עדותו של שמואל מנחם חייל בגדוד 79 ששרד מארב מצרי ונפל בשבי

מתוך האתר של גדוד 79
http://www.gdud79.org.il/?l=he&a=343387

http://www.david-aharoni.co.il/he/%...1% D7%90%D7%99

חייל נופל בקרב, או נהרג במלחמה, אבל לא נרצח. אני חושבת שהמינוח "נרצחו" עושה עוול לגבורת החיילים שלחמו ביום הכיפורים. להבדיל, מי שנפל בשבי ונורה, או מת כתוצאה מעינויים, באמת נרצח.

הוא מדבר על קטעים כמו זה "ראיתי שהמצרים עוברים מחייל לחייל ומרוקנים צרורות בגופו".

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shruki הוא מדבר על קטעים כמו זה "ראיתי שהמצרים עוברים מחייל לחייל ומרוקנים צרורות בגופו".

אבל מקריאה שטחית זה נשמע לי כמו עדות של לוחמים ולא של אזרחים שנרצחו בבית קפה.
גם מי שנהרג מצרור, הוא עדיין לוחם שנהרג בקרב.
יתכן שאני קטנונית, אבל בעיני הגדרתו של מי שלחם ונהרג כ"נרצח" - ממעיטה ואפילו מוזילה במשהו
את מותו.

כשקוראים בעיון רואים שהמצרים ירו בפצועים ששכבו חסרי אונים, רצח לכל דבר.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אז את טועה.
כשאדם שוכב פצוע או לא מהווה איום עליך אינך רשאי לירות בו יותר. גם על פי האמנות הבינלאומיות שמסדירות את זה ולא רק על פי כללי המוסר האנושי שכל אדם צריך לנהוג על פיהם.
ולכן זה כבר - רצח.

אלא פשוט חושבת שונה ממך. ניסיתי לתת לכם חומר למחשבה. לא הצלחתי - ממש לא נורא. אתה תמשיך להשתמש בסמנטיקה שלך ואני בשלי.

אף אחד משפחת חייל לא יפגע אם יאמרו שרצחו את בן משפחתו בתום קרב או עם הכנעו.
להפך זה יכול לתת עילה לתביעה נגד המדינה שחייליה ביצעו זאת.
מאוד רלוונטי היום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw אף אחד משפחת חייל לא יפגע אם יאמרו שרצחו את בן משפחתו בתום קרב או עם הכנעו. להפך זה יכול לתת עילה לתביעה נגד המדינה שחייליה ביצעו זאת. מאוד רלוונטי היום.

שאתה יכול לדבר בשם כל משפחות חללי צה"ל. עובדה שבעיני הסמנטיקה הזו מאד צורמת. מן הסתם יש במדינה עוד אחד או שניים כמוני.
אם יש מי שרוצה להגיש תביעה, שיעשה ויגדיר כטוב בעיניו. אני דיברתי על מינוח חדש שנשמע לי צורם ובעיקר כשמדובר בחללי מלחמת יום הכיפורים. אז היה מקובל לדבר עליהם כמי שנפלו ונהרגו. למרבה הפלצות, כבר שמעתי לאחרונה מישהו שטען שהחיילים במוצבי התעלה נטבחו. נו באמת....
אבל כפי שכבר כתבתי, זה סתם עניין של סמנטיקה ולבטח שלא אתווכח איתך, או עם משפחה שרוצה להגיש תביעה.

או לצורך העניין לשמוע האם החלל נפטר מפציעה שלו הייתה קורית ברחוב בימי שלום היה ניתן להצילו ממנה, האם נהרג מאש כוחותינו וכו'.

הסיכוי להעניש איזה קצין מצרי בדימוס על המעשה הוא כ"כ אפסי, שאני לא חושב שישנן הרבה משפחות שהיו בכלל שוקלות עניין כזה כמין "נחמה".

