התקשורת מקבלת את זה בהבנה, לפעמים אפילו משבחים את התבונה של האישיות הפוליטית איך הוא סידר את כולם, והצבור מקלבל את זה בהבנה: אלו הם כללי המשחק, נאיבי מי שחשב אחרת..

אבל אם התקשורת רוצים לעשות רצח אופי לאישיות פוליטית, או-אז מכנים אותו כשקרן על כל שקר הכי קטן. הפוליטקאי מאבד את אחד מהכלים שלו, ואז אם הוא מתעקש להיות ישר מציירים אותו כתמהוני וקיצוני, ואם ישקר ויעגל פינות פה ושם, אז יכנו אותו כשקרן, שקרן פתולוגי.

זה רק אחד מהתכסיסים של התקשורת, ויש להם עוד המון תכסיסים.... זה מסביר למה כל הפוליטיקאים כל כך מפחדים מהתקשורת.

בארץ שלנו אין תקשורת חופשית עממית, למרות חופש הביטוי: יש את אלו שעובדים ברשות השידור (כ3000 איש) שמקבלים משכורות ומקבלים את ערוצי השידור, ויש את אלו שיכולים רק ללכת ולצעוק ברחוב. ולכן יש פה דיקטטורה של פקידים - עובדי רשות השידור וגלי צה"ל שמטילים אימה על הפוליטיקאים.

מאידך, זה עוד יותר גרוע מדיקטטורה רשמית. בדיקטטורה רשמית לכל הפחות יש מישהו אחד או כמה שיש להם את האחריות, פה מדובר על קבוצה שהם לא לוקחים על עצמם שום אחריות: הם המושכים בחוטים, אבל האחריות היא לא עליהם כלל וכלל...

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)