ציטוט:

במקור נכתב על ידי המטה הכללי המטרה: לפגוע קשה בממשל חמאס על מנת לגרום למציאות בטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן

האם זו מטרה הגיונית?
איך מודדים הצלחה של "לפגוע קשה", "מציאות ביטחונית טובה יותר", "אורך זמן", "חיזוק הרתעה", "צמצום" ו-"ככל הניתן"? במטרים, סנטימרים, דציבלים אולי בכלל באחוזים?
להרוג את הנייה זה "לפגוע קשה"? ואת מחמוד א-זהאר?
שתי רקטות ביום, כל יום, אבל חודש אחרי שהמבצע יגמר זה "מציאות ביטחונית טובה יותר", "אורך זמן", "חיזוק הרתעה", "צמצום" ו-"ככל הניתן"?
חשבתי שהצבא השתנה משמעותית בשנתיים ומשהו האחרונות, האם עוד לא למדו בצה"ל להגדיר מטרה?
מה קרה למטרות הברורות כמו "להשמיד", "לכבוש" ו"להשתלט"?

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

במלחמה האחרונה בלבנון המטרה הוגדרה בהתחלה כ"מיגור/השמדת 'חזבאללה'", וראינו מה קרה. זה סוג של כסת"ח ריאליסטי.

בימים האחרונים מחלחלת בי התחושה, כי מתחת למעטה הסודיות של המבצע הקרקעי, אין למעשה דבר וכי גם מלחמה זו היא מלחמת פלזמות - הפלזמות של האזרחים בבית שמוכרים להם מלחמה שלמעשה לא מתקיימת בפועל.

הצבא מגדיר לעצמו משימות לביצוע על פי מטרות המבצע. מישהו יודע מהן המטרות שהגדיר הדרג המדיני לדרג הצבאי?

במלחמת לבנון השניה הגדיר אולמרט את המטרות ובהן שחרור החיילים החטופים, הסרת איום הרקטות מעל ישובי הצפון, הפסקת הברחות הנשק לחיזבאללה, סילוק החיזבאללה ופריסת צבא לבנון באזור הדרום.

עד לסיום המלחמה לא הושגו רוב המטרות הללו. חלקן משום שהיו שאפתניות מדי וחלקן משום שצה"ל לא הופעל בצורה הנכונה על ידי הדרג הצבאי והמדיני להשגת המטרות.

חוששני כי הסרט הזה חוזר על עצמו. לפי לבני, מטרת המבצע היא הפסקת ההברחות מתחת לפילדלפי. לפי ברק, המטרה היא תהדיה משופרת לזמן ארוך. לפי חיים רמון, המטרה צריכה להיות חיסול שלטון החמאס.
כולם מסכימים כי צריך להביא שקט לישובי הדרום.
אז מה באמת המטרות? ואם אף אחד לא יודע, איך צה"ל יקבע את המשימות?

ובינתיים, צה"ל מדשדש בעמדותיו מזה שבוע ימים, על כל המשמעות הנלווית לכך, האסטרטגית והטקטית. אין החלטה בדרג המדיני לאן מתקדמים. הלחץ הבינלאומי גובר וחלון ההזדמנויות קטן. המילואים מחכים להפעלה. בסרט הזה כבר היינו, לא?!
בפעם השניה במשך 3 שנים, כל העולם הערבי שמסביבנו רואה איך מקבלי ההחלטות מפחדים להפעיל את צבא היבשה של צה"ל. ודווקא עכשיו, כשצבא היבשה מוכן יותר מכל זמן אחר להפעלה.
מה זה אומר עלינו?

שלא רוצים להכנס לסמטאות עזה אם לא חייבים.

בעייני, מה שנכון לעשות זה לא להכנס לעזה אלה לכבוש את ציר פילדלפי ולהרחיב אותו לקילומטר או שניים על חשבון העיר רפיח. אבל אף אחד לא שואל אותי...

אם המטרה היא הפסקת הירי הרקטי אין לךברירה אלא להיכנס לסמטאות עזה. היכן שצה"ל נמצא אין ירי רקטי.
"תפיסת מרחבי שיגור" זו משימה יחסית קלה לביצוע כאשר מדובר בפאתי ג'בליה/בית חנון/סג'עיה.
מה קורה כאשר מרחבי השיגור שלך הם בתוך העיר עזה או בתוך ג'בליה?

אם המטרה היא מניעת ההברחות, אז אולי הצעתך היא נכונה. אבל אנחנו רואים שאף אחד לא מבצע אותה, למרות הזמן שחלף. והזמן, תמיד פועל לרעתינו. יש מועצת ביטחון על הראש, האיחוד האירופי, אובאמה (20 בינואר) ופגז ארטילרי טועה...

זה דיון עם ריח מאוד פוליטי וחוששני שהוא ינעל

ממש לא פוליטי. למבצע יכולות להיות מטרות שונות על הקשת הרחבה בין ימין ושמאל. אני מכיר שמאלנים רבים שדורשים להכניס את כל צה"ל פנימה וימנים שחושבים שהיה צריך להסתפק בחלק האווירי של המבצע. ולהפך.
אינני חושב כי מטרות המבצע הן פוליטיות. (אולי אני משלה את עצמי...)

כמו שכתבתי פה בעבר.
הרבה לפני השיגים טקטיים כלשהם המבצע הזה כבר השיג הישג אחד אדיר שלא יסולא בפז.
ב"שכונה" שבה אנו חיים אסור לך להיתפס כחלש, החאמס פרש את הרצון לא להלחם כחולשה וכאור ירוק להמשך ירי תוך שהוא חושב שישראל לא תגיב.
החאמס חטף מכה קשה וישראל הוכיחה שהיא יכולה להילחם כשצריך ולגרום אבידות קשות גם לארגון גרילה, ההרתעה הישראלית לדעתי שוקמה מאוד וגם החיזבאללה שלדעתי עוקב אחר המתרחש בעזה בשבע עיניים לא ממש רוצה לגרום להתרדרות בצפון.
החאמס מצידו לא ממש נלחם בצורה מאורגנת ונראה שרוב אנשיו בחרו להטמע באוכלוסיה האזרחית או להסתתר במנהרות, וזה משהו שידבוק בתדמיתו בעתיד.
נראה לי שהחאמס לא מבין שהוא הגזים עד שהוא לא מדמם- והוא מדמם.

בקשר להשיגים טקטיים:
לדעתי המבצע הזה השיג השגים טקטיים רבים ראשית היא פגיעה במאגרי תחמושת, מנהרות ותשתיות לחימה רבות, בדרג הפיקודי החאמס ובדרגי השטח שספג אבידות.
ניכר שבצה"ל הפנימו את לקחי לבנון השניה והטמיעו את הציוד והשינויים הנדרשים.
מי שיש לו פנטזיה על הפסקה מוחלטת של השיגורים-לפחות תוך זמן קצר חי באשליות.

להמשיך להבליג ולא לצאת למבצע הזה- זו היתה יכולה להיות הטעות החמורה ביותר שישראל היתה יכולה לעשות ולגרום לרבים בעולם הערבי שניתן להמשיך ולהתקיף את אזרחי מדינת ישראל.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

אני מודה כי במשך זמן מה חשבתי כמוך בדיוק. והדברים היו נכונים אם לא היינו נכנסים בכלל למבצע הקרקעי.
אבל מרגע שנכנסנו קרקעית, בלי שמטרות המבצע (שלפיו נגזרות המשימות) חדות וברורות - אני חושש כי שכרנו יוצא בהפסדנו.
כל העולם מכיר את יכולותיו של חיל האוויר הישראלי ומתפעל מהמודיעין המדוייק. הוכחנו את זה גם במלחמת לבנון השניה. הפעלת הכח הקרקעי היא שטעונה הוכחה. האם לדרג המדיני יש את ה"ביצים" המתאימות והאם לדרג הצבאי יש את היכולת. כולם בוחנים אותנו בשאלה זו. אם נפסיק היום, לא השגנו כלום. אדרבה, אנחנו רק מראים כי אנחנו מפחדים להפעיל את הכח הקרקעי שלנו וההרתעה שלנו תחלש עוד יותר!!!
זה כמו אקדח שנשלף - שלוף אותו רק אם אתה באמת מתכוון להשתמש בו. אם הוא לא טעון, אל תשלוף אותו כי מהר מאוד יעלו על הבלוף.

אם היית מסתפק רק בהפצצות מהאוויר החאמס היה מפרש את זה כפחד להכנס לרצועה ואישור לשליטתו הצבאית ברצועה, כתוצאה מכך הוא היה יכול לשווק את "ההישג" הזה לאוכלוסיה שהיתה רואה בו כח צבאי שמרתיע את ישראל ועל כך הם היו תומכים בו מה שהיה רק מגביר את ירי הרקטות אחרי התקיפה.
המנעות מהמבצע הקרקעי -זו היתה יכולה להיות טעות, חיל האוויר לא יכול לחסל איומים כאלו לבדו זה כבר הוכח.

שנית, יש גבול לכמה מנהרות ומטרות אתה יכול להשמיד מהאוויר, או אפילו יודע עליהן מראש. על מנת לפגוע בתשתיות ולהשמיד אותן בצורה אפקטיבית יותר אתה חייב להכנס לקרקע ולהתחיל לטהר-זו הרי אחת המסקנות המרכזיות ממלחמת לבנון השניה.
הרבה מאוד מודיעין על מנהרות, מאגרי תחמושת ועוד תשתיות הושג לאחר הכניסה לרצועה, מה שלא מפתיע אף אחד.
כניסה לבתים, תפיסת שבויים ותחקורם, חישוף והשמדת מנהרות כולל כאלו שרק מקרוב מזהים אותן או רק אחרי שנכנסים לבית שאליו היא מתחברת.

פגיעה ביכולות הצבאית של החאמס כפי שכל כוחות צה"ל עושים כיום זו לדעתי הדרך הטובה והיעילה ביותר לגרום למציאות בטחונית טובה יותר משום שברור לכולם שכל מני הפסקות אש ומו"מ ושחרור אסירים לא עזרו.

כמו שכתבתי ההישג הגדול ביותר הוא היעדר הרתיעה של צה"ל להילחם פנים אל פנים בחאמס אבל אי הלחימה המאורגנת של החאמס בצה"ל שפגעה קשה מאוד בתדמיתו.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צופה ורואה כמו שכתבתי ההישג הגדול ביותר הוא היעדר הרתיעה של צה"ל להילחם פנים אל פנים בחאמס

זה הישג שטרם הושג. לא אגלה פה סודות אם אומר כי צה"ל לא נלחם בעיר עזה ולא בחאן יונס ולא בנוסיראת ולא ברפיח וכו'. "פאתים" זו מילה יפה. אבל כשמה כן היא.

ציטוט:

אבל אי הלחימה המאורגנת של החאמס בצה"ל שפגעה קשה מאוד בתדמיתו.

במלחמת התדמית אנחנו תמיד נפסיד ותדמיתו של החמאס בכלל לא מעניינת אותו.

ועדיין היה זה החאמס שאמר שצה"ל לא יעז להכנס לעזה במספרים גדולים ואם צה"ל יכנס במספרים גדולים הוא יספוג אבידות כבדות- צה"ל נכנס במספרים גדולים לעזה ונכנס לאזורים מאוכלסים והחאמס עדיין לא הציג כל יכולת צבאית שלא ראינו בעבר.ֿ

לחאמס יש והיו הרבה מאוד הזדמנויות לצאת ולהלחם בצה"ל כבר במקומות שכעת צה"ל נמצא בהם והוא לא עשה זאת, לא רק זאת חיילי צה"ל מצאו את המנהרות ובתים שהיו אמורים להיות מלכודות עבורם ולהיות בסיס פעולה לחאמס.

לעובדה שצה"ל עדיין לא נכנס לערים אין שום משמעות מבחינת העובדה שהחאמס לא יצא להלחם כבר בתחילת המבצע באזורים מאוכלסים רוויים במנהרות, ובמצבורי נשק, בשביל מה כל התשתית הזו הוכנה במקומות האלו? למה לא השתמשו בה?
לטיעון הזה אין גם כל משמעות בכל הקשור לכך שלצה"ל אין רתיעה להילחם פנים אל פנים מול החאמסניקים ומתבצעות פריצות לבתים וטיהורים, פיצוץ מנהרות ולחימה מול חוליות שמנסות לפגוע בכוחות-זו עובדה שלא ברור לי למה אתה יוצא מגדרך בנסיון להפריך אותה או לקרוא לעובדות "הישג שטרם הושג".
מבחינה עובדתית ההישג הזה הושג בשטח עם תוצאות טובות.

אולי תכתוב שזה בכלל לא מסוכן להיות במקומות צה"ל נמצא?

עדיף תנועה איטית ומחושבת על פני דהירה מטורפת לתוך האש.

תדמיתו של החאמס מעניינת אותו מאוד מאוד, מדובר על נושא רציני מאוד בתרבות הערבית והחאמס עמל רבות ליצור לעצמו דימוי של ארגון הלוחם בישראל ויכול לעמוד מולה.
אחרי הכל מדובר פה בארגון שמתיימר להנהיג אנשים, איך ניתן לעשות זאת ללא שיווק התדמית? ארגון שמבקש להוכיח שאנשים יבחרו בו שנית.
מבחינת ישראל לא מדובר פה על ניצחון תדמיתי ברחוב הערבי, אף אחד לא חושב שהפלשתינאים יחלו לתמוך הישראל (לפחות לא בפומבי) אבל לחאמס יש הרבה מאוד מה להפסיד וזה את תמיכת הרחוב הפלשתיני כאשר מתברר לכולם שהארגון שידע לספר לכולם שהוא ילחם בישראל ערך מצעדים ומופעי ראווה והציג נשק רב כלל לא יצא להילחם באופן מסודר. וזאת לאחר שהתגרה בישראל במשך שנים.
בפירוש יש פה תנאים למפלה תדמיתית של החאמס.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

במזרח התיכון צריך שידעו שאתה משוגע, ומטרה זו הושגה גם אם היא לא הוגדרה ע"י הדרג המדיני. בקיצור לפעמים התוצאה מושגת גם אם היא מה שהתכוונו ההוגים.

ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד...( רמב"ם הלכות מלכים פרק ז הלכה טו )

אני מסכים אתכם אבל אני מרגיש צורך להזכיר נושא שנראה שאנשים מתעלמים ממנו.
עזה היא בסה"כ ענף, ענף קטן וטיפש שכל הזמן צומח מחדש. הבעיה היא הגזע המזין ממנו צומח הענף.

אם המטרה הושגה, תפסיק את המבצע. כנראה שהיא לא כל כך הושגה.

ההשיג התודעתי הוא רק חלק מהמטרות.
המבצע צריך להמשך במטרה להמשיך ולהשמיד מנהרות, תשתיות, מאגרי תחמושת ולהמשיך לפגוע בפעילים של החאמס תוך השגת מודיעין חדש.
הנזק לחאמס צריך להיות מקסימלי, כזה שיהיה יקר מאוד, מסובך וממושך לתקן ולהחליף.
הלא אתה בעצמך שאלת מה עם מטרות טקטיות? ואתה רוצה להפסיק רק אחרי שהשגתה אותן בצורה חלקית.

כמו שכתבתי חלק מההישג התודעתי כלפי כל העולם הערבי הוא להראות שישראל מסוגלת להילחם בחאמס גם על הקרקע ושהחאמס הוא לא הכח שהוא סיפר לכולם.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צופה ורואה המבצע צריך להמשך במטרה להמשיך ולהשמיד מנהרות, תשתיות, מאגרי תחמושת ולהמשיך לפגוע בפעילים של החאמס תוך השגת מודיעין חדש.

זו לא מטרה אלא שורה של משימות. מה המטרה מאחורי כל המשימות הללו ומתי המשימות יושלמו?

למבצע צריכה להיות מטרה מוגדרת ואליה לכוון את המשימות. ההחלפת השלטון ברצועת עזה יכולה להיות מטרה מוגדרת ואליה לכוון את המשימות. מטרה אחרת יכולה להיות הפסקת ההברחות בציר פילדלפי תוך השארת שלטון החמאס. זו מטרה שהמשימות שלה הן אחרות.
עוד מטרה אפשרית (או בלתי אפשרית) היא סיכול הירי על ישובנו. גם בשביל זה יש רשימת משימות ייעודית.
רק צריך להחליט - ולבצע. אם לא מחליטים - בסוף מקימים ועדת חקירה.

אני בהחלט חושב שכל הפעלות שציינתי תומכות במטרה של יצירת מציאות בטחוניות טובה יותר שכל בר דעת יודע לפרש אותה כהפסקת ירי רקטות ופגיעה ביכולותיו הצביות של החאמס.

כרגע בהיעדר מנגנון בינ"ל השמדת מנהרות בציר פילדלפי היא מענה זמני לבעיה ומונע אספקה לחאמס.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צ'ומפי בימים האחרונים מחלחלת בי התחושה, כי מתחת למעטה הסודיות של המבצע הקרקעי, אין למעשה דבר וכי גם מלחמה זו היא מלחמת פלזמות - הפלזמות של האזרחים בבית שמוכרים להם מלחמה שלמעשה לא מתקיימת בפועל. הצבא מגדיר לעצמו משימות לביצוע על פי מטרות המבצע. מישהו יודע מהן המטרות שהגדיר הדרג המדיני לדרג הצבאי? במלחמת לבנון השניה הגדיר אולמרט את המטרות ובהן שחרור החיילים החטופים, הסרת איום הרקטות מעל ישובי הצפון, הפסקת הברחות הנשק לחיזבאללה, סילוק החיזבאללה ופריסת צבא לבנון באזור הדרום. עד לסיום המלחמה לא הושגו רוב המטרות הללו. חלקן משום שהיו שאפתניות מדי וחלקן משום שצה"ל לא הופעל בצורה הנכונה על ידי הדרג הצבאי והמדיני להשגת המטרות. חוששני כי הסרט הזה חוזר על עצמו. לפי לבני, מטרת המבצע היא הפסקת ההברחות מתחת לפילדלפי. לפי ברק, המטרה היא תהדיה משופרת לזמן ארוך. לפי חיים רמון, המטרה צריכה להיות חיסול שלטון החמאס. כולם מסכימים כי צריך להביא שקט לישובי הדרום. אז מה באמת המטרות? ואם אף אחד לא יודע, איך צה"ל יקבע את המשימות? ובינתיים, צה"ל מדשדש בעמדותיו מזה שבוע ימים, על כל המשמעות הנלווית לכך, האסטרטגית והטקטית. אין החלטה בדרג המדיני לאן מתקדמים. הלחץ הבינלאומי גובר וחלון ההזדמנויות קטן. המילואים מחכים להפעלה. בסרט הזה כבר היינו, לא?! בפעם השניה במשך 3 שנים, כל העולם הערבי שמסביבנו רואה איך מקבלי ההחלטות מפחדים להפעיל את צבא היבשה של צה"ל. ודווקא עכשיו, כשצבא היבשה מוכן יותר מכל זמן אחר להפעלה. מה זה אומר עלינו?

אלא אם הכל חלק מתוכנית פעולה.
כמו שזה נראה לי, המטרה הייתה להפגין נכונות ללחימה קרקעית, תוך כדי גיוס המילואים (כהמחשה לכמה אנחנו רציניים), וצפייה שיעצרו אותנו לאחר יומיים-שלושה... זה לא קרה... וזה מה שטורף כרגע את הקלפים.

ציטוט:

תוך כדי גיוס המילואים (כהמחשה לכמה אנחנו רציניים), וצפייה שיעצרו אותנו לאחר יומיים-שלושה

ע"ס מה אתה קובע את הקביעות הללו?
אם היתה למדינת ישראל ציפיה שיעצרו אותנו תוך יומיים שלושה מדוע מדינת ישראל דחתה את ההצעות השונות שהגיעו ממצרים, צרפת, גרמניה והבדיחה שנקראת האו"מ?
זה סותר לחלוטין את הדעה שלך שאינה מבוססת כלל.

אם רק היו מגייסים כח מילואים להמחשת רצינות למה מאמנים אותו באימונים יקרים במקום להציג את המילואים מוכנים לפעולה?

בנוסף אני חייב לכתוב שמדהים אותי שגם כאשר יש מבצע שבאמת נראה שהוא מתנהל טוב בסה"כ יש ביקורת לא מבוססת כמו זו שציינתי.
ברור שחייבים לשאול לשאלות ולהעביר ביקורת אבל זו צריכה להיות ביקורת בונה ולא הצהרות חסרות ביסוס.
לפי כל קנה מידה לצה"ל יש השיגים טובים בשטח גם בלחימת הקרקע והחאמס נפגע מה שבכל צורה משרת את האינטרסים של מדינת ישראל.
אם היו אומרים "אנחנו הולכים לעצור לחוטין את ירי הרקטות" היו רבים עכשיו כותבים שזה לא מציאותי ומטרה לא הגיונין, ובצדק לדעתי.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צופה ורואה ע"ס מה אתה קובע את הקביעות הללו? אם היתה למדינת ישראל ציפיה שיעצרו אותנו תוך יומיים שלושה מדוע מדינת ישראל דחתה את ההצעות השונות שהגיעו ממצרים, צרפת, גרמניה והבדיחה שנקראת האו"מ? זה סותר לחלוטין את הדעה שלך שאינה מבוססת כלל. אם רק היו מגייסים כח מילואים להמחשת רצינות למה מאמנים אותו באימונים יקרים במקום להציג את המילואים מוכנים לפעולה? בנוסף אני חייב לכתוב שמדהים אותי שגם כאשר יש מבצע שבאמת נראה שהוא מתנהל טוב בסה"כ יש ביקורת לא מבוססת כמו זו שציינתי. ברור שחייבים לשאול לשאלות ולהעביר ביקורת אבל זו צריכה להיות ביקורת בונה ולא הצהרות חסרות ביסוס. לפי כל קנה מידה לצה"ל יש השיגים טובים בשטח גם בלחימת הקרקע והחאמס נפגע מה שבכל צורה משרת את האינטרסים של מדינת ישראל. אם היו אומרים "אנחנו הולכים לעצור לחוטין את ירי הרקטות" היו רבים עכשיו כותבים שזה לא מציאותי ומטרה לא הגיונין, ובצדק לדעתי.

1 - יש הבדל בין להציע הצעות סרק, ובין הצעות קונקרטיות ולחץ אמיתי..
2 - בעידן האינטרנט והסלולאר אי אפשר לדמות אימון מילואים, מה עוד שהכתבות המצולמות מהאימונים, תוך כדי הצגת תו"ל, היו לדעתי חלק מהמשחק הפסיכלוגי.
3 - תגדיר מה זה הישג קרקעי ? למיטב ידיעתי, הכוחות לא הגיעו למקומות אליהן לא הגיעו בעבר הלא רחוק, ראה ערך "חורף חם".
4 - מה הביסוס שלך לזה שהמבצע מתנהל טוב ? מה עם רציפות והמשכיות ?
אני נזכר במה שעברתי במלחמת לבנון, הדשדוש הזה במקום, החוסר ביעדים להמשך, הכניסה לאותם אזורים שוב ושוב, אלה בדיוק הדברים ששברו אותי ועוד רבים מיחידתי.. לא החיזבאללה.

"הישג קרקעי" לא נמדד לפי מטרים שהכוחות עברו לתוך עזה.
לדעתי נראה שהמבצע מתנהל טוב כי יש פגיעה עקבית בכח אדם וציוד של החמאס, יש התקדמות(פחות עקבית) בכיבוש שטחים, יש כמות קטנה יחסית של נפגעים מהצד שלנו ויכולת ההרתעה גודלת מיום ליום כשנוצרת תמונה שגופים זרים לא מסוגלים לרסן את מדינת ישראל(ההערכה הכי מוטעית של החמאס בתחילת העימות היא שהעולם יבלום כל פעילות צבאית אפקטיבית).
רציפות והמשכיות פחות משמעותית בפעולה מול כוחות גרילה.

הסיפא של דבריך אינה נכונה בעליל - החיזבאללה בנה על העובדה שלמדינת ישראל אין רציפות והמשכיות שיאפשרו לו ניצול הצלחה וצדק. כך גם החמאס - הציפייה היתה עצירה של ישראל תוך שבוע-שבועיים, כך שהחמאס עדיין בשליטה, עדיין מפגיז ולמעשה עדיין בשליטה. הדבר האחרון שארגון גרילה רוצה הוא שתהיה רציפות והמשכיות בלחימה מולו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

באיזה שליטה בדיוק החמאס נמצא ? הארגון גוסס, מאגרי התחמושת שלו נגמרים כשאין לו יכולת לייבא תחמושת, תמיכת הציבור בטוח חטפה מכה רצינית, כמות גדולה של מפקדים ולוחמים נמחקה.

רציפות והמשכיות לא יעילה מול כוחות גרילה כי ברגע שנכנסת פנימה והשגת "שליטה" אתה נכנס למצב נחיתות. מול גרילה צריך להילחם לחימה מדוייקת ולא לשפוך את כל הכח פנימה כדי "לנצל את המומנטום".
תסביר לי איזה רציפות והמשכיות היית רוצה לראות בפעילות ?

הרציפות וההמשכיות שאתה רוצה היא בפגיעה ממושכת בכוחות לוחמים שנשארו בשטח שמנסים לחבור חזרה לכוח לוחם. כפי שכתבתי למטה. אם תצא כרגע - בהעדר חלופה אחרת, החמאס ימשיך לשלוט, ובהעדר הפרעה הוא ישקם עצמו, באיטיות, אבל ישקם. ברגע שתמשיך בפעילות רצופה מולו (כמו בשטחים), אתה תאיט ותערער מאוד את היכולת שלו לחזור ולשקם עצמו. מי שעסוק במגננה אינו יכולת לעסוק בבניה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ההבנה שלנו של רציפות והמשכיות שונה. אני רואה ברציפות והמשכיות פעילות התקפית שוטפת כמו בכיבוש יעדים.הפעילות המוצלחת בשטחים מורכבת מצד אחד ממצור שמבוסס בצורה הגנתית ומצד שני מפשיטות מדוייקות על גורמים עויינים שמבוססות על מידע מודיעיני.פעילויות ההתקפה בשטחים תלויה במידע מודיעיני ולא בניצול המומנטום.

בהחלט ניצול מומנטום. אתה מפרק כוח צבאי לגורמים הבסיסיים ואתה מוודא שהם לא חוברים חזרה. זה הרבה יותר קל לעשות מאשר לחכות שהכוח ישוקם חזרה.
בנוגע לטרמינולוגיה - צבא יודע לעשות שני דברים: לעסוק בהשמדה (אנשים וציוד) או לכבוש שטח. הראיה שלך ככיבוש בלבד היא רק חלק מהעסק.
דבר אחרון. המשכיות ורציפות יכולות להמשך שנים ארוכות, ולמודיעין אין שום קשר להגדרות. אתה מדבר על טקטיקה ולטקטיקה אין קשר לדיון הנוכחי.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי jibel "הישג קרקעי" לא נמדד לפי מטרים שהכוחות עברו לתוך עזה. לדעתי נראה שהמבצע מתנהל טוב כי יש פגיעה עקבית בכח אדם וציוד של החמאס, יש התקדמות(פחות עקבית) בכיבוש שטחים, יש כמות קטנה יחסית של נפגעים מהצד שלנו ויכולת ההרתעה גודלת מיום ליום כשנוצרת תמונה שגופים זרים לא מסוגלים לרסן את מדינת ישראל(ההערכה הכי מוטעית של החמאס בתחילת העימות היא שהעולם יבלום כל פעילות צבאית אפקטיבית). רציפות והמשכיות פחות משמעותית בפעולה מול כוחות גרילה.

