"תמיד פלורה" - יובל אלבשן אסף את האבני הדרך של מדינת ישראל והחיים בה לתוך רומן, המספר מתאר את חייה של משפחה עיראקית על רקע ההיסטוריה של מדינת ישראל.

המשפחה חיה בבגדד ועלתה לארץ לשכונת קטמונים ט בירושלים (שיכונים שנבנו עבור עולים, ועד היום שכונה זו החשבת למוזנחת ולא יוקרתית). האב מכה את ילדיו, ומחנך אותם לכך שאין להם סיכוי להצליח "אנחנו מן האופים". האם לא אמרה דבר ולא עמדה לצד ילדיה מול האב. הילדים כועסים מאוד על הוריהם, ואף מקללים את אביהם בכל פעם שמוזכר, אך עם השנים הם סולחים להם בטענה "שלא הכירו חינוך אחר".

שתי הדמויות העיקריות בספר הן האחות הגדולה פלורה, והאח הקטן נעים. פלורה היא "לוחמת צדק", דעתנית, מרדנית, דומיננטית. אוהבת את תפקיד רובין הוד שמציל את החלשים, אך לא ידעה מתי לשים לכך גבול, ובגלל זה לא הצליחה להתקדם באקמיה.
נעים הוא אדם שקט, מלא אהבה, צנוע, שחי בצילה של אחותו ובהערצה אליה.
לאורך כל הסיפור מתוארת מערכת היחסים של השניים, נעים מציין אפילו שלא היה לו צורך בבת זוג, כי היתה לו פלורה.

וברקע האירועים במדינת ישראל - הפנתרים השחורים, הטיפול בניצולי השואה, ההתנתקות, מלחמת לבנון השנייה. בכל אחר מהסיפורים יש הרבה ביקורת כלפי התנהלות המדינה. אי מתן עזרה לניצולי השואה, הניסויות הרבים והלא מוצלחים של פלורה להשיג עזרה עבור שכנתה רגינה. חוסר הארגון במלחמת לבנון השנייה, המילואים שגוייסו ולא השתתפו בלחימה. חוסר הטיפול במפוני גוש קטיף.
בנוסף מספר הסיפור על התמודדות עם התמכרות בסמים ועל התמודדות עם מוות של אדם קרוב ממחלת הסרטן.

ועכשיו כשאני חושבת על זה, סיפור המשפחה, הוא עוד אירוע בחיי מדינת ישראל, בעצם סיפור ההשתלבות של העולים בחיי החברה ובמציאות הישראלית. ולכן ספר זה הוא למעשה סוג של נקודת מבט על החיים במדינת ישראל. אפשר אפילו שישנה השוואה עם החיים בפולין, בתקופה שבה חיי נעים עם מרלנה.

לצורך השילוב בין המשפחה העיראקית למאורעות במדינת ישראל כתב המספר את סיפור בזמן עתיד - פלורה נולדה בשנת 2007 כאשר נעים אביה כבר היה "לא צעיר", אני מניחה בסביבות גיל ארבעים. את הספר כשלעצמו אהבתי, כל אחד מהסיפורים ריגש אותי בפני עצמו, רק המשחק עם הזמנים הוא קצת מיותר לדעתי. בשנת 2007 קשה לי להאמין שמישהו יקרא לביתו פלורה, וגם כאשר קוראים למישהו על שם קרוב אחרי מבצים שינוי של השם על מנת להפוך אותו למודרני. ועם במשפחה עיראקית עסקינן, אז ל"מסעודה" נקרא "עדי". ומעניין גם מה הוא אותו "דיגיטל" שמשתמשים בו בני הזוג...
אני עצמי ממוצא עיראקי, משפחתו של אבי עלתה לארץ מבגדד, והיה נחמד לשאול אותם שאלות לגבי מושגים בערבית ואירועים שהוזכרו בספר.