בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי ilan lior שמתחילה ב "תראה את הסירטונים- תחליט לבד"
מנקודת מבט של קורא בפורום - עדיף היה שתוסיף ללינק שלך הסבר קצר אם אתה רוצה שמישהו אכן יבדוק אותו. אני אישית לא נכנסתי ותגובתך לצ'ומפי הורידה עוד יותר את העניין שלי לבדוק במה מדובר.
את נקודת המבט של המנהלים אני מניח שתקבל ברבע שעה הקרובה.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ilan lior שמתחילה ב ""מסע שחרור" להלומי קרב - כאלה שיודעים שהם כאלה, וכאלה שלא..."
ליאור - חבל שבחרת לכתוב את הפוסט שלך בצורה אניגמטית כזו. זה בד"כ מוביל לאנטגוניזם ולא סקרנות. עדיף שתהיה גלוי ככל האפשר.
לכל השאר - מדובר בקבוצה המנסה לסייע ללוחמים שהשתחררו להתמודד עם מטענים שצברו בשירות. מבורך לטעמי.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics
"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.
Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht
I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ilan lior שמתחילה ב ""מסע שחרור" להלומי קרב - כאלה שיודעים שהם כאלה, וכאלה שלא..."
הסרט הנ"ל הוא סרט מוטה מיסודו שכל ה"קייס" שלו הוא "להוכיח" שהכיבוש משחית את נפש האדם והמוצא היחיד שיש לחיילים לברוח הוא הסם .
כמו שאתה יכול לראות זה לא כ"כ עובד אבל לא נראה שזה הפריע להם
חבר שלי השתתף בסרט הזה ולפי מה שהוא אמר לי בזמנו שהמטרה שלשמה הסרט צולם {או לפחות מה שאמרו לו} הייתה שונה.
_____________________________________
My pain is self-chosen, At least, so The Prophet says
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי h&o שמתחילה ב "הסרט הנ"ל הוא סרט מוטה מיסודו..."
אפשר לראות את זה בבירור בסרט השני, בראיון ההתחלתי.
המראיין מנסה לשכנע את הבחור שהשירות בשטחים הוא לא מוסרי.
אבל הוא לא כל כך משתכנע, ועונה לו ש(כמעט) כל מה שהוא ראה ועשה היה בסדר
מה לעשות אם אתה רוצה לזכות באיזה הכרה בינלאומית אתה חייב להיות אנטי ישראלי..
_____________________________________
שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק
בתגובה להודעה מספר 7 שנכתבה על ידי שמוליק שמתחילה ב "אפשר לראות את זה בבירור בסרט..."
אני מקבל את ההערה על הכתיבה המאוד אנמית.תודה.
אני לא מתעסק בהבטים "פוליטיים" של הסרט.
זה לא לב העניין.
מותר להכיר בעובדה שאירועי לחימה , שחכוך אינטנסיבי עם אוכלוסיה אזרחית יוצר משקעים.
אפשר להניח שיש מי שמתרחק עד הודו כדי "לנקות את הראש".
זה סרטונים קשים בעיני פשוט כי הם לא מנותקים מהמציאות.
אני מקווה שהשרשור לא יהפוך להיות פוליטי - זו לא הכוונה .
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ilan lior שמתחילה ב ""מסע שחרור" להלומי קרב - כאלה שיודעים שהם כאלה, וכאלה שלא..."
אילן ליאור, וחבריו למטרה לא מנסים להחדיר באף אחד מכם להשתמט.
לא מנסים לשכנע אף אחד להתדרדר לסמים.
אילן, ענת ועוד שותפים רבים לדרך הם לב ליבו של ארגון נפלא בשם "בשביל המחר", ששם לעצמו למטרה ללות לוחמים שהשתחררו, וחוו אירועי לחימה טראומטים במהלך שירותם.
אילן וחבריו מלווים את הלוחמים המשוחררים במשך מספר מפגשים אישיים וקבוצתיים, שמסתיימים במסעות שונים. לדוגמא באוגוסט 2008 יצאנו (גם אני), קבוצה של 50 לוחמים וקצינים משוחררים (חלקם היו עדיין בקבע), למסע מופלא בהולנד, שבו שטנו על גבי ספינות במשך שבוע, ויחד עם צוות של בעלי מקצוע התנהלו מפגשים רבים ומדהימים שעסקו בטראומות שעברנו אני וחבריי במהלך השירות.
