לאחר שקראתי את הספר, לא נותר לי אלא לקנא ביכולות של חיילי פלוגת "E", התאורים של היכולות שלהם בשימוש באמל"ח צריכים לתת השראה לאימון חיילינו: כמה דוגמאות:

- חייל שהיה שחקן בייסבול, זרק רימון יד על חיילים גרמנים נסוגים, פגע לגרמני בראש עם זריקה במסלול כמעט ישר, ואז הרימון התפוצץ.

- פק"ל מרגמה קטנה (52 או 60 מ"מ - לא זוכר) שומש רבות, וביעילות, כמו במקרה שהמחלקה נתקלה בכוחות גרמניים, כולל עמדת MG42, שריתקה אותם זמנית, עד שהרגם בפגז ראשון העיף אותה לקיבינימט.

- חייל שהיה בילדותו נוהג לצוד סנאים ביערות עם אביו, היה מגלה צלפים גרמניים בעצים, ומוריד אותם עם M1 גארנד סטנדרטי.

בין השאר: מדוע לא לוקחים ברצינות בצבא אימוני מרגמות, וזריקות רימונים למשל?

ספר מומלץ מאד, אגב.

אתר טאי צ'י בסדגנון וודאנג www.tai-chi.co.il כולם מוזמנים

מי אמר שלא?

אנחנו בשנה האחרונה זרקנו לפחות 4 רימונים באימונים.

ובכל תקופת אימון ישנו שבוע רתק שבו מרעננים הכשרות. גם על המרגמה. וזה יוצא פעמיים בשנה לפחות. ומעבר לזה ישנו דגש מהמפקדים להוציא את ה60 מ"מ לפעילות. כשזה מתאים כמובן.

זה שזורקים רימון, או מתאמנים עם מרגמה, לא אומר כי האימון תכליתי.

ידוע.

מלבד אימון אחד שזכור לרעה (בגלל לוגסיטיקה בעיקר). כל אימון היה די תכליתי ומכוון. כל לוחם שהיה באימון יגיד זאת.

ציטוט:

פק"ל מרגמה קטנה (52 או 60 מ"מ - לא זוכר) שומש רבות, וביעילות, כמו במקרה שהמחלקה נתקלה בכוחות גרמניים, כולל עמדת MG42, שריתקה אותם זמנית, עד שהרגם בפגז ראשון העיף אותה לקיבינימט.

בכזה מקרה מדובר בהרבה מזל לא רק במקצועיות, נשק תלול מסלול חשוף לרוחות במהירויות שונות ולחצי אוויר, בטח ובטח שמרגמה בקוטר קטן.
תמיד יש חשיבות רבה למקצועיות אבל עם הנשק הזה למזל יש תפקיד חשוב.
גם בצה"ל, ועוד במילואים ראיתי פגיעות יפות מאוד בפצצה ראשונה.

הטענה שבצה"ל לא משקיעים באימוני מרגמות לא נכונה, יחידות שמפעילות מרגמות מתאמנות באופן סדיר, מרגמה היא כלי סטנדרטי ביחידות צה"ל עם שימוש רב.

כל שאר הסיפורים על חיילים שגדלו בחווה כזו או אחרת יפים אבל לא קשורים למציאות הצה"לית.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)

פונקציה של אימונים - מתאמנים הרבה, פוגעים הרבה. מתאמנים מעט... פוגעים מעט.

מעבר לזה, כל מה שהחייל מגיע איתו לצבא מהאזרחות הוא בונוס, אבל לא בונים על זה. נכון, אנשים שבאו מסביבה כפרית, והיו חשופים לכלי נשק ולצורך לצוד מגיל צעיר, היו בעלי יתרון (אל תשכח שהרבה חיילים במלחמת העולם, עברו את ילדותם תחת הלחץ של המשבר הכלכלי...).

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אימונים זה טוב,
אימון ענייני -עוד יותר טוב.
מספר השעות זה לא הכל.