חלק נכבד מההרוגים במלחמה - אם "מבודדים" את נסיבות המוות שלהם מהתמונה הכללית - יראו למי ששומע אודות הנסיבות בעת שלום כ"כאלה שנהרגו סתם". זה מתחיל באחד שנפטר בגלל דימום פנימי בירך שעות אחרי קרב מיותר (בדיעבד) ועד לאחד שבכלל היה חייל מפקדה, בן יחיד, בבסיס עורפי ונתבקש בתקיפות ע"י חיילים/ות אחרים לצאת מהמחפורת בשעת הפגזה "כי צפוף שם ממילא" (סיפור אמיתי).

שאלתי בעבר בני משפחה (שנפטרו כבר) שאיבדו אחים/אחיות ששירתו כלוחמים במלחמת העולם השניה איך זה שלא ביררו מעבר לתאריך הנפילה ואולי מיקום כללי של הקבר. התשובה הייתה שהעדיפו לא לדעת כי ממה שהם אישית חוו, הסיקו שעדיף לא לברר את האמת עד לכזה עומק.

.

העדות לא חדשה, ידועה לרבים כבר שנים רבות
פורסמה בעבר גם בעיתון בעדות של עזר איש החרמ"ש ששרד מהנגמ"ש

ובהקשר זה על עיטור העוז של מ"מ החרמ"ש לצטר מאתר הגבורה

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

אני יודע שזה נשמע כמו סיפור מיד שנייה, אבל המספר נראה לי אמין. בלילות שמירה ארוכים במוצב ברמהג, סיפר לי אחד מוותיקי הפלוגה, שעוד הספיק להיות בהתשה, ולהילחם כמילואימניק במלחמת יום הכיפורים, כי כשאיגף עם הפלוגה שלו אל מוצב החרמון, בדרך למובלעת הסורית, הם נתקלו בגופות כפותות של חללי צהל, אשר הושלכו ממירפסות המוצב. בשנות ה70 שרתתי כטנקיסט בסדיר במוצב, ואת המירפסות על פי תהום ראיתי, אך לגבי אמיתות הסיפור, איני יודע.

אולי לא הסברתי את עצמי

לא טענתי שהעדות לא נכונה

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

הסיפור שהעליתי לא קשור למה שאירע בסיני,כך שלא טענתי חלילה שאתה מפקפק באמינותו. טלח. לגבי האירוע ברמהג, האם מישהו מכיר?

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

היה סיפור נוסף ברמת הגולן, בו נרצחו אנשי חימוש של אחד מגדודי הטנקים שנפלו בשבי הסורי, דומני שבאיזור חושניה. סיפור הרצח שלהם תואר כמעשה "גבורה" בפרלמנט הסורי.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי b.a סיפור הרצח שלהם תואר כמעשה "גבורה" בפרלמנט הסורי.

נדמה לי שכבר כתבתי שאחד מהם היה אחיו התאום של נועם שליט.
מאין המקור לידיעה על הפרלמנט הסורי? אני דווקא קראתי אין ספור מסמכים המעידים על כך שהממשל הסורי התנער מרצח שבויים שלנו (זה נשמע לי אפילו הגיוני, כי גם בעבר לא היתה מגמה ויד מכוונת לרצוח שם שבויים שלנו). אשמח לקבל פרטים אחרים.
אגב, בידי הממשלה שלנו היו צילומים של השבויים הללו שנרצחו כפותים והיה כאן כעס גדול מצד משפחות השבויים והנעדרים שהרצח הוסתר. לטענתם פרסום הנושא בעולם יכול היה להציל שבויים נוספים מרצח.