גם אם יש פגיעה עקבית בכח אדם וציוד של החמאס ( ויש לזכור שקיימים שם ארגונים נוספים ), זה פשוט לא מספיק, מלבד יכולת ההרתעה שלנו, גם יכולת ההרתעה של החמאס גוברת מיום ליום, הוא לא צריך לכבוש שטחים, מצידו מספיק רקטה "מוצלחת" לאיזור אשדוד ודרומה משם ( או לחילופין ב"ש והאיזור ) כדי ליצור הרתעה.
נניח שנסיים את המבצע עכשיו, נגיע להבנות חדשות ( הפסקת אש ושאר ירקות), והחמאס יאיים עוד חודשיים להגיב על סיכול של פיגוע מג'נין במטח על אשדוד ( היכולת שלו כבר מוכחת) ? מה נעשה אז ? נגייס את הכוחות מחדש ? נצא למבצע חדש?
בשורה התחתונה- נרצה או לא נרצה החמאס הפך עצמו לאיום אסטרטגי, וככזה צריך לטפל בו, ויפה שעה אחת קודם.

בוא נניח לרגע שנגמר המבצע ונחתמה הפסקת אש. דברים מתחממים, הצהרות נזרקות לאוויר ושוב יש אפשרות לעימות.
המשמעות של "מלחמה" כזאת בעיני אזרח ישראלי היא "לא ייתכן שבמדינה ריבונית אני יחיה בפחד תמידי מטילים".
המשמעות של "מלחמה" כזאת בעיני תושב עזה היא הרס מוחלט.ההרתעה ההדדית פה לא פרופורציונלית.

החמאס וכל שאר אירגוני הטרור נתמכים ע"י האוכלוסיה, צריך ליצור מציאות בה אפילו שטופי המוח הקיצוניים ביותר מבינים שלתוקפנות כלפי ישראל מחיר נוראי ולעומת זאת שקט והתפתחות החברה מתוגמלים(פתיחת מעברים, תמיכה כלכלית וכד'). כרגע אף אחד בעזה לא מבין את הקשר בין פעולה ותגובה, התמיכה שלהם בטרור לא נתפסת כפעולה עוינת, צריך לשנות את זה.

ציטוט:

בעידן האינטרנט והסלולאר אי אפשר לדמות אימון מילואים, מה עוד שהכתבות המצולמות מהאימונים, תוך כדי הצגת תו"ל, היו לדעתי חלק מהמשחק הפסיכלוגי.

וזה עדיין לא מסביר את הטרחה והעלות הגבוהות כ"כ שבאימון הכוחות האלו וציודם בציוד ייעודי חדש, אם אתה רק רוצה להשוויץ בהם יכולת להחנות אותם ליד עזה מול התקשורת עם טנקים ונגמ"שים וזה היה משיג את אותו הישג בעלות נמוכה יותר.

ציטוט:

תגדיר מה זה הישג קרקעי ? למיטב ידיעתי, הכוחות לא הגיעו למקומות אליהן לא הגיעו בעבר הלא רחוק, ראה ערך "חורף חם

1. הרס תשתיות צבאיות בהיקף מעולם לא היה כזה, מנהרות, מאגרי תחמושת ועוד
2. פגיעה בחמושי חאמס בהיקפים גדולים.
3.כניסה לבתים בהיקפים שלא נראו שנים בעזה וטיהורים של הבתים
4.פגיעה במספר אנשים מהדרג הפיקודי תוך שבוע.
5. פגיעה מנהרות האספקה ממצרים-בהיקפים נרחבים יותר מבכל פעם אחרת.
כמו שכבר כתבתי עדיף התקדמות איטית ומחושבת על פני ריצה לאש- הזהירות עדיפה תמיד.

ציטוט:

מה הביסוס שלך לזה שהמבצע מתנהל טוב ? מה עם רציפות והמשכיות ?

מה הביסוס שלך לטעון ההיפך? מי אמר שאין רצפיות ןהמשכיות?
מדוע אתה מצפה לדהירה מטורפת אל תוך עזה? זה לא אחראי ולא חכם.
מעבר מבית לבית וטיהורם זה תהליך איטי ובפירוש נאמר עם תחילת המבצע שדברים כאלו אורכים זמן רב.
שוב אני כותב: עדיף התקדמות איטית ומחושבת על פני ריצה לאש.
ועדיין אנו צופים בפגיע הקשה ביותר ביכולות הצבאיות של החאמס אי פעם.

צר לי על הנסיון של במלחמת לבנון אבל אין שום ראיה שמראה שזה המצב בעזה, להיפך נראה שצהל הפיק לקחים רבים ויישם אותם בציוד, באימונים, בשילוב כוחות ועוד ועוד.
מכל הדברים שלך מתקבל הרושם שאתה רוצה לראות דהירה מהירה אל תוך עזה, זו תהיה טעות איומה וחוסר אחריות.

בקשר למהירות ההתקדמות מכיוון שזו טענה שעלתה מספר פעמים בשרשור הזה ועוד אני אכתוב הודעה נפרדת בנושא.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צופה ורואה וזה עדיין לא מסביר את הטרחה והעלות הגבוהות כ"כ שבאימון הכוחות האלו וציודם בציוד ייעודי חדש, אם אתה רק רוצה להשוויץ בהם יכולת להחנות אותם ליד עזה מול התקשורת עם טנקים ונגמ"שים וזה היה משיג את אותו הישג בעלות נמוכה יותר.

אתה מכיר מילואימניק שיסכים לחנות מול עזה ללא אל"ל ? לגבי הציוד אני מעדיף לא להגיב כאן, אגב- התמונות של המובילים אתמול בחדשות -2 רק חיזקו הרגשתי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צופה ורואה 1. הרס תשתיות צבאיות בהיקף מעולם לא היה כזה, מנהרות, מאגרי תחמושת ועוד 2. פגיעה בחמושי חאמס בהיקפים גדולים. 3.כניסה לבתים בהיקפים שלא נראו שנים בעזה וטיהורים של הבתים 4.פגיעה במספר אנשים מהדרג הפיקודי תוך שבוע. 5. פגיעה מנהרות האספקה ממצרים-בהיקפים נרחבים יותר מבכל פעם אחרת. כמו שכבר כתבתי עדיף התקדמות איטית ומחושבת על פני ריצה לאש- הזהירות עדיפה תמיד.

זה נראה כמו דף לתקשורת של דו"צ ( או יותר נכון דובר הממשלה)., הרי לא מדובר בהריסת ימ"חים של דיוויזיה סורית, לא השמדנו להם את כל מערך ההשיריון למשל.
פגיעה במשגר = הורדת 2 ברזלי זווית מוצלבים.
לא ממש פגעו בדרג הפיקודי ( יכול להיות שזה קשור לגלעד, ואולי סיבה אחרת, כמו רצון שבהנתן פקודת הפסקת אש מצד החמאס, היא תחלחל לשטח מהר... ), כל יומיים מורידים מפקד מערך רקטות חדש.
פגעו במנהרות?, שום דבר שאי אפשר לחפור מחדש ומהר, ראינו כמה זמן לקח לחפור ולהצטייד לפני הסיבוב הנוכחי, אם לא תושג הכרעה אמיתית הם יהיו יעילים יותר בסיבוב הבא .
אגב - משהו נוסף שמדאיג אותי, ע"פ ההפצצות המדויקות, ידעו בדיוק היכן רוב המנהרות, ידעו בדיוק מה עובר שם (ראה ערך חיבור אשדוד לצבע אדום), ועדין ניסו להגיע להודנה נוספת, מה היה קורה אז? איך בדיוק מתקבלות פה החלטות ועל סמך מה?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צופה ורואה מה הביסוס שלך לטעון ההיפך? מי אמר שאין רצפיות ןהמשכיות? מדוע אתה מצפה לדהירה מטורפת אל תוך עזה? זה לא אחראי ולא חכם. מעבר מבית לבית וטיהורם זה תהליך איטי ובפירוש נאמר עם תחילת המבצע שדברים כאלו אורכים זמן רב. שוב אני כותב: עדיף התקדמות איטית ומחושבת על פני ריצה לאש. ועדיין אנו צופים בפגיע הקשה ביותר ביכולות הצבאיות של החאמס אי פעם.

אני אומר שאין רציפות והמשכיות ע"פה סד"כ הפועל בשטח, הכרות עם השטח וניסיון והשתתפות במבצעים אחרים, למשל חומת מגן ( יותר מזה אני מעדיף לא לפרט כאן)
אני לא טוען שצריך לדהור לתוך עזה, אבל אני גם לא מסכים לדשדוש הזה בפאתים כבר שבוע ויומיים עם עין אחת על הכוונת ועין אחת שפוזלת למצריים/צרפת/ארה"ב,, זה רע, זה מחלחל לשטח, וזה בניגוד למה שמבינים אוייבנו---.> כוח.

ציטוט:

אתה מכיר מילואימניק שיסכים לחנות מול עזה ללא אל"ל ? לגבי הציוד אני מעדיף לא להגיב כאן, אגב- התמונות של המובילים אתמול בחדשות -2 רק חיזקו הרגשתי.

אני כתבתי את הדברים על פי ההנחה שלך שהמילואמניקים הם "לראותם בלבד" בשביל לאותת על רצינות.
מה גם שהאימון שעברו המילואמניקים היה הרבה יותר מאל"ל "רגיל".
בכל מקרה המילואים כבר נכנסו למערכה מה שדי סותם את הגולל על התיאוריה שהגיוס שלהם היה רק לאותת על רצינות.

ציטוט:

זה נראה כמו דף לתקשורת של דו"צ ( או יותר נכון דובר הממשלה)., הרי לא מדובר בהריסת ימ"חים של דיוויזיה סורית, לא השמדנו להם את כל מערך ההשיריון למשל.

דף או לא דף אלו העובדות וזה הציוד של האויב.
צר לי, אין דיוויזיות שריון ואין ימח"ים להריסה- זה מה יש ואת זה הורסים.

ראשי מערכי השיגורים שהורידו היו אחראים על אזורים מסויימים, פגיעה דרגי פיקוד גם אם מקומיים היא תמיד טובה.

ציטוט:

פגיעה במשגר = הורדת 2 ברזלי זווית מוצלבים

הבעיה מבחינת החאמס היא לא הפגיעה בשני ברזלים מוצלבים אלא במלאים של הטילים, פצמ"רים ונשק נוסף שנפגע, שני ברזלים לא יוצרים פיצוצי משנה גדולים כמו שראינו.

ציטוט:

אגב - משהו נוסף שמדאיג אותי, ע"פ ההפצצות המדויקות, ידעו בדיוק היכן רוב המנהרות, ידעו בדיוק מה עובר שם (ראה ערך חיבור אשדוד לצבע אדום), ועדין ניסו להגיע להודנה נוספת, מה היה קורה אז? איך בדיוק מתקבלות פה החלטות ועל סמך מה?

זה לא קשור לדיון הזה על מטרות המבצע, זה זהה לשאלה למה המתינו 8 שנים, במקרה הזה גם אני שואל את אותה שאלה.

ציטוט:

פגעו במנהרות?, שום דבר שאי אפשר לחפור מחדש ומהר, ראינו כמה זמן לקח לחפור ולהצטייד לפני הסיבוב הנוכחי, אם לא תושג הכרעה אמיתית הם יהיו יעילים יותר בסיבוב הבא

אין דבר שלא ניתן לשקם, נשאלת השאלה כמה כסף, משאבים וזמן יש לחאמס.
העובדה היא שמדובר בפגיעה הרחבה ביותר בתשתיות ובמאגרי תחמושת של החאמס מעולם ושיקום ובניה מחדש של הכח תארך זמן רב ותעלה הרבה מאוד.
המטרה היא לא לגרום להרס שלא ניתן לשיקום משום שזה פשוט לא מעשי- אלא אם ברצונך להפוך את עזה למכתש ענק מה שרק יפגע בישראל יותר.
ושוב אנו חוזרים לנושא ההרתעה שיעסיק מאוד את החאמס שישקול שנית אם לתקוף או לא, ושוב אנו חוזרים למכה התדמיתי ופגיעה בתמיכה בחאמס ולכך שהרבה מאוד תשומת לב תופנה למעשי החאמס גם מקומית וגם בינ"ל.

ציטוט:

אני אומר שאין רציפות והמשכיות ע"פה סד"כ הפועל בשטח,

ראשית נתחיל בהכנסת כוחות המילואים למבצע.
שנית קשה להשליך על רציפות והמשכיות רק על פי גודל הכוחות שפועלים משום שלא אני ולא אתה יודעים מה קצב ההתקדמות והפריסה של הכוחות.
אני עדיין לא מבין מאיפה אתה מסיק שאין רציפות והמשכיות.

ציטוט:

והשתתפות במבצעים אחרים, למשל חומת מגן

המבצע הזה הרבה יותר נרחב מכל מבצע אחר שישראל עשתה בעזה או בשטחים וכולל התמודדויות עם נפח וסוג איומים שלא היה מוכר בעבר, כמו שכבר נאמר פה לא פעם מתחת לעזה יש עוד עזה שלמה. ולכן השלכה ממבצעים אחרים על המבצע הזה לא רלוונטית לדעתי.
היקף הכוחות גדול בהרבה מכל מבצע אחר ורצועת עזה גדולה יותר מג'נין או מכל עיר אחרת בשטחים מה גם שכוחות צה"ל התמקדו באזור ספציפי בעיר.

ציטוט:

אני לא טוען שצריך לדהור לתוך עזה, אבל אני גם לא מסכים לדשדוש הזה בפאתים כבר שבוע ויומיים עם עין אחת על הכוונת ועין אחת שפוזלת למצריים/צרפת/ארה"ב,, זה רע, זה מחלחל לשטח, וזה בניגוד למה שמבינים אוייבנו---.> כוח.

