ראסל קלקופסקי מארה"ב הגשים לפני שנתיים את חלומו להתגייס לגולני. החלום התנפץ, לטענתו, כשהכסף למחיה מצה"ל כחייל בודד, התעכב, חובותיו הצטברו ואיש בצה"ל לא סייע לו. כשהוא נשוי, עם אישה בהיריון, הוא החליט לערוק מהצבא ולפרנס את משפחתו. בתחילת החודש, הסגיר את עצמו. בית המשפט התחשב במצב וגזר עליו השבוע שלושה חודשי מאסר
נטע-לי בינשטוק פורסם: 02.04.09, 14:27

ראסל קלקופסקי (23), שהגיע לכפר סבא לפני שנתיים מבוסטון, היה, על פי כל הסובבים אותו, החייל הכי "מורעל" בצה"ל. הוא הגשים את חלומו והתגייס לצה"ל לחטיבת גולני, ובמהלך שהותו בארץ פגש את אהובת לבו והתחתן.

חייו של קלקופסקי היו מושלמים עד שמצבו הכלכלי של הזוג התערער. בקשות חוזרות ונשנות למפקדו בבא"ח גולני ולמש"קית ת"ש העלו חרס. יום אחד, לאחר הצטברות חשבונות וחובות שכר דירה, התקשר קלקופסקי למפקדו והודיע שהוא לא מגיע לצבא. הוא מצא עבודה כשוטף כלים על מנת לכסות את החובות. קלקופסקי תכנן לחסוך כסף ולחזור לשירות הצבאי, אך בשלב מאוחר יותר, כשאשתו נכנסה להיריון, היה לו ברור ששירותו הצבאי הסתיים.

בתחילת החודש, לאחר הולדת בנו, אייל, הוא הסגיר את עצמו לצבא. שום דבר בחייו לא הכין אותו לבלות את החודש הראשון של הולדת בנו מאחורי הסורגים של כלא 6. "הוא ידע לאורך כל הדרך שהוא עריק, אבל לא ציפינו שזה יתגלגל כך, שאף אחד לא יתחשב במצוקות שלו ובעובדה שהוא אבא טרי", אומרת בכאב אשתו, דבורית, שמתמודדת בתקופה האחרונה לבדה. "את כל הדברים שתינוק עובר בהתחלה, הגרגורים, החיוך והקולות הראשונים, הוא לא זוכה לראות".

הצבא דחה אותו
ראסל ודבורית הכירו בבית הארחה בתל אביב. "היה לנו ממש טוב, ואחרי שלושה שבועות כבר עברנו לגור ביחד", היא משחזרת. "רצינו לשכור ביחד דירה, מכיוון שלא היה לראסל איפה לגור. אני בדיוק חזרתי מעבודה באילת, וגם לי לא היה איפה לגור.

"הוא היה רגיל ממחווה אלון, המקום הראשון בו שירת, שמשלמים לו סכום סביר בגין היותו חייל בודד, והסכום היה מספיק לו לשכור דירה ולהוצאות מחייה. כשהוא הגיע לבא"ח גולני, הוא הופתע לגלות שפתאום הוא לא מקבל סכום נוסף, אלא שהתשלום הוא כמו של חייל קרבי רגיל בין 600 ל-700 שקל. כך יצא שלא יכולנו לשלם שכר דירה, והיינו במצב רע.

"הוא כל יום ביקש לדבר עם המש"קית ת"ש והמפקד שלו, וכל הזמן דחו אותו". באחד הימים הציב בעל הבית לבני הזוג אולטימטום. "ראסל אמר שהוא לא הולך לצבא. פה התחיל כל הסיפור", מספרת דבורית.

"עוד באותו היום הוא מצא עבודה בתור שוטף כלים, ועבד מ-8 בבוקר ועד 12 בלילה. זה היה בדיוק לפני שנה. הכוונה שלו הייתה לעבוד קשה, לחסוך קצת כסף שנוכל להסתדר - ולחזור לצבא. הוא הודיע למפקד שלו על ההחלטה, אבל אף אחד בצבא לא עודד אותו ואמר לו לחזור, לא הציעו עזרה ולא התעניינו בו. הוא די נפגע, כי הוא ציפה שהם יתקשרו".

