התחלתי השנה שנת שירות במקום מאוד אטרקטיבי שמושך אליו בכל שנה מאות מועמדים חדשים. עצם זה שהתקבלתי לשם נתן לי הרבה ביטחון ואפילו נכנסתי לאיזשהי אופוריה. המצב שם די התדרדר, העבודה נמאסה, המצב כלכלי הרע, אבל חברתית פרחתי, היו שם אנשים מדהימים. בסוף החלטתי לעזוב, ואני מתגייס בחודש הבא. גם בצבא אני רוצה לכוון גבוה, אבל מפחד שוב להתאכזב...
בזמן האחרון עלתה לי לראש מחשבה. שאולי אני מחפש את המקומות "הטובים" (כביכול...) רק בגלל שככה אני רוצה להראות בפני החבר'ה, ולא בגלל שזה באמת מעניין אותי וחשוב לי לתרום.
אני יודע שאם בצבא אני אצליח להגיע למקום מובחר, תהיה הרגשה מדהימה, ואולי שוב-- אופוריה...
אני מרגיש לפעמים שאני רוצה להגיע למקומות האלה מהסיבות הלא נכונות. ומפחד להתאכזב שוב. מה דעתכם? עם זאת...אני מגיע למקומות האלה בזכות ולא בחסד, בצניעות...אני לא איזה מצ'ואיסט.

תמיד תזכור משפט אחד - אל תאהב את מה שאתה עושה, תעשה את מה שאתה אוהב.
גם אם זה לא איזה משהו "נחשב",
אם תכוון את החיים שלך לפי מה שאנשים חושבים, או איך אתה תצטייר ביניהם, אתה פשוט תרגיש תחושת פספוס והחמצות ואכזבה, ואתה תרגיש סוג של "ריק" בך ...

שיהיה המון בהצלחה!

אם הסיבות האמיתיות שלך נובעות מפרפקציוניסטיות ורצון להיות הכי טוב, זה אך טבעי שתתאכזב.. השאלה היא ממה אתה מתאכזב? אחרי שאתה כבר הצלחת בזכות היכולות שלך להתקבל למקום מובחר שלא בקלות מצליחים להגיע אליו, מה מוציא לך את האוויר אח"כ?

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."