CNN הציגו טיעונים הערב שצה"ל השתמש בפגזי פלשט בתוך עזה. צה"ל יכול לשבת מהצד ולתת לפלסטינים את היוזמה או לקחת את היוזמה לידיים ולסכור את השטפון שעומד לפרוץ עם טענות פלסטיניות של שימוש בנשק בלתי חוקי. כל עוד צה"ל שותק ולא מציג את עמדתו, נציגי התקשורת יאכלו וידווחו כל מה שהחמאס ייתן להם. ואם אתם לא חושבים שאין לזה השפעה ישירה על בטחון המדינה, ברמה של השפעה על הסכמי נשק עתידיים אז לדעתי תחשבו שוב. הממשל החדש בוושינגטון הוא ממשל דמוקרטי. (המפלגה הדמוקרטית, וככזה גם נתון יותר ללחצים מצד קבוצות אינטרסים המתנגדות לפעולות צה"ל)

נכון, נמאס מהצורך להסביר כל הזמן לעולם למה ומדוע צה"ל פעל כמו שפעל, נכון שאל לנו לחשוף תו"ל, ונכון שהתקשורת מחזיקה את ישראל בסטנדרט יותר גבוה מיתר הצבאות בעולם. אבל עכשיו הבריירה היא לנקוט עמדה, או לתת לפלסטינים להשתמש בתקשורת כצינור תעמולה חופשי.

אפשר להשיג איזון בהרבה אמצעים גם מבלי לחשוף יכולות ותו"ל. כל מה שצריך זה לקחת את היוזמה ולתכנן את ההסברה גם ברמה של אחד על אחד עם נציגי התקשורת הזרה בישראל. הכתבים האלו (למעט כלי תקשורת הערבים) אינם מעוניינים דווקא להכפיש את ישראל, אלא משדרים את החומר שמגיע אליהם ראשון. אם הכתב או העורך עובר תדריך של נציג צה"ל, גם אם לא למול המצלמה הוא יהייה יותר אחראי עם החומר שהוא מקבל מהפלסטינאים ויחשוב פעמיים לפני שהוא ישדר אותו.

גם פיליפ קרסנטי, העתונאי הצרפתי שחשף את השקרים של סיפור מוחמד א-דורה טוען שישראל חייבת לנצח על הקרקע ובתקשורת העולמית כפי שאפשר היה לצפות שבוע שעבר בראיון בערוץ הראשון.

אני לא מומחה תקשורת אבל אם מומחי התקשרות של משרד החוץ, הבטחון ודו"צ לא מבינים שאסור לתת למצב הזה להמשיך אז חבל מאוד. מספיק לראות איך מקרה הילד א-דורה שימש את הפלסטינים במלחמתם נגד ישראל. מדהים שאין הפקת לקחים בנושא החשוב הזה.

דו"צ היקרים, הגיע הזמן שתיזמו, ותעשו את זה חזק כמו שצריך.
אתם (וגם חלק מאיתנו) יודעים מי יודעים לעשות את זה כמו שצריך, בעיקר בתחומי החוק הבינ"ל.
חבל שגולשים צריכים לעשות את העבודה שלכם.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

פגז הפלשט לא חוקי ?, מה עדיף, להפציץ רחוב בפגזי "רגילים" ולראות איך כל הבתים נופלים ?

גיגול קצר, מעלה שבקרוב יצא לאור ספר מקיף בנושא ושיש כבר מאמר בעברית:
http://social.huji.ac.il/newsletter...tan%20Barak.doc.

ותוכן תקציר המאמר:

חוקיות השימוש בפלאשט לאור המשפט הבינלאומי: בחינה מחודשת בעקבות השימוש הישראלי ברצועת עזה (2001-2005)

ד"ר איתן ברק

באפריל 2003 דחה בג"צ עתירה אשר קראה לאסור את השימוש שעשה צה"ל בפגזי פלאשט – פגזים המתפוצצים באוויר ומפזרים אלפי חצי מתכת על פני שטח נרחב - ברצועת עזה צפופת האוכלוסין לאור כללי המשפט הבינלאומי המנהגי. החלטה נדירה זו בהיבט התערבות ערכאה שיפוטית עליונה במדינה בשאלת חוקיות השימוש באמצעי לחימה מסוימים, מהווה נקודת מוצא למחקר אשר בחן לעומק את חוקיות השימוש בנשק זה (הגם שטכנית עסקינן בתחמושת, תחמושת היא בחזקת כלי נשק מבחינת "דיני נשק" [The Law of Weaponry] במשפט הבינלאומי).