להפלגת ה"חפ"שים", התלווה כתב ידיעות אחרונות, יגאל סרנה, שהעלה על הכתב כחודש לאחר מכן כתבה מאלפת בת כמה דפים שמתארת בצורה הטובה ביותר את המסע.
אין זה המקום לפרוש את נושאי השיחות, אבל אני יכול להעיד על עצמי בלבד, שהיתה זו החוויה הקשה, המלמדת והמשמעותית ביותר שחוויתי מאז השחרור, ואני בטוח שאילן במהלך ההודעות שלו בשנה האחרונה בסך הכל מנסה להביא את הארגון המדהים הז לתודעה.
למי שבכל זאת מוכן להתעלם מהאנטי שפיתחו פה כנגד הארגון, זה הקישור לאתר הארגון
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ilan lior שמתחילה ב ""מסע שחרור" להלומי קרב - כאלה שיודעים שהם כאלה, וכאלה שלא..."
אוף אילן, אלו בדיוק הקטעים שבגללם יש לי בעיה איתכם!
מי כמוני יודע עד כמה חשוב לאפשר לחיילים הקרביים לשחרר את המטענים האלו. במשך שנים אני ואחרים פועלים למניעת הPTSD, לא באמצעות הורדת הפעילות המסוכנת, אלא באמצעות ארבעה מאמצים עיקריים:
מודעות של המפקדים (ולחימה כנגד מפקדים שלא מאפשרי את שלושת הסעיפים הבאים, בדגש על השלישי והרביעי)
הנחיה של גורמים מקצועיים
מתן לגיטימציה, ואפילו כפיה, לחיילים לשוחח על החוויות והרגשות שלהם.
ואם יש צורך, הפניה אל גורם מטפל (והכרה של הגורמים המטפלים בקיום בעיה אמיתית ולא התחלות, "ארטיסטיות", לטובת השגת פטורים והקלות.
אני חייב לומר שלמאמצים הללו יש פרי.
כמובן שאני משתדל גם לשוחח אישית עם כל מי שמגלה צורך בכך ולעזור בהכרה בעובדה שיש בעיה ושצריך לטפל בה ואז להכווין אל הגורמים המטפלים.
יצא לי בעקבות דברים שנאמרו כאן בפורום לשוחח ולעזור לאנשים שגילם כפול משלי, כאלו שעברו חוויות קשות במלחמת ההתשה, ביום כיפור, באינטיפאדה הראשונה, בשל"ג אך גם לבני גילי שהיו באותה תקופה כמוני בלבנון ואפילו לחיילים בסדיר בימים אלו ממש.
קיבלתי הרבה אמירוות ומכתבי תודה. לפעמים השקעה באדם כזה גוזלת ממני המון, אך כשהוא אומר לי "הצלת לי את החיים, עמדתי להתאבד ובזכותך אני חי" או "החיים שלי היו בזבל ועכשיו אני מתפקד. תודה" ההשקעה הזו שווה.
ראשית הכרה בבעיה.
שנית חייבים למנוע את הנפילות, ההמנעויות והבריחות
ושלישית: לטפל. אם באמצעות תרופות ואם טפול בדיבור: קוגניטיבי, חשיפתי, התנהגותי, קבוצתי וכו'.
בשנה האחרונה למדתי להכיר עוד שיטה לטיפול ניסויני באמצעות TMS, רטט מגנטי שמשפיע על אזורי הזיכרון במוח מיד לאחר חשיפה קצרה וממוקדת. טיפול שיש לו תוצאות מדהימות. ניסתי אותו בעצמי ואני מפנה גם אליו.
