"אין חדש תחת השמש"
"מה שהיה הוא שיהיה"

תקראו את הפרק הזה, ותראו ששתי המלחמות האחרונות חוזרות על אותו דפוס קבוע, כאשר מלך ישראל חוטא ומחטיא.

מלכים א פרק כ

א וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם, קָבַץ אֶת-כָּל-חֵילוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ, וְסוּס וָרָכֶב; וַיַּעַל, וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן, וַיִּלָּחֶם, בָּהּ. ב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-אַחְאָב מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, הָעִירָה. ג וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר בֶּן-הֲדַד, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ, לִי-הוּא; וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים, לִי-הֵם. ד וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: לְךָ אֲנִי, וְכָל-אֲשֶׁר-לִי. ה וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, וַיֹּאמְרוּ, כֹּה-אָמַר בֶּן-הֲדַד לֵאמֹר: כִּי-שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן. ו כִּי אִם-כָּעֵת מָחָר, אֶשְׁלַח אֶת-עֲבָדַי אֵלֶיךָ, וְחִפְּשׂוּ אֶת-בֵּיתְךָ, וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ; וְהָיָה כָּל-מַחְמַד עֵינֶיךָ, יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ. ז וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, לְכָל-זִקְנֵי הָאָרֶץ, וַיֹּאמֶר דְּעוּ-נָא וּרְאוּ, כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ: כִּי-שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי, וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי, וְלֹא מָנַעְתִּי, מִמֶּנּוּ. ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל-הַזְּקֵנִים, וְכָל-הָעָם: אַל-תִּשְׁמַע, וְלוֹא תֹאבֶה. ט וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן-הֲדַד, אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֶל-עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר הַזֶּה, לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת; וַיֵּלְכוּ, הַמַּלְאָכִים, וַיְשִׁבֻהוּ, דָּבָר. י וַיִּשְׁלַח אֵלָיו, בֶּן-הֲדַד, וַיֹּאמֶר, כֹּה-יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ: אִם-יִשְׂפֹּק, עֲפַר שֹׁמְרוֹן, לִשְׁעָלִים, לְכָל-הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי. יא וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ, אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ. יב וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְהוּא שֹׁתֶה הוּא וְהַמְּלָכִים, בַּסֻּכּוֹת; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו שִׂימוּ, וַיָּשִׂימוּ עַל-הָעִיר. יג וְהִנֵּה נָבִיא אֶחָד, נִגַּשׁ אֶל-אַחְאָב מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲרָאִיתָ אֵת כָּל-הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה; הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ הַיּוֹם, וְיָדַעְתָּ כִּי-אֲנִי יְהוָה. יד וַיֹּאמֶר אַחְאָב, בְּמִי, וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה, בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת; וַיֹּאמֶר מִי-יֶאְסֹר הַמִּלְחָמָה, וַיֹּאמֶר אָתָּה. טו וַיִּפְקֹד, אֶת-נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וַיִּהְיוּ, מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים; וְאַחֲרֵיהֶם, פָּקַד אֶת-כָּל-הָעָם כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--שִׁבְעַת אֲלָפִים. טז וַיֵּצְאוּ, בַּצָּהֳרָיִם; וּבֶן-הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת, הוּא וְהַמְּלָכִים שְׁלֹשִׁים-וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ--עֹזֵר אֹתוֹ. יז וַיֵּצְאוּ, נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת--בָּרִאשֹׁנָה; וַיִּשְׁלַח בֶּן-הֲדַד, וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר, אֲנָשִׁים, יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן. יח וַיֹּאמֶר אִם-לְשָׁלוֹם יָצָאוּ, תִּפְשׂוּם חַיִּים; וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ, חַיִּים תִּפְשׂוּם. יט וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן-הָעִיר, נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וְהַחַיִל, אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם. כ וַיַּכּוּ, אִישׁ אִישׁוֹ, וַיָּנֻסוּ אֲרָם, וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל; וַיִּמָּלֵט, בֶּן-הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם, עַל-סוּס, וּפָרָשִׁים. כא וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-הַסּוּס וְאֶת-הָרָכֶב, וְהִכָּה בַאֲרָם, מַכָּה גְדוֹלָה. כב וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא, אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק, וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה: כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ. {פ}

כג וְעַבְדֵי מֶלֶךְ-אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו, אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם, עַל-כֵּן, חָזְקוּ מִמֶּנּוּ; וְאוּלָם, נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר--אִם-לֹא נֶחֱזַק, מֵהֶם. כד וְאֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, עֲשֵׂה: הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, וְשִׂים פַּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם. כה וְאַתָּה תִמְנֶה-לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ וְסוּס כַּסּוּס וְרֶכֶב כָּרֶכֶב, וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם בַּמִּישׁוֹר--אִם-לֹא נֶחֱזַק, מֵהֶם; וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם, וַיַּעַשׂ כֵּן. {פ}