לכמות יש איכות משלה. רוב האימונים שעברתי בשירות (סוף שנות ה-90) היו לא עניניים, אבל עצם העובדה שהתאמנו כבר היה טוב.
אז אני מעדיף הרבה אימונים מאשר מעט, ואימון ענייני על פני אימון לא ענייני.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

דווקא ב-52 יש אלמנט לא מבוטל של כישרון... זה נשק שבידיים המתאימות, ועם אימון מספיק, יכול להיות מדויק בהרבה ממה שחושבים.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ראיתי במו עיני באחד הקורסים שעברתי איך מאגיסט יורה פצצות בפעם הראשונה בחייו בול ללא קשר לתנאים.
בקורסים הפק"לים חולקו ללא קשר לעברו של הלוחם.

אם כבר אז כבר: אני רואה עכשיו את הפרקים של הסדרה ושמתי לב למשהו מוזר: כל הקצינים עונדים דרגות מתכת על מדיהם. אמנם הדרגות מוסתרות לעיתים ע"י מעיל או משהו, אך זה נראה מוזר, בפרט כשאומרים "light and noise discipline". יש לכך הסבר? לא היו בנמצא "דרגות ב' " ?

ציטוט:

לאחר שקראתי את הספר, לא נותר לי אלא לקנא ביכולות של חיילי פלוגת "E", התאורים של היכולות שלהם בשימוש באמל"ח צריכים לתת השראה לאימון חיילינו ... בין השאר: מדוע לא לוקחים ברצינות בצבא אימוני מרגמות, וזריקות רימונים למשל?

ענית לעצמך. בהנחה שמה שתיארת נכון (ולא, נאמר, מזל או יכולת יוצאת דופן)
- חיילי פלוגה E היו חיילים עם מוטיבציה צבאית (התנדבו לצנחנים מתוך שורות הצבא הרגיל) שהתאמנו במשך כ- 3 שנים לפני שנכנסו ללחימה, תחת סגל שבחלקו היה בקבע (כלומר- מנוסה מאוד). בצה"ל לחיילים יש מוטיבציה, אבל כשנה נטו של אימונים.
- אני מניח שתורות הקליעה , ידוי הרימונים והירי במרגמות כבר הבשילו ב- 1940.
מה השתפר מאז? אולי הידע בתחום ההדרכה (מצגות, פסיכולגיה קוגניטיבית וכו'). קשה לומר מה מידת ההשרשה שלו בסגל האימונים של צה"ל.

אני שמעתי "אגדות" דומות על צה"ל של שנות ה-80': חיילים שהקפיצו רימון באויר לפני ההטלה (כדי לקצר את ההשהיה לפני הפיצוץ) וכו'.

מה הבעיה......תספר גם אתה
ואכן בספרים הכל נשמע יותר טוב

אני לא חושב שהאימון הסטנדרטי לזריקת רימון בצה"ל באמת קשור למציאות.
לפחות ממה שיצא לי לראות ולחוות, האימון שבו זורקים רימון מתוך עמדה ממוגנת, כאשר כל המטרה באימון היא להיפטר מהרימון כמה שיותר מהר כדי לצמצם את האפשרות שהוא יפול אל תוך העמדה, לא מכין את החייל לאפשרות של זריקת רימון במצב אמת.

לא דובר על זריקת רימון בטירונות.

אימוני לש"ב עד רמת הצוות, תוך כדי הרטבה של ירי בנשק אישי.

לסדרה שהופקה על פי הספר קראו בארץ "אחים לנשק".
מי שצופה בערוץ ההיסטוריה בסרטי מלחה"ע ה-2, יכול היה לראות ולשמוע לפני יומיים בסרט אודות הקרב בארדנים, "הקרב על הבליטה" , רבים מהחיילים המוזכרים בסרט ובספר, ובינהם גם את המ"פ דיק וינטרס.

שם הספר הוא "Band OF Brothers ".

החיילים התאמנו כשנתיים לפני כניסתם ללחימה.

