01-03-2009, 20:02
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
|
גם אם היה רוצה להקרא 'נבחי' הרי שהיה מוותר על כך לאחר שהיה מעיין במשמעות שמו ודימויו.
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי .ישראלה היפהפיה שמתחילה ב "ולא שנפסלת חלילה האפשרות כי 'נבחי' נכתב אודותיו. פשוט - לא היה זה שמו"
חידות ודמויי חידות ביצירת ביאליק לילדים
בתוך הספר "שירים ופזמונות לילדים" מופיעים לפחות שלושה שירים שהם מעין שירי חידה ו"שתי בנות" הוא אחד מהם. קרובים אליו מבחינה זו הם "נבחי והכדור" ו"דג". כל אחד מן השירים האלה מתאים במובן עיקרי מסויים לקונבנציה של החידה ובמובן עיקרי אחר איננו מתאים. מבחינה זו דומה השימוש של ביאליק בז'אנר לשימושיו באידיומים, מליצות, וקונוטאציות שהוא גם חוזר עליהן וגם עושה אותן חומר בידו. המשחק הזה בשבירת כלי הז'אנר אפשרי מכיוון שהשירים הם שירי ילדים, וההנחה היא שעדיין לא התקבעה הקונבנציה של החידה אצל הנמען, ובודאי אין הוא יכול לזהות פארודיות עליה. דווקא משום כך מתאפשר בהם חופש מתבניותיה הספרותיות המקובלות, וסלילת דרכי תקשורת אחרות בין המספר לשומעיו. ואמנם, החידות אינן בדיוק חידות לפחות בשל שתי סיבות: ראשית, החדים את החידות הם חיות מואנשות וילד, ובלשונם המוזרה הם מביעים תפיסה אחרת של המציאות. שנית, הפתרון, אם הוא קיים בכלל, איננו מחזיר את הדברים לתקנם ומותיר אותם תמוהים ומוזרים. בשיר דמוי חידה מתאר הכלב נבחי את הכדור באופן הבא: "אין זנב,/ אין כנף,/ לא ציפור, לא עכבר./ אך גע בו/ מגבו/ ויצא במחול/ וברח/ ופרח -/ וקפוץ וזחול" . הכלב אינו יודע שהוא חד חידה והוא מדבר לפי תומו, ומתייחס אל התופעה, הכדור, באופן שהוא תופס אותה. לשונו הכלבית יודעת להבחין רק בעצמים שמקורם בטבע והם נוהגים על פי סדריו, ושאלותיו הן שאלות של צייד שחוקיות העולם מסתברת לו ומתקיימת לגביו רק מן הזווית הזו. עתה, כשראה כדור משחק, השתבשו עליו סדרי בראשית לנוכח מי שנוהג גם כעכבר וגם כציפור, וגם לא בטוח אם אוכל הוא אם מאכל. בלשון זו הוא מתאר את הדבר שאין לו הגדרה, ולעולם לא תהיה לו מבחינתו של כלב. הכדור יוותר לו כחידה תמידית והוא ירדוף אחריו ויברח ממנו שוב ושוב. נקודת מבטו של הנמען [7], שהוא הילד הקורא, שונה לחלוטין. בעוד נבחי נמצא בתוך השיר ולא קרא את כותרתו, "נבחי והכדור", הרי הקורא נמצא מחוץ לשיר ויודע את הפתרון לפני שהוא יודע שיש תעלומה. אילו היה הפתרון מופיע בסוף, הקורא שצריך להגדיר כדור על פי נתוני ההסתכלות של הכלב, היה אף הוא נבוך.אבל הקדמת הפתרון לחידה חושפת את תחבולת ההזרה, והקורא הילד צוחק לכלב מתוך עמדת התנשאות משום שהכדור שייך להווייתו הילדותית, ואילו הכלב עומד בפני תופעה של זרות אמיתית שתודעתו אינה יכולה לפענח אותה ולייחס אותה לשום מישור. מובן שמצבו זה של הכלב מאפיין את תהייתו של הילד עצמו ביחס לעולם בדרך כלל, שהרי בתוכו הוא הזר שנקלע אליו זה לא מכבר. דוגמא מובהקת לכך היא הילד שמואל'יקבסיפור "ספיח", שכל עולמו הוא עולם של רזין ומסתורין, והגדולה מכולם היא חידת המראה הישנה: "בעיני היא הגדולה שבחידות עולמי. כל פעם שאני מזדקף על המסב כנגדה, אני רואה בתוכה שוב חדר וכלים, את עצמי ואת הארון שכנגד עם כלי הנחושת בראשו, הם הם ממש בדמותם ובצלמם, אלא שבתוך המראה כולם מוטים ועומדים במדרון, מוכנים כל רגע לנפילה; והדבר כולו מוקשה: ראשית, מאין באו כל אלה לתוך המראה? והשנית, מדוע לא יתמוטט הארון עם כלי הנחושת שבראשו?" כמו כדורו של נבחי, מתנהלת אף המראה לפי מערכת חוקים אחרת, ועולמה אינה ניתן לזיהוי ולהסבר לפי תפיסת המציאות של הילד. |
ראשי
צ'אט
ולכל המתענינים: הכיתוב "כלבו של ביאליק" בגוגל מעלה שפע של בתי כל-בו בקרית ביאליק אך לא לזאת הכוונה אלא לשמו האמיתי של הכלב.
מצב כלאיים
