20-02-2009, 08:21
|
|
|
חבר מתאריך: 08.11.04
הודעות: 21,076
|
|
סאטירה היא לא סגנון חדש, אבל היא כן סגנון לגיטימי.
א-ל-א שזו כלל לא סאטירה, אין פה אמירה שנונה או עוקצנית,
יש פה התבהמות מסיתנית גרפית שמטנפת מגזר שלם במדינה הזו,
מגזר שהקליקה החד"שניקית\רע"ם-תע"לית (שמרצ בשבילה זה כבר מזמן שמאל מרכז) פשוט מתעבת,
תיעוב שבא מהמיצים של הבטן, תיעוב שעולה בשיחות שטנה בבראסרי ובסיורים יומיים בבית תמי (זה לא שמישהו "עובד" שם בברנז'ה חלילה).
מדובר בעיקר באנשים כמו מולי שגב, אורנה בנאי וכותבים כמו איתי רייכר,
שמודים בריש גלי בעצם עשייתם ופועלם, שהאויב שלהם זה "העמחה", זה שצופה בזבל שלהם,
זה שמצביע לימין, ואחרי זה צופה בהם רק בכדי לקבל את מנת הגינויים השמורים לו, אותו עם חוצפן ועילג
שלא משכיל לראות את האור, שהחבר'ה של ארץ נהדרת רואים - הם יחנכו אותו להתבייש בעמדתו
כשהוא יראה את דעותיו ונבחריו מוצגים ללעג וקלס על פודיום הביאושים, של "ארס" נחרבת...
ציטוט:
ההבדל בין סאטירה לטפנית להרסנית
דוגמה מאלפת התפלקה לאורנה בנאי, כשרואיינה מאחורי הקלעים של "ארץ נהדרת", בתוכנית "עובדה" של ערב הבחירות. בנאי הסבירה באפולוגטיות עד כמה היא לא פוגעת בציפי לבני - מושא בחירתה, בחיקוי שהיא עושה לה בתוכנית. יחסית אנחנו לא עושים לה עוול, הרגיעה בנאי, "אנחנו הרי תוכנית שמאלנית". ואכן, אם משווים את הדמות של בנימין נתניהו בארץ נהדרת לזו של לבני וברק, ניתן לעמוד על כל ההבדל. נתניהו הוא דמות דומיננטית פנטזיונרית, הרסנית ומסוכנת, לבני וברק הם סתם גרוטסקות חמודות. בהבדל הזה טמון ההבדל שבין סאטירה לטפנית להרסנית.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/852/132.html
|
הגיע הזמן למתוח קו, בין סאטירה לבין השמצה.
בין עוקצנות שבגבולות הטעם הטוב, לבין הסתה בוטה ופוגענית שכזו - ויפה שעה אחת קודם.
נערך לאחרונה ע"י Lance בתאריך 20-02-2009 בשעה 08:26.
|