|
30-01-2009, 16:20
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
רשימה ארוכה על חפץ ועל הרכבל 02NET
http://www.02net.co.il/Site/templat...209&docID=16504
ובה גם דברי בתו גב' שרית חפץ פומרנץ בטקס חנוכת רחוב 'נתיב הרכבל' על שמו:
"אבא שילב בחייו שתי תכונות: כושר המצאה ואלתור בלתי רגילים מצד אחד ותעוזה המשלבת נכונות להקרבה אישית מצד שני. כושר ההמצאה שלו הוליד שורה ארוכה של חידושים טכניים אזרחיים וצבאיים, שעל חלקם התבססה פרנסת המשפחה ועל חלקם זכה באות המופת, בצל"ש ובפרס ביטחון ישראל למפעל חיים. השילוב בין כושר ההמצאה והתעוזה המבצעית החלו עוד בשנות העשרה שלו, כשיישם אותם בשירות האצ"ל בירושלים בבניית סליקים, בשיפוץ נשק ובפיתוח אמצעי לחימה תחת אפם של הבריטים. סליק אחד היה בבית המשפחה, שני בבית העסק המשפחתי, סמוך לסמטא שנקרא לזכרו, נתיב הרכבל.
את ה"סטאז‘" שלו באלתור מבצעי עשה במחנות המעצר באפריקה לשם הוגלה עם שאר חיילי האצ"ל והלח"י על ידי הבריטים. אמצעי המילוט שפיתח שם ושבזכותם הצליחו חלק מהעצורים להימלט ולחזור ארצה, הקנו לו את ההילה המקצועית שאתה החל את הקריירה הביטחונית שלו בצה"ל כקצין ההנדסה של חטיבת ירושלים.
קבלת הפנים המבצעית הראשונה שלו הייתה המצור על הר ציון.
עשרות לוחמים יהודים מחטיבת ירושלים נמצאו בשנת 1948 על הר ציון והיו בחוד החנית של המלחמה על שלמות העיר, מבודדים מאספקה ונתונים במצור. היה צורך דחוף ומיידי לפנות את הפצועים ולהעלות אספקה ותחמושת לבריאים. הירדנים צפו במתרחש דרך כוונות המקלעים שלהם. גישה רגלית אל ההר הייתה קשה ומסוכנת. מסוקים להנחתה על ההר לא היו קיימים. המצב היה קריטי.
אבא, קצין הנדסה, העלה הצעה למתוח רכבל מעל גיא בן הנום ולהעביר באמצעותו תגבורות ואספקה אל ההר. אבא מעולם לא ראה רכבל בחייו, ואף על פי כן במשך שבועות ספורים הצליח לתכנן, להשיג חומרים, כבל וחלקי מכונות ולבנות רכבל פשוט, יעיל ובעל תכונות ואינו נראה. הרכבל היה מוסווה בשעות האור על קרקע הואדי ונפרש במהירות ובשקט בשעות החשיכה, לדקות ספורות בכל מקום, כדי למלא את תפקידו. מכל העיר העתיקה, האזור היחידי שנשאר בידנו ולא נכנע למצור הירדני היה הר ציון.
האשראי שקיבל מצה"ל על המצב הזה, הוביל להזמנה הבאה שקיבל להציל הר: הפעם, את הר הצופים. הר הצופים נשאר בידנו כמובלעת בתוך השטח הירדני לאחר מלחמת השחרור. האזור לא היה מגודר, שכן שימש כאוניברסיטה ובית חולים ולא כמחנה צבאי וקיומו היה בסכנה מתמדת. האספקה להר נעשתה תחת עיניהם הבוחנות של האום והלגיון הירדני והייתה מוגבלת לפרטים אזרחיים והומניטריים שאי אפשר להתגדר בהם.
במבצע הנדסי חסר תקדים, תוך ניצול משאבים שנותרו על ההר מתקופת פעילותו כאוניברסיטה ובית חולים, הצליח להקים על ההר מפעל מאולתר לייצור גדרות תיל וקונצרטינות, דברים שמעולם לא יוצרו בארץ קודם. את מכונות הייצור תכנון בעזרת מומחי בית החרושת המגדר, והעביר מפורקות לחלקים קטנים בדפנות הכפולות של האוטובוסים המעלים אנשים ואספקה להר.
חומרי הגלם היו ברזלי בניין שנמצאו על ההר בשפע עקב פעילות הבנייה שהופסקה וחומרים כימיים שמצא במעבדות האוניברסיטה ושהותאמו למטרתם על ידי סגל המחלקה לכימיה של האוניברסיטה שגויסו למטרה זו כאנשי מילואים המשרתים על ההר. גם בריכת דגי הנוי של האוניברסיטה והתנור הגדול של בית הספר לרפואה גויסו לתהליך היצור. לבסוף נוצר ברזל בניין, בעזרת תנור מעבדה ודפנות כפולות של אוטובוס ובתוך בריכת דגים.
למרות שחי ופעל בירושלים, לא קיפח גם הרים אחרים, ובשנות החמישים התגייס לבנות רכבל סמוי נוסף, בצד המערבי של הר הסוסיתא ליד עין גב.
בגיל 51, במלחמת יום הכיפורים, הוביל אבא שיירת תחמושת ודלק תחת אש לחזית ברמת הגולן ובדרכו חזרה חילץ פצועים מטנקים פגועים, במכוניתו הפרטית. על כך הוענק לו אות המופת.
ב-15 למאי 1974 שמע בחדשות הבוקר על התקפת מחבלים בגליל. הוא השתתף בניסיון החילוץ של תלמידי בית הספר מצפת שנקלעו לפיגוע במעלות וקלט בזרועותיו ילדים מבוהלים שקפצו מהקומה השנייה של בית הספר. על פעולתו זו זכה בצל"ש הרמטכ"ל. בפעולה זו גם נפצע ושותק, ומאותו יום לא עמד עוד על רגליו.
נדרשנו על ידי העירייה לנסח בשמונה מילים, שתכתבנה מתחת לשם הרחוב על השלט, מה עשית אבא. בחרנו, מכל מה שעשית, ברכבל. אני משוכנעת שאתה מסכים. היום הרכבל אינו מסייע יותר אספקה ופצועים, אין צורך. הדרכים סלולות והעיר מאוחדת וההר בידנו וזוגות מטיילים יד ביד בגיא בן הנום ולפעמים נושאים את עיניהם למעלה ושואלים מה הוא הקו השחור המתוח בשמיים מעלינו. נענה להם שזה קו חזק כפלדה המסמל לדורות את הקשר שבין העורף והחזית. את הדאגה לחלוצים, את התושייה היהודית בעת מצוקה את היזמות של בודדים המשנים את ההיסטוריה ואת הגמול של העיר לגיבוריה שגם אם יתמהמה, בוא יבוא.
הנה, אנחנו כאן, אבא, חזרנו למקום שבו התחלת. פה היה מרכז חייך. כאן היה בית החרושת ופה בהמולת בתי הקפה שרבטת את מרבית המצאותיך על מפיות. אנחנו זוכרים מה עשית וגאים לראות שלא רק המשפחה, גם ירושלים שהייתה כל כך חשובה לך, אומרת לך תודה. "
|
|