רציתי לשתף אתכם בחיים שלי

1. אמא שלי - רבה עם אבא שלי המון, ביקורתית, לא מעריכה את השירות הצבאי, היא כבר 15 שנה לא סגורה על עצמה איפה היא רוצה לגור (מתלבטת אם לחזור לגור בעיר הולדתה ליד סבא וסבתא שלי המאוד פרימיטיביים), גם עכשיו אחרי ששיפצנו את הבית ויצא מקסים היא מתלוננת להורים שלה שהכול גרוע. היא גם חושבת שהחוג כדורסל של אח שלי זה שטות ובזבוז (בייחוד על הנושא של ההסעות למשחקים ואימונים), היא עושה טרגדיות משטויות: מבחינתה, בימים שיש לו משחק או לי היה קורס פסיכומטרי אז היא מרחמת עלינו. נמאס לי שאמא שלי מתעצלת להכין ארוחה נורמלית בערבי שישי ואז אני נאלץ לקנות אוכל בחוץ.
2. אבא שלי - לא מסודר, שוכח לסגור מגירות. הוא מתחיל לספר שהוא אכל במסעדה – אני שואל אותו "איפה?" ואז הוא שותק כאילו הוא לא שמע את השאלה, מה שגם אדם נורמאלי היה ממשיך ומספר "איך היה" "עם מי הוא היה". הוא עד היום לא יודע איך לשלוח ולקרוא SMS (והוא גם לא טרח לשאול או לשבת כמה דקות עם החוברת הוראות). אם הוא לא רוצה שהשעון מעורר יצלצל בשבת בבוקר הוא מוציא את הסוללה מהמכשיר במקום לכבות אותו או לבטל את השעון מעורר!
3. אחותי – היא לקראת סיום 12 שנות לימודיה, היא לא יודעת לסדר את החדר שלה, אוהבת לשאול שאלות לא רלוונטיות, פוחדת להזמין מוניות ומעדיפה שיקפיצו אותה בלילות (לא הצלחתי להסביר לה שלפעמים משתלם לקחת מונית מאשר הדלק שאני מוציא במיוחד), הולכת לישון מאוחר כי הוא לא יודעת להציב לעצמה גבולות ומתמזמזת על שטויות כמו גלישה ב"וואלה סלבס". (מלא פעמים שחזרתי מבילוי בשישי, תפסתי אותה שרועה על המיטה שלי והאור והטלוויזיה פתוחים). היא גם נכנסתי לחדר שלי, רואה שאני ישן ועדיין תקרא בשמי. היא שוכחת לפנות את הארוחות שלה לפעמים. הייתה שבת שאחותי התקשרה אליי כי היא רצתה לדעת איך מדליקים את ה LCD החדשה (היא לא טרחה לחשוב שזה כמו כל טלוויזיה על כדור הארץ ובטח לא הסתכלה בחוברת ההוראות – אני צרחתי עליה וניתקתי לה בפנים)
4. עד לא מזמן אני הייתי עמוד התווך בבית, בכל תקלה באינטרנט או בכבלים אני הייתי "נציג שירות הלקוחות". רוב בני המשפחה מעדיפים ליצור קשר איתי מאשר להתקשר למוקד ולהתלונן. אני זה שצריך להזכיר לאבא שלי להחליף מבצע בספקית אינטרנט.

נמאס לי כבר מהריבים בשבתות של ההורים שלי!

איך זה אצלכם? איך המשפחות שלכם מתנהגות? האם הכול בסדר? איפה הפאקים שלהם?

האם חיפשת את נקודות האור במשפחה שלך או רק את הפאקים?

תראה, בכל משפחה יש את הפאקים שלה. אם כל אחד ישב ויתלונן על זה, אז זה לא יגמר.
גם אני מתלוננת שאמא שלי תמיד שוכחת את השמות שלנו ואבא שלי תמיד נרדם באמצע שיחות כשזה בלילה. אבל זה חלק מהדברים הקטנים והמעצבנים שמרכיבים את המשפחה.
אולי, כמו שדודי אמר, כדאי לחפש דווקא את הדברים הטובים במשפחה. לחפש את הדברים שאתה אוהב בהם ומעלים לך חיוך.
במשפחה שלי אמא שלי תמיד דואגת לכולם ותמיד תשים אותנו לפניה, ואבא שלי אוהב ללא תנאי ותמיד ידאג שטוב לנו. האח הגדול שלי תמיד מראה לי קטעי ריקוד חדשים שהוא עובד עליהם והאח הקטן תמיד שמח כשאני באה להשכיב אותו לישון, וכשאני שואלת אם הוא רוצה שאני אלך הוא תמיד יגיד "אם בא לך" בטון של "תישארי אבל אני לא רוצה להכביד עליך" . וזאת רק ההתחלה. עם המשפחה שלי תמיד יש דברים קשים ותמיד יש בעיה, אבל תמיד יש איתם הרגשה טובה, והם אנשים מדהימים ובכלל אני חושבת שזאת זכות גדולה בשבילי להיות חלק ממנה.