ואפילו אם נגביל עצמינו רק למה שנמכר לקהל הרחב.

בדיוק כמו "מזון מהיר" היעוד שלו לתת לאדם הממוצע משהו שלא יהיה גורמה, וגם לא ממש עתיר יסודות תזונתיים חשובים, אבל שיהיה זול, אכיל אצל חתך רחב של סועדים, מהיר הכנה ושבכל ביס תרצה עוד. מזון מהיר גם טוב לטבח כי הרווח גדול והתלונות מועטות: איש לא בא לברגר קינג בשביל להתלונן על זה שזו קציצת בקר עתירת שומן שטבועה ברוטב.

ולעניין: הספר הזה הוא סיפור יפה וחשוב על יחידה אמריקאית מפוארת. אבל: פרסומו, לא במקרה, ענק ועצום משום שהוא נותן תמונה צבעונית ויפה שמסתירה נוף שונה בהרבה...

אז יש להם שחקן בייסבול שמחסל עמדה גרמנית ברימון
אז יש להם את שיפטי החצי אינדיאני שמוריד את כל הגרמנים
אז יש להם את הסגן שרץ בין בין שני טנקים גרמניים...

אז יש... כל זה קורה במלחמה שבה אוגדה אמריקאית אחת בממוצע השיגה מול כוח גרמני את מה שחטיבה של הצבא האדום הייתה משיגה מול כוח באותו גדול. אולי ב"איזי" היו כמה הברקות, אבל בהרבה פלוגות אחרות היו בעיקר חיילים ומפקדים שהתמקדו בבריחה ממגע קרבי, אלא בעיקר באיתור האוייב והמתנה לארטילריה וחי"א שיעשו את שלהם.

אז היה להם איזה "ואפ" מברוקלין שעם הטומי קצר בגרמנים.. אל תיפול רוחך: לנו היו/יש אנשים שעזבו את לימודי הכלכלה בלונדון בשביל לעלות על מטוס אלעל ולרוץ לצומת בית המכס כדי לעלות על טנק. ואני לא בטוח שהייתי מחליף את חייל צה"ל הממוצע באמריקאי הממוצע (למרות שישנם כמה עמים אחרים שכן).

.

אבל איך אפשר לשכוח שהחטיבה הרוסית "ריעננה" את הסד"כ בכפולות מול האמריקאים.

"סביר" בנוגע לנכונותו להקריב חיילים כאילו היו זבובים (קיץ 1944 לדוגמא) ובמקרים אלה ניתן להשוות אותו ביתר מקצועיות לביצועי הצבא האמריקאי. כמו כן חלק נכבד מהאבידות "המיותרות" של הצבא האדום מעבר לנקודה של חורף 1942/3 היו בשל תאונות שנבעו ממשמעת ומקצועיות נמוכות, טיפול רפואי לקוי ואופי שדה הקרב במזרח: אני לא "סופר" אבידות אלה משום שבעוד שעבור הצבא האדום מדובר על תעודת עניות, לא הצבא האדום הוא הנידון כאן, אלא הצבא האמריקאי, וזה - עם כל הכבוד לטיפול הרפואי העדיף שנתן לחייליו - בשדה הקרב עצמו (לפני שהחייל חלה/נפצע/נפצע בתאונת דרכים/נשק) החייל הממוצע, כמו גם המפקד, של צבא זה לא בדיוק הבריק.

את עניין העדיפות הטכנולוגית של החייל האמריקאי בציוד, לדוגמא, אני במקום האמריקאים לא הייתי כ"כ זוקף לזכותי, בעיקר משום שאם "נזכרים" שלחייל האמריקאי היה גראנד, ולזה שמולו היה "רובה בריח", אז הדישדוש של האמריקאים בחזית המערב בשנת המלחמה האחרונה, הופך אפילו תמוהה יותר...

