04-03-2009, 07:28
|
|
|
חבר מתאריך: 10.05.05
הודעות: 637
|
|
כסא גנן
כסא גנן של פעם היה כסא מתכת פשוט שהיה מחובר בברגים לשני פלאחים שרותכו לצריח.
את קמ"ט עשינו על טנק שוט מטאור, למרות שצמ"פ (וגם קק"ש) היה על שוט קל - לא היו אז מספיק מהטנקים החדשים.
הנהיגה בשוט מטאור היתה קשה וגם מעשה אומנות. במקום הגה היו שתי ידיות, כמו בטרקטורים הישנים, וההילוכים היו ידניים, כמובן. כל האטה בתנועה הצריכה עצירה, העברה להילוך ראשון, ואיסוף מהירות כדי להעלות מהלך, לכן העקרון שאותו קבעתי לעצמי היה לנסוע מהר כל הזמן, כלומר הגז לחוץ עד הסוף תמיד.
באחד המסלולים ראיתי לפני ערוץ קטן, והחלטתי שאפשר לעבור אותו בלי להאיט. לא שעיתי לזעקות "האט" של המט"ק המתרגל ושל הגנן והמשכתי באותה מהירות.
כמובן שהטנק חטף מכה רצינית, ומעוצמת המכה כסא הגנן נשבר, והגנן עף יחד עם הכסא לאחור על הסיפון.
רק בנס הגנן המעולה שהיה לנו לא נפגע, (לצערי הוא נהרג במלמת יום הכיפורים) הטנק לא ניזוק והוא סלח לי, וכך ניצלתי מהדחה, אבל נאלצתי לבלות שבת אי שם בשבטה...
_____________________________________
חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.
נערך לאחרונה ע"י שריונר מרובע בתאריך 04-03-2009 בשעה 07:31.
|