לא אני וגם לא נראה לי שאתה יודע מה קצה ההתקדמות ומאילו גורמים הוא מושפע ולכן לא ברור על סמך מה אתה יכול לקבוע שקצב ההתקדמות לא מניח את הדעת.
בלחימה בשטח בנוי ועוד עמוס בכל כך הרבה מלכודות ומנהרות מהירות היא לא אופציה, אין חלופה לזהירות ותכנון אלא אם אתה מוכן לשלם בחיים של הרבה חיילים למהירות יש מחיר בדמות כניסה למארבים-זו המציאות.
החמשבה שכזה מבצע יסתיים תוך שבוע ויומיים לאחר טיפול בכל תשתיות החאמס היא לא מציאותית ומפחיתה מגודל הבעיה שעמה מתמודדים הכוחות, במפורש נאמר בתחילת המבצע שזה יקך זמן וזה היה ברור לכולם.

המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים (פון קלאוסוביץ), בשום מקום בעולם אף מדינה לא מנהלת לחימה כפעולה בלתי תלויה המשותקת מהמציאות וישראל לא שונה, מלכתחילה נאמר שהמבצע נועד לגרום למציאות אחרת באזור, הלחימה היא אפיק אחד שנועד להשפיע גם על האפיק המדיני על מנת להשיג בו הישגים בנוסף לפגיעה באויב.
המצרים שלא היו מוכנים לדון על מעורבות גדולה שלהם ברפיח פתאום מדברים אחרת והעולם מבין את גודל הבעיה שנקראת חאמס, זו רק ההתחלה אבל זו התחלה שנוצרה עקב המבצע.
הייתי מואד מאוד מודאג אם מדינת ישראל היתה שולחת חיילים להלחם על סמך תוכניות צבאיות בלבד ללא אסטרטגיה מדינית גם לימים שלאחר הלחימה-זה היה קוצר ראיה מזעזע.
הצבא לא חי בבועה ולא יכול לפעול לעד לא מבחינה מדינית ולא מבחינת היכולות שלו.
עצם העובדה שהמדינה פועלת גם באפיקים דיפלומטים כמו שהיא אמורה לעשות לא אמור להוריד מיכולתו ורצונו של החיילים לפגוע באוייב שיורה על העורף הישראלי.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

הבעיה היא שלא כל מה שמדווח הוא נכון, ואני לא מוצא לנכון לכתוב תיקונים כאן.
כל מה שכתבת לגבי בעיות שיקום/זמן/כסף הוא נכון, אם לא היה מדובר בזרוע איראנית.
המבצע הזה הוא אולי באמת יותר גדול מכל מבצע שעשינו בשטחים ( למרות שאני לא בטוח), אבל הוא בטח לא יותר גדול או מורכב ממערכות ישראל בעבר.
צריך להשיג הכרעה בשטח, ואז יקל להשיג הסדר מדיני( אם בכלל ניתן/כדאי להגיע להסדר מדיני עם ישות טרור כמו החמאס), אולי מישהו מוותיקי הפורום יוכל לכתוב לגבי מלחמת ששת הימים או יום כיפור, האם גם בהם חיפשו אופק מדיני עם תחילת הלחימה..

תודה יוסיפון. חיפשתי (לא מספיק) אשכול בענין. חלפו חמישה ימים (מפתיחת האשכול) והשאלה הופכת להיות יותר ויותר רלבנטית.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

כדאי לקחת דוגמה למה שקורה וקרה בגדה.
כוח צבאי הוא יותר מסכום מרכיביו - גדוד שריון בפני עצמו הוא לא משהו יוצא דופן. תוסיף לו כוחות נוספים, סיוע אש ואויר, פינוי, ל"א ועוד כהנה וכהנה ויש לך את מה שמבדיל כוח צבאי מפלנגה.
העוצמה של החמאס היתה המבנה שלו. ההתמחות של יחידות, היכולת לבנות רקטות ביחידה א' ולתפעל אותם ב-ב'. איחסון, שינוע, אימון ופיתוח, כל אלה מסממני כוח מובנה. ברגע שתצליח לפורר את המבנה הזה, לפגוע במפקדים ומערכות פיקוד, כל מה שנשאר לך זו חבורה של 6 מחבלים עם 3 קלצ'ים ו-10 רקטות, ללא מטרה והכוונה מלמעלה וללא יעד חוץ מנקמה. עם כוח כזה אולי קשה יותר להתמודד מודיעינית, אבל ככוח צבאי הוא חסר תועלת וחסר אורך נשימה (ולא צריך מבצע משופרא דשופרא בשביל להתמודד איתו).
נראה שההתפוררות הזו כבר מתרחשת - וצריך להאיץ אותה ע"י פגיעה משמעותית ביותר בכל רבדי ההנהגה.

אם כבר הועלה שמו של החיזבאללה, זה בדיוק מה שלא הושג מולו ולכן, למרות שהחיזבאללה חטף, הוא עדיין משמר את היכולת שלו להצית לחימה מתי שהוא מעוניין - וזה בדיוק מה שאנחנו לא רוצים שיקרה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ההבדל הוא שביהודה ושומרון יש לנו את היכולת לשמר את ההצלחה בעצם הנוכחות של צה"ל בפנים.
גם אם נניח שאתה צודק (ואני בכלל לא בטוח) הרי שברגע שניסוג מהרצועה, חמאס יחזיר לעצמו את היכולות והאמצעים, תוך שהוא לומד ומפיק לקחים.
ההתפוררות הזו היא טובה, אבל לא תחזיק לאורך זמן, אלא אם תוכל לשמר אותה באמצעות שליטה מתמדת בשטח או החלפת ההנהגה האזרחית והבטחונית ברצועה. אינני רואה את ההנהגה המדינית שלנו מחליטה על אחת מהאופציות הללו. מה שמחזיר את הדיון לשאלה המקורית: מה מטרת המבצע ואיך משיגים את המטרה?

בניה של מערכת היא לא דבר שקורה תוך יום וגם לא תוך שנתיים. זה תהליך ארוך טווח, שבאמצע צריך גם איכשהו לשקם את המערכת האזרחית שהחמאס נשען עליה בצורה מלאה, כי אחרת לא יהיה לו כר עבודה. כך - גם אם אתה נסוג ברגע זה ממש, החמאס יצטרך כמה חודשים אם לא שנים בשביל לשקם את עצמו. מהנקודה הזו להמשיך בפעולות צבאיות ומדיניות מלוות בשביל לשמר את ההישגים ולשמר את המשטר החמאסי במצוקה יהיה הרבה פחות קשה. ברגע שמשטר עוסק בהשרדות, אין לו זמן ויכולת להציק לשכניו באופן אפקטיבי. מהם הצעדים המדיניים הנלווים? את דעתי לא אומר כאן, אבל מבחינה צבאית מבצע שכזה פותח את הדלת לביסוס יכולות מודיעיניות ומבצעיות טובות. קל יותר לחדור למרחב מעורער מאשר מרחב "שמור" - וראיתי את זה גם בשטחים בישובים שלא ספגו מבצע כמו בחומת מגן - וספגו לאחר זמן מסויים מבצע שכזה.

לשאלה - מה מטרת המבצע, לא נוכל לענות כל עוד לא נראה את התרגום של מטרת המטכ"ל למטרות מערכתיות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

החיזבאללה עשה (ועושה) את זה בזמן יחסית קצר. אין סיבה שהחמאס לא ילמד ממנו.
אני מתקשה לראות מציאות שבה אנחנו ממשיכם לבצע פעולות צבאיות על מנת לשמר את ההצלחה שהושגה עד כה, אם החמאס ינקוט במדיניות של שקט לתקופת מה.
החמאס ניצל את התהדיה להתחמשות ולאימונים והוא יעשה זאת שוב אם זה ישרת את האינטרסים שלו.

ציטוט:

לשאלה - מה מטרת המבצע, לא נוכל לענות כל עוד לא נראה את התרגום של מטרת המטכ"ל למטרות מערכתיות.

לתפיסתי ולהבנתי, לא המטכ"ל קובע את המטרה אלא הדרג המדיני. המטכ"ל מתרגם את המטרה לשורה של משימות שתכליתן להשיג את המטרה.
מאחר ובמשך שבוע שלם לא קרה כמעט כלום, אני חושש כי המטרה, פעם נוספת, לא מוגדרת מספיק.
אם היתה מטרה מוגדרת, הצבא לא היה מדשדש במשך שבוע שלם, משפר מיקומים ותופס "פאתים", אלא חותר להשגת המטרה.

ההשוואה שלך לחיזבאללה מתעלמת מההבדלים בשטח בין החיזבאללה לחמאס, לפגיעה ששניהם ספגו ליחידות הלוחמות, הפיקוד וההדרכה, לאמצעים ול"גב" ששניהם מקבלים. החמאס נמצא כיום במצב קשה הרבה יותר כיום מאשר החיזבאללה בסיום המלחמה. ההבדלים זועקים לשמיים - יכולת ההצטיידות, המערך הפיקודי, רמת הלוחמים, זמינות האימונים, זמינות הכסף והאמצעים לשיקום התשתית האזרחית, רמת האחריות של שני הארגונים כלפי האוכלוסיה האזרחית - בכל אלה יש תהום פעורה בין שני הארגונים ולכן בתוצאות המתקבלות. להזכירך, בשוטף אין נוכחות צבאית בערים בגדה - למרות זאת "חומת מגן" אפשרה נגישות גבוהה לתוך הערים בגלל פירוק התשתית הפיקודית-מנהיגותית - ולכן גם קלות פעולה.
לטעמי אתה מעריך ביתר את יכולת ההתאוששות של הארגון בעזה ובחסר את הנזק שנגרם לו.

מטרה - משימה:
קרא שוב את ההודעה הפותחת של יוסיפון.
המשפט הזה מכיל את המטרה של המטה הכללי - ז"א המשימה כפי שנתפסת ע"י הדרג המדיני. זוהי ההגדרה שממנה צריך לגזור יעדים מערכתיים, ומי שצריך לעשות זאת הוא המטה הכללי. השאלה היא מהן המטרות המערכתיות שהצבא גזר - קרי: כיצד הצבא תופס את הדרישה לעשות את הדברים הבאים:
1. לצמצם את ירי הרקטות
2. פגיעה בממשל החמאס - שליטה של החמאס בשטח
3. חיזוק ההרתעה

אפשר לראות שמטרה 2 כבר הושגה בחלקה - אנרכיה, עריקות והתפוררות היכולת של החמאס לשרת את האוכלוסיה בצרכיה הבסיסיים ביותר. שוד הסיוע הוא סממן מצויין.
שאר המטרות לא הושגו, אבל גם לא נראה שיש איזו יכולת התאוששות מופלאה של הארגון ביכולת שלו לבצע התקפות מתואמות ומסודרות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני מסכים אתך כי היכולות של החיזבאללה גבוהות הרבה יותר בכל ההיבטים שציינת ואולם, הצד השני של המשוואה הוא היכולת של חמאס לייצר פיגועים מעזה או להטריד אותנו בירי רקטות. כאן מתבטא היתרון שלו על חיזבאללה. יקח לו יותר זמן לבנות את עצמו מחדש כארגון לוחם, אבל בשביל להטריד אותנו ולאמלל את תושבי הדרום - הוא לא צריך את כל הזמן הזה. הרי בשביל קסאם אחד או שנים ליום וכמה פצצות מרגמה, אנחנו לא נצא שוב למבצע. חיזבאללה פועל בסביבה הרבה פחות נוחה בעניינים הללו. יש לו מדינה שלמה שהוא צריך להתחשב בה וכן חישובים גיאו-פוליטיים.
ובענין המטרות - משימות:
המטרות, כפי שהובאו על ידי יוסיפון, הן מספיק עמומות כדי שכמעט בכל סיטואציה נוכל להכריז כי הן הושגו.
פגענו באנשי חמאס - כנראה שיש עוד הרבה מהם. הפחתנו את ירי הרקטות - ממש לא מספיק. פגענו בתשתיות טרור - אני מניח שיש עוד. לגבי ההרתעה - נדע רק בסוף. אם לא נפעיל את הכח הקרקעי כמו שצריך, לטעמי רק פגענו בהרתעה.
יש כל כך הרבה אינפורמציה "מטעם" שרק מאוחר יותר נוכל לבחון עד כמה באמת פגענו בתשתיות האנושיות והפיזיות של חמאס ועד כמה הפגיעה משפיעה עליו. אם מדובר בארגון של 20,000 לוחמים כפי שצוין בתחילת המבצע, הרי שהפגיעה היא לא עד כדי כך קשה. ואולי באמת אני מעריך בחסר ואולי אתה מעריך ביתר. איני יודע.

האם מדבריך ניתן להסיק שהאופציה של לא לעשות כלום, להניח לחאמס להמשיך להתחמש היא טובה יותר?
לרבים נראה שהמציאות בשטח תומכת בדברים שכתב ביטיס, ארגון שאגר אלפי רקטות מצליח לשגר במספרים נמוכים וסופג פגיעות קשות.
ניתן לפגוע בזרוע הצבאית של החאמס פגיע אנושה אבל זה מצריך פגיעה בדרג הבכיר בשילוב המשך הלחימה בדרג השטח ופגיעה קשה בכל התשתיות בשטח.
לדעתי צריך גם לפגוע בהנהגת הארגון כולו כולל המדינית.

מטרת המבצע היא לשפר את המציאות הבטחונית, ופגיעה אנשוה בחאמס היא הדרך היחידה לעשות זאת ככל שהפגיעה תהיה קשה יותר התוצאה תהיה טובה יותר, גם לדעתי היה צריך לכתוב חיסול ארגון החאמס כיעד, זה אולי אפשרי אבל לא פשוט כלל.