להבדיל מדיונים מופשטים בדבר חוקיות השימוש בכלי נשק מסוים כשלעצמו כגון זה אשר התקיים במסגרת חוות הדעת של ביה"ד הבינלאומי לצדק מיולי 1996 בנושא חוקיות השימוש או האיום בשימוש בנשק גרעיני, הנסיבות הקונקרטיות במסגרתן הביא הנשק לפגיעה בחפים מפשע ("נזק אגבי"), מכלול העדויות אשר אספו העותרים (רופאים למען זכויות אדם- ישראל והמרכז הפלסטיני לזכויות אדם), תגובתה המפורטת של המדינה והחלטת בג"צ, מאפשרים לבצע בחינה יסודית וחדשנית של חוקיות השימוש באמצעי זה כשלעצמו לאור עקרונות המשפט הבינלאומי. קרי, האם אכן מדובר בנשק אשר אינו מאפשר להבחין כראוי בין לוחמים לבין אזרחים שאינם לוחמים וגורם נזק עודף או סבל מיותר לנפגעים ממנו.

למחקר שלושה חלקים כאשר הראשון בהם פותח בסקירת הרקע לפיתוח הנשק, מאפייניו והמקרים הספורים בהם הופעל (כעיקרון, בידי ארה"ב בזמן מלחמת וייטנאם ובידי ישראל בזמן שליטתה בדרום לבנון והחל מ-2001 ברצועת עזה). בהמשך, מתחקה המחקר אחר מאמצי קבוצת מדינות להביא במהלך שנות ה-70 לאיסור השימוש בנשק ואחר בוחן בהקשר זה את הטעמים להפסקת המאמצים מצד אותן מדינות או גופים אחרים בקהילה הבינלאומית לאסור או, למצער, להגביל את השימוש בנשק זה בשני העשורים העוקבים. נמצא בהקשר זה כי אין מדובר בהשלמה עם חוקיות הנשק אלא שהפסקת השימוש בו בעשורים אלה (למעט השימוש הישראלי בלבנון אשר זכה לפרופיל תקשורתי נמוך) למול שימוש מאסיבי באמצעי לחימה מפוקפקים לא פחות הפכו את שאלת חוקיות נשק הפלאשט מנושא הנתון במחלוקת עמוקה לאחד המצוי בתהום השכחה.

בחלק השני, עובר מוקד הניתוח למקרה הישראלי. העתירה, תגובת המדינה והחלטת בג"צ זוכים לבחינה וניתוח מדוקדקים החושפים כשלים מהותיים, עובדתיים ומשפטיים כאחד, אצל כלל הצדדים ובעיקר בהחלטה השיפוטית עצמה.

בחלק השלישי במחקר – מוקד העבודה – מתבצעת הבחינה אשר למעשה ביקשו העותרים מבג"צ לקיים: חוקיות הנשק לאור העקרונות הרלוונטיים של המשפט הבינלאומי המנהגי. זאת, תוך עימות בין הטענות הכלליות, תיאורטיות בחלקן, אשר הועלו כנגד הנשק בפורמים השונים בעבר ותוארו בחלק הראשון של המחקר לממצאים הקונקרטיים, אשר נבחנו בחלקו השני. בחינה זו – הכוללת, בין היתר, בחינה של שאלת הנחיצות הצבאית ויישום עיקרון המידתיות בהקשר הפעלת הנשק ברצועה - נעשית גם תוך השוואת חלק ממאפייניו לנשקים אחרים אשר הוקעו ע"י הקהילה הבינלאומית.