מתחרט
שנה עברה ובתחילת חודש מרס, קלקופסקי, המיוצג על ידי עו"ד משה שאול, נעצר. בשיחה שקיים עם "ידיעות השרון" מכלא 6 השבוע, הוא אמר כי לאמו אין מושג היכן הוא נמצא בארץ. "אם אמא שלי הייתה יודעת, היא הייתה משתגעת ואומרת לי מיד לחזור חזרה", הוא אומר. "כל המשפחה והחברים שלי תמכו בהחלטתי לבוא לארץ, ולהגשים את החלום שלי והם ידעו שאני עושה משהו טוב. אם היו יודעים בקהילה היהודית בבית שזה מה שקרה לי, זה היה זעזוע גדול".

קלקופסקי מתחרט שעלה ארצה והחליט להיות חייל בודד. "אני מתחרט שהתגייסתי לצבא מלכתחילה. בכנות, אם הייתי רווק, עדיין הייתי בצבא בשירות, אבל זה מה שקרה. אני עדיין מאוד אוהב את ישראל, ומתכנן להישאר פה, אבל זה מצב רע. ידעתי שמה שאני עושה זה לא בסדר, אבל לא ציפיתי להיכנס לכלא. פניתי כל יום מחדש למפקד שלי ולמש"קית הת"ש וסיפרתי להם על בעיותיי הכלכליות. הם לא עשו שום דבר בנידון, וכל הזמן אמרו שיבדקו את זה. הם ידעו שאני לבד בארץ ובלי שום הכנסה. אני פשוט מתגעגע לאשתי ולבני".

ביום רביעי השבוע נידון קלקופסקי ל-90 ימי מאסר, עונש קל ביחס לתקופת העריקות. בית המשפט החליט להתחשב בנסיבותיו האישיות, והקל בעונשו כדי ש"לא לחסום דרכם של מתנדבים נוספים מהתפוצות".

עם זאת, החליטה מפקדת גחל"ת (גיבוש תוכנית חזרה לשירות תקין) כלא 6, שתפקידה לבחון את מצבו האישי של החייל, כי החייל יחזור לשרת בצבא, אם שיבוצו ישתנה. במידה ולאחר חודשיים החייל עדיין יתקשה, יוכל לבקש שחרור מהשירות בשנית. "מקרה זה הוא חריג, וכך יש להתייחס אליו, ולא להחזיק את החייל בכוח בצבא", אומר עו"ד שאול. "מערך גחלת אינו מראה במקרה הזה סימני פתיחות".

מדובר צה"ל נמסר, כי קלקופסקי הוגדר כחייל בודד, שמקבל תשלומי שכר דירה. "בצה"ל לומדים כעת את פרטי המקרה. בנוסף, אם תוצאות הבדיקה ידרשו זאת, יטופל החייל ככל שיידרש, כל זאת במקביל לחזרתו לשירות תקין לאחר ריצוי עונשו כמתחייב בחוק ובהתאם לנסיבות".

מקור: http://www.mynet.co.il/articles/0,7...3696240,00.html

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

כל מילה מיותרת.

"השגנו את מטרתינו בנחישות ובעוצמה שלא לאפשר לערבים המשוגעים האלה להשיג נשק גרעיני.
אנחנו לא חוששים מאותן 'נשמות טהורות',שכל התנינים בנהרות דרום-אפריקה לא יוכלו לספק להן די דמעות שיוכלו למחות את צביעותן,ובטוחני שאתה מבין אותנו היטב".

רא"ל רפאל איתן במברק אל שר ההגנה הדרום אפריקני מגנוס מאלאן מיד לאחר תקיפת הכור בעיראק.