מקור הידע לגבי הנאום בפרלמנט הסורי הוא בזכרוני לטווח ארוך.
לאחר נבירה בספרייתי, מצאתי תיאורים קשים עוד יותר על רצח שבויים שנתפסו באיזור תל פארס, בספרו של יוסי בלום הלוי "התקדשות". הכולל את נאומו של מוסטפא טלאס בפרלמט הסורי:
"הנה מקרה מיוחד הראוי לציון, שבו מגוייס אחד מהעיר חאלב קטל 28 חיילים יהודיים ושחט אותם ככבשים במו ידיו....שלושה מהם הוא קטל בגרזן וכרת את ראשיהם מגופיהם...." וכו'.
ישראל הגישה תלונות לאום ולצלב האדום על מקרים בהם נמצאו גויות חיילים ישראליי שנורו מטווח קרוב, ובחלק מהמקריםם גויותיהם נשו סימני התעללות ברוטלית במוצב החרמון,בחושניה, בתל פארס ובנפח .(ראה- עמ' 249-250).

.

אבל לצערי יוסי בלום ובעיקר הספר התקדשות, הוא לא מקור מהימן כיון שהוא עצמו מודה שחלק מהספר מבוסס על דמיונו האישי.
מכל מקום, שוב תודה עבור ההשקעה.

כשהגעתי כשיריונר טרי, אחרי צמפ, לגדוד 71, פלוגה כ, בתחילת שנת 75, סופר לנו כי החולייה הטכנית של הפלוגה נרצחה במלחמה. באותה תקופה אכן זכור לי המקרה של החייל הסורי שהתהדר ברצח שבויים, ואף ,שימו לב, באכילת אברים מגופם. הנל זכה לשבחים ממפקדיו. חשבתי שהנושא מוכר והמידע יהיה זמין, אך ייתכן שבשל רצון שלא לפגוע במשפחות, צהל מצניע את נסיבות מות החללים זל.

גם בצה"ל היה מקרה שאחרי קרב, חייל ביקש מחיילים מצרים להרים את היד וירה בהם.

האם יש לך על כך מידע וודאי ממקור אמין, או שזה עוד סיפור.

.

"..במלחמת יום-הכיפורים השתתף אהרון בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בחזית סיני. על שאירע באחד מימי הקרבות מספר חברו: "לאחר קרב עם חיילי קומנדו מצריים, קיבלו אנשי היחידה הוראה לירות בכל דמות שתתגלה להם. אהרון, בעומדו בתצפית, הבחין בחייל פצוע המנופף בידו, והודיע על כך במכשיר הקשר. מפקד הפלוגה הורה לירות. אהרון סירב ומפקדו הזהירו שהוא עלול לסכן את חייו. שני כלי-רכב יצאו לחלץ את הפצוע. אחד מכלי הרכב עלה על מוקש, אך אנשיו ניצלו בנס. כשקרבו אל הפצוע נתברר שהוא חייל ישראלי." ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפל אהרון בקרב שהתחולל מדרום-מזרח לאיסמעיליה, לא הרחק מהאגם המר הגדול. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת-חיים מאוחד. השאיר אחריו אם, אח ואחות."

סגן זמיר אהרון ז"ל

http://www.amuta600.org.il/memoirs_details.asp?id=61

איני מחווה דעתי לגבי בלום כמקור. המידע נשאב שם ממקורות אחרים ופורסם בשעתו בעיתונות. ידוע לי אישית מפי בני משפחת חלל, שבן המשפחה, שהיה חובש, נרצח ע"י הסורים בגזרת נפח וגופתו נמצאה כשהיא כפותה.

.

זה נכון. עד ה-28 בפברואר 74, כשקיסינג'ר הביא את רשימת השבויים מדמשק, באמת היתה בתקשורת חרושת שמועות איומה (כולל כאלה שבהן נטען שכל השבויים נרצחו, וכולל כאלה שלכאורה הסתמכו על מקורות "מהיימנים"). וזה נכון גם שבחזית הסורית נמצאו גופות חיילים כפותים וירויים.
הסקרנות שלי מכוונת לגבי מה שבלום טען שנאמר בפרלמנט הסורי כי זו פעם ראשונה שאני שומעת על זה.