המחקר נחתם בסיכום נרחב המצביע, בין השאר, שמן הראוי היה שלאור מסובכות הנושא והשלכות כל החלטה ברמה הבינלאומית, ימנע בית המשפט מהתערבות בנושא. ברם, משכבר החליט בג"צ להיכנס בעובי הקורה הרי שחרף העדר איסור הסכמי על השימוש בנשק, העקרונות הכללים של דיני הלוחמה בהקשר חוקיות אמצעי לחימה אשר חשיבותם גוברת בדיוק במקום שאין איסור מפורש, כמו גם הערת אגב של בג"צ עצמו בו קיבל את טענת העותרים כי השימוש בנשק מגביר את הסיכוי לפגיעה בחפים מפשע, יכולים היו להביא להחלטה אחרת. החלטה אשר קבלתה הייתה מקדמת ומסייעת לרצון רבים בקהילה הבינלאומית לבער נשק זה. המחקר, אשר נתמך בידי מענקי מחקר מאת מרכז מינרבה לזכויות האדם (2005-6) וקרן נחום פיינברג לקידום חקר המשפט הבינלאומי (2008), אמור לראות אור ב-2009 במסגרת סדרת ספרים בתחום המשפט הבינלאומי ההומניטארי של הוצאת Martinus Nijhoff (Editors-in-Chief: Prof. Christopher Greenwood & Prof. Timothy L.H. McCormack), תחת הכותרת Deadly Metal Rain: The Legality of Flechette Weapons in International Law - A Reappraisal Following Israel's Use in the Gaza Strip (2001-2005), . נראה כי המשך השימוש בנשק מצד ישראל ובעיקר המסע הבינלאומי הנרחב לחרם על שימוש במצרר (נשק בעל מספר מאפיינים דומים אשר נכרך יחד עם הפלאשט בשנות ה-70 במסגרת הצעות לאיסור שימוש באמצעי לחימה מסוימים) אשר יגיע לשיאו בדצמבר השנה עם פתיחת אמנה האוסרת כליל את השימוש במצרר (כמו גם את ייצורו, החזקתו וכו') לחתימה באוסלו, יקנו לו מימד פרקטי.



ד"ר איתן ברק הוא מן המחלקה ליחסים בין-לאומיים

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

וכתבה מYNET על אישור חוקיות הפגז ע"י בג"ץ

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2589055,00.html

אם תשים לב, המאמר (והספר) הם בתגובה וכתוצאה מהבג"צ הנ"ל.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

ציטוט:

במקור נכתב על ידי איתן ברק מן הראוי היה שלאור מסובכות הנושא והשלכות כל החלטה ברמה הבינלאומית, ימנע בית המשפט מהתערבות בנושא. ברם, משכבר החליט בג"צ להיכנס בעובי הקורה הרי שחרף העדר איסור הסכמי על השימוש בנשק, העקרונות הכללים של דיני הלוחמה בהקשר חוקיות אמצעי לחימה אשר חשיבותם גוברת בדיוק במקום שאין איסור מפורש, כמו גם הערת אגב של בג"צ עצמו בו קיבל את טענת העותרים כי השימוש בנשק מגביר את הסיכוי לפגיעה בחפים מפשע, יכולים היו להביא להחלטה אחרת. החלטה אשר קבלתה הייתה מקדמת ומסייעת לרצון רבים בקהילה הבינלאומית לבער נשק זה. המחקר, אשר נתמך בידי מענקי מחקר מאת מרכז מינרבה לזכויות האדם (2005-6)

