היכן צולם ומה הסיפור?. השימוש בארועים הקשורים בחללי צהל לשם חידות מעורר התלבטות ואי נוחות. המטרה הינה לזכור ולהזכיר אך בכל זאת... מה דעתכם?

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=92890

בן צדוק ומרים. נולד ביום ב' בטבת תש"י (22.12.1949) בתל-אביב. למד בבית-הספר היסודי "קהילת יעקב" בכפר שלם ובבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" בתל-אביב. בימי הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים כבר רצה דוד להתגייס לצה"ל כי חש שמחובתו לשרת את המדינה אולם בגלל גילו לא נתקבל.

דוד גויס לצה"ל בפברואר 1969 ומילא את חובתו הלאומית בכל לבו. הוא היה יוצא לפעולות מאחורי קווי האויב גם כאשר לא הגיע תורו לצאת; הוא היה תמיד ראשון להתנדב לכל משימה ובאומץ לבו היה מחזק את לב חבריו לבל יתייאשו. הוא היה ידיד נאמן ומסור, מוכן לסייע לכל אדם שנזקק לעזרה. הוא מילא תפקידים שדרשו כוח סבל רב וקור רוח. אור ליום י"ב באייר תשל"א (6.5.1971) נפל בעת מילוי תפקידו, כאשר התנדב לבצע יחידי, משימה מסוכנת אשר ממנה לא חזר. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

מפקדו כתב עליו במכתב תנחומים: "דרך ארוכה עשה דוד בצה"ל ולחם לכל אורך הדרך. הוא שירת בכל קווי הפסקת האש, בתקופות סוערות ובתקופות רגיעה. מספר פעמים השתתף בביצוע פעולות תגמול מעבר לקווי האויב בימי הפסקת האש.- - דוד היה חייל למופת ולזכרו נמשיך להקים ולחנך דור לוחמים נוסף".

ספר תורה הוכנס לבית הכנסת "עזרת אחים" בשכונת ידידיה בתל-אביב על שמו ולזכרו, ורבים מתנדבים לעלות ולקרוא בספר תורה זה.


* משימה יחידנית? נשמע חריג. לפי הרשום - הובא לקבר ישראל כך שאינו בחזקת נעדר. ביום נפילתו נפל חיל נוסף בבקעת הירדן - גם שם אין פרוט רב. רוג'רס מתוכנית רוג'רס ביקר אז בארצנו ונפגש עם יגאל אלון ועם הרמטכ"ל בר לב.



*ובאשר לתהיה שהעלת - צה"ל, המאבק ובודאי הנופלים הינם חלק מרכזי מההסטוריה הקרובה שלנו ומאחר והנופלים נפלו בנופי הארץ ועל הגנתה הרי הם גם חלק מידיעת הארץ.

קצין צרפתי שנפל בקרב על עכו ונקבר ביד נתן הוא חלק מההסטוריה של הארץ וחיל ישראלי שנפל בקרב על ירושלים הינו חלק מההסטוריה של הארץ ושל עמי גם יחד. אנו נוגעים בנופים, מקומות, ארכאולוגיה, פולקלור, סגנונות בניה וכל אשר יעלה על ליבו של מי מחברי הפורום. הנופלים היו מן הסתם שמחים להכנס לפורומינו כחורשי התלם הראשון ב.., מיסד ביה"ס לאומנות של.., המשורר הגלילי הידוע כ... אך לא כך קרה. "בדמייך חיי" חובט בנו יום יום ואינו מרפה כבר כמה אלפי שנים. כמה אלפי שנים זה בהחלט נחשב להסטוריה 'ואת דמייך נזכור' זו בהחלט הצהרה ראויה.

זו אכן האנדרטה לזכרו של דוד הלל זל. היא צופה אל המקום בו מצא את מותו , היכן?. אחכ הסיפור.

האנדרטה ניצבת ליד הישוב לוטם אשר בגוש שגב. ימים ספורים לאחר נפילת החייל זל נהרגו שני מחבלים על גדר הגבול עם לבנון בדרכם החוצה.

הסקרנות אינה בריאה לחתולים- מה הספור מאחרי נפילת החייל? באתר יזכור נרמז כי פעל במשימות יחודיות והאנדרטה אינה נשקפת לגבול כלשהו...