כמעט כמו היצירתיות שלך בגילגול האשמות על מערכת הביטחון.
ולעניין-פירסומים על מתן המדליה בפרלמנט הסורי לחייל שרצח שבויים בגולן היו כבר לפני שנים רבות. אני נתקלתי לראשונה באיזכור האירוע בביוגרפיה על יוני נתניהו שהיא יצירה אמינה למדי (ולכן גם משפחת נתניהו מאוד לא הייתה מרוצה מימנה).

שהספקנות שלי היא אקדמית ולא פוליטית?
ספורים על אכילת חיילים ישראלים, מהימנים בעייני בערך כמו ספורים על אפיית מצות מדם ילדים נוצריים, אלא אם כן הכותב הוא מקור שניתן לציטוט אקדמי.
אם קראת את מה שכתבתי, עיינתי באלפי מסמכים הקשורים לשבויים והנעדרים בסוריה. באף אחד מהם לא נתקלתי בספור על הפרלמנט הסורי. אי לזאת - השאלה שהעלתי נבעה מסקרנות ולא מספקנות. מעולם לא התיימרתי לטעון שהמחקר שלי הקיף את כל המידע וכל העובדות ואם אמנם פסחתי על מידע כל כך מעניין, הרי שאני באמת רוצה להכיר אותו.

אני עוקב אחרי הודעותייך כבר זמן מה, יקירתי, ויש בהן הכל חוץ מאשר אובייקטיביות או גישה מדעית/אקדמית כלשהי. יש לך עמדות מוצא מסוימות והיחס שלך לכל נתון נגזר מהן. הייתה לי נגיעה בעבר ב"מדעי" החברה וכיום אני עוסק במדעי החיים ומודע לחלוטין לצורך במרכאות בכל הנוגע לראשון.
מאוד מאוד תמוה בעיני איך את נתקלת לראשונה בסיפור כל כך ותיק (בין אם הוא נכון ובין אם לאו).
ואני מודה שהכעס שלי הוא על מה שאני תופס כנטיה לא אקדמית מצידך להמעיט בחומרת פישעי מלחמה (רצח במלוא מובן המילה) שבוצעו כנגד חיילים ישראלים שבויים ולא בפעם הראשונה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס אני עוקב אחרי הודעותייך כבר זמן מה, יקירתי, ויש בהן הכל חוץ מאשר אובייקטיביות או גישה מדעית/אקדמית כלשהי. יש לך עמדות מוצא מסוימות והיחס שלך לכל נתון נגזר מהן. הייתה לי נגיעה בעבר ב"מדעי" החברה וכיום אני עוסק במדעי החיים ומודע לחלוטין לצורך במרכאות בכל הנוגע לראשון. מאוד מאוד תמוה בעיני איך את נתקלת לראשונה בסיפור כל כך ותיק (בין אם הוא נכון ובין אם לאו). ואני מודה שהכעס שלי הוא על מה שאני תופס כנטיה לא אקדמית מצידך להמעיט בחומרת פישעי מלחמה (רצח במלוא מובן המילה) שבוצעו כנגד חיילים ישראלים שבויים ולא בפעם הראשונה.

עכשיו ברור לי שיש מי שקורא את מה שאני כותבת
לא צריך להתמיה אותך שקיימת אפשרות (אפילו גדולה מאד) שלא כל העובדות מוכרות לי, כיון שהמחקר שלי עסק בעובדות ובמסמכים שהתפרסמו רק עד ה- 6 ביוני 1974. אם אותה הצהרה בפרלמנט נאמרה למשל ב-1975, אז הנה דוגמה אחת לסיבה מדוע איננה מוכרת לי.
ועכשיו ברשותך הערה נוספת (יקירי). כיון שחיי הפרטיים מאד סובבים בין היתר סביב נושא השבי, אני מאד מבקשת אותך לא לייחס לי ולבטח לא לפרשן אותי בצורה שגוייה.
מעולם לא טענתי שאני "אובייקטיבית" או בעלת "גישה מדעית" לנושא שבויי מלחמת יום הכיפורים, העינויים הנוראים שעברו, או אפילו הכאב שלי על אלה מהם שנרצחו - כל ההפך!