אשר יגורתי בא לי.
עבדול, גם לך וגם לאיתן אמרתי שאני חושש שזו תהיחה מסקנת המחקר והספר. כשאני לומד (לראשונה) שאחד ממקורות המימון הוא מרכז מינרבה אני יודע שהתוצאה הזו הייתה חייבת להיכתב מראש עוד לפני שבוחנים את העובדותץ וחבל.
גם לדעתי בית המשפט לא היה צריך להתערב בנושא.
אך לאחר שהתערב וקבע שהנשק הזה הוא חוקי לא נראה לי נכון לקבוע שהיה עדיף שהיה מחליט אחרת.
אני מודה שאיני מכיר לעומק את החלטת בג"ץ הזו ואפילו לא את העתירה עצמה (מה היה מבוקש? צו על תנאי? דרישה ממשרד הביטחון לנמק?) אך אני מתקשה לראות כיצד ניתן היה לקבוע שדווקא הנשק הזה "מגביר את הסיכוי לפגיעה בחפים מפשע". מאחר שאני מכיר את הנשק הזה היטב אני דווקא רואה כיצד הוא מקטין את הסיכון להיפגעותם של חפים מפשע!
נראה שהמדיניות של ד"ר ברק ומומחי בקרת נשק עולמיים אחרים באופן כללי וגורף נוטה לאסור כל נשק שהוא פזיר ולא נקודתי. כך הפלאשט, פצצות מצרר ופגזי הרסס החדשים (המעיכים האמריקאים החדשים והרקפת = APAM עליהם כתבתי לד"ר ברק הערה ונדמה לי שיזכו להתייחסות במחקר). אולם הפלאשט דווקא שונה מאד משאר החימוש הפזיר ודווקא מקטין את הסיכון לאוכלוסיה הלא לוחמת!
אין לי את הזמן, היכולת והממנים שיאפשרו לי לכתוב מחקר מקיף כמו זה של ד"ר ברק. אני רק יכול לומר בפיסקה אחת קצרה וברורה: חיצי הפלאשט אמנם מתפזרים על שטח נרחב (ואולי אפילו נרחב מידי) אך הם לא פוגעים במי שנמצא מאחורי מחסה ויהיה המחסה דל ודק ככול שיהיה, אפילו שיח או דלת של מכונית, החיצים יבלמו במחסה ולא יפגעו באדם שנמצא מאחוריו.
בהתאם להוראות הפתיחה באש המחמירות של צה"ל בשימוש בכדורי הפלאשט יורים אותם רק על מטרות אדם בשטח פתוח ולא מאחורי מחסות. יוצא מכאן שאם ירו כדור פלאשט על אדם - לוחם אוייב - שנמצא בשטח פתוח ומאחוריו הרבה מאד אזרחים שנמצאים בתוך בתיהם מירב הסיכויים הם שאותו אדם - מטרה יפגע ואותם אזרחים תמימים לא יפגעו. אני יודע זאת מנסיון אישי כשירינו סדרת פלאשט על חוליית מחבלים שנפצעו היטב ואילו המוני אזרחים שהיו מאחוריהם לא נפגעו מאחר שאו שהחיצים נבלמו בקירות הבתים ודפנות כלי הרכב בהם ישבו האנשים או שהם פשוט גמרו את מהלך המעוף שלהם ונפלו לקרקע (באותו יום הוצגו פגיעות החיצים של הפלאשטים שירינו בטלוויזיה הלבנונית, ניתן היה לראות היטב חיצים שנעוצים בקירות הכנסיה של נבטיה וכאלו שקרעו פח של מכונית. אך לא היו פצועים בלתי מעורבים כלל!).
דווקא אם נאסור את השימוש בפלאשט כנגד חי"ר נצטרך לאפשר לטנקים שימוש בכדורים אחרים כמו: מעיך, חלול, APAM וחץ נפיץ (מוצר חדש ונפלא של תעש. ממליץ לכם ללמוד עליו). דווקא קלעי שריון אלו יגדילו את הסיכון לאוכלוסיה אזרחית שנמצאת מאחורי המחבלים ואפילו אם תהיה מאחורי מחסות.
כל אחד מהקלעים הללו אם יפגע מעט ארוך או ינתר מהמטרה יכול בקלות לחדור קיר של מבנה, אפילו קיר עבה, ולגרום נזק רציני לכל התכולה של המבנה (ואפילו למוטט את הקירות והתקרה)!
להבדיל מחץ פלאשט בודד שפוגע באדם בלתי מעורב ופוצע אותו, רוב הסיכויים הם שרסיס בודד של מעיך/רקפת יגרום למותו של הנפגע!
בנוסף, הסיכוי להחטיא קלע כנ"ל ולא לפגוע במחבל גדול בהרבה לעומת הסיכוי להחטיא בפלאשט. לכן, יצטרכו לירות יותר כדורם על אותן מטרות. יותר כדורים = יותר סיכוי לטעויות = יותר סיכון לאזרחים בלתי מעורבים.
ובכלל עוד לא הזכרנו את הסיכון שבקרב המחבל לא נהרג ומצליח להתחמק. מחבל חי = סיכון אמיתי לחיי אזרחים בלתי מעורבים... בצד שלי ובצד שלו!