לגבי "בשביל המחר" אני חושב שאתם מצויינים בעזרה להכיר בבעיה ולטפל בה (גם אם בשיטות מסויימות מאד). אך לצערי אני חושש שאתם לא עוזרים למנוע את הנפילות, ההמנעויות והבריחות. אני מדבר ל המנעויות חברתיות, דיבור, שינה, תפקוד ועל בריחה אל סמים ואל אלכוהול. בכל מום שנתקלתי בארגון שלכם הבריחה אל האלכוהול או הסמים הייתה לפחות ברקע.
לדעתי זה חבל ומיותר.
אני לא חושב שיש כ"כ הרבה סמים דווקא אצל לוחמים משוחררים. גם לא בהודו. בטח שאין קשר בין PTSD למגע עם אוכלוסיה אזרחית של האוייב או ל"קלגסות". אני, ואחרים, הצלחנו להיות פוסט טראומטיים בלי לשרת בשטחים כמעט בכלל.
הפולנים, גרמנים, הולנדים ושבדים שמטיילים בהודו עושים שם סמים מבלי לשרת בכלל בצבא. בטח בלי להיות קלגסים.
דיבור כזה גורם להפצת הרעיון השלילי: אני פוסט טראומטי אז מותר לי (מגיע לי!) לעשות סמים ושהמדינה לא תגיד לי כלום כי היא אשמה!
חבל.
מקווה שהדברים שלי מועילים במשהו
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בתגובה להודעה מספר 11 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "אוף אילן, אלו בדיוק הקטעים..."
ציטוט:
במקור נכתב על ידי יוסיפון
לגבי "בשביל המחר" אני חושב שאתם מצויינים בעזרה להכיר בבעיה ולטפל בה (גם אם בשיטות מסויימות מאד). אך לצערי אני חושש שאתם לא עוזרים למנוע את הנפילות, ההמנעויות והבריחות. אני מדבר ל המנעויות חברתיות, דיבור, שינה, תפקוד ועל בריחה אל סמים ואל אלכוהול. בכל מום שנתקלתי בארגון שלכם הבריחה אל האלכוהול או הסמים הייתה לפחות ברקע.
לדעתי זה חבל ומיותר.
המסעות (לפחות אלו שהיו אשתקד), לא מכוונים כל כך גבוה, אתה בטח יודע שמסע של שבוע עם שני מפגשים ביום לא יוכל למנוע אף נפילה, אף בריחה.
לפי מה שסרנה כתב היתה שם כמות אדירה של אלכוהול שיכלה להטביע את הספינה. גם על הספינה וגם בירידות לחוף.
היה את הבחור עם ההימנעות החברתית הקשה.
הימנעות חברתית ואלכוהול זה בריחות.
עמרי, אני יכול להציע לך מסע של חודש עם מפגש אחת ליומיים שימנע את הבריחות!
דבר איתי.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בתגובה להודעה מספר 14 שנכתבה על ידי ilan lior שמתחילה ב "מעניין למה (???) ימים ספורים..."
מן הסתם הוא הוסר בשל פגיעה בזכויות יוצרים.
אם הסרט אמור להיות מוקרן בארץ, אבל אפשר לראות אותו באינטרנט, ובעברית...
יוצרים נוהגים לשים לעצמם "גוגל אלרט" על השם שלהם ועל שמות היצירות, כך שבכל פעם שגוגל מאנדקס איזכורחדש של שמם או של היצירה שלהם הם מקבלים התראה לדוא"ל. אני מניח שיואב שמיר לא נוהג אחרת וגם אני במקומו לא הייתי שמח אם הייתי מגלה שדווקא מי שאני רוצה שישלם על הסרט שלי יכול לצפות בו בלי שום מאמץ או תשלום.
יואב, אתה מוזמן להגיב באשכול הזה. יש כאן כמה שאלות שהופנו אליך והן באמת מתעניינות, גם אם חלקן חולקות בצורה חריפה על השקפת עולמך.
אילן, אתה יכול לפנות אל יואב או חברת ההפקה/הפצה של הסרט ולתאם איתם הקרנה + דיון. עשינו את זה עם בופור והיה מאד מוצלח.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ilan lior שמתחילה ב ""מסע שחרור" להלומי קרב - כאלה שיודעים שהם כאלה, וכאלה שלא..."
