|
איזה חפרן, אלוהים ישמור...
אמנם עברו איזה כמעט עשר שנים מאז עבדתי בהייטק (מה, כבר עבר?) אבל אחרי תלאות קריאת המאמר האינסופי, ואחרי שגמרנו להחמיא לו על יכולת הכתיבה הקולחת (גם משהו), נשאר בעיקר להגיד שהסיפור שלו, שבטוח מבוסס כרונולוגית ומספרית על דברים אמיתיים, הוא רומאן היסטורי מוקצן די טיפוסי.
כל המגילה על איך הוא "במקרה" הגיע לגור ולעבוד בארה"ב, וכמה שזה לא היה בכוונה - שמעתי כבר מאלף חמישים ושמונה ישראלים. את הבודדים שמודים שהם עשו את זה פשוט ולעניין בגלל חומרנות (כסף, תחביבים, הופעות חינם בסנטראל פארק, בלונדיניות טבעיות שמתחילות אתך סתם ככה, סקי בחורף ועוד) אני מעריך יותר מכל, כי אין דבר טבעי לאדם מאשר לרצות לו ולילדיו את מה שנראה כ"החיים הטובים". הצרה היא שתסביכים נפשיים ולאומיים מביאים את רוב היורדים להטביע את כולם באותו סיפור חבוט.
הסיפור על התלאות בגיוס עובדים להייטק בארץ (ועוד ב 2004!) וכל הסיגי, שמיגי והדמויות הסטריאוטיפיות הרגילות בסיפורים של ישראלים (המ"מ, המאגיסט והפרחה שהפכה לקצינה: מזכיר לי את הבכיין ההוא, ספיבק, שכתב ספר על גולני) אולי קיימים במציאות, אבל זו צרה שנדבקת, אפעס, לאנשים מסויימים תמיד - במיוחד אלה שמתעקשים בחיים שלא להפעיל שכר ישר, אינטואיציה סביבתית (הוא אומר שהוא גדל פה, לא?) ונסיון חיים. סיגי מעצבנת? כל אדם בינוני ולא פיקח במיוחד כבר יודע איך עוקפים אותה. לפחות בשתי חברות ענק שאני מכיר יש דרכים פשוטות לעקוף שלב זה. מה הוא יודע שהוא איש הייטק מגיל 12 ואין לו שום חברים בתחום זה? הרי בזמני הייתה מקבל בונוס נכבד, או סופ"ש בלונדון, על זה שהיית מביא לגיוס עובד חדש! כולם שאלו אותו מה הביא אותו לחזור לארץ? נראה לי שמישהו כאן קצת עסוק בעצמו יותר מדי (עם כל הכבוד: 2004 זה לא 1964 ולא כל מה שנחת מאמריקה עושה כזה רושם... גם לא ממש נדיר, אגב). מה דעתו לספר ל"סיגי" שהוא חזר כי החברה שלו, שהוא מאוד אוהב, לא רוצה לגור בארה"ב? גם בארה"ב זה לא נחשב לשקר פלילי... מצד שני: אם בשבילו בגיל 16 "בקושי לומדים לאונן" (חלק נכבד מהאנשים כבר גומרים לאונן, או לפחות ממשיכים רק כגיוון ל"דבר האמיתי", אולי אומרים משהו על הבחור...
כל הסיפור מזכיר לי בחור אחד, נכה עם קביים, בעיר שלי, שיחד עם אשתו העצבנית, פעם בכמה חודשים אני נתקל בהם בבנק/מסעדה/חנות צילום/סופרמרקט, שם הם נכנסים בשביל להתעצבן, לא לנסות לפתור שום דבר בעצמם (אם אתה לא יודע שאייסקפה זה לא ברק-קפה, אז אולי תקרא.. זה כתוב בתפריט!) ותמיד מסיימים בהטחת האשמה ש"זה שאני נכה לא אומר שצריך להתעלם/להתנשא עלי".
שיעשה חיים בארה"ב, ואני מאחל לו שיהיה לו שם מספיק טוב בשביל שלא יהיה צריך לבזבז את זמנו היקר על סגירת חשבונות עבר עם כל עם ישראל ואשתו.
ואגב: אני לא מכיר את ענף ההיטק בארה"ב, אבל ענף שיווק ומכירות בשני תחומים אחרים (סירות וציוד נופש ימי, וכנסים עיסקיים) אני כן מכיר, כולל בעיות בתחום ההשמה וקליטת העובדים, אותם אני מכיר משום שמכרים שלי משיחים על כך לפי תוצם בשיחות שניהלנו במשך השנים. מה לי יש להגיד? אני הייתי מתגעגע לסיגי... לפחות אותה אפשר "לקנות" וע,י כך לעקוף. הסיפורים שאני מכיר הם דרקוניים, שלא לדבר על כך שאנשים מוציאים כסף רב על טיסות פנים הלו"ש. המראיינות/ים הם לא פעם אנשים שכלל לא מפרגנים, וגרוע מכך: אתה מקבל דיווח מלא על ההערכה לה זכית, גם אם היא מעליבה. אני מכיר אנשים שהבטן מתרוקנת להם 3 לילות לפני ראיון, שמצויים בחרדה ודכאונות. ואני מדבר על מה שהיה עד ללפני שנה.אנשים שמוציאים כסף שאין להם על טיסה לסטייט אחר, ושם זוכים להצעת עבודה מעליבה שכוללת גם את אותה קומבינה המתוארת כאן בבלוג (רק בארץ).
חשוב לציין: חומרית, ומקצועית, ארה"ב עדיפה. אבל זו עובדה שחשוב להזכיר, ואיכשהו תמיד מצניעים אותה כותבים, ככל הנראה כי המצפון הציוני מציק להם, ולכן חשוב להם להקטין את קומתה של ישראל כתירוץ ללמה עזבו. חבר'ה: זה בסדר לעזוב. יש כאן יותר מוחות מאשר משאבים לכלכם, והישראלים התבגרו כבר מספיק בשביל לא לנטור טינה ליורדים. יש כאלה ששקט נפשי מקבלים כשיש להם 7000$ בבנק נטו כל חודש, בית עם בריכה בחצר, ג'יפ וגם הונדה, ויש כאלה שהשקט שלהם זה שליש מזה, אבל לגור ליד ההורים. שניהם אנשים טובים.
_____________________________________
.
נערך לאחרונה ע"י g.l.s.h בתאריך 13-04-2009 בשעה 13:05.
|
ראשי
צ'אט
31-03-2009, 20:31
מצב כלאיים