גבירתי ואדוני, בואו נרגע, דומני ששניכם מסכימים במילים אחרות.
בהערת שוליים 232, מפרט בלום את מקורותיו לגבי נאומו של טלאס, אודות המעשה הקניבלי שעשה אותו חייל סורי.
הדברים נאמרו במושב ה-12 של הפרלמנט הסורי מיום 1/12/73--ופורסמו בגאזט של הפרלמנט שיצא לאור ביום 11/7/74. הדברים הועלו ע"י העיתונאי אליהו עמיקם מידיעות אחרונות ובמספר כתבות בעיתון הארץ משנת 1992.
לגבי רצח שבויים בחרמון, ניתן למצוא עדות על רצח שני שבויים בספר "הסורים על הגדרות"- ר' פרק ב'.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי b.a ופורסמו בגאזט של הפרלמנט שיצא לאור ביום 11/7/74. הדברים הועלו ע"י העיתונאי אליהו עמיקם מידיעות אחרונות ובמספר כתבות בעיתון הארץ משנת 1992. לגבי רצח שבויים בחרמון, ניתן למצוא עדות על רצח שני שבויים בספר "הסורים על הגדרות"- ר' פרק ב'.

אם כן, זה פורסם כחודש תמים אחרי המידע שיש לי לאור המסמכים שבהם התמקדתי. אכן הצלת את כבודי, את החשדות בדבר נאמנותי למולדת, וכבוד מדעי החברה. מה שהרבה יותר חמור מזה, הרי
לאור הטענות שעלו כאן נגדי עוד היו מעיפים אותי מעמותת "ערים בלילה".

מעבר לציניות (שכמובן לא מופנית כלפיך) ברור לי שאתה הבנת שהשאלה אליך נבעה מסקרנות אמיתית ולא מתוך קנטרנות של חוסר אמון או פקפוק. כפי שאמרתי כבר, המידע שהבאת מאד מעניין ובאמת סותר את התגובות הסוריות (כאמור עד יוני 74) לביקורת קשה שהוטחה בהם (כולל ממנהיגי מדינות ערב) על רצח שבויים שלנו.
ודאי שנרצחו שבויים בשתי החזיתות! לא בכדי גם גולדה וגם דדו בכו מאושר כאשר הגיעו הרשימות מסוריה. הרי לאור מציאת גופות של שבויים כפותים וירויים היה כאן חשש אמיתי שהסורים ירצחו את כולם.

אז שוב תודה על המידע והטירחה!

עדות של אבשלום וילן שהופל מעל שד"ת דמייר - גם עליו ירו בעת צניחה.

http://www.erim-pow.co.il/article.php?id=127

".הרגשתי מזופתת. ממש קשה להאמין שדווקא לי "יזדמן" ליפול בשבי ואני נכנס לאדישות.לפתע יורים עלי.אחרי זמן קצר היריות נפסקות. עוד 2-3 דקות באוויר ואז הקרקע פוגעת בי.אני משתחרר מהמצנח, אין שום תנועה מהמחנה.."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw עדות של אבשלום וילן

מצטער אבשלום חרוט לי יותר בזכרון.
אבל הכוונה ברורה לא?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי noamlaw אבל הכוונה ברורה לא?