שריטה עם עבר קרבי
הסרט "פליפינג אאוט" מתעד את חייהם אפופי העשן של יוצאי צה"ל שיוצאים מהשטחים ונוסעים ישר להודו. המצולמים לא מודעים לכך שהם משתתפים בסרט עצוב. הבמאי יואב שמיר דווקא כן
מהסרט "פליפינג אאוט" למדתי משהו חשוב: לו הייתי איש מודיעין של החיזבאללה, לא הייתי מוותרת על מסע איסוף חומר בין שבטי הישראלים יוצאי הצבא המשוטטים בהודו. כל מה שצריך זה לגדל מעט את השיער, ללבוש בגדים צבעוניים אך דהויים, להתיישב בין הבחור עם הבאנג לבחורה עם הצ'ילום ולשאול, נו אחי, אז איך היה האימון למלחמה הבאה בלבנון, אחי? צה"ל קנה נשקים חדשים, אחי? את הזקן אפשר ואף מומלץ להשאיר. מצד שני, לא בטוח שאפשר להסתמך על עדויותיהם של החבר'ה הטובים האלה, שלוקחים הפסקה מהבאנג רק בשביל לעשות אל.אס.די.
סרטו של יואב שמיר מצייר את תמונת המצב העגומה של הצעירים יוצאי הצבא שמגיעים להודו ומתפרקים בה. הוא מפגיש אותנו עם בחורים אדומי עיניים שמנסים להסביר למצלמה שהצבא לא שרט אותם אלא הפך אותם לבני אדם; עם אנשי בית חב"ד שמלקטים מהכפרים בעמק פארווטי מטיילים שאיבדו קשר עם המציאות ובינתיים מצויים תחת השגחתם של חבריהם המסטולים טיפ-טיפה פחות מהם; עם חיליק המזוקן והקשוח שמנסה להחזיר אותם הביתה ועם דמויות נוספות שרק מעצם הימצאותן על מסלול התרמילאות בהודו נאלצות להתחכך בטריפ הפוסט-קרבי של משוחררי צה"ל הטריים.
סרטו התיעודי הקודם של יואב שמיר,"מחסומים", עקב אחרי חייהם של חיילי צה"ל במחסומים בשטחים. פעמים רבות ההמשך הישיר למחסום הוא הגסט-האוס ההודי, מסיבות הפול מון, העישונים האינסופיים וכמובן, החבר'ה. בכל מה שקשור לתרמילאות סוטול אין לנו מתחרים: לאיזו מדינה אחרת יש נציגות כה מעובה במלונות זולים בהודו? איפה עוד מלבד ארץ הקודש הוקם במיוחד מוסד שיקומי (כפר איזון) לצעירים שנסעו לטיול וחזרו בטריפ? איזו ממשלה פרט לזו שלנו מממנת "בתים חמים" בניכר שמטרתם למנוע מנוודיה הצעירים לקחת את המנה האחת-יותר-מדי ממה-שזה-לא-יהיה? למי עוד יש בתי חב"ד שבהם מנסים להמיר את הצ'ילום בתורת ישראל?
המרד השפוף
יואב שמיר, ששוהה בימים אלה באירופה ועובד על סרט שעוסק באנטישמיות, מספר בשיחת טלפון שמי שהעלה את הרעיון לסרט היו אנשי כפר איזון. את הקשר שבין השירות הצבאי לבין צריכת הסמים וההתפלפות בהודו, אומר שמיר, אי אפשר להוכיח, אבל "כולם עוברים משהו מאוד משותף והשירות הקרבי נראה לי סיבה לא פחות טובה לבעיית הסמים מכל סיבה אחרת שמישהו יכול להעלות." הסרט צולם במשך תקופה ארוכה שכללה ארבע נסיעות להודו, האחרונה בקיץ 2007.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/996/752.jpg]
יואב שמיר לא הייתה בעיה לשכנע אנשים להצטלם בין שאיפת צ'ילום אחת לשנייה?