דרך אגב
ברור לכולם שלולא המבצע הזו לא היה מופעל לחץ על מצרים לעבור ברצינות לסיכול הברחות או להפיל מנגנונים אחרים לסיכולם, אבל מכיוון שלכולנו כבר יש נסיון עם כוחות בינ"ל לכולם ברור שפעולת צה"ל היא בערך הדרך היחידה.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

הכל טוב ויפה אבל מה הלאה? לנצח נשמור חיילים בפנים? ומה עם כל המילואימניקים שבצו 8, עד מתי הם יחכו? צריכה להגיע הכרעה לגבי המשך הפעילות, וכולם מחכים לה כבר כמעט שבוע. שלב ב' של המבצע הקרקעי הסתיים לפני כמעט שבוע אבל שלב ג' לא החל. לדעתי - העיכוב נובע מהיעדר מטרה מוגדרת, מקובלת ומוסכמת על ידי הדרג המדיני. וכאן השאלה: מהי המטרה שצריכה להיות לדרג המדיני. חיסול החמאס - יש קולות בממשלה (חיים רמון) שדורשים את זה אבל הוא לא היה צועק את זה מעל לכל מיקרופון אם דעתו באמת היתה מתקבלת.
אם סיימנו - בואו נצא, אם לא סיימנו - קדימה להמשיך.

נכון לכתיבת שורות אלו התקבלה כבר החלטה להמשיך במבצע.
אתה מבקש ערובות ובטחונות שונים לתוצאות ולעתיד לבוא, זה לא מציאותי ואף אחד לא יכול להבטיח משהו. מה שכן עושים זה להלחם בחאמס ובתשתיות שלו על מנת ליצור מציאות חדשה בה החאמס מוחלש מאוד גם מבחינה תדמיתית מה שישרת את האינטרסים של מדינת ישראל.

וכפי שזה נראה הלחימה משיגה תוצאות בשטח.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

ולראייה חיסולו של יאסין וזמן קצר לאחר מכן (פחות מחודש למיטב זכרוני) חיסולו של מחליפו - רנטיסי.

אני זוכר שלאחר מכן שרר ברצועה שקט והנהגת החמאס ירדה למחתרת לזמן ארוך ובכך ניתקה את עצמה מהשטח.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון מה קרה למטרות הברורות כמו "להשמיד", "לכבוש" ו"להשתלט"?

מקבל החלטות של "דרג מדיני" צריך לקבל החלטות תוך שהוא מסתכל 50 שנים מהיום.

האם מישהו יכול להבטיח לנו שבעוד 20 או 40 או 50 שנים מהיום,
נהיה חזקים ( צבאית ) כמו היום?

אז אם לא ניתן להבטיח ( וצריך לזכור שהעורף האסטרטגי של אוייבינו
[המוסלמים] הוא של 1.4 מיליארד, בזמן שהעורף שלנו כ 20 מיליון ),
אז תמיד צריך לקחת בחשבון, שמה שאנחנו עושים היום,
עלול\יכול\עשוי להצדיק את מה שיעשו לנו בעתיד.

ברור שנכון להיום, חוזקנו מאפשר לנו "להשמיד, לכבוש ולהשתלט".
השאלה היא, אם נכון לעשות את זה, בראיה של 50 , 100, 150 שנים מהיום.
לדעתי, לא יהיה נכון.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אמיר ג. מקבל החלטות של "דרג מדיני" צריך לקבל החלטות תוך שהוא מסתכל 50 שנים מהיום. האם מישהו יכול להבטיח לנו שבעוד 20 או 40 או 50 שנים מהיום, נהיה חזקים ( צבאית ) כמו היום? אז אם לא ניתן להבטיח ( וצריך לזכור שהעורף האסטרטגי של אוייבינו [המוסלמים] הוא של 1.4 מיליארד, בזמן שהעורף שלנו כ 20 מיליון ), אז תמיד צריך לקחת בחשבון, שמה שאנחנו עושים היום, עלול\יכול\עשוי להצדיק את מה שיעשו לנו בעתיד. ברור שנכון להיום, חוזקנו מאפשר לנו "להשמיד, לכבוש ולהשתלט". השאלה היא, אם נכון לעשות את זה, בראיה של 50 , 100, 150 שנים מהיום. לדעתי, לא יהיה נכון.

אוי ואבוי, אם מישהו חושב בצורה כזו, מוטב כבר עכשיו להקים בטוניות ומיגוניות כל עשרה מטרים בכל הארץ ( כולל מדינת ת"א), במקום ללמד את ילדינו לחצות כבישים במעבר חצייה, נלמד אותם לדלג בשמחה לבי"ס, מצבע אדום אחד למישנהו, תוך כדי כניסה למחסות.

א. אני חושב שבסתר ליבו כל פלסטיני רוצה לזרוק אותנו לים, בלי קשר למעשינו בפועל- ובלי קשר לכך שחוסיין, הפלנגות וחאפז אסד היו אכזריים הרבה יותר מאיתנו כלפי הפלסטינים.

ב. את הטיעון שלך לגבי הצורך בתכנון מדיני ארוך טווח אני בהחלט מקבל. בטווח הארוך, כדי להבטיח את אופיה היהודי והדמוקרטי, ישראל צריכה להיתנתק מערביי השטחים. אחרת נהיה מדינה דו-לאומית (כשהערבים יידרשו ויקבלו זכויות אזרח. מדינה כזו תהפוך בסוף למדינה ערבית- דוגמת רודזיה/ זימבאבוה) או מדינת אפרטהייד (שבסוף תקרוס תחת לחץ בינ"ל- דרא"פ).
איך מתנתקים מעזה?
- אפשרות א'- סיפוח בפועל למצריים
- אפשרות ב'- סיפוח לרשות פלסטינית שמכירה בישראל (לא בהכרח הרשות הנוכחית).
קשה לי לשפוט מי מהחלופות טובה יותר לישראל או ישימה יותר; שתיהן מחייבות מאמץ אזרחי וצבאי שגדול בהרבה מהלחימה כיום בעזה. אגב, שלטון החמאס בהחלט לוקח את הרצועה לכיוון המצרי (אבל הלחימה שלו מול ישראל ממילא מושכת את ישראל פנימה, מה שהופך אותנו בעיני העולם לאחראים לרצועה-מדינת אפרטהייד).
מבחינת הלחימה כיום:

1. צריך לפגוע באזרחים במידה שתרתיע אותם מפני המשך המאבק בישראל
2. כיבוש ציר פילדלפי- רק במידה וצפוי שלטון עצמי פלסטיני (אחרת אנחנו קושרים את עצמנו מחדש לרצועה)
3. פגיעה בתשתיות- רק במידה וצפוי סיפוח בפועל למצריים

זה הביטוי של מה שקרוי אמנות המערכה (אמנות ולא מדע) שבבסיסה מכירה בכך שההנחיה
המדינית של הדרג המדיני בדרך כלל כתוצאה מאילוצים כאלה ואחרים, תהיה עמומה.
(ראה למשל את הדירקטיבה של הנשיא לגנרל שווארצקופף בהכנות לסופה במדבר - "הוצאת הכוחות
העיראקיים מכווית" נאמר שם...).
המפקד על המערכה (יואב גלנט) חייב להיות בעל אינטואיציה מפותחת כדי לזהות למה הכוונה בהנחיה
של הדרג המדיני. זה מה שעושה אותה לאמנות המערכה ולא למדע - הצורך באינטואיציה מחפה על
פערים בידע ומידע.
כאשר מכירים שהפעולה הצבאית תכליתה בראש ובראשונה מדינית, אז ניתן להבין שכיבוש והשמדה הם
אינם בהכרח מביאים את התוצא הרצוי והמקווה.

להבדיל ממלחמת לבנון השניה, על פניו נראה שהפעם עקרונות רבים של תורת המערכה מיושמים בצורה
הרבה יותר מיטבית.

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

המטרה של המבצע היא כמו מטרה של כל מבצע צבאי אחר: להשיג בסיומו הסדר מוצלח יותר מזה שהיה מושג בלעדיו.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

בשרשור הזה ובשרשורים אחרים עולה שוב ושוב טענה בנושא התקדמות האיטית וכל מני מסקנות הנגזרות מקצב ההתקדמות.

בלחימה במתאר כמו בעזה אין מרחבים פתוחים רבים כל כך וברגע שהגעת לאזור בנוי כמעט כל בית ממולכד והאזור מרושת במנהרות רבות שיש לפוצץ לפני שממשיכים אלא אם אתה רוצה שהאויב יצא מאחוריך, זה תהליך ארוך.
מלכתחילה הלחימה מתרכזת באזורים בנוים.

מעבר מבית לבית, טיהורו, פיצוץ המנהרות שבו ומסביבו וניטרול מטענים שבסמטאות והרחובות תוך כדי לחימה עם חוליות שיורות על הכוחות מפעם לפעם זה תהליך איטי והצפיה להתקדמות מהירה במתווה קרב כזה היא לא מציאותית!
אני מעדיף את הזהירות והתכנון על פני הסתערויות ללא תכנון.
אין תחליף ללמידת תא השטח הבא, השגת מודיעין רב ככל הניתן ועוד.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

אוי ואבוי... דיון כזה מקיף על מטרות המבצע - יותר מ-45 תגובות ובלי מילה אחת על גלעד שליט?

זה באמת שמעציב אותי - כנראה שההרגשה הפנימית שלי - שהוא לא ישוחרר - נכונה

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

אני דווקא חושב שהיעדר נושאים רגישים כאלה שלא רלוונטים לנושא מראים על רמת הרצינות של הכותבים והפורום.
כל מקרה אני נעלם לכמה שבועות בתקווה לבדוק את הנושא מקרוב יותר, תהנו...

שחרור שליט לדעתי צריך להיות אחד מהיעדים של המבצע. אם בפעולה צבאית, או באחד מהתנאים בהסכם זה או אחר בסוף הקרבות - זה בהחלט צריך להיות אחד מהסעיפים. הבנאדם כמעט 3 שנים בשבי של החמאס! הוא לא באיזה בית נופש באנטליה, יושב באיזה חמאם טורקי... אנחנו תופסים אותם איפה שכואב, אנחנו צריכים לקבוע תמורת מה נשחרר את הלחיצה.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

מבחינה אסטרטגית שליט הוא לא פונקציה. עם כל הצער והכאב, אסור לה למדינה להתנהל סביב שחרורו וגורלו של אדם אחד. המבצע הזה נועד להיטיב עם המדינה והעם (בתקווה). אם נצליח להביא את שליט בדרך - מה טוב. אם לא, אין מה לעשות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

שמע אני מאוד מכבד את הדעה שלך בנושא, אבל תנסה לרגע לראות את המצב בצורה הגיונית ונטולת רגש כמו שאתה מצפה שמקבלי ההחלטות במדינה יעשו בנוגע לכל תחום תחת סמכותם.
הסיבה שחטפו את גלעד שליט היא אפשרות המיקוח, ישראל הוכיחה לטרוריסטים בעבר שחטיפת חיילים והחלפתם חיים או מתים במו"מ זה עסק רווחי.
הצעד הקשה פה הוא להפסיק להצדיק את חטיפת החיילים ולא לתת לחייל חטוף לעמוד לפני כל האינטרסים של מדינת ישראל. ברגע שזה יקרה כמות הניסיונות והמאמצים לחטיפת חיילים נוספים תרד אוטומטית.
אני לא אומר שצריך להתעלם מקיומו של גלעד שליט,צריך לעשות מאמצים להחזרתו לאורך כל המבצע ולשלב את שמו בהסכמים שייחתמו, אבל עם כל הצער שבדבר חשוב להבין את מיקומו בסדר העדיפויות וחשוב יותר להפסיק להצדיק חטיפת חיילים בהמשך- אסור שחטיפת גלעד שליט תצטייר כהישג שהניב תמורה לחמאס.
אגב המדינות החזקות בעולם אימצו מדיניות של "לא מנהלים מו"מ טרוריסטים" מסיבות אלו.

אני מקווה שתסלחו לי על צירוף ההגיגים שלי מבלי לקרוא את כל התגובות באשכול. אני כותב את הדברים מבלי לסדר ולסגנן אותם, ייתכן שאחזור על עצמי או על דברים שכבר נאמרו פה באשכול:

1. מטרת המבצע:
   • מטרה צבאית יש להגדיר במילים צבאיות (פראפרזה על נאום שרת החוץ מהצהרים היום). "להשמיד, לכבוש ולהשתלט" הן לא "להשמיד להרוג ולאבד" ממגילת אסתר או "את אשריו תשבורון ואת מצבותם תנתצון". אלו פעולות צבאיות: תפיסת שטח, הבחנה בין שטחים חיוניים ושטחי מפתח, יצוב קווי הגנה, הבסה של האוייב עד כי לא יוכל להילחם יותר וכו'. אלו מטרות שניתן למדוד. אלו מטרות צבאיות.
     
