בסוף חודש מרס תערך אזכרה במלאת 61 שנה לנפילת אנשי שיירת "הדסה", שיצאה ב-13 באפריל 1948 ובה 105 עובדי רפואה של עובדי בית החולים הדסה הר הצופים, עובדי האוניברסיטה העברית, לוחמי ההגנה, מגיני ההר, חולים, מבקרים ואזרחים. כשהשיירה עברה בשכונה הערבית שייח ג'ראח בדרכה להר הצופים, הותקפה בידי פורעים ערבים, ו-79 מאנשיה נרצחו.

בפרשת השיירה מקופלות הרבה פרשיות טרגיות. בין הנעדרים מהקרב היה שמואל שטרנברג ז"ל. יומיים לפני כן, בעת שהשיירה עמדה לרדת מההר, ביקש שטרנברג מחברו הטוב שיוותר לו על מקומו, משום שמשפחתו של החבר התגוררה בתל-אביב, ואילו שמואל השתוקק לראות את אמושהתגוררה באותם ימים מול מחנה "שנלר" בירושלים. החבר ניאות לוותר על מקומו בשיירה, וכך ניצלו חייו.

מד"ר אביתר רייטר, בנו של החבר, נודע כי לשטרנברג "יש אחות שחיה בניו-יורק". אולם כעת מתברר כי ייתכן – והדבר נאמר בזהירות רבה - שיש לו גם בת שנולדה בשנת 1948.

אשה שנולדה ב-1948 ועברה נפתולי חיים קשים עושה זה שנים מאמצים עצומים לגלות מי היה אביה, ועלתה אפשרות זהירה כי שמואל שטרנברג ז"ל הוא האיש.

על כן, כל מי שהכיר את שמואל שטרנברג או שמע משהו עליו – אנא יואיל בטובו לספר על כך.

בין השאלות שטרם נמצאה עליהן תשובה:

האם שמואל שטרנברג ז"ל שירת בבריגדה (החי"ל)? מאיזו ארץ עלה ארצה? באיזו שנה עלה? האם היה נשוי או שהיתה לו בת זוג, אולי בתל-אביב? אם כן, מי היתה אשה? האם היה חבר ארגון ההגנה, ומאיזו שנה?

מידע כזה, וכל מידע אחר בקשר ללוחם הנעדר, יוכל לסייע ולחלץ את האשה מספקותיה, שאינם נותנים לה מנוח.

http://www.ynet.co.il/Ext/App/TalkB...09551-2,00.html

47. ל-27: הבהרות:

המחקר נערך באוניברסיטה יוקרתית באנגליה. אשמח לתת לך פרטים מלאים ומפורטים אודות תהליך המחקר ולענות על כל שאלותייך בקומונה מס' 1862 בפורטל תפוז. זו קומונה סגורה לחברים ואשמח לאשר לך כניסה. באשר לספר: הוא ייצא לאור בעוד שנתיים בבריטניה. כאן בארץ לא היתה היענות משמעותית למחקר הכה חשוב העוסק במלחמת העצמאות, משום מה. נאמר לי שהספר לא יהא מספיק רווחי להוצאה ולפיכך הוא יראה אור בשפה האנגלית בלבד לצערי. בבריטניה היתה היענות מרשימה ואני אחראי גם על העיצוב הכולל את התמונות ועיצוב העטיפות - הקדמית והאחורית. המחקר טרם פורסם כאן בארץ עקב רגישות הנושא והתחשבות במשפחות הנעדרים שטרם נמצאו עד היום. כך למשל לא נמצאו עד לרגע זה שרידי גופתו של שמואל שטרנברג ז"ל שנפל בקרב. שטרנברג היה חברו הטוב ביותר של אבא ז"ל שאמור היה לנסוע בשיירה במקומו. ברגע האחרון ביקש שטרנברג מאבא לוותר על מקומו בשיירה שירדה העירה יומיים לפני כן משום שמשפחתו של אבא ז"ל היתה בתל-אביב במילא ולשמואל חשוב היה לראות את אמו שהתגוררה באותם ימים מול מחנה "שנלר". אבא ניאות לוותר על מקומו וכל ניצלו חייו. שטרנברג ז"ל חזר ביום 13.04.1948 להר וההמשך הטראגי ידוע. אמא של שטרנברג ז"ל, סירבה במשך כל שנות חייה להגיע לאזכרה השנתית כי האמינה שבנה חי. היא נפטרה זה מכבר אך חפציו האישיים של שטרנברג נשארו אצל אבא והוא העבירם אלי בטרם מותו בשנת 1996. אחותו של שטרנברג ז"ל מתגוררת כיום בניו-יורק והיא סירבה לקבל את שעונו וארנקו בנסותה להמשיך ולדחוק את מות האח עד ליומה האחרון. היא לא הגיעה מעולם לטכס האזכרה השנתי הנערך מדי שנה ביום ו' בניסן בבית החולים הדסה הר-הצופים. למותר לציין כי מר פררה, אבא של, לא נהג על אחד משני אוטובוסי המקשר שעלו באש בארוע, כפי שנאמר בטעות באחת מתוכניות הרדיו לאחרונה. פררה היה רק בחזקת נוסע ונסע לבקר חבר בבית החולים. על האוטובוס הראשון שמספרו M 1794 נהג דב זנדמן הי"ד ועל האוטובוס השני שמספרו M 1754 נהג אליהו טרבלוס הי"ד בקרות הארוע. צילומים של שנייהם מופיעים בספר: "המקשר ליובלו" שראה אור בירושלים בשנת תשכ"ו - 1966.
הינך מוזמן להמשך הדיון בקומונה בה אשמח להוסיף פרטים ולענות על כל שאלה מכל סוג בהרחבה.
בברכה,
אביתר.

ד"ר אביתר רייטר , ירושלים (08.06.07)

להמלצה על תגובה זו לחצו כאן