"אתה בהלך רוח שבו נראה לך שמה שאתה עושה זה נורמלי. בחלק מהצילומים היה תחקירן שהיה בהודו כמה חודשים, התערבב, נכנס לתוך הגל הזה והכיר בהתחלה כמה אנשים ואחר כך עשרות, ואז היה לי יותר קל להיכנס ולצלם." המצולמים הם כולם בנים יוצאי יחידות קרביות. אני מניחה שזה לא במקרה.
"אותי עניין באופן אישי הקשר לצבא. אנחנו חיים בחברה כל כך מיליטריסטית, ויש לצבא גם מעגלי לוויין בהשפעות שלו על הסביבה. אתה מוקף בזה.
"אני יודע מהשירות שלי, שבגלל שבשירות אתה עובר חוויה כל כך קיצונית, אחרי זה הכל נראה לך נורמלי ואז אתה צריך להקצין למקומות אחרים ועושה סמים. האנשים בסרט שמדברים על הצבא אומרים ש'זה הדבר הכי טוב שקרה בחיים שלי, זה נתן לי המון, זה חישל אותי.' הדהים אותי חוסר המודעות שלהם.
"אני חושב שאנחנו חיים בחברה שהיא כביכול פתוחה, אבל היא לא כזאת. אנחנו עוברים חוויות מכוננות מאוד קולקטיביות וזה משאיר לך פחות מקום למרד. המרד שלהם זה בדרך הסמים. זאת דרך קלה למרוד, במקום מרד יותר עמוק של הטלת ספק ושאילת שאלות. הם מרגישים ש'עשיתי סמים – עשיתי וי על המרד שלי.' הקונפורמיזם הזה מלמד אותנו משהו עלינו כחברה." זה סרט עצוב. מה מבין הדברים שנחשפת אליהם הכי נגע לך ללב?
כמה עצוב שהאנשים שאמורים למרוד ולהיות שמחים מטיילים כמו פנסיונרים. צורת הטיול שלהם היא כמו בית אבות – יושבים כל היום במסעדה, שותים צ'אי ומדי פעם עושים צ'ילום. בעצם הם בכלל לא מטיילים. יש משהו מגונן בחבורה."
מעניין שפס הקול של "פליפינג אאוט" מתחיל במילים "לא מוותר לחלום" מתוך השיר של "בית הבובות". זהו בעצם סרט על ויתור.
שרט? להיפך!
אור פיינס, יוצא יחידה קרבית בן 23, כמו רבים מהמצולמים בסרט, מתהדר בפנים נאות, שיער מתארך, זקן מתהווה ואוצר מילים מצומק, שאת החללים הפעורים בו ממלאת המילה "וזה". הוא מסביר למצלמה שהוא לא מפסיק לפגוש כאן, כלומר בהודו, אנשים שהוא מכיר מהצבא. המסעדה מוקפת האורנים בהימאצ'ל פראדש שבה הוא יושב כרגע, מוכרת לחבר'ה מהיחידה כמעט כמו הפרצוף של המח"ט. "פוגשים אנשים חדשים כל הזמן," הוא משתף. "או את אותם אנשים, אבל אתה פשוט לא זוכר כי אתה מסטול," מתקן בחור ג'ינג'י שיושב לצדו, שנייה אחרי שהפריח עננת ג'ארס לאוויר ההימלאיה הצח.
שלושה ממיטב בחורינו יושבים על גדת נהר ומעשנים צ'ילום על פי כל כללי הטקס. הצבא לא שרט אתכם? הם נשאלים. שרט? ההפך! הם עונים במקהלה. הצבא מחזק, אומר הבלונדיני. הצבא בונה אותך, משלים אותו המזוקן. זה עושה לך משהו, זה עושה אותך ליותר גבר, יותר בנאדם, מסביר הבלונדיני שקיבל את רשות הדיבור, ושתי עיניו הנפוחות משוטטות כה וכה.
לדני ווינדבאום, איש חב"ד, חוזר בתשובה ויוצא יחידה קרבית בעצמו, יש מגבעת שחורה, חולצה לבנה והרבה רצון טוב. הוא מחפש את רן, בחור שיצא משליטה, באחד מכפרי הסביבה. "הנפש היהודיה מחפשת משהו. אם היא לא תמצא אותו היא תיקח סמים, אם לא סמים היא תטפס על הרים, אבל משהו היא רוצה," מסביר ווינדבאום בעודו חוצה בצעד נמרץ גשר מעל מים סוערים אי שם ליד העיירה קאסול, בירת הגאנג'ה. דני ימצא את רן יושב דומם בפינת חדרו, שמיכתו מקופלת בקיפול צבאי, מסרב לדבר.
