עדנה עמית (לילי בובש) נולדה ב-1927 בצ'כוסלובקיה. הובאה לגטו טרזין ב-1942, משם למחנה הריכוז אושוויץ, הועברה לעבודת כפייה לפרייברג ולאחר מכן למחנה הריכוז מאוטהאוזן שם שוחררה במאי 1945.
משנת 1947 חיה בישראל.

מצאתי לנכון להביא לכאן טקסט שלה שכתבה על חנוכה, לסיכום כלשהו של החג.


שמונה ימים מזדקרים,
ולאטם נמוגים.
בצד, בדד, עומד השרת הנאמן,
לכולם מאורו נתן.
חנוכה!
חוגגים את נצחון המכבים
שגרשו את היוונים?
ואת החושך אנו מגרשים?
אני מדליקה בחנוכה
נר אחד לזכר אבא יצחק,
שני לסבא משה,
שלישי לסבתא קטי,
רביעי לדודה סופי,
חמישי לאלה,
שישי לפאולה,
שביעי לדוד ריכרד,
שמיני למוריץ,
ואיפה בן דודי פריץ, ארנסט,
גרדה הקטנה, דני התינוק,
ברשימה עוד הרבה שמות...
הביאו יותר חנוכיות!
והסביבון ממשיך להסתובב,
ובין נס גדול לא היה פה
לפעמים נח ומתיישב.