   • השבת ביטחון או החלשת חמאס זו לא מטרה צבאית. השתלטות על מרחבי שיגור, כן. לפגוע קשה, זו לא מטרה צבאית. להרוג את כל שכבת ההנהגה הבכירה (עם שמות ספציפיים), זו כן!
   • המטרה הנ"ל מעורפלת מידי, לא ברורה ובלתי ניתנת למדידה בכלל, בטח שלא יהיה ניתן לאמוד את ההישגים לאור המטרה. כנראה שזה נעשה בכוונה בכדי לא להסגיר את כל היעדים, השלבים, הפקודות והמשימות שבפועל יורדים אל הכוחות.
   • מאחר שאני מכיר מעט את התוכניות האופרטיביות השונות אני יכול לומר שיש, משימות, פקודות, יעדים, יעדים חליפיים ויעדים עתידיים שהם מאד הגיוניים ושיכולה להיות להם משמעות אמיתית כדי להשיג את המטרה המעורפלת הנ"ל.
   • המטרה העיקרית היא הפסקת ירי הרקטות מהרצועה אל תוך ישראל . הירי הזה מתאפשר בזכות ההברחות של הרקטות (כרגע לא חשובה ההבחנה אם מדובר בהברחת רקטות תקניות כמו הגראד 122 מ"מ או הברחת חומרי גלם לייצור רקטות קסאם השונות).
   • להברחה יש ארבעה שלבים:
   1. מאיראן (או מדינה אחרת) אל סיני
   2. מסיני אל תוך הרצועה, לרפיח, מעל או מתחת לציר פילדפי
   3. מרפיח אל מרכז/צפון הרצועה
   4. מצפון הרצועה ירי אל האזורים המיושבים בישראל
   • לכן, כדי למנוע את הירי צריך:
   1. להשתלט על שטחי השיגור בצפון הרצועה - זה כבר נעשה, חלקית, בהצלחה יתרה. המחבלים ממשיכים לשגר רקטות רק מעומק השטח, מהאזור המיושב, ובחוסר יעילות טוטאלית.
      • כדי להפסיק לחלוטין את השיגורים משם יש להשלים את ההשתלטות על צפון הרצועה.
      • ההשתלטות הזו יכולה להיות חלק מהשלב הבא של מבצע עופרת יצוקה. רק צריך לזכור שמדובר במעבר מבית לבית, יצוב עמדות סטטיות ממש בתוך האוכלוסיה, שמירה עליהן, הובלת תספוקת אליהן וכו'דבר שעלול להוביל לניצול יתרונות של המחבלים באזור שכזה ולאבידות לכוחותינו.
      • גם אם תהיה השתלטות על צפון הרצועה זה אולי יוציא את אשדוד, יבנה ואשקלון מטווח הרקטות, אך למחבלים תישאר יכולת לשגר רקטות מתוך השטח העירוני על שדרות ושאר ישובי "חוטף עזה" בטווח 50-30+ ק"מממרכז הרצועה. לכן זה לא מספיק!
   2. לחתוך ביעילות את הרצועה ולהפריד בין רפיח לגוש הצפוני שכולל את עזה ובנותיה ובכך למנוע תנועה של נשק, תחמושת רקטות ולוחמים אל הצפון. לכאורה זה כבר בוצע. בפועל, בלי להיכנס כרגע לפרטים, מסתבר שיש תנועה מצפון לדרום (של לוחמי חמאס שבורחים) ומדרום לצפון (של תחמושת) דרך החסימה שלכאורה צה"ל הציב לאורכו של ציר "קרני נצרים" (שפעם הכרנו בתור 'אובלט') ועל ציר האורך של הרצועה ('טנצר'). אם לא רוצים שרקטות יעברו מרפיח לאזורי השיגור, חובה להרחיב ולהעמיק את החסימה הזו ולהפוך אותה להרמטית.
   3. לקטוע את הקשר שבין רפיח לסיני. לצורך כך לא נעשה עד היום הרבה למעט הפצצת מיקומים משוערים של מנהרות (אני מדגיש את המילה משוערים היות שגם אם יש מודיעין מדוייק על מיקום המנהרות הוא לא ודאי עד שלא ראית את המנהרה מושמדת בעיניים. עובדתית ממשיכים להפציץ את המנהרות מהיום הראשון של המבצע ועד היום...). לכן, השלב הבא של המבצע צריך לכלול פעולה משמעותית בדרום הרצועה. פעולה כזו יכולה להתבצע בשלושה אופנים:
      • לאורכו של ציר פילדלפי - לכבוש רצועה בין רפיח לסיני, מהים ועד לכרם שלום, רחבה ככל הניתן. רצועה שבסופו של דבר תאוייש ע"י לוחמי צה"ל, כוח רב לאומי או המצרים (עם או בלי עזרה).
      • לאורך רצועה חלופית ממזרח למערב. למשל הרצועה שavifresh הציע כאן: ממחסום סופה, דרך איפה שהיה הישוב מורג, עצמונה, שלו, רפיח ים ומוצב אלוף. רצועה שכזו תהיה רחבה מספיק כדי להצליח להתמודד יפה עם הקמת קו מוצבים שיהיה קל לתספק וקשה לתקוף, היא רחוקה מספיק מבתי התצושבים הפלסטינים, היא תוכל למנוע מעבר מרפיח לצפון ובנוסף תגרום ללחץ של תושבי רפיח על המצרים (למי שלא הבין זה הפתרון המועדף עלי אישית).
      • בתוך כל השטח שבגוש הדרומי של הרצועה, כולל האזורים העירוניים המיושבים בצפיפות של חן יונס, רפיח ומחנה הפליטים רפיח.
        
2. מצרים - חשוב להבין שאמנם המלחמה היא כנגד החמאס אך בסופו של דבר יש דרישות בתחום המדיני שידרשו דווקא מהמצרים לתת את חלקם, למחול על כבודם ולבצע עבודה שיתכן שתקשה עליהם כלפי פנים, האזרחים המוסלמים הקיצוניים, וכלפי חוץ, מול מדינות ערב.
   
   • המשך הלחימה הוא מנוף לחץ, לא רק כנגד חמאס, אלא גם אל מול המצרים! ייתכן שנראה מאמצים ישראליים לגרום לאוכלוסיה הפלסטינית ללחוץ יותר על המצרים, למשל לחץ על תושבי רפיח לברוח דווקא לכיוון דרום (רק נציין שהמצרים כבר פתחו באש על פלסטינים שניסו לברוח לסיני. כולל ירי RPG!), מתן אפשרות למשלחת ראשי חמאס לצאת לשיחות מדינות במצרים (כבר קרה שלשום), הפעלת האמריקאיים או לחץ בינ"ל אחר וכו'.
   • ייתכן שהמצרים יצטרכו לקבל עזרה מפקחים בינ"ל או אפילו כוח צבאי זר של ממש בדומה ליוניפיל בדרום לבנון. המצרים מאד לא מעוניינים לראות צבא זר על אדמתם, מצד שני לא ממש אכפת להם אם יהיה כוח צבאי בינ"ל שיחצוץ בינם לבין הרצועה וישב מהצד הצפוני של הגבול, רק לא על אדמתם.
   • האיטלקים, הגרמנים, האמריקאים ואפילו היפנים כבר הביעו התעניינות בהשתתפות בכוח רב לאומי שכזה או בייעוץ למצרים בלוחמה תת קרקעית (כאילו שהם מסוגלים לפתור את הבעיה).
   • כוח רב לאומי יכול להתבסס על המנדט והשלד של הכוח הרב לאומי שכבר קיים בסיני (לטובת הסכמי קמפ דיויד מ1979!) ה-MFO (ראשי תיבות של Multinational force and observers)אך חייב להיות משמעותי יותר ביכולותיו ובסמכויותיו.
   • המצרים טוענים שהם מסוגלים למנוע הברחות מסיני אל הרצועה בכוחות עצמם בלי עזרה, רק שלשם כך הם דורשים אישור להגדיל משמעותית את הכוח הצבאי שמותר להם להחזיק בסיני, דבר שלישראל אסור להסכים לו.
   • אם הזכרנו כוח רב לאומי, חשוב לזכור את ההכרזה של חלאד משעל (מזכיר החמאס היושב בדמשק) שהחמאס יתייחס אל כוח רב לאומי ברצועה בתור כוח כיבוש ויילחם בו בהתאם!
   • כוח בינ"ל עלול להפריע לישראל להגיב צבאית כנגד פעילות עוינת.
3. רש"פ - האם היא בכלל פקטור? נאמר שאין צורך להפעיל לחץ על הרש"פ. נכון לכרגע אנשי הפתח, אם וכאשר יקבלו את הרצועה תחת אחריותם, מבחינת ישראל, ניתן לעצב את ההתנהגות הממשלית שלהם בקלות. לרש"פ אולי יש קשר לעזה אך אין לה שום יכולת השפעה שם או על המו"מ מול ישראל.
4. צה"ל - על פניו התבטאויות שרי הממשלה היום מראות שלדעת רובם צה"ל צריך להשתלט על ציר פילדלפי כדי למנוע את המשך ההברחות. אני נאלץ להזכיר שצה"ל כבר שלט על הציר הזה לאורך שנים ולא הצליח למנוע את ההברחות. מצד שני, כמובן שההעברת הציר לשליטה פלסטינית (עם או בלי פתח, משקיפים ארופאים ואמריקאיים, כוח 17 או מג"ב המצרי) בטח שרק הועיל להברחות, בייחוד בתקופת "הרגיעה" המדומה שהיום גם מי שתמך בה בכל פה (ואצבע) מודֶה (ומודַה) כי הייתה שגיאה. זו הייתה תקופת ההברחות הגדולה שאיפשרה לחמאס (וקבלני המשנה) להצטייד בכל טוב רקטי.
5. התבטאויות גורמים שונים ובעיקר התבטאות האלוף גלנט היום בידיעות אחרונות - בעיתונות הישראלית, כבר מיום שישי והיום ביתר שאת, מופיעים ציטוטים מפי "קצינים בכירים" שונים על הצורך בה"משך המבצע" או "בהחרפת הצעדים". השר בנימין שן אליעזר וכמה אלופים במיל' נשלחים לכל אולפן אפשרי עם דף מסרים מוכתב מראש כדי לומר "תחזיקו אותנו או שיקרה משה רע מאד", לספר עד כמה המילואים מוכנים ומתאמנים ועד כמה השלב הבא של המבצע הוא איום ונורא ולפלסטינים יהיה ממש עצוב אם הוא יתרחש. זה כנראה כדי ללחוץ על צמרת החמאס ועל המצרים לקבל, לפחות חלקית את שלטון הרש"פ ברצועה ופיקוח בינ"ל על מעבר רפיח וציר פילדלפי (אישית אני לא רואה בכך כזה הישג משמעותי למבצע. הרש"פ כבר שלטה בשטח. זה לא מנע את ירי הרקטות והוצאת פיגועים מהרצועה). ההתבטאות של גלנט בראיון אל שמעון שיפר היום בידיעות אחרונות כבר מגדישה את הסאה: נוצר רושם כאילו גלנט דוחף את הדרג המדיני, את ראש הממשלה, שרת החוץ ושר הביטחון, להמשיך לשלב ג' של המבצע למרות שהם לא רוצים בכך. על הדלפה פחות חמורה בלי ציטוט מפורש בנושא דומה פוטר תא"ל שמואל זכאי מצה"ל והועף אל כל הרוחות (זכאי הדליף לעמוס הראל, כתב הארץ כי לדעת מפקדי הצבא חשוב להמשיך במבצע "ימי תשובה" עד להחלשה משמעותית של חמאס והפסקה טוטאלית של ירי הרקטות מצפון הרצועה. עוד לפני ההתנתקות), גלנט לא הועף ואפילו לא ננזף, בנוסף הראיון היה עם הכתב המדיני של ידיעות ולא עם כתב צבאי או אפילו פרשן צבאי. אין מנוס ממסקנה כי הראיון היה מתוזמן ומתואם עם משרד רוה"מ (לפחות, ואולי אפילו עם הקבינט כולו). פשוט, עוד דרך לאיים "תחזיקו אותי"!
6. נשק מפר איזון - ברור לנו לחלוטין שבידי החמאס נשק מתקדם יותר מזה שהופעל עד כה בעימות. עדיין לא ראינו הפעלה של טילי נ"ט איכותיים או טילי נ"מ שבוודאי הוברחו גם הם לתוך הרצועה. עושה רושם שהחמאס עדיין מחכה לסיבה טובה יותר, או לאות מגבוה, כדי להשתמש בכלי הנשק הללו. חושב לזכור זאת כשאנחנו מתלהמים ודורשים את "המשך המבצע. להיכנס בהם עם כל מה שיש".
7. ארוע מפר איזון - ובנוסף צריך לזכור שבכל רגע יכול לקרות הארוע הגדול שישנה את כל מה שקורה מקצה אל קצה. ארוע כזה יכול להיות שימוש יעיל בנשק מפר איזון כנ"ל (הפלת מטוס...), הצלחה חד פעמית של חמאס, תאונה מבצעית שתגרום לנפגעים רבים בכוחותינו (וכבר היו כמה תאונות מבצעיות כמו ירי הטנקים על הצנחנים ועל גולני או לוחם שפוצץ על עצמו לבנת חבלה) או אפילו ירי שגוי שיגרום לפגיעה ברורה וקטלנית בקרב אנשים שאנחנו מאד לא רוצים לפגוע בהם (למשל עיתונאים זרים, אנשי אונר"א וכו') במימדים גדולים הרבה יותר ממה שקרה עד היום. ארוע כזה עלול להשליך על תוצאות המבצע הזה ועל הדרך שבה הוא יתפס בדעת הקהל הישראלית ובעולם.
8. הקיפאון והדישדוש - נכון לכרגע הצבא נכנס למצב כמעט סטטי. הלוחמים אמנם עוברים בין הבתים, אך לא מתקדמים ממש ולא כובשים שטח חדש. לחיל האוויר והים נגמרות המטרות, בגורמי המודיעין וההערכה השונים עושים מאמץ על לאתר מטרות כאלו, ואפילו אם הן יהיו מטרות מזדמנות של חוליות שנחשפו רק לרגע.
9. גלעד שליט - שניה לפני השורה התחתונה, נראה לי חובה להזכיר את העובדה שיש חייל שלנו שנמצא ברצועה למעלה משנתיים. שליט לא נשלח לרצועה ע"י אמא שלו והוא לא החייל הפרטי של אבא שלו. ראוי שהממשלה תכריז בכל רם שהשבת גלעד שליט היא יעד שהיא מקווה להשיג במבצע הזה. כל כיוון של המשך או סיום המבצע צריך לקחת בחשבון את גלעד שליט והשבתו הביתה. אם ע"י השגת מספיק קלפי מיקוח עבורו ואם ע"י פעולה כוחנית עם מידע מעולה.
10. שורה תחתונה -
    • בכל מקרה לאחר שישראל תפסיק להילחם, ולא משנה מה תהיה הסיבה להפסקת הלחימה, יכריז החמאס על ניצחונו ועל כך שהוא "הצליח להבריח את הצבא הציוני", בטח אם הם ימשיכו לשגר רקטות עד הרגע האחרון.
    • לכן, מוטב לדרג המדיני ולהנהגת הצבא להפסיק לצעוק "תחזיקו אותי!" בקול צפצפני.
    • ההישג הברור והמצויין של המבצע עד עכשיו הוא ההחדרה למוח של האוייב את ההבנה "אל תתעסקו איתי, כי אני משוגע!" מי שירים יד יחטוף. ועזה וחמאס חטפו היטב!
    • עדיף לתת לצבא לעבור לשלב הבא של המבצע (לפחות אל חלק ממנו), ולא להשאיר אותו מדשדש בעמדות, דישדוש שעלול להביא אל הארוע מפר האיזון הנ"ל שאחריו יהיה להכרזת הניצחון של חמאס משנה תוקף.
    • עדיף להמשיך להראות שיש כיסוי להכרזת ה"תחזיקו אותי" ואם אין הסדר מתאים אז להמשיך להילחם: "להשמיד, לכבוש ולהשתלט"!
    • לחילופין, אם אין כוונה להמשיך להילחם עדיף להסתפק בהישג הנוכחי, לצאת החוצה מהרצועה, להפסיק לסכן את החיילים ולהכריז על ניצחון. ומתוך הניצחון הזה לחתור אל הסכם.
    • אחרי יציאה כזו, אם לא יהיה הסכם ואם יתחדש הירי מהרצועה החוצה להיכנס שוב בכל הכוח באותה הדרך בדיוק!
11. ואחרי השורה התחתונה... האם נעשתה איזשהי עבודת חשיבה אסטרטגית לגבי היחס הישראלי כלפי עזה? האם ישב איזשהו גוף מייעץ או מחליט: ממשלת ישראל, המועצה לבטחון לאומי או, אפילו, מועצת גדולי התורה והפיק מתחת ידו תשובה לשאלות האסטרטגיות החשובות שבלי תשובה עליהן לא נוכל להחליט מה בכלל אנחנו רוצים? הרי בלי לדעת מה אנחנו רוצים לעשות אין שום סיכוי שנצליח לבצע! השאלות:
    1. האם אנחנו רוצים שעזה תמשיך להיות קשורה אלינו? האם צה"ל ומשרד הבטחון בנויים להקמת ממשל צבאי מחודש ברצועה ועבודות שיקום ההרס המסיבי שחוללנו שם?
       