מאוחר יותר ווינדבאום ורעייתו יקבלו באוזניו של חיליק מגנוס, איש מוסד לשעבר ומחלץ מופלפים בהווה, שאפילו החבר'ה ששומרים על אלה שהתמוטטו נמצאים בעצמם תחת השפעת אל.אס.די. לזוג הצעיר שמנהל את בית חב"ד מן הסתם אין כלים להתמודד עם עשרות מטיילים שמנסים על גופם על מוחם מיני חומרים שאינם נזכרים בתורה. חיליק, שנראה קצת כמו אושו עם כובע צמר וזקן אפור וגדול, ייתן לווינדבאום שיעור בהלכות פסיכוזה. לא הניסיון של חיליק ולא הרצון הטוב של אנשי חב"ד ימנעו את ההתמוטטות הבאה. ההתפרקות מתבשלת עוד בארץ, היא פשוט מתפוצצת בהודו.
גיא סער רוסו הוא צייר בן 31. הוא חי בהודו כבר שש שנים וצלילותו מתבלטת על רקע ההוויה המעושנת שמסביב. הוא מסביר את מה שהוא רואה: אנשים מאבדים זהות עצמית, עוברים הרס עצמי שורשי מבחינת היחס לחיי אדם, מוצאים את עצמם עושים דברים מביישים, הורגים, גם אם זה להגנה עצמית, ואז מקבלים 15 אלף שקלים ומגיעים להודו להשתקם, להוציא את כל החרא במקום אחר. גיא שומע סביבו הרבה דיבורים על הצבא, אבל לא שומע הפנמה, כי השירות עדיין טרי. "ההפנמה מתרחשת בארץ, כשהתרמילאי לשעבר חוזר להיות פועל קטן אחרי שבהודו היה מלך. אז הוא צריך להחליט אם להתמודד עם מה שעשה בצבא או לא," גיא מסביר.
הסרט "פליפינג אאוט" אינו מציע פתרון, אלא רק מראה תמונת מצב. הצבא ייפרד מנעריו הקרביים וישכח מהם עד צו המילואים הראשון. שום אם עבריה לא באמת תדע מה ואת מה הבן שלה עושה בהודו. רובם יחזרו הביתה בכוחות עצמם. חלקם יחולצו על ידי חיליק או מישהו אחר. אצל ברי המזל זאת תהיה אפיזודה פסיכוטית חולפת, אחרים ימצאו את עצמם בכפר איזון או בהוסטל שיקומי כלשהו. ההודים ימשיכו להגיש צלחות טאלי גדושות במזון לחבורות מוכות המאנצ'יז ובקבוקי מים לאוכלי הסרטים. העסק של חיליק מגנוס ימשיך לפרוח. דני ווינדבאום יוסיף וינסה לשכנע שעדיף דף גמרא על נייר גלגול.
"פליפינג אאוט" יוקרן בקרוב בשידורי קשת בגרסה שקוצרה מטעמים מסחריים ומשפטיים ושניטל ממנה העוקץ של הקשר לשירות הצבאי. גרסה של ה-BBC, שגם היא אינה באורך מלא, אפש
"מוצאים את עצמם עושים דברים מביישים, הורגים, גם אם זה להגנה עצמית".
רק לי זה מפריע? נראה כאילו דיעה אישית נכנסה פה.
הייתי רוצה לשאול אותך, יוסיפון, מכיוון שזה מעניין אותי ולא מצאתי סימוכין למסקנה שלי- האם בקרב מגזר ה"סרוגים" יש פחות PTSD. ולאלו שכן יש להם- האם הדבר באמת לא נובע מפקפוק במוסריות המעשים, כמו שאולי אפשר לצפות מחילוני/עירוני ? (מצטער שאני אולי מכליל ועושה עוול למגזר כזה או אחר)
אין לי נתונים
אני לא חושב שהצדקה פנימית למעשה קשורה מאד לסיכוי ללקות בPTSD. לרמת התחושה ש לסיכון החיים וללגיטימיות לדבר על ההרגשה יש יותר קשר.