הניסיון לאסור את השימוש בפלאשט מזכיר לי הצעה של מישהו להקטנת כמות תאונות הדרכים. המומחה הציע להפוך את כל הדרכים לחד סיטריות ובך להקטין עד לאפס את הסיכון לתאונה חזיתית. מומחה אחר הסביר את האבסורד שברעיון הזה: אם כל הדרכים יהפכו לחד סיטריות כל הנהגים יצטרכו לנהג פי שניים. יותר נהיגה = יותר תאונות. יותר נהיגה = יותר נהגים עייפים, יותר בלאי למכוניות = יותר תאונות.
לצערי מסקנת המחקר של ד"ר ברק, כפי שהצגת אותה לעיל, מתעלמת מהוראות הפתיחה באש המחמירות לירי פלאשט בצה"ל ורק מגדילה את הסיכון לבלתי מעורבים במקום להקטין אותו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

דווקא כשדיברתי איתו על זה היום הוא אמר שהפלאשט חוקי, בכל אופן.

כך או אחרת, העברתי לו את ההערות הנ"ל שציינת.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

הדיון בנושא השימוש בפלאשט הוא חשוב אבל אנחנו סוטים מהנושא של השרשור והוא לקיחת היוזמה ע"י דו"צ במאבק התקשורתי. אני חייב לציין לטובה את פעילות דו"צ בהחלטתם לסגור את הרצועה לתקשורת. זו הייתה החלטה מעולה. כמו כן יש לציין לטובה את התגובה המהירה של דו"צ לאירוע הפגיעה בארגוני אונר"א-חמאס. עצם העובדה שדו"צ פרסם שחמאס ירה מתוך הבתים ובתי הספר נתן איזון מלא לכתבות שתארו את התקיפה בתקשורת העולמית. כעת, לאחר שהסתיימה המלחמה, אסור לדו"צ להרפות! צריך להמשיך לתקוף בחזית התקשורתית. צריך לארגן ארועי הסברה לתקשורת הזרה וגם אם צריך לבקר ולהעמיד אותם במקומם (באופן מכובד) אם הכתבות שלהם הן חד צדדיות.
אם צריך להעלות ינשופים על מנת להמחיש להם את הקרבה של עזה לאיזורי אוכלוסייה בישראל, אז יש לעשות כן. בשום פנים ואופן אסור להשאיר למכונת התעמולה הפלסטינית לפעול בלי בקרה ובלי תגובה.

וגם הערה על האתר הזדוני בו מוצגים קציני צה"ל כפושעי מלחמה. אם אתם חושבים שצריך להתעלם מזה - אתם טועים. כלי התקשורת בארה"ב כגון NPR (שרק מחפש איפה ואיך להכנס בנו) כבר פרסם את האתר ונתן את הכתובת. עצם העובדה שהאתר הזה עדיין פעיל, ועצם העובדה שישראל הרשמית לא מפרסמת את רשימת המבוקשים של חמאס באינטרנט בדרישה להעמידם לדין בעוון פשעי מלחמה, מצריך חשיבה מחודשת על התנהלות ישראל הרשמית ובתוך כך צה"ל במרחב התקשורתי. הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולהיות יוזמים גם בהתנהלות מול התקשורת העולמית.

Source: CNN International
http://edition.cnn.com/video/#/vide...willie.pete.cnn

כמחצית הכתבה ב- CNN הינה תגובתו של דובר ממשלת ישראל: מרק רגב.

מרק מכיר היטב את המרקע של הצופה בחו"ל ותשובותיו למראיינת לאור האתגר שבפניו הוא ניצב - טובות.

בין פרופגנדה ("תעמולה") להסברה קיים הבדל דק ומשתנה בהתאם לתנאים, למאזינים ולצופים, וכן בהתאמה לנושא. במדינות טוטליטריות - ההבדל בין תעמולה להסברה או שאיננו קיים או שהוא מוסתר ומסווה היטב. בזמן לוחמה הגבול הזה "נע" לכוון ה"פרופגנדי", בשנ י הצדדים, קרי שימוש יעיל באמצעים שונים להכוונת דעת קהל בלא קשר אוביקטיבי הכרחי למציאות. בעת שלום, מתקיימת הסברה שתפקידה ,"לחנך" קהל יעד, להסביר מניעים וסיבות, ולנסות לשכנע. מבחינת ההסברה אנו במעבר שבין השניים.

בפעילות האחרונה בעזה, הבעייה איננה חוסר הסברה דווקא אלא תוכנה. קשה ביותר להסביר בלא הצמדות לקלישאות חד צדדיות, מציאות הנראית בשטח הן בעין מצלמה והן בעדויות אדם והן בשיקול דעת ציבורי.