    2. האם אנחנו רוצים ליצור תלות של עזה במצריים, כולל המחיר הברור של פתיחת הגבול?
    3. האם אפשר להציג כמטרה את המלכת אבו-מאזן בחזרה כשליט הרצועה מתוך אמונה שאולי הפעם הוא יצליח להשתלט על הקלחת?
    4. האם סילוק החמאס לחלוטין מהשלטון זו מטרה ריאלית? ואם יישאר להם נציג בפרלמנט, או, גרוע יותר, ראש הממשלה יהיה חמאסניק... אז נכשלנו?
    5. האם צימצום ההברחות וירי הרקטות, נגיד לשיעור של רקטה אחת פעם בחודשיים שתפגע רק בשטחים פתוחים ליד שדרות, זה מספיק? אז יורים עלינו רקטות ובכל זאת... ניצחנו?

(תודה ליגיל ולמני)

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מכל מה שכתבת ( ואכן יפה כתבת.!! )
אני מסכים רק ל 2 תתי סעיף 10:

"..
לחילופין, אם אין כוונה להמשיך להילחם עדיף להסתפק בהישג הנוכחי, לצאת החוצה מהרצועה, להפסיק לסכן את החיילים ולהכריז על ניצחון. ומתוך הניצחון הזה לחתור אל הסכם.
אחרי יציאה כזו, אם לא יהיה הסכם ואם יתחדש הירי מהרצועה החוצה להיכנס שוב בכל הכוח באותה הדרך בדיוק! ".


כל השאר תהיה חזרה על שגיאות רצועת הביטחון ו"כיבוש" דרום לבנון.
אנחנו ניכנס למלכודת שטומנים לנו: התשה.
אין לנו הלוקסוס להתיש את כוחנו . יש לנו אתגרים יותר חמורים באופק.

למרה הפלא זו גם החשיבה שלי:
או שקיימת נכונות לכיבוש של הרצועה ולהתשה מול חמאס במשך שנים.
או, אם אין נכונות לנ"ל, יוצאים, מכריזים על ניצחון ואם צריך נכנסים שוב "בראבק".

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ואפילו לצאת עם הכרזה שאין שום הסכם.
אנחנו לא עושים הסכמים עם השטן.
ראינו כבר מה שווים "הסכמי הפסקת אש" עם חמאס.

כל פעולה של החמאס תזכה ( אבל באמת תזכה, לא בדיבורים כמו פעם )
לתגובה כואבת.
וכל נשק שיוברח לרצועה, הוא מטרה ויושמד ברגע שיכנס לשם.

שתושבי הרצועה יתחשבנו עם החמאס.
אנחנו לא צריכים לעשות בשבילם את העבודה המלוכלכת.

לדעתי האינטרס שלנו הוא לא לשבת על ציר פידלדפי...הכוחות יהיו סטטיים ויהיו חשופים לירי מרגמות ומנהרות תופת שיגרור שוב מבצע צבאי..
עדיף לתת לכוחות אחרים לעשות תעבודה הזאת נניח כמו האמריקנים וככה ישראל כבר לא תהיה מעורבת וספק רב אם חמאס ירצו להסתבך איתם.

מצד שני, ספק רב אם כוח כזה ירצה להתעסק עם החמאס.

בלבנון יש כוחות בינלאומיים ועדיין יש הברחות, וזאת רק דוגמא אחת שזה לא משנה כמה חיילים יש על האדמה ומאיפה הם, אלא מה הם עושים. אם נעמיד שם כלב שמירה צריך לדאוג שהוא גם יוכל לנשוך - משהו שלא יקרה. אף צבא לא ישלח חיילים שלו כדי למות מול החמאס, במקום חיילי צה"ל.

Keep away from people who try to belittle your ambitions. Small people always do that, but the really great ones make you feel that you, too, can become great.

.

זה קצת שונה..

כוחות האו"ם לא שומרים בגבול סוריה-לבנון היכן שמתבצעות "הברחות" האמל"ח..הם בעיקר בדרום לבנון ולא מעיזים להתעסק עם חיזבאללה..

רשמתי "הברחות" מכיוון שלדעתי ממשלת לבנון מאפשרת זאת כיוון שהם מכירים בחיזבאללה וגם לדעתי העברות האמל"ח אפילו נעשות דרך שדה התעופה בביירות שיש לחיזבאללה כמה אנשים שם..

בעזה זה לגמרי שונה..מדובר בסה"כ על 10-14 קילומטר ולדעתי אפשר למנוע את זה עם כוח רציני שיבואו לעבוד ולא לשגר לפה משקיפים שתוך כמה הפגזות הם יברחו..

אבל אם אתה שואל אותי יש לי הרגשה שיהיה סיבוב נוסף אז אולי עדיף למוטט לגמרי את שלטון החמאס.

בהמשך לדברים שכתבתי בתגובה מס' 8 בשרשור זה, מצורף מאמר של אדם שמסביר "קצת" יותר טוב ממני את התועלות שבמבצע עופרת יצוקה בהיבט רחב יותר מההיבט הצבאי הטהור.
ד'ר דן שיפטן- ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3654710,00.html
גבולות ההבלגה של ישראל

המלחמה בעזה נועדה למנוע את השתרשות ההכרה כי ה"מוקאוומה" הרקטית, בשילוב הקנאות האסלאמית, הן הנשק האולטימטיבי שישראל אינה יכולה לעמוד בפניו
פורסם: 13.01.09, 12:28

לא חמאס, לא עזה ולא הקסאמים הם היעדים למלחמה ואמת המידה להצלחתה. בעזה נלחמים על גורלו של הרדיקליזם באזור ועל אתוס ה"מוקאוומה" (ה"התנגדות"). זאת יודעים היטב בטהרן, בביירות ובדמשק, וגם בקהיר ובעמאן. רצוי שגם בישראל נכלכל את צעדינו בפרספקטיבה הרחבה הזו.

במחצית השנייה של המאה הקודמת הגיע המאבק הצבאי הקונבנציונאלי נגד ישראל למבוי סתום. במלחמת ששת הימים החלה ההכרה הזו לחלחל לתודעת הציבור הערבי. היא התמסדה כאשר הסכם השלום הוציא את מצרים ממעגל העימות הפעיל, כאשר קרסה מעצמת העל שחימשה את הערבים וכאשר חוסלה העוצמה הצבאית העיראקית. מאז מחפשים הגורמים הרדיקלים באזור תחליף, גם "מעל" הסף הקונבנציונאלי (גרעין) וגם "מתחתיו" (טרור). הם מניחים כי העורף האזרחי הוא עקב אכילס של ישראל.

כאשר נמצא לפיגועי ההתאבדות מענה מניח את הדעת, בגדר הביטחון וב"חומת מגן" - פנו הרדיקלים אל הנשק הרקטי. מלחמת לבנון השנייה המחישה כי אין פתרון צבאי לפגיעות העורף לרקטות, זולת נוכחות קבע של ישראל בכלל השטח והאוכלוסייה שבו מצוי האיום. כיוון שישראל אינה רוצה ואינה יכולה לשלוט בלבנון ובעזה, קל וחומר בסוריה ובמדינות ערב, הגיעו הרדיקלים למסקנה שבידם הנשק האולטימטיבי שימרר את חייה של ישראל ויציגה כחסרת אונים.

השתרשותה של תפיסה כזו בעולם הערבי היא איום אסטרטגי על ישראל והאזור. המשטרים האחראים, הרוצים להימנע מעימות עמה, יכולים להגן על מדיניותם רק אם יוכלו להצביע בפני הציבור הערבי והאליטות הרדיקליות שלו על התוצאות הבלתי נסבלות של עימות כזה. תדמיתה של ישראל כחסרת אונים עלולה לכפות על משטרים כאלה, כבעבר, לתת את ידם לפרובוקציות, הנוטות, בהצטברותן, להידרדר למלחמה.

המלחמה בעזה נועדה למנוע את השתרשות ההכרה כי ה"מוקאוומה" הרקטית, בשילוב הקנאות האסלאמית, הן הנשק האולטימטיבי שישראל אינה יכולה לעמוד בפניו. צריך ואפשר להוכיח כי אף שאין לישראל פתרון אופרטיבי, הרי בידיה מענה אסטרטגי לאתגר הזה.

המענה האסטרטגי הוא נכונות פוליטית (נוסף ליכולת הצבאית) לזרוע הרס בלתי מידתי בנכסים היקרים ללבם של משגרי הרקטות לריכוזי האוכלוסייה בישראל. המטרה העיקרית אינה פגיעה ברקטה האחרונה, אלא בכפיית שינוי יסודי של משוואת העלות / תועלת של ה"מוקאוומה" באמצעות העלאה דרמטית של מרכיב העלות.

האגדה האורבאנית בדבר נחישותם הבלתי מוגבלת של הרדיקלים הערבים קרסה כבר ב"חומת מגן", ואפילו ברתיעת החיזבאללה מעימות בעקבות המלחמה המוחמצת בלבנון. זו העת להוכיח את אפסותה גם בעזה.

מה שיקבע את תוצאות המלחמה אינו אופי ההסדר הדיפלומטי בסופה, אלא הנכונות של ישראל לעשות שמות בחמאס במהלכה, ובעיקר להגיב באופן פרוע לשיגור הרקטה הראשונה שלאחריה, למשל בחיסול מנהיגיו כשייצאו ממחילותיהם. חורבן בעזה תורם למניעת מלחמה עם לבנון ועם סוריה, מסייע למצרים ולירדן להיאבק בגורמים הרדיקלים ומאותת לאיראן על גבולות ההבלגה של ישראל.

ד"ר דן שיפטן הוא ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3744941,00.html


איילנד: גם לעופרת יצוקה לא היה יעד ברור

ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר השתתף בכנס לציון שלוש שנים למלחמת לבנון ה-2 וטען כי מבצע "עופרת יצוקה" הוכיח שממשלת אולמרט לא למדה לקח. לראש הממשלה החדש הוא יעץ לעמוד בלחץ
טל רבינובסקי

ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר תקף הבוקר (יום ג') את ממשלת אולמרט וטען שגם במלחמת לבנון השנייה וגם במבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה לא היו מטרות ברורות. האלוף (מיל') גיורא איילנד גם לא היסס להעניק עצה לממשלה החדשה ואמר כי ישראל מסוגלת לומר "לא" לארצות הברית.

"לגיטימיות בינלאומית היא דבר מאוד חשוב", אמר איילנד במכון למחקרי ביטחון לאומי בתל-אביב, במהלך כנס לציון שלוש שנים לפרוץ המלחמה נגד חיזבאללה. "בדרך כלל, ההשפעה של הגורמים האלה היא קצרה ולכן צריכים להיות מסוגלים לספוג לחץ בינלאומי וכעס בינלאומי, גם מידידות כמו ארצות הברית. לאורך זמן הלגיטימציה חוזרת אליך, כשאתה מוּכח כאחד שהצליח".

ראש המל"ל לשעבר גם טען בעקבות שתי המלחמות בעזה ובלבנון כי בשני המקרים הורה הדרג המדיני על מבצע צבאי מבלי לקבוע יעד ברור ומוגדר. "כשיצאו ל'עופרת יצוקה' עדיין לא היה ברור מה הם רוצים להשיג", אמר. "ההגדרה, כפי שניתנה בדרג הפוליטי, היתה ליצור תנאים ביטחוניים טובים יותר. 'רוצים שיהיה יותר טוב' זו לא הגדרה שאפשר לתרגם לדרג הצבאי. רק אחרי שלושה ימים התחיל דיון. מה היתה המטרה כשהתחילו את עופרת יצוקה? אני אומר לכם - היא לא היתה מוגדרת".