ביחידות שבהן יש לגיטימיות לדבר יש פחות נפגעי טראומה מאשר ביחידות בהן מי שמרגיש הוא "כוסית" ומי שמפחד "צריך להיות ג'ובניק". לחיילים שיש להם הרבה חברי אמת ביחידה יש פחות סיכון לPTSD מאשר לחייל שאין לו חברים, שהחברים הם מהשפה ולחוץ או ש"הוצנח" לתוך היחידה (דוגא טובה ל"מוצנח" תוכל למצוא באשכול של משה דיין "איתור פרטים על יחידתי במלחמת יום הכיפורים").
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
בתגובה להודעה מספר 19 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "אין לי נתונים
אני לא חושב..."
כשקראתי את הכותרת "אוף אילן " חשבתי לרגע שאתקל בתפיסה או הסתכלות ששונה באופן מהותי מדרך הראיה שלי.
לשמחתי המשכתי לקרוא עד הסוף וגיליתי שאין שום הבדל מהותי בין דרכך לראות את הדברים, לאופן בו אני תופס אותם.
אז מאיפה יצא ה"אוף".
כי יגאל סרנה אמר שבספינה גם שתו ?
כי דרך ההתמודדות שכוללת סדרת מפגשים בטבע ומסע מרוכז בים הצפוני , קצת שונה ?
עזוב, תן לי לפרגן לך בגדול על הדברים שכתבת, תרשה לי להניח שאתה עושה דברים מאוד חשובים וטובים,ותנצל את האפשרות לשאול ולקבל תשובה פתוחה על כל מה שתבחר ורלוונטי לגבי השרשור הזה.
קוריוז קטן:
במפגש הקבוצה הראשון הביא אחד המנחים שיר של אביב גפן (אני רואה איך מחר נפתח פה דיון מיותר על ההשתמטות שלו)
מתוך השיר התבקש כל אחד לבחור פסקה,משפט , או מילה.
מרבית המשתתפים בחרו ב - "...אין ספור שבילים , ויציאה"...
זה רלוונטי גם לדיון שלנו כאן.
יש יותר משביל אחד , יותר מדרך אחת.
מומחים גדולים, נווטים מעולים בנבכי הנפש, פוסלים אחד את דרכו של השיני.(ככה זה)
בו ננסה אחרת, זה חשוב מידי כדי ליפול על אגו.
לא טענתי לקשר מוכח בין חווית השירות לחירפון בהודו.
זאת אפשרות ששווה סוג של חקר.(בטח שאין לי עניין בהכללות)
מאז קברנו את ר. חבר טוב , יוצא יחידה מובחרת שנדפק מ - אל. אס. די, במזרח (או מדברים אחרים)
וההורים הורידו אותו מהחבל , יש לדיון הזה מבחינתי "פנים" , דמות מוחשית.
ועוד לא נגעתי בחוויית אב, כי הבן שלי עדיין משרת , גם ביתי , ומהדאגה הזאת (המסע במזרח) אני פטור.
דבר אחרון, אני פונה אליכם לא להפוך את הדיון הזה לדיון פוליטי.זה מיותר.
מעניין למה(???) קישורים לקיטעי הסרטים ביוטיוב הועלו לאתר www.bshvil.org
לפני מספר ימים.
שלשום הועלה כאן אשכול בנושא ץ
אתמול , פחות מיממה אחרי , הוסרו הקטעים מיוטיוב.
אני מקווה שיוצרי הסרט יעלו פעם נוספת את הקטעים,שגם אם הם מעוררים התנגדות הם חשובים .
"...הודו רחוקה"... כמו בשיר של שלמה ארצי ,אבל שווה ,כמו בשיר, להיות אמיתי , לפחות עם עצמנו.
הסרט לא מנותק מהמציאות.
ראשי
צ'אט
26-01-2009, 13:26
מצב כלאיים