כו וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, וַיִּפְקֹד בֶּן-הֲדַד אֶת-אֲרָם; וַיַּעַל אֲפֵקָה, לַמִּלְחָמָה עִם-יִשְׂרָאֵל. כז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ, וַיֵּלְכוּ, לִקְרָאתָם; וַיַּחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם, כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים, וַאֲרָם, מִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ. כח וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם אֱלֹהֵי הָרִים יְהוָה, וְלֹא-אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא--וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה, בְּיָדֶךָ, וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה. כט וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח-אֵלֶּה, שִׁבְעַת יָמִים; וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַתִּקְרַב הַמִּלְחָמָה, וַיַּכּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-אֲרָם מֵאָה-אֶלֶף רַגְלִי, בְּיוֹם אֶחָד. ל וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה, אֶל-הָעִיר, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה, עַל-עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים; וּבֶן-הֲדַד נָס, וַיָּבֹא אֶל-הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר. לא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, עֲבָדָיו, הִנֵּה-נָא שָׁמַעְנוּ, כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי-מַלְכֵי חֶסֶד הֵם; נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ, וְנֵצֵא אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל--אוּלַי, יְחַיֶּה אֶת-נַפְשֶׁךָ. לב וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, עַבְדְּךָ בֶן-הֲדַד אָמַר תְּחִי-נָא נַפְשִׁי; וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי, אָחִי הוּא. לג וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ, וַיֹּאמְרוּ אָחִיךָ בֶן-הֲדַד, וַיֹּאמֶר, בֹּאוּ קָחֻהוּ; וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן-הֲדַד, וַיַּעֲלֵהוּ עַל-הַמֶּרְכָּבָה. לד וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר-לָקַח-אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב, וְחֻצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר-שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן, וַאֲנִי, בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ; וַיִּכְרָת-לוֹ בְרִית, וַיְשַׁלְּחֵהוּ. {ס}

לה וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים, אָמַר אֶל-רֵעֵהוּ בִּדְבַר יְהוָה--הַכֵּינִי נָא; וַיְמָאֵן הָאִישׁ, לְהַכֹּתוֹ. לו וַיֹּאמֶר לוֹ, יַעַן אֲשֶׁר לֹא-שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה, הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי, וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה; וַיֵּלֶךְ, מֵאֶצְלוֹ, וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה, וַיַּכֵּהוּ. לז וַיִּמְצָא אִישׁ אַחֵר, וַיֹּאמֶר הַכֵּינִי נָא; וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ, הַכֵּה וּפָצֹעַ. לח וַיֵּלֶךְ, הַנָּבִיא, וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ, עַל-הַדָּרֶךְ; וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר, עַל-עֵינָיו. לט וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר, וְהוּא צָעַק אֶל-הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב-הַמִּלְחָמָה, וְהִנֵּה-אִישׁ סָר וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ וַיֹּאמֶר שְׁמֹר אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה--אִם-הִפָּקֵד יִפָּקֵד, וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר-כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל. מ וַיְהִי עַבְדְּךָ, עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה--וְהוּא אֵינֶנּוּ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ, אַתָּה חָרָצְתָּ. מא וַיְמַהֵר--וַיָּסַר אֶת-הָאֲפֵר, מעל (מֵעֲלֵי) עֵינָיו; וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כִּי מֵהַנְּבִיאִים הוּא. מב וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת-אִישׁ-חֶרְמִי, מִיָּד--וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ. מג וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל עַל-בֵּיתוֹ, סַר וְזָעֵף; וַיָּבֹא, שֹׁמְרוֹנָה. {פ}


ולמי שרוצה את ההקבלה לימינו בקיצור.
בא מלך ארם למלך ישראל ואומר לו אני רוצה שתיתן לי את כספך זהבך בניך ונשיך.
ומלך ישראל אומר לו "תמורת שלום, תקבל כל מה שאתה רוצה"
כאשר מלך ארם שומע את התשובה הוא אומר לו בעצם זה לא מספיק, אני רוצה הכל.
רק אז מתעורר אחאב ומתנגד ויוצא למלחמת נגד.
למרות שהוא שקוע בפלילים - שיכור, הקב"ה עושה לעמ"י נס והם מנצחים את ארם.
הנביא אומר לאחאב, לך להתכונן כי בעוד שנה יש סיבוב נוסף.
הקב"ה רוצה להוכיח למלך ארם שמי שמנצח את המלחמה זה הוא ולא "כוחי ועוצם ידי" של אחאב.
ולכן הוא שוב מנצח אותו.
ומה אחאב עושה? 5 דקות לפני שהוא מועך את החמס סליחה את ארם, הוא מפסיק ומעלה את בן הדד המלך על המרכבה, ומחזיר לו שטחים ומחזיר אותו ואת חבורתו מטוניס.
ואז הנביא כבר מוכיח אותו ואומר לו, בגלל ששילחת אותו עכשיו אחרי שכבר נתתי אותו בידך- "והָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ"
וכך היה בהמשך הספר.

למה אנחנו לא לומדים מההיסטוריה?

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

ככל שאני יותר יודע אני יודע כמה אני לא יודע
דימיון מודרך היפנוזה nlp ומדיטציה