ובכל מקרה: לא הייתי טורח להכנס לכל ה"קטנות" הנ"ל לולא מסע יח"צ העצום בדמות ספרים מרובי תצלומים, סדרות, סרטים ובעיקר תוכניות ערוץ ההיסטוריה העמוסות במיצגי מולטימדיה ריאליים (ויזואלית ...) שנעשים לצבא האמריקאי במלחמה ההיא. התמונה שמקבל הצופה התמים הנה שהיה מול הגרמנים הצבא האמריקאי, ולצידו היו כל מיני גמדים כמו הבריטים, "גנרל חורף" אההה... וגם מליוני רוסים שיכורים שבעיקר ביזבזו את הכדורים של הגרמנים כשעלו עליהם במאסות "אה-לה הקרב על הארץ התיכונה של טולקין".

.

אך נדמה שהחלטות היו פוליטיות והתקבלו כבר בטהרן.
למה לבזבז חיי אמריקאים כאשר הרוסים עושים את זה טוב יותר.
נתקדם לאט והגרמנים יעדיפו להיכנע לצד הפחות אדום.

א. אני זוכר מאמר של יצחק בן-ישראל בספר "איכות וכמות" בו הוא טוען שבמספר מלחמות, שיעורי השחיקה של אוגדות אמריקאיות וישראליות היו דומים מאוד (אאל"ט, 10% אבידות בשבוע לחימה). כלומר האמריקאים בהחלט לחמו וספגו אבידות גם גם לא התקדמו בקצב "ישראלי". איני בטוח שפלוגה ישראלית היתה שומרת על רוח לחימה אחרי חצי שנה של לחימה נגד מקבילה של הצבא הגרמני.

ב. לחי"ר ישראלי כן יש יתרון גדול על החי"ר האמריקאי של מלחמת העולם השנייה מבחינת איכות המגוייסים- צבא ארה"ב התייחס לחי"ר כברירת מחדל ושיבץ אליו כל מי שהיה כשיר בריאותית ולא היו לו כישורים מיוחדים לזרוע אחרת בצבא. למשל- חייל חי"ר אמריקאי במלחמת העולם השניה היה נמוך מהממוצע בכלל הצבא, ובעל קב"א נמוכה מזו של יחידות השירותים! דוגמא נוספת- גדוד הריינג'רס ה- 6 הוקם על בסיס גדוד ארטילריה נגררת בידי פרדות: מובילי פרדות נחשבו כשירים יותר מחיילי חי"ר רגילים לתפקיד. זה נותן פרספקטיבה לביקורת על יחידות חי"ר אמקריקאיות רגילות.

זה לא מדויק לתאר את הלחימה של הפלוגה כקרב ארוך של חצי שנה.
בין מבצע לממבצע היה מספיק זמן להתאוור וליצבור כוחות, פרקי זמן אלו היו משעמים ולכן לא קיבלו ביטוי בסיפור.
פרט לקרב על הבליטה שם היו תחת מתקפה ארוכה ומתישה תחת מצור.

לצנחנים - כן. ליחידות קו אחרות - ממש לא.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ממה שאני יודע היה סבבים של היחידות הלוחמות אך לא ממש יודע עד איזה רמת פיקוד.
לא בטוח אבל נדמה לי שזה היה אחד לפנים שנים מאחור ברמת הדויזיה.

את הצנחנים שלפו לחלוטין משטחי הלחימה. דיביזיות החי"ר והשריון הרגילות נשארו חודשים בקו.גם חטיבה שהועברה לעתודה עדיין נשארה במתח לחימה. יחידות שעושות את זה במשך חודשים, נשחקות מאוד ומאבדות מהאפקטיביות שלהן.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הפלוגה לחמה כשנה , החל מ D Day ועד לסיום המלחמה.