ובכן, הסיפור הוא כך: בשנת 1971 חדרה חוליית מחבלים מלבנון , החולייה מנתה שני פלסטינים לבנונים ומורה דרך ערבי ישראלי, בן למשפחת עיידה מן הכפר ערבה, אשר נמלט מביתו ללבנון זמן מה לפני כן. החולייה היתה ככל הנראה במשימת מודיעין וגיוס .כשהיתה החולייה לא הרחק מן הכפר ערבה, באיזור בו היה באותה תקופה שטח אימונים של צהל, שטח 9,התמקמו חבריה בצל עץ,שסביבו רעה עדר בקר של בדואי מן הסביבה.במקביל, התאמנה באיזור יחידה של צהל, גולני. מפקד היחידה שלח את אחד החיילים להרחיק את העדר על מנת שלא יפגע מהירי . לחייל נאמר כי הוא רשאי לירות באויר כדי לגרש את הבהמות. החייל, דוד הילל זל, עלה על החולייה ונורה למוות. חבריו חשבו כי הוא היורה, דבר שנתן שהות לשני המחבלים להמלט לכוון לבנון, הם נורו על הגדר. מורה הדרך נמלט לכוון כפרו, הסתתר במערה עד שנילכד,נישפט, ושוחרר אחר כבוד בעיסקת גבריל. את הסיפור שמעתי לראשונה בשנת 86,מגשש בגימלאות שהצביע על גל אבנים לרגלי בריכת החימצון של קיבוץ לוטם, וסיפר שהיה זה גל עד לזכר חייל,שהקימה משפחתו, ושנהרס ביום האדמה הראשון עי כפריים. הוא ציין כי המשפחה שבה והקימה את הציון, אך הוא נהרס בשנית. עם המידע הזה,התגייסנו כמה חברים, ועי הצלבת מידע, כמו שהרצח אירע בשנה בה פלוני התחתן, ואלמוני,בדיעבד, בעל עדר הבקר, נעצר, הגענו לשם החלל.הימים היו לפני היות הגוגל, ולקח זמן עד שהגענו למשפחתו, כדי לאמת את הפרטים. לאחר מכן בנה אחד החברים, תושב מצפה אביב, אנדרטה חסינת וונדאליזם, ובטכס במעמד המשפחה ויחידה של גולני, היא נחנכה. והרוצח?, מסתובב חפשי. לאחיו אגב, יש מסעדה בשם אהל האחווה, אבל זה כבר סיפור אחר...

פעם ידעתי, הוא ממשפחת עיידה מכפר ערבה. יתכן שישנה רשימת משוחררי גבריל אזרחי ישראל היכן שהוא, בוודאי בעיתונות התקופה. כשהייתי רבש , אותו גשש בדימוס שעבד איתי בעדר הבקר של מעלה צבייה היסב את תשומת ליבי יום אחד, כי השובב עובד על מחפרון בתחומי הישוב שלי. תוך יום הוא התעופף משם, למרות מחאות בעל הטרקטור. היום זה לא היה עובר...אני אנסה לברר.

כל יהודי חבן עלו ארצה על כנפי נשרים והם מרוכזים בשלושה ישובים.
מושב חדיד, מושב ברקת וכפר ידידיה אשר צמוד לכפר שלם.
את כפר ידידיה הקימו מפוני הפארק הלאומי בר"ג כאשר קריניצי החליט לבנותו.
באותה העת כנראה ש היה זה באופנה "לסלק את התימני" (ראה רח' כינרת בשעריים).

החבנים נחשבים לתימנים יוצאי דופן מכלל העליה התימנית, הדבר בא לידי ביטוי
במלבושם הססגוני ובצמותיהם הארוכות של גברי העדה, לפיכך הודבק להם הכינוי אינדיאנים.
הקהילה היהודית הוקמה בחבן ע"י סוחר יהודי שהשתקע במקום ולקח לו נשים מוסלמיות שגייר בעצמו.
השריד היחידי שנשאר מיהודי זה הוא שמו דוח DOCH ולכן רוב הקהילה נושאת את שמו כשם המשפחה,
בן דוח ודוח בלבד.

עפ"י אתר 'כפר ידידיה' - הוקם המושב ע"י עולי גרמניה ב1934

לגבי עולי חבן באיזור הפארק הלאומי - האם כוונתך לאנשי שכונת גבעת גאולה או לאנשים שהתגוררו בפינת צומת מסובים? עפ"י הידוע לי - לא היו המאבקים בשכונת גבעת גאולה קשורים להקמת הפארק ואף שטחה אינו צמוד אליו.

נראה לי שיש כאן איזה בלבול, או שני מקומות בעלי שם זהה. כפר ידידיה, המוכר לי, מצוי בעמק חפר ליד בית יצחק והדר עם, ולא ליד כפר שלם!

