19-01-2009, 13:26
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 20.01.07
הודעות: 855
|
|
|
תודה רבה
אני שמח מאוד שאהבת 
ותודה רבה על התיקונים...
(אגב "היא יודעת קשה לו" היה במקור "היא יודעת שקשה לו"... התחלקה לי ה"ש"  )
לקחתי לצומת ליבי חלק מן ההערות...
והנה הגרסא השלישית(שאני מקווה שהיא גם האחרונה.... :] )
מתי כבר ליקוי?
באורו האפל הוא מלטף נרדמים,
באורה הזוהר היא משמחת משכימים.
במראהו המאופק אוסף תקוותיהם של חולמים,
במראה הכביר היא מעודדת נואשים.
כה שונים אך כה דומים,
בצהריי היום הם נפגשים,
כה רחוקים אך כה קרובים,
כמעט ונוגעים,
מצב שקצת קשה להפנים.
כל היום היא עסוקה,
הוא חוגג כל הלילה,
נמאס לו להיות לבד,
אך הוא יודע שלא קל לה.
פעמיים ביממה הם מתראים,
מדברים על הכול,
לפעמים הם גם מספיקים,
כי יש לה כל כך הרבה אנשים לשמח, כל כך הרבה לרצות,
והוא נמצא שם למעלה קירח,
עומד לו בשקט ללא דאגות.
חושב לו בלי סוף בין כוכבים נרדמים,
מקנא לו בכל אותם אנשים משכימים.
היא שם והוא כאן,
לא יודע לאן... לא יודע לאן.
היא מנסה להאט,
אפילו שאין זמן,
לפעמים הוא לא מבין...
אך הוא תמיד מוכן,
שנייה פה, שנייה שם,
זה חשוב לו, מצידו שהעולם לא ישן.
היא מנסה להסביר לו,
הוא מתעקש לא להבין,
היא יודעת שקשה לו,
הוא חי במסתורין.
וככה הם חיים בינתיים,
הוא מתחנן והיא מנסה,
זוג קצת מוזר,
אבל העיקר שזה שניים.
אך הוא לא מתייאש,
היא תמשיך לנסות,
וגם כשנראה שאין סיכוי,
הם תמיד יחכו לעוד ליקוי.
נערך לאחרונה ע"י xNBDx בתאריך 19-01-2009 בשעה 13:34.
|
ראשי
צ'אט
), זה סגנון מצוין בו השתמשתה להציג את הרעיון, דבר אחד שקצת הרס לי זה שהשיר הסתיים עם הד, מין הד שאומר לך שיש עוד משהו שהכותב רוצה להגיד אבל אין איך לכתוב, או אולי משהו שהקורא רוצה, הייתי מציע לשפר את המשפטים האחרונים.
.
מצב כלאיים
