנת להיכנס למתקן עצמו. היו גם דיונים לא רשמיים על פירוק המכ"ם, אבל בינתיים המתקן ממשיך לעמוד.
_____________________________________
Experiment provides Experience. Experience fortifies Theory. Knowledge is Power. The way is clear, the Challenge - strong. The Duty - inescapable. We must have the facts. Common sense calls for the facts. Now. -Lieutenant General William E. Kepner
נערך לאחרונה ע"י SkyMarshal בתאריך 27-12-2008 בשעה 14:33.
סיבה: תיקון שגיאה
|
ראשי
צ'אט
27-12-2008, 14:25
מצב כלאיים