אותם חיילים שהיו עם הפלוגה מהיום הראשון ועד סיום המלחמה לחמו מעל 110 יום נטו.
אגב, פרקי הזמן שבהם שהתה היחידה מחוץ לקוים מתוארים בפרוטרוט בספר, לפחות בגרסה שאני קראתי.
לפני כשנה יצא ספר בשם Easy Company Soldier: The Legendary Battles of a Sergeant from World War II's שנכתב ע"י דון מלרקי, אחד הלוחמים בפלוגה.הספר כתוב מנקודת מבטו של מלרקי כלוחם ומש"ק בפלוגה ולטעמי מוסיף רבות למי שמתעניין בנושא.

"איזי" היו בפעילות מבצעית:

בערך כ-20 יום בנורמנדי, ואחריהם חזרו לבריטניה.
2-3 ימים במהלך מבצע "גן השוק"
מספר שבועות (אני לא זוכר כמה בדיוק) בבוץ ההולנדי בעיקר באוקט' 1944 (תקופה רגועה ביחס לאותה מלחמה, שעיקר הקושי בה היה בתנאי מזג האוויר).
כשבועיים (בערך) סביב באסטון
לאחר באסטון עיקר הפעילות של הפלוגה הייתה בחזיתות די משניות ודי שקטות (סוף החורף באלזאס ולאחר מכן דרום גרמניה שם למעשה לא ממש לחמו).

המקום לשפוט את הנ"ל הוא רק בהקשר המקורי - מלחמת העולם השניה. ובהקשר זה, כאשר משווים את הפעילות הנ"ל למה שעבר על לוחם סובייטי, גרמני או אפילו בריטי שלא ממחזורי גיוס החובה של אחרי 1940, המספרים לא יוצאי דופן: בוודאי לא ביחס לנחתים האמריקאים שלחמו באוקינאווה!

.

מצד שני, שיטת הפרופילים הצהלי"ת מחיילת אחוז גבוה יותר מהמועמדים לגיוס מאשר כל שיטה אחרת...

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

ההשוואה שלי הייתה דווקא לצבא האדום. השוואה שכן עשיתי הייתה בין ה"רמבו הישראלי" (צבי גרינגולד?) ובין ה"רמבו האמריקאי" (שיפטי הצלף?). בוודאי שזה לא דיון אקדמי, ודי ילדותי בסגנון "למי יש גדול יותר", אבל איך אומרים הילדים? "הוא התחיל!".

ולעניין היכולת של פלוגה צה"לית לעמוד בלחימה ממושכת מתישה, ובעיקר רחוק מהבית: אני מסכים שיכול להיות שמסייעת גולני 51 לא הייתה מצתיינת בכך, אבל מכיוון שלא היה עוד מצב כזה: לעולם לא נדע! כרגע ידוע לנו שיחידות סדירות לא עמדו בפני קריסה ב"מה שהיה לנו" ואני מסתפק בזה לעת עתה. במלחמת לבנון השניה באו לידי ביטוי כמה וכמה מחוליי הצבא האמריקאי בחזית אירופה במלחמת העולם השניה, ואצל מי שמבין עניין היו זעזועים עמוקים מכך, וכל מי שקורא את הפורום מכיר את הדיונים.

אולי אני לא מצוי בכל הפרטים אבל לא זכור לי זעזוע של ממש בארה"ב מכך שצבאה העצום והמשוכלל לא רצה, או לא יכל, לנהל מלחמה "עם הסכין בין השיניים" (בחזית אירופה), אלא ניהל מול הגרמנים מלחמת שחיקה מתמשכת, כאשר כמה הברקות (יותר או פחות) התקפיות, שבהן הכוחות המעולים ביותר רוכזו בחוד, הביאו לפריצות דרך.

ספרים כמו "אחים לנשק" מטילים אלומת אור על מרכיב קטן למדי של הצבא הגדול הזה, ויוצרים מצג שווא הנותן בידי הצופה (ואני הייתי צופה כזה שנים רבות, עד שבדקתי קצת הלאה משם...) תמונה לא נכונה של צבא אגרסיבי העומד במאבק איתנים פנים מול פנים אל מול המפלצת הנאצית דקה אחרי דקה.

.