שלום לפני כשלוש שניים הייתי מתאמן בקונג פו למשך שנה אחת, מאז הספקתי ללכת למכינה קדם צבאית ולהתגייס לצבא כשונתר לי כשנה ושלושה חודשים לשחרור, הבעיה היא ששום דבר אחר בחיים לא מעניין אותי חוץ מאומנויות לחימה. אני מתכוון זה כמו שמישהו היה מסומם וזה נתן הרגשה טובה ומאז הוא לא יוכל לחוות אותה התרגשות אותו דבר אני מרגישץץ האם אני צריך לחזור להתאמן או שזה יעבור עם הגיל? כי פשוט הסיבה שהפסקתי להתאמן הייתה בעיקר הצבא לולא הצבא הייתי עמוק עמוק בתוך האומנויות הלחימה. ותאמת אני די עצלן ואין לי כוח לחזור שוב ולהתחיל להתאמן שוב מההתחלה.

מצד אחד אתה אומר שאומנויות לחימה זורמות לך בדם,
ומצד שני אתה אומר שאתה מתעצל להתחיל להתאמן,
אז לדעתי אתה צריך לבחור צד.

דוגמה, אני אחד שיכול להגדיר עצמו כאחד שלחימה זורמת לי בדם.
אני מתאמן 9 אימונים סיזיפיים מאוד בשבוע, בנוסף ללימודים וללו"ז העסוק שלי (ויש לי אחד מאוד עמוס ), אבל למרות שקשה לי מאוד אני אוהב את זה מאוד, אני לא מפחד לעבוד קשה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

הנפש האנושית הינה משהו מאוד קסום ומדהים שכל פעם בצורה של דימויי אנחנו צריכים להילחם עם מה שהחברה מהפקולטה לפסיכיאטריה קוראים בבדיחות הדעת כקולות הקטנים.
הכוונה כמובן הינה למחשבות שרצות לנו בראש והן סותרות אחת את השניה.
אלו דברים שמוכרים לכולנו בצורה של דחפים שאותם אנחנו בולמים למשל כמו לרצות לאכול משהו או לחילופין להתפרץ על מישהו.
או לעיתים מחשבות שגורמות לנו לפעמים לא לעשות משהו שאנחנו הגיונית צריכים ופשוט אין לנו חשק לעשות כמו לעיתים מחשבות לא ללכת לעבודה או לשיעור וכ'ו.
פותח השירשור הינו בחור צעיר אשר מה שהוא רוצה לומר גם אם הוא איננו משדר זאת בצורה ישירה היא שבשבילו אומנות הלחימה זה משהו שהוא מאוד אוהב והיא חלק חשוב ואהוב בחייו למרות שכרגע הוא איננו לקוח חלק פעיל באימון של הנושא הזה אשר משותף לנו בפורום הזה.
התחום האהוב הזה הוא מעין אוטופיה וגם כן אפשר להגיד במקום התמכרות כרעל או ג'וק שקיים אצל פותח השירשור וגם אצל כולנו בצורה מסויימת.
בהחלט מובן העניין שקשה מאוד לייצר לעיתים את הדחף המעשי להוציא משהו אל הפועל גם כאשר אוהבים וצריכים אותו וצריכים לעשות או לחילופין לעבור כמה תהליכים שגם זמן הוא חלק מאיתם שיהיה הפתיל שלנו לעשות את הדבר שאותו אנחנו רוצים וצריכים לעשות.
פותח השירשור הינו חייל במסגרת שקטעה את האימונים שלו ולחילופין היא מכניסה לשיגרה ולראש מאוד מעייפת שלא נותנת לנו רצון וכוחות להתעסק בכלום וגורמת לנו לאבד פרופורציה ומרץ לעשות דברים אחרים כי אנחנו שוקעים בתוך העולם הזה.
מה גם שמדובר במסגרת קיצונית מאוד באופיה בצורה פיסית ונפשית שקטעה את הרצף האימוני וגם זה יוצר איזשהוא מחסום ואפקט מסויים על הנפש וגוף שמחוברים ביחד.
התחושות האלה הם בסדר גמור כי אתה בחור ויש לעיתים תחושות קשות ולבטים מסויימים שגורמות תחושה של חוסר אונים והבנה וזה בגלל דיסונס כזה או אחר שקשור גם אולי לגיל צעיר.
ברגע שמתחילים אימונים אז הכל יהיה בסדר והעניין יותר יתבהר לך לגבי מה הכיוון שאתה רוצה.

חח אני זוכר שבמהלך יב' שהיתאמנתי אז בוא נגיד במחצית של אותה שנה ואילך הרגשתי שהאימונים שהיו שלוש פעמים בשבוע כשעתיים כל אחד לא הספיקו לי והייתי חוזר עם מלא אנרגיות והייתי מחפש להתאמן כמעט בכל רגע חוץ משהייתי ישן.. ממש כך :/ ולחברים שלי שהתאמנו איתי לא היה כוח. אני גם זוכר שכלכך חיפשתי מקומות בוא נגיד שאתה הולך ומתאמן בהבוקר עד הערב (חח אני יודע שזה נשמע קצת הזוי) ולא מצאתי שמעתי שיש כאלה רק בחו"ל.