אין לדובר צה"ל ולמדינה כלים הסברתיים מתאימים לשכנוע גורף כפי שאנשי ה"שחור לבן" שבינינו היו רוצים לשמוע ולראות על המסכים ובעיתונות הכתובה. ככלל הציבור בחו"ל איננו טיפש, מעצבי דעתו גם הם אינם כסילים. הטענה כי ה"ערבים" משקרים, הינה קלישאה דומה לזו הגורסת שלנו היהודים יש חזקה על האמת.... שתי הטענות מתקבלות בציניות בציבור בחו"ל. לפחות במרכז ה"פעמון" ההתפלגותי (בקצוות יש גם כאלה וגם כאלה...). הסברה טובה אמורה לפנות לרוב שבמרכז. אלה שבקצוות קרוב לוודאי שלא ישוכנעו ע"י תעמולה או הסברה זו או אחרת.

אכן אני מסכים כי יש מקום לשיפור ההסברה שלנו, אולם הדבר קשה מאד לביצוע כאשר הנתונים הבסיסיים מציבים אתגרים כאלה שלא בקלות ניתן לתת להם הסבר הגיוני שיובן בציבור הרחב מעבר לים.

לא הייתי מגיב בנושא כאן לו לא הזכרת את ה- NPR והתייחסת אליהם בזלזול אופיני לימין קיצוני בארה"ב. רשת ה- NPR - National Public Radio פרושה בכל ארה"ב וחלקה אף במדינות אחרות, והיא מוערכת ביותר בהיותה בלתי תלויה ככל שניתן לה, ובתמיכה (המוגבלת) שהיא מקבלת הן מהשלטונות האמריקאים, הן מהציבור והן ממשקיעים פרטיים.

הציבור האינטלקטואלי בארה"ב, מרכז שמאל ואף חלק מהימין, מעריך אותה ואת התכנים שהיא מציגה באופן רציני ביותר. בהכללה רבתי - אנשי הימין הנוטים לשאוב את מידע מ- Fox News ולצטט את ראש לימבו בימין הקיצוני, אינם בדרך כלל נמנים על "חסידיה" של NPR, אולם מפליא לשמוע בשיחות אישיות (עשרות רבות שהיו לי עם כאלה...) עד כמה הם מאזינים ל- NPR לפעמים אף במיסתרים....! הזילזול הנשמע מדבריך על NPR, הנטייה לבטל כל מה שאיננו עולה בקנה אחד שם עם ההסברה הישראלית, הינו שורש הרע בהבנת אפשרויות ודרכי הסברה רצויים.

כל זאת - ואני חייב לומר שעבודת הסברה יעילה אינה מבוססת רק על הכרת "צידקת הדרך" אלא ואף יותר מכך בהכרה כי לא כולם "שם" טיפשים ואי אפשר, לשני הצדדים, להאכיל את הציבור בתרוצים למצבים שנוצרו בלחימה אורבנית ובלתי סימטרית מהסוג שחווינו.

המלאכה הזאת - מלאכת ההסברה איננה פשוטה לנו כמדינה כלל.

אני מסתייג משימוש במושג "מלחמת הסברה" ומעדיף את "מאמצי ההסברה" - מלחמה כזאת אנו נפסיד כי הכלים שבידינו אינם טובים דיו. מאמצים ניתן וחייבים לנסות ולהפעיל.

מרק רגב ניסה.

עקבתי לאורך המלחמה אחרי התגובות של רגב ב-CNN. בחור טוב, מצד שני - ניכר שלפעמים אין בידיו את כל המידע הרלוונטי, או שהוא תודרך באופן שטחי יחסית.
תשובות על שימוש בכלי נשק וסוגיות החוקיות שלהם צריכות להנתן על ידי מומחים, ועדיף בעלי שם.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אין זה מקומו של רגב או של כל דובר ממשלתי אחר להתווכח או לנסות "להוכיח" כי סוג נשק כזה או אחר מותר או אסור. אלה דיונים של תנועת נוער במקרה הטוב. ואנשי משפט בינלאומי במקרה החמור יותר.