כבר ברגע שאני כתבתי על כך בהודעה קודמת, מבלי צורך להביא ציטטות מפי האנשים עצמם. הרי יש הרבה אנשים שירו עליהם באויר, אבל הספור שלהם לא מופיע באתר "ערים בלילה".
מכל מקום, וילן הופל בששת הימים, אז הנה תוספת גם מיום כיפור.
איתמר ברנע מספר: "כבר בזמן הצניחה יורים עלינו החיילים הסורים מלמטה, ומוסיפים לכך המיגים המבצעים עלינו יעפי ירי (מעשה חריג לכשעצמו בכללי הקרב המקובלים שבין טייסים). אני זוכר את רגע האיום המוחשי במוות, כאשר נוריתי מטווח של מטר וחצי על ידי חיילים סורים במטרה להורגני. חשתי את חבטות הכדורים ואת גופי המנוקב נופל ומשתרע על הקרקע".

איתמר נפצע קשה מאד מהירי. הנווט שלו גיל הרן ז"ל נהרג (או ליתר דיוק נרצח).

ובה צולם (ואולי רואיין) טייס חי"א (מילואים לפי השיער) פצוע שהופל מעל דמשק באש נ"מ. הכתבה הראתה גם תיעוד של (לכאורה) ההפלה. ראיתי את הכתבה לפני כמה שנים באחד הערוצים.

אני מעריך שכמה וכמה שבויים כאלה הייתה "תעודת ביטוח" בכ"ז.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h ובה צולם (ואולי רואיין) טייס חי"א (מילואים לפי השיער) פצוע שהופל מעל דמשק באש נ"מ. הכתבה הראתה גם תיעוד של (לכאורה) ההפלה. ראיתי את הכתבה לפני כמה שנים באחד הערוצים. אני מעריך שכמה וכמה שבויים כאלה הייתה "תעודת ביטוח" בכ"ז.

הוא צולם בבי"ח.
הסורים "טיפטפו" צילומים במהלך חודשי השבי ואתה צודק לגבי תחושת "תעודת הביטוח" שזה העניק למצולמים ולמשפחותיהם. יותר מזה - בהעדר רשימות שבויים מסוריה, עבור המשפחות התמונות האלה היו אות חיים אמיתי מבניהם.

ושם רשום כי רגלו נכרתה לאחר שהתפתח בה נמק עקב עינויים.

לפחות בכתבה שאני זוכר (די משוכנע שהייתה של ערוץ צרפתי) נמסר כי הטייס מאושפז לאחר שנפגע בנטישה, והיה גם רושם שהכתבה נערכה תוך כדי המלחמה. אני עוד זוכר את דברי הקריין על "תושבי דמשק מריעים להגנה האווירית שלהם".

מראה הטייס - עד כמה שאני יכול לשחזר - היה של גבר רזה, מקריח משהו, ועם שיער מגודל בסגנון שנות ה-70.

כמובן נתונים המובאים בכתבה, כמו גם הזכרון שלי, כולם בערבון מוגבל.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h ושם רשום כי רגלו נכרתה לאחר שהתפתח בה נמק עקב עינויים. לפחות בכתבה שאני זוכר (די משוכנע שהייתה של ערוץ צרפתי) נמסר כי הטייס מאושפז לאחר שנפגע בנטישה, והיה גם רושם שהכתבה נערכה תוך כדי המלחמה. אני עוד זוכר את דברי הקריין על "תושבי דמשק מריעים להגנה האווירית שלהם". מראה הטייס - עד כמה שאני יכול לשחזר - היה של גבר רזה, מקריח משהו, ועם שיער מגודל בסגנון שנות ה-70. כמובן נתונים המובאים בכתבה, כמו גם הזכרון שלי, כולם בערבון מוגבל.

בנגוד לגיבוב השטויות שנכתבו כאן על דעותי, הרי שהסורים גם לא בחלו מלירות על אנשי צוות אויר צונחים.
הסורים, המצרים והרשתות הזרות פירסמו צילומי שבויים כבר בימים הראשונים למלחמה. הרבה מהם נמצאים היום בארכיון אתר האינטרנט של "ערים בלילה".

רגלו נכרתה, אבל הוא חזר לטוס במטוסי קרב בח"א, למיטב זכרוני בכפיר.
באחד הבטאונים של שנות ה-80' היה ראיון אתו.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv