באחד מן הספרים שקראתי, שעוסק בתולדותיה של תנועת העבודה היהודית במאה ה-19, כתוב על שביתת אופי לחם הפנים במקדש.
לבושתי, עד היום לא שמעתי על כך.
האם יש למישהו מידע על הנושא ויכול להפנותיני למקורות?

http://maori.yerushalmi.co.il/Front...reportId=182746

לא היתה "שביתה".

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ציבי האם היו עוד בעלי חזקות ששבתו?

"עוד"? הרי אופי לחם-הפנים לא שבתו!

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3201

שהרי חלק ממלאכות המשכן שהן בגדר חילול שבת ברגיל - לא היוו חילול שבת כשנעשו לצורכי המקדש.

קטונתי כמובן והתשובה הברורה תמצא בפורום "מה שבכיפה" - אבל עד כמה שהבנתי - אופי לחם הפנים שבתו ממלאכתם בשבת שכן זו בגדר שבות רחוקה ואין המלאכה חיונית לתפקוד המקדש באותו יום.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה ציבי, יתכן ואתה מתכוון לדיון אודות מלאכות בהן לא שובתים במקדש גם ביום שבת

בהודעה הראשונה נאמר:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ציבי באחד מן הספרים שקראתי, שעוסק בתולדותיה של תנועת העבודה היהודית במאה ה-19

ולפיכך לא נראה שכוונתו לאיסור מלאכה בשבת.

אגב, אין הכוונה שבמקדש הותר לחלל שבת, אלא, שבמקדש לא היה במלאכות המדוברות משום חילול שבת.

בית אבטינס- לא רצו ללמד על מעשה הקטורת (שתעלה כעמוד ישר)
הוגרס בן לוי- לא רצה ללמד פרק בשיר
בן קמצר- לא רצה ללמד את "מעשה הכתב" (כתיבת השם המפורש בתנועה אחת כשבין אצבעות היד ארבעה קולמוסים).
כל הנ"ל נמצא ג"כ במסכת "יומא"

המקצוע. בעלי חזקה שדרשו "תיקון שכר" בכל עת שעלה לפניהם.
בשעתו עסקתי בשאלה, מדוע אין דרישה להקים את בית המקדש מחדש. יצאתי מתוך הנחה כי השחיתות הציבורית והחברתית שהובילה העלית הכוהנית הביא לכך שהציבור מאס בהם ובלית ברירה גם ברעיון המקדש, שהיה מובנה בתוך העלית הכוהנית.
באותה העת לא ידעתי על "השביתה". נראה שהיא מוסיפה עוד הסבר למאיסה הציבורית בעלית הכוהנית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ציבי בעלי חזקה שדרשו "תיקון שכר" בכל עת שעלה לפניהם.

אפשר להעלות תיאוריות לכאן ולכאן, אבל לומר בשם המקורות דברים שלא מופיעים בהם, זה לא.

אגב, אותם אופי לחם הפנים שובחו במקורות - באותו מקום - על נקיון כפיהם!

חלק מן התאורים במקורות אינם מחמיאים ובודאי יוכל שמואלק להוסיף על סיפור שבירת הרגל במאבק לעליה לכבש המזבח או על מעשה בדקירה שארעה במקדש ותגדובת אבי הנדקר. ובכל זאת - המקדש היה גם סמל ומקום נשגב בעיני העם - וגדלותו גברה על קטנותם של חלק מן העוסקים במלאכה.

כמה צער מחד וקבלת דין מנגד יש באמירה:

"אוי לי מבית ביתוס אוי לי מאלתן, אוי לי מבית חנין אוי לי מלחישתן, אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן, אוי לי מבית ישמעאל בן פיבי אוי לי מאגרופן. שהם כהנים גדולים ובניהן גיזברין וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות". [תוספתא במנחות יג, כא]

וכמובן, הכוונה היא לבית השני, ולדיון - שאפשר לפתוח אותו, ואין לדעת איך ומתי יסתיים... - על ההבדל בין צדוקים לפרושים...
בינתיים, אני "עסוק" בהבדל שבין אנשי הישוב לפורשים...