.

ותודה לת"א 100 http://www.tlv100.net/

ואני נברתי כמיטב המרשתת בדברי ימי כפר ידידיה בכדי לגלות מתי הגיעו התימנים למושב והביאו את הג'חנון למטבח הייקי..

נמתין לבגירה בכדיי לקבל תשובה מוסמכת.

כפר ידידיה התימני צמוד לצומת מסובין מצידו הדרומי ככה קוראים לו בני המקום.

שאלה במתמטיקה: איך אפס מתחלק? ועוד בינו לבין עצמו?
(בדיחה :-)

בתוך מתאר הפארק יותר לכיוון צומת הטייסים והועברו לצידו השני של הכביש.
מיכיוון שלא ראיתי אני מבסס את זה על עדות שמיעה שלי מזקן העדה.

לפי מה ששמעתי מקרוב משפחה תימני: התימנים נחלקים בינם לבין עצמם לשלושה מעמדות, כאשר החבנים נחשבי למעמד הנמוך מבין השלושה וזוכים לבוז משאר התימנים. מנהגיהם, לבושם ומאכליהם שונים וגם נוסח התפילה שלהם לא זהה ליהודים תימנים אחרים....

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

מאתר בית ספר פינשטיין בפ"ת:http://www.tik-tak.co.il/web/projec...074&projId=7228
חבאן Habban

עיר וטריטוריה, שבירתה עזאן (AZAN'), בדרום חצי האי ערב מצפון לחצרמות, תימן.



משנת 1918 השתייכה הטריטוריה לשטח החסות הבריטי של מזרח עדן. לפני כן הייתה סולטאנות עצמאית, משנת 1967 חלק מהרפובליקה של דרום תימן, ומשנת 1972 - בתימן המאוחדת.

יהודים היו באזור כבר בתקופת ממלכת חימיאר (מאות 6-5). מסורת מקומית יהודית מייחסת את ראשית בואם לתקופה שלפני חורבן בית ראשון. במאה ה15- התקיימה שם קהילה יהודית מאורגנת. בשנת 1495 הופיע בקהילה "משיח שקר", שאחריו נהו גם יהודים וגם מוסלמים, ואחרי שעזב נאסרה ישיבת יהודים במקום.

נראה כי יהודים התיישבו בעיר חבאן רק במאה ה- 16. הם סייעו לסולטאן הואחידי, ובתמורה העניק לראש הקהילה, סלימאן אל-חכים, שטח אדמה לבניית שכונה יהודית, השכונה נקראה "חאפת אל יהוד" ("הרובע היהודי"). נוסעים שביקרו שם במאה ה- 19 מסרו גירסות שונות על מספר היהודים, בין מאתיים לאלף נפשות. בשנים 1911, 1912 היו במקום כשלושים משפחות. בשנת 1940 היו 60 משפחות; ב- 1945 התגוררו 450 יהודים בחבאן. שכונת היהודים נמצאה על צוק תלול והבתים נבנו בצורת חצי עגול, במרכז היו בית הכנסת של חמולת מעטוף ושני מקוואות.

בתום מלחמת העולם השנייה (1944, 1945) הורע מצבם של יהודי חבאן בעקבות הרעת יחסי יהודים ערבים בארץ-ישראל. בטריטורית חבאן, שהייתה אז סולטאנות בחסות בריטית תחת שלטונות שטח החסות של עדן, עלה לשלטון חסיין בן עבדאללה. הוא הטיל מסים וקנסות, דרש המרת דת ואף ניסה לגרש את היהודים. יחיא עואד חבאני, שנחשב מנהיג הקהילה, שיגר מכתב מחאה לשלטונות הבריטיים בעדן. היהודים ברחו לישובים סמוכים, כמו מתחף ואחואר וקיבלו חסות מהשיח'ים במקום. באחואר התיישבו 40 יהודים.

צורת המגורים הייתה שבטית, לא היו כהנים או לויים בקהילה. יהודים ישבו גם באל-בידאא הסמוכה, שמנתה 50 משפחות בשנים 1911, 1912, והזקנים גידלו צאן וגמלים. כן ישבו 250 יהודים בכפרים אל-חאדנה, רדים, באתינה, דהר, שוגרה, אביאן. בטריטוריה הסמוכה התקיימה קהילה יהודית בת 40 משפחות בעיר ביחאן‎‎‎, אך הקהילה המרכזית של האזור הייתה בעיר חבאן.

רוב הגברים היהודים עסקו באומנות הצורפות. הנשים תפרו או עיבדו עורות לקלף לכתיבת ספרי תורה. המוסד החינוכי היחיד היה תלמוד תורה ב"מעלמה" - בית הכנסת, המורה כונה "מארי". מורים באו גם מקהילות אחרות בסביבה כמו אל-בידא, נג'ראן, רדאע. בבית הכנסת פעל גם בית-דין. בבית העלמין היהודי בחבאן לא נהגו להציב מצבות אלא גלי-אבנים.

יהודי חבאן היו שומרי מצוות, מנהגיהם דומים לאלו של יהודי תימן. הם היו גבוהים וחסונים וגידלו את שער ראשם, אך לא גידלו פיאות או שפם. הותר רבוי נשים, הנשים היו רעולות פנים.

בשנות ארבעים של המאה העשרים היו ברובע 17 בתי מגורים בנויים חימר מעורב בתבן, בני שתיים עד חמש קומות. בקומה התחתונה נמצא בדרך כלל בית המלאכה המשפחתי לצורפות.

הקהילה הייתה מורכבת משתי חמולות גדולות מעטוף והלאל, ומשפחות קטנות יותר: שמאח', מיפעי, עדני, דור, עריק.

בחבאן היו שני בתי כנסת, האחד עתיק של חמולת הלאל ולידו מקווה, השני נבנה בעקבות מחלוקת בין חמולת מעטוף לחמולת הלאל ושימש את המעטופים, וגם לידו היה מקווה.

באזור חבאן לא היו רבנים מוסמכים אך היו חכמים נודעים כמו סלימאן אל-חכים במאה ה16, הלאל אסעד בסוף המאה ה- 16, שמאח' - בתחילת המאה ה- 17, מוסא בן שמאח' במחצית השנייה של המאה ה- 18 ויוסף בן הלאל במחצית הראשונה של המאה ה- 19.

יהודי חבאן נחשבו בני חסות (ד'מים) ולכל חמולה היה בית-אב של שבט נותן חסות. בזכות החסות לא הופעלו התקנות לאפליית היהודים, כמו איסור רכיבה על בהמה, גזרת היתומים (לפיה היתומים הקטינים נלקחו מהקהילה וגודלו כמוסלמים) ועוד.

היחסים עם האוכלוסייה המקומית היו תקינים, אך הערבים נהגו לקלל את היהודים ולכנותם בשמות גנאי. והיו מקרים של המרות דת בכפייה או מרצון. ילדי המומרים נחטפו כדי להבטיח שיהיו מוסלמים.

הקשר הראשון לארץ ישראל היה בשנת 1912, עם בואו של שמואל יבנאלי שליח המשרד הארץ-ישראלי של ההסתדרות הציונית. אחריו נותק הקשר, אך ידיעות על המתרחש בארץ-ישראל המשיכו להגיע. זכריה עואד חבאני היה הראשון שיצא לעדן בתחילת שנות הארבעים ופעל למען עלייה. בשנות הארבעים החלה התעוררות לעלייה. תחילה עלו בני משפחת עדני בראשות זכריה עואד ב- 1945. אחר כך החלה פעילות למען יהודי חבאן בקרב שליחי העלייה בעדן, בסוכנות היהודית ובוועד היהודי האמריקני. התברר שהקהילה חייבת לסולטאן סך של 7,000 ריאל (כ- 1,300 לא"י). בשנת 1949 החלו להתכונן לעלייה, הקהילה מנתה אז 60 משפחות. ב- 1950 אירגנה משלחת שבאה מישראל את יציאתם בשני שלבים: מחבאן לעדן ומעדן, במסגרת מבצע "מרבד הקסמים" של יהודי תימן, לישראל. המשלחת פרעה את החוב לסולטאן הטריטוריה, כדי שיאפשר את יציאת היהודים. בינואר 1950 הגיעה קבוצה ראשונה ובה 26 יהודים מחבאן למחנה המעבר "גאולה" בעדן.

מרבית יהודי חבאן, 100 משפחות, התיישבו במושב ברקת בישראל.

פיוטים: http://www.planetnana.co.il/shAlomhilel/cd.htm

ותמונות: http://www.pic.co.il/UserAlbum.asp?...08 &alid=60878

http://hydepark.hevre.co.il/topic.a...&forum_id=20067

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3540143,00.html

החאבנים חייבים ללמוד על עצמם.
אני הבאתי את מה ששמעתי מזקן חביב שגר בבית ערבי על גבעת כורכר מול הפארק (כפר שלם).