איילנד סבור כי מדובר באותה בעיה שהוביל לכשלי המלחמה בלבנון לפני שלוש שנים. "אם חוזרים לאותה ישיבת ממשלה שהתקיימה ב-12 ביולי, היא לא הגדירה בצורה נכונה את המטרה. היה את האירוע עצמו, היו דיווחי מודיעין מאוד ארוכים, אבל אז היה צריך לעסוק בשאלה האמיתית של המטרה. לכן היה חשוב להגדיר מה רוצים", הדגיש.

הוא טען כי האפשרות הטובה ביותר שעמדה לרשותו של ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, היתה "להגיד שאנחנו נבצע פעולת תגמול חזקה ונפעיל את חיל האוויר יומיים-שלושה. כך המחיר שחיזבאללה משלם מאוד גבוה, ויש להניח שתוך יומיים העולם יזעק להפסקת אש. פעולה כזאת מסוגלת לשקם את יכולת ההרתעה של ישראל והמחיר של הצד השני מאוד גבוה. ההישג יהיה מוגבל, אבל גם המחיר יהיה נמוך".

עד היום לא ברורים לי מטרות המבצע. ומה היו ההשיגים מול המטרות. דווקא היום, בפרספקטיבה של זמן, ניתן היה לבחון זאת ביתר בהירות. למעט מספר מצומצם של בעלי נגישות לתקשורת, כמו גיורא איילנד, לא ראיתי דיון אמיתי בענין.

מדוע זעקת "המלך הוא עירום" לא נשמעה (ונשמעת) בראש חוצות?

יש לי הרבה מחשבות נוגות אשר יתכן ויסבירו תופעה זו.

כשאני צועק שהמלך עירום, יש מי שאומר שאני רק נהג טנק...

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

הוא לא באמת מחדש כלום.
זה היה גלוי וברור עם פתיחת עופרת יצוקה, אבל טוב שמישהו מזכיר את זה. במקרה הזה זא אפילו יותר חמור כי בצפון היה אפשר לדבר על קונספציה שגויה שגרמה לחוסר חשיבה מספקת על מטרות אפשריות שצריך להשיג מול החיזבללה (ולבנון).
בעזה היה ברור שהעסק לפני פיצוץ (ימים של 70 רקטות בחודש שלפני) ועדיין לא בוצעה חשיבה אסטרטגית. המזל הוא שטקטית העבודה היתה מספיק טובה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צ'ומפי מה היתה המטרה כשהתחילו את עופרת יצוקה? אני אומר לכם - היא לא היתה מוגדרת".

המטרה היתה מוגדרת היטב: המבצע כוון כדי להשפיע על מאורע שעתיד היה להתרחש חודש וחצי לאחר המבצע... זו דעתי. כי מלבד הפסקת אש מדומה ודילול קל בשורות החמאס, לא השגנו דבר... זה היה "לבנון 2.0" רק עם פחות אבידות ופחות מחדלים.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

אתה כמובן צודק, מטרות פוליטיות היו למבצע, חבל רק שזה היה מבצע צבאי וכדאי היה שיהיו לו מטרות צבאיות אמיתיות (ולא הסלוגן שפורסם) שהוגדרו לצבא מראש.

אכן, לכל מבצע צבאי ראוי שיהיו מטרות פוליטיות ומדיניות. אולם:
א. צריך שהן יהיו ראויות. (הרמז של efekt היה די עבה)
ב. צריך לתרגם אותן למטרות צבאיות מוגדרות.

ככל הנראה לא היה דבר מאלו.

אז עכשיו "עופרת יצוקה " הפך ללבנון 2 . מה קורה איתכם? עוד לא למדתם את חוקי המשחק? לא ברור מה ההישגים? שכחנו את הקסאמים לפני עופרת יצוקה,ועכשיו איך החמאס מקפיד שהג'יהאד לא יירה.מה צריך לקרות כדי שנפסיק להלקות את עצמנו?אם אתה מצפה efect שיהיו מטרות פוליטיות לכל מבצע אז יש לי חדשות , הממשלות בישראל לא רואות מעבר לאף מדושן העונג שלהן, אבל מכיוון שאני גולש לפוליטיקה אז אפסיק כאן. לי מספיק שהחיזבאללה לא על הגדר ונסראללה והחברים שלו מהחמאס יודעים שהיאהוד משתגעים לפעמים. למי שיש ספקות בקשר לעופרת יצוקה אז שיקשיב לטון של מנהיגי החמאס, איך שהוא השתנה.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ברמת העיקרון אתה צודק מרקויס. אני גם אוסיף - אין מבצע צבאי שלא מקדם אג'נדה פוליטית כלשהיא, אם נרצה ואם לא. הרי הצבא הוא השלוחה המבצעת של הממשלה, ולמעשה אוי ואבוי לנו אם הצבא יעשה מבצעים שלא מקדמים אג'נדה פוליטית זו או אחרת.
מהלך צבאי תקין בד"כ הוא עוד כלי פוליטי (וכשיש ברשותך צבא תקין - עוצמתי ביותר) שמתחיל בהחלטות פוליטיות וגם נגמר בהן. במקרה הנ"ל (עופרת יצוקה) לדעתי הוא התחיל נכון ונגמר לא נכון. מכיוון שהפורום המכובד הנ"ל לא עוסק בפוליטיקה כמובן שלא ארחיב בנושא ולמעשה זה דיי מיותר, אבל רק אפנה את תשומת לבך לכך שהטון של מנהיגי החמאס לאחר עופרת יצוקה דיי זהה לטון של נסראללה לאחר לבנון 2, ולא בכדי.
גם הטון הפייסני (יחסית, כן?) של חמאס וגם הטון של חיזבאללה בסה"כ אומר "הבנו, ראינו, הפקנו לקחים, ועכשיו אנחנו מורידים פרופיל כדי לתקן את הדרוש תיקון. כשניהיה מוכנים לסיבוב הבא נקרא לכם".
נוצר מצב שהיוזמה הצבאית נתונה בידי ארגוני טרור (או יותר נכון - איראן, ובוא לא נשלה את עצמנו), ולא בידינו. המעשה הנכון לדעתי שהיה צריך להעשות בעופרת יצוקה היה צריך להראות כההיפך המוחלט של לבנון 2 - מעיכה אנושה של ארגון חמאס. רדיפה בלתי נלאית אחרי ראשי ההנהגה וחיסולם, עד שהארגון יפול על ברכיו ולא יקום יותר וגם אז להמשיך עוד קצת.
אז יגידו "הרגת את ההוא, יקום אחר במקומו". נכון מאוד, אבל אם תוריד מספיק מהראשים של חמאס יקח להם המון זמן להשתקם, ואולי הם לעולם לא יצליחו אפילו להשתקם. לא נדע עד שלא ננסה. אולי בסיבוב הבא זה יקרה, כולי תקווה.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

בקשר למה שהיה צריך להעשות בעופרת יצוקה לא הייתי מצליח לנסח את זה טוב ממך..אבל פה כבר נכנסו שיקולים לא עניניים כמו "מה יקרה אם נפגע חס וחלילה באזרחים" או מה יקרה אם לחמאס לא יהיה דלק לג'יפים שלו. זה הרי כל כך לא הומני .מה שאני לא מסכים איתך זה שלא נסראללה ולא החמאס ימהרו לתקוף גם אם הם יפיקו את הלקחים שלהם. מבחינתי הם מפיקים לקחים כבר 60 שנה והם לא יפסיקו אף פעם לנסות ולהעלים אותנו..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

סיכום ראשון

1. פער מובנה וגדול בין הציפיות של הדרג הפוליטי – ציבור, תקשורת, דרג פוליטי - והיכולת של הדרג המבצע



א – משך הלחימה

ב – זו לא מלחמה אמיתית ולכן לא צריך להיות לנו הרבה נפגעים

ג – תפגעו ברעים אבל אל תפגעו באלה שלא צריך לפגוע בהם

ד- כמו בספורט אנחנו רוצים ניצחון ברור ומובהק

ככל שהמערכה נראית יותר כמלחמת ברירה, הדרג הפוליטי מעלה את רף הציפיות. ככל שרף הציפיות גבוה, כך הפער בין הציפיות הולך וגדל. אחת הבעיות של המלחמה היא שהיא יצרה פערים מאוד מהירים:

א. האשמות

ב. פער בין הצבא לעורף.

ג. פער בין דרג מדיני לדרג צבאי



2. חשיבות של הגדרת המטרה.

מטרה – מה אנחנו רוצים להשיג

משימה – מה צריכים לעשות

שיטה – איך צריכים לעשות

המטרה לא הייתה ברורה במלחמת לבנון השנייה



3. יש נטייה להיות עסוק בצד השני ופחות מכפי שצריך בתמונת המצב ולהכיר את יכולותינו של הצבא, ואת יחסי הכוחות. לזה לא ניתן מספיק תשומת לב בממשלה. התוצאה שנוצרים פערים בין מה ניתן ומה לא ניתן להשיג. לא לקחו בחשבון את תקציב צה"ל. קיצוץ תלת שנתי של כמיליארד שקל. רמת האימונים, רמת המלאי לא הייתה כשירה.



80 אחוז מהנושאים הם גם צבאיים וגם מדיניים וצריך להבין את שני הדברים ביחד.



הקשר בין תוצאה צבאית להישג המדיני –



הקשר בין הדברים – צריך להתחיל את המהלך המדיני לפני המהלך הצבאי. צריך היה להציג לאמריקאים את תמונת המצב. "יש שלב שלא נוכל לספוג את המחיר מהתקפות החיזבאללה, וניאלץ לצאת לפעול צבאית בלבנון, כך נפעל ואלה הפגיעות הצפויות בחיזבאללה וגם מעבר לכך."



אולמרט לא רצה לדבר עם האמריקאים עם כניסתו לתפקיד על הזירה הלבנונית. בנוגע לעופרת יצוקה, אולמרט כבר הכין מדינית את הקרקע והזהיר את הפלשתינאים ודיבר עם מנהיגי העולם.



"אם מחר פורצת מלחמת לבנון השלישית , היא לא לגמרי תהיה שונה בתוצאותיה ממלחמת לבנון השנייה."



שני הצדדים הפיקו לקחים. השיפור הטקטי ההדדי מתקזז.



הגדרת האויב. הגדרה מדויקת של האויב. מיהו האויב?

אם תיפתח שוב אש מלבנון, לא נוכל אלא להילחם נגדכם מדינת לבנון ואנחנו נפגע בכל דבר שקשור ליכולת המבצעית למלחמה. מדינת לבנון חייבת להבין את זה מאיתנו. גם סוריה ולבנון וגם המערב רוצים לבנון יציבה ומשגשגת. מסיבות שונות. צריך אמירה מדינית ברורה כזו לאורך זמן. רק זה תוכל המלחמה השלישית להידחות, ואם תהיה מלחמת לבנון שלישית, היא תמנע את מלחמת לבנון הרביעית.

ההישג היה בהחלטה להרוס את רובע הדחייאה בבירות. החיזבאללה מבין את זה מצויין. צריך להילחם ככל האפשר דרך הגורם המדינתי. בהתייחס לעזה, ברגע שהחמאס הוא הגורם המדינתי, ניתן להרתיע אותו.

סיכום שני



3) עופרת יצוקה: ההחלטות מתנהלות ברמה המבצעית

4) לוחמה בשטח בנוי (חומת מגן ועופרת יצוקה): תמיכת האוכולוסיה באויב נחלשת (דאחייה)

לקח: לא להסכים לא להיכנס לשטחים בנויים

5) לגיטימיות בינ"ל: יש לספוג לחץ בינ"ל (כולל מארה"ב). לאורך זמן זה משרת אותנו ומחזיר את הלגיטימציה. בסוף סולחים לנו.

מלחמת לבנון השניה: היה חשש גבוה מדיי לגבי מה אומרים עלינו בעולם.

6) הקשר בין תוצאה צבאית להישג המדיני: יש שינוי משמעותי בהשוואה למלחמות העבר.

מלחה"ע השניה: כשצד אחד מנצח את השני ניצחון ללא תנאי, הוא מכתיב את תנאי הניצחון

מלחמת יום כיפור: גודל ההישג הצבאי השפיע על גודל ההישג המדיני

הקשר בין שני דברים אלו היום הוא לא רק יותר רופף, אלא גם בסדר הפוך.

יש להתחיל את המערכה המדינית לפני המערכה הצבאית.

7) מה הלאה?

אם מחר פורצת מלחמת לבנון השלישית היא לא תהיה שונה מאוד בתוצאות שלה מהשניה.

נחוץ:

הגדרה מדויקת של האויב

חומת מגן: התחדדה ההבנה של מיהו האויב. התקשינו לקבל את העובדה כי האויב היה הרש"פ.

לבנון השניה: האויב היה חזבאללה. ה'טובים' היו מדינת לבנון, תושבי לבנון.

מוסר השכל: לא ניתן לנצח ארגון גרילה כאשר:

אנחנו משני צידי הגבול

ארגון הגרילה נהנה מחסות מדינתית מלאה

המדינה נותנת החסות חסינה כנגד כל פעולה שיכולה לפגוע בה.



הטעות הגדולה של לבנון השניה: הגדרה צרה ולא נכונה של מיהו האויב.

עכשיו צריך להסביר לעולם שפעם הבאה ניאלץ להילחם גם נגד מדינת לבנון ולא רק נגד חזבאללה. הדרך למנוע את המלחמה היא שממשלת לבנון תבין נקודה זו מראש. המלחמה הבאה תהיה בין ישראל ללבנון ולא בין ישראל לחזבאללה.

דוקטרינת הדאחייה: המשקל הכבד שחזבאללה מבין היום. יש גבול לכמה הרס הוא יכול להביא. יש להילחם כנגד הגורם המדינתי.



עופרת יצוקה: היתרון של המצב שנוצר בעזה הוא מובהק. לפני כן חמאס ירה קסאמים אבל הרשות הייתה אחראית. היום הוא הגורם המדיני השולט בעזה ולכן גם האחראי. (מנהיגות עם סמכות).

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il