בס"ד

אני לא פולטיקאי, אבל אני בחור דתי לאומי, שגדל והתחנך במוסדותינו המפוארים... (אני לא יודע בעצמי אם אני ציני כרגע או רציני כשאני רושם מפוארים.....)

האמת?
נמאס לי כבר לראות את החרדים לאורך השנים עומדים על שלהם, בגאוות יחידה, למרות שהם לא תורמים הרבה למדינה...
והחילונים כנ´ל, גם כשדעותיהם מטורפות והזויות וממיטות עלינו (היושבים בציון) אסון (אוסלו, גירוש, וכו´...) הם אומרים את דעתם בקול רם וברור, כאדני המדינה!

ורק אנחנו, הדתיים הקטנים, החייכנים, עם הכיפות הצבעוניות על הראשים...
תמיד מורידים את הראש.. עם חיוך כמובן.. (נכתב בטון אירוני) , ומחכים לכאפה הבאה שתבוא..
ילדי כאפות, ציבור הכאפות של המדינה...

זה שתמיד נרתם, נקרא לדגל...
בסלנג ישראלי עכשווי קוראים לזה פועל שחור, פראייר, הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת...
ממילא כשנצטרך אותו פעם הבאה הוא תמיד יתייצב לדגל (עם חיוך מבוייש על הפנים כמובן..)

אז נמאס לי!
לא רוצה להיות כזה יותר!
רוצה לומר את האמת שעליה התחנכתי וגדלתי בקול רם וברור.
רוצה מפלגה אחת גדולה שתייצג אותי.
לא כמה מפלגות קטנות.
רוצה להרגיש גאווה.
שסופרים אותי במדינה.

מה יש?
אחרי הכל אנחנו מאמינים באמת הזו.
למה לאורך השנים בישיבה תיכונית / בני - עקיבא ואחר כך - אני שומע תמיד "ארץ ישראל השלמה" , "גוש קטיף" , וכו´ וכו´ - ברם, כשזה מגיע לתקשורת, ולנציגינו בכנסת - פתאום שומעים
טון אחר - מתנצל, מתרפס, וססליחה, לא באמת התכוונו שאנחנו מאמינים בארץ ישראל השלמה...

אז חברה, חינכתם אותנו לאורך השנים - בתיכון ובתנועת הנוער לערכים מסויימים, אל נא תגרמו לנו להרגיש שהכל היה מצג שווא... סתם...
כי אתם, הפוליטיקאים, אתם הפה שלנו, אתם מייצגים אותנו, אז אני מבקש.

תתאחדו.
תלכו ברשימה אחת.
תאמרו אמת אחת.

ויאללה, בסוף עוד יהיה לנו ראש - ממשלה דתי.........................

כמובן שכרגע חובה על כולנו להצביע לאיחוד הלאומי כמובן.....
כי איכפת לנו מארץ ישראל
כי חברון היא עיר האבות
כי אנו רוצים לחזור לגוש - קטיף, ולצפון השומרון
כי איננו רוצים טילים על כפר - סבא, נתב"ג, הוד - השרון
כי זה לא בושה להגיד בקולי קולות: אנחנו אוהבים את ארץ ישראל. זה אפילו אופנתי בימים אלו...
כי איכפת לנו מעם ישראל
כי אנחנו רוצים חינוך טוב יותר
כי התיישבות זו לא מילה גסה
כי לפעמים לא מזיקה קצת גאווה לאומית


גילוי נאות:
אני לא קשור לאיחוד - הלאומי, לא פוליטיקאי, ולא קשור לפוליטיקה

יש לי בלוג:
http://www.dosiblog.blogspot.com

בקרו אותי, מוזמנים

מדריך רשת:
http://27033.ikoula.org/mysite/index.htm

כמה דברים.
אתה מניח שכל הציבור הדתי לאומי תומך ברעיונות ארץ ישראל השלמה- והוא לא.
אתה מניח שכל הציבור הדתי לאומי מעוניין באמירה אידיאולוגית חזקה ומעט מאוד הישגים- והוא לא.
הכוח של החרדים נובע מכך שלא אכפת להם מאיך שהעם תופס אותם, רק תתנו להם תקציבים וקצבאות והכל יהיה בסדר. הציבור הדתי לאומי מנסה תמיד להיות מעורב עם מה שקורה בעם. האם זה דבר רע בעיניך?
כבר תיארתי בפורום בהרחבה את ההבדל שבין הציבור תומך הרב קוק לבין הציבור הדתי לאומי הקלאסי, ואת הנגזרת הפוליטית של החילוק הזה. בקצרה אני אומר לך (ואתה מוזמן לעיין באשכול ההוא לצורך הרחבה נוספת. נדמה לי שקראתי לו "זרמים בציבור הדתי לאומי") כי הציבור הקוקיסטי לא מוכן להתפשר, ומרוויח את האמירה האידאולוגית הברורה ומפסיד את יכולת ההשפעה שלו. מדוע? בגלל שלרוב מפלגה שלא מוכנה להתפשר תשב בנגדה (אופוזיציה), ומשם תוכל למחות בקול גדול ולעשות בפועל מעט מאוד. לעומת זאת, הציבור הדתי לאומי מוכן להתפשר, ומרוויח בכך לא מעט דברים לצד השותפות בגורלו של העם, ומפסיד את האמירה האידיאולוגית המוחצת.
אתה רוצה דוגמה לפילוג הזה? בעבר המפד"ל הייתה מפלגת יחדה (קואליציה) מובהקת, והיום המפלגות המייצגות את הציבור הדתי לאומי יכולות לחלום על הממשלה רק בממשלה ימנית (וכשביבי בראשה גם זה לא בטוח).
בקיצור, הרצון שלך לאמירה אידיאולוגית מוחצת מובן בעיני, אבל מעצבנים אותי אנשים שלא רואים את המורכבות בחברה שבה הם חיים, וחושבים שכולם חושבים כמוהם. דוגמה לפועל יוצא של האגוצנטריות המעצבנת הזו הייתה אחרי ההתנתקות. במקום לשאול את עצמנו 'איפה טעינו?' שאלנו את עצמנו 'למה האחרים לא הבינו שאנחנו צודקים?'
הבהרה: אני לא מדבר על ההשלכות הביטחוניות של ההתנתקות, אלא על הדבקות בהתיישבות בארץ ישראל, כשברור שכבר ממזמן הציבור הכללי לא ממש תומך בזה.
אם זה החשבון נפש שהציבור שלנו מסוגל לו, מצבנו בהחלט רע.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time