כל יום אותה שגרה והבל הבלים
אותם שמים שחורים וכוכבים נופלים
והירח אור מעלה והשמש, שוב, כתומה
ואני זאב המחפש אחר כיפה אדומה

כל יום עובר בעבודה ומסתיים לו במיטה
אותה מחשבה על המוות המתרככת לאיטה
ואנשים נובלים בסתיו כעבדים למזג האויר
ואני בדיכאון תמידי כאגרטל ריק ושביר

כל יום בוהה כך על הכלום המשוחרר מכל הדעת
אותה דמעה מהילדות לא משתחררת ונוגעת
והימים ספורים עד קיצו של העולם
ואנוכי עומד/יושב ומסתכל במתסכל

כל יום חולף לו במחשבה שאולי זה היום
אותה עלמה צעירה אשר תכבוש לבי בתום
ונערות עוברות בהרף עין איתי במיטתי
ואני עוד ממתין לאחת שתהיה אשתי

כל יום

"אינני מוכן להודות בכך, אך אנסה לנסח זאת בבהירות מוחלטת: אנוכי הוא אנוכי. אתה הוא אתה. כל העובדות אשר נוכחות בשטח לא קיימות מבחינתי!"

חמוד לגמרי!
המשפט היחיד שלא התחברתי אליו הוא "ואנוכי עומד/ יושב ומסתכל במתסכל"- עד המילה מתסכל זה נהדר, אבל זה קצת תוקע את המשפט לדעתי.

שיר מצוין.