הסוגיות שמסביר כמו רגב מוצא את עצמו עומד בפניהן הינן ברמות גבוהות יותר של פגיעה בבית ספר, פגיעה בילדים, פגיעה בבניין או"ם.

ההתרסות על שימוש בפוספור ועל שימוש בנשק לפגיעה סביבתית הינן מעל ומעבר לצד המשפטי שאליו הוא נדרש להתייחס ב- CNN. תוכנית שכזאת ברשת CNN איננה במה לוויכוחים כפי שאנו עדים להם למשל בפורום צו"ב. תמים מי שחושב שאם רגב היה מוציא ומראה קבל עם ועדה אישור חתום ע"י אמנה זו או אחרת, ומצביע על כך ב- Zoom In היו דבריו משכנעים יותר. זו לא הסברה - זהו וויכוח סלון ופילפול המרגיז את קהל הצופים.

גם לטיעונים כמו "....הרי לצבאות אחרים מותר..." אין משקל בדעת הציבור והם עלולים אף להוות בומראנג במידה מסוימת.

כשכתב או מומחה מטעם הרשת מראה לצופים נזקים בנפש וברכוש כתוצאה משימוש בכלי נשק מסוים, אין זה משנה אם הפגז קיבל תג "מותר" ע"י אמנה זו או אחרת, או שהושחל רימון יד תיקני לגמרי לחלון בית משפחה בקומה הרביעית.... על המסביר להסביר מדוע הפך הבית "האזרחי" למטרה, ואם לא היתה הצדקה לכך, אם זו טעות או מעשה פזיז, או אף מעשה מתוכנן, עדיף שיצביע על כך כי הדברים נבדקים מאשר שינסה להתווכח עם הציבור האם הפגז היה "נפיץ" "פציץ" או .... דרך עיני העדשה.

אין ספק שמלאכת ההסברה הישראלית קשה מאד בימים אלה כשתאורים אודיו-ויזואליים מעזה מתחילים להופיע ברשתות. אולי הזמן יעשה את שלו כפי שקרה בבירות ב- 2006, ועד אז עלינו לישמור על רמת שפיות הסברתית ורמות אמת ומוסר מספקות בערוצי השידור בעולם ולא להתדרדר לקולמוס של ויכוח מתפלפל על מה מותר ומה אסור והאם חץ קטנצ'יק עובר שיח או נתקע בו....

מלאכה לא קלה כלל ואין מענה חד וחלק כמו שנדרד כאן באשכול בנוסח - "....חברה, צריך לקחת את יוזמת ההסברה בידיים...קדימה לעבודה...."

לא פשוט.

אני מאזין ל NPR כבר מספר שנים, מחדשות הבוקר עד CAR TALK בסופ"ש. מעולם לא זלזלתי ברשת הזו אלא הטלתי ספק באמינות של NPR NEWS שמשודר לכל התחנות בארה"ב. כמו כן, כיצד הגעת למסקנה שאני שייך למחנה הימין הקיצוני? מעצם היותי פרגמתי בכל הנוגע לסכסוך עם הפלסטינים?

מה לגבי העובדה ש NPR קוראים למבצעי הפיגועים בלונדון טרוריסטים אבל הפלסטינאים הם ARMED GUNMEN? קראת את ההסבר שלהם?

אם כבר העלית את הנושא, אז לידיעתך, כבר מספר שנים רב, עוקבים אחרי NPR ארגונים כמו CAMERA ו HONEST REPORTING ומדווחים על האופן המוטה של הדיווחים שלהם בכל הנוגע לישראל. NPR מדווחים על ישראל יותר מאשר על כל מדינה אחרת בעולם. לינדה גרסטין ואחרים שמשדרים מישראל נשמעים הרבה יותר פעמים מאשר כל הכתבים המוצבים במקומות אחרים בעולם.
http://www.camera.org/index.asp?x_context=4&x_outlet=28

Sources:

http://www.nationalreview.com/comme...afian061003.asp
http://www.camera.org/index.asp?x_c...&x_article=1126
http://www.camera.org/index.asp?x_context=4&x_outlet=28
http://www.camera.org/index.asp?x_c...&x_article=1550

בכבוד רב

אה, מה הבעיה בירי פלשט? אין בדבר הזה שום דבר העומד בניגוד לאמנת ז'נבה. מה רצו שירו, קפצונים?!