20-02-2009, 15:37
|
|
|
|
חבר מתאריך: 12.05.06
הודעות: 13,563
|
|
טוב. תראה. זה מצב קצת לא נעים. כנראה (לפי מה שאתה מספר כאן) מדובר בדמנציה מסוג זה או אחר, בשלבים הראשונים שלה.
זה תהליך הדרגתי וזה רק ילך ויחמיר. חשוב לדעת שבשלבים האלה האדם עדיין מודע לכך שהוא לא לגמרי פה, והוא שוכח. סביר להניח שדודתך מתוסכלת ומסרבת להכיר במצבה ולכן גם מסרבת לרופא.
יש טיפול תרופתי, אך היעילות שלו לא ברורה, וזה גם תלוי בסוג הדמנציה.
לגביך - חשוב שתבין זו לא אשמת הדודה שלך. קורים לה דברים במוח והחיבורים משתבשים. היא בעצמה לא ממש מבינה את זה. אני יודעת שזה מאד קשה, אבל תשתדל לא לכעוס עליה. היא מספיק מתוסכלת גם ככה.
רופא בשלב ראשון יעשה אבחון קוגניטיבי, שיצביע על רמת הדמנציה, וימליץ על טיפול בהתאם (תרופתי, מטפל בבית, אישפוז)
חשוב מאד שתדבר עם אחותה והבת שלה. לא בהתגוננות או משהו כזה, אלא תשאל אם גם הן הבחינו בהתדרדרות, ומה הן חושבות שצריך לעשות בנידון. לא משנה כמה אתה לא סובל אותן - חזית אחידה מולה בקטע של להביא אותה לרופא היא דבר חשוב מאד.
אם האבחון מראה על מצב חמור או התדרדרות מהירה - רצוי מאד לחשוב על אישפוז, כי בשלבים מתקדמים יותר, הם יוצאים ושוכחים לאן רצו להגיע וחמור מכך - שוכחים את הדרך הביתה.
אני מאחלת לך המון בהצלחה. עברנו את זה במפחה עם סבא שלי ז"ל (12 שנים של אלצהיימר) וגם סבתא שלי ז"ל בשנותיה האחרונות. אני יודעת שזה קשה להתמודדות....
|