27-01-2009, 11:58
|
|
|
|
חבר מתאריך: 27.01.02
הודעות: 11,262
|
|
רגע, תן לי להזיל דמעה
כל הזמן אתה מתעסק רק ב"איך הם מרגישים", וכלל לא מעניין אותך איך אנחנו היהודים מרגישים, כשמיעוט אתני שחי בקרבנו נלחם נגד המדינה שלנו, וטוען שלנו אין כל זכות למדינה משלנו (לכל היותר, זכותנו לחיות במדינת כל-אזרחיה חסרת לאום, שהיא, למעשה, מדינה ערבית).
שאלת את עצמך פעם איך אנחנו, היהודים, מרגישים אחרי מרד אוקטובר 2000? אחרי פוגרום פקיעין? אחרי פוגרום עכו?
אם הם כל כך נאמנים למדינה ורוצים לחיות בה, מדוע הם בוחרים שוב ושוב הנהגה פרובוקטיבית, אנטי-ציונית (שלא לומר אנטישמית)? מדוע אינם בוחרים מנהיגות מתונה, הפועלת למען דו קיום במדינה יהודית, ולא למען הרס המדינה היהודית? איפה הם, הערבים הטובים והנאמנים ושומרי החוק? מדוע קולם לא נשמע?
כל עוד הם בוחרים מנהיגים מסוגם של טיבי ובשארה (בבחירות דמוקרטיות, שאיש אינו מכריח אותם להצביע למפלגה מסויימת בהן), כל אדם שעיניו בראשו יבין שאלה דעותיהם, ובאנשים שכאלה הם תומכים. והיחס - בהתאם.
תתחיל להפנים, רועי - מדינת ישראל היא מדינה יהודית-דמוקרטית. כלומר, קודם מדינה יהודית, ואח"כ מדינה דמוקרטית. והדמוקרטיה, באף מדינה, אין משמעותה חופש מוחלט, גם לאלה השואפים להרוס אותה.
אם ערביי ישראל רוצים לחיות כאן, עליהם להפנים עובדות אלה. אם לא, זכותם לעזוב, ולמצוא את מקומם באחת מ-21 המדינות של בני עמם.
_____________________________________
"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'
|