אני ממליץ שתמיד שאתה חושב ככה להיזכר באנטיגונה ולראות שיש משפחות יותר דפוקות.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

ואז לחטוף דיכאון נוסף לכל?

שמע, גם אותי ההורים שיגעו לא פעם, אבל כפי שהדס אמרה (light sleeper), בסופו של דבר האכפת להם ממך מאוד, והם מאד מאד אוהבים אותך. לא רק אצלך יש את השגעונות האלה, המייאשים, לא פעם ולא פעמיים חברות שלי הגיעו אלי כמעט בוכות על איזה טירוף חדש במשפחה שלהן.. נראה לי שלכל משפחה יש את הקטע הפסיכי הזה, שמטריף את שאר דיירי הבית

מה שאתה כן יכול לעשות, זה להתחיל לחנך את אחותך הקטנה. היא לא מבוגרת יותר מדי, אפשר להתחיל בסירוס עדין. מה שלא נראה לך, להעיר לה, ולהיות תקיף. כלומר, אם את לא לא יודעת איך מדליקים את המסך, תקראי בהוראות או שתשאלי אותי, במידה ואני ער! רק במקרי חירום אפשר להעיר אותי, אבל לא על שטויות.. תתפלא כמה כח יש לאחים גדולים.

בנוגע לאמא שלך, אולי משהו מציק לה, זו התנהגות שמופיעה בד"כ אצל אנשים שלא טוב להם.. נסה להבין את הסיבה להתנהגות הזו.. ולגבי אבא שלך, קח בהומור את הפאקים הקטנים האלו.. אתה יכול גם להעיר מדי פעם בחצי צחוק כשהוא "משאיר מגירה פתוחה"..

חוץ מזה, אני מבינה שאתה בצבא? אם כך, עוד מעט תשכור דירה משלך, וכבר עכשיו אתה לא תמיד בבית.. במינונים נמוכים, הכל אפשר לסבול.. אני הבחנתי שאם אני לא כל הזמן בבית, אני הרבה יותר נוחה לבריות, קח את הספייס שלך כשאתה מרגיש שעוד מעט יוצא לך עשן מהאזניים..

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אני בסופו של דבר זה שמקבל בראש את המכות מהמדפים שפתוחים
ואם יש לי משהו רע על הלב אין לי עם מי לדבר
חבר רצה לבוא אליי ואמרתי לו שאני הולך לישון כי ראיתי שההורים שלי עצבניים, אבא שלי בקושי חתך את הירקות בארוחת ערב. זה נראה כאילו אנחנו חיות בגן חיות.

אבל גם לי יש כמה בעיות...

1. אני עובד הרבה. אני נוטה לחשוב שזה לא לרעה, שטיפת כלים ותרגום עבודות בשביל הלימודים של אמא זה לא כזה הרבה וזה כן מחנך לאי-פרזיטיות, אבל לפעמים זה מתיש ומעצבן

2. היחסים שלי עם האחים הקטנים שלי הם נוראיים. הם ביניהם או בין ההורים מסתדרים נהדר, וזה בגלל שאני פותר להם את כל הבעיות ומציב את עצמי בתור הפח זבל שלהם. כבר אין לי כוח לענות או להתנגד להם. אני תמיד מנסה להבליג, אומר לעצמי: "עזוב, אתה לגמרי צודק אבל הוא לא שווה את זה", אבל זה מגיע לגבולות שאפילו מהטמה גנדי היה מתעצבן... טוב, הם יגדלו וזה ישתנה, אני מקווה.

המשפחה שלך בסדר גמור, השטויות הקטנות עוברות עם השנים, אם כי אבא תמיד יהיה מי שהוא, אחותך תהיה מי שהיא עם החוסר אכפתיות לסדר <או שהיא תגור לבד ואז זה יבוא לה> אבל פתאום הכל יסתדר.


אתה לא יודע מזה משפחה מתוסבכת וטוב שכך.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

זה באמת נראה לך מתוסבך?
אתה צריך להתארח אצלי איזה שבוע ככה..תראה מה זו משפחה מתוסבכת.