כמו שנטשנו את המשתפ'ים, ואת צד''ל הפקרנו,את יוסף מדח'ת השארנו לדמם למוות, ועכשיו את שליט משאירים שם במקום לחסל את ראשי החמאס עד אחד עד שיצעקו לשמיים...הכל קשור אחד לשני ואנחנו מבזבזים לאט לאט את הקרדיט שצברו כל אלה שמסרו את נפשם למדינה. מהעולים שניצלו ממחנות ההשמדה ונהרגו בלטרון בלי לדעת מילה בעברית דרך מעבר המתלה, גבעת התחמושת ותל פאחר,73 ואינסוף מעשי הגבורה.. איפוה כל החבר'ה שנשארו בני עשרים על פיסטינים בלבנון שאף אחד היום לא יודע איפוה זה..אז עכשיו בואו נפקיר גם את חיילינו. תחי מדינת ישראל

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

עצוב מאוד, ומיותר ביותר!

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

לא הבנתי מכתבה על מה החייל כועס.
על כך שהמשכורת שקיבל כחייל בודד לא היתה גדול משל חייל "רגיל" והוא כבר לא קיבלאת הסכום הנוסף שקיבל כשהיה במחווה אלון?
או על כך שהצבא הכריז עליו כעריק כשהוא לא חסר לבסיס?

הטענות היחידות שאני חושב שיכולות להיות לו הן כלפי המש"קית ת"ש והמפקד שלטענתו דחו אותו כשפנה אליהם.

לא הבנת.
החייל התגייס מתוך הבנה שהוא מקבל משכורת של חייל בודד שהיא גבוהה באופן משמעותי מזו של חייל קרבי רגיל.
צה"ל, שמשלם כספים דומים לזייפנים רבים "שרבו עם ההורים" או בדואים ואחרים, החליט לחסוך על חשבון העולה החדש.

מאחר ובצה"ל אין חייל שאינו אזרח (ככל הידוע לי), אין הצדקה לכל מחלקת הת"ש, כפי שבוטל מוסד בית החולים הצבאי. יש את מנגנון הרווחה האזרחי כפי שיש מנגנון בריאות אזרחי, והצבא הוא לקוח שלו.
מה שעוד מעניין, ד"א, שיש עמותות רבות, קיבוצים ואחרים שעוזרים לחיילים בודדים. למה החייל לא הצליח להשיג את עזרתם?

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Gilgamesh לא הבנת. החייל התגייס מתוך הבנה שהוא מקבל משכורת של חייל בודד שהיא גבוהה באופן משמעותי מזו של חייל קרבי רגיל. צה"ל, שמשלם כספים דומים לזייפנים רבים "שרבו עם ההורים" או בדואים ואחרים, החליט לחסוך על חשבון העולה החדש. מאחר ובצה"ל אין חייל שאינו אזרח (ככל הידוע לי), אין הצדקה לכל מחלקת הת"ש, כפי שבוטל מוסד בית החולים הצבאי. יש את מנגנון הרווחה האזרחי כפי שיש מנגנון בריאות אזרחי, והצבא הוא לקוח שלו. מה שעוד מעניין, ד"א, שיש עמותות רבות, קיבוצים ואחרים שעוזרים לחיילים בודדים. למה החייל לא הצליח להשיג את עזרתם?

כמו בהרבה מהודעתך...הרבה ביטחון ומעט ידע..
כל תושב קבע צריך לשרת בצה"ל...גם אם אינו אזרח, לכן יש חיילים שאינם אזרחים (לא רבים, אבל יש..)..
לא מפתיע האמת...וגם לא הזלזוז הברור בחייל הבדואי לעומת "העולה החדש"...

!Ya Gotta Believe

ציטוט:

במקור נכתב על ידי emile-a כמו בהרבה מהודעתך...הרבה ביטחון ומעט ידע.. כל תושב קבע צריך לשרת בצה"ל...גם אם אינו אזרח, לכן יש חיילים שאינם אזרחים (לא רבים, אבל יש..).. לא מפתיע האמת...וגם לא הזלזוז הברור בחייל הבדואי לעומת "העולה החדש"...

לא בטוח אם הוא בכלל עולה חדש\אזרח יש דבר שנקרא "מח"ל" שזה יהודים מחו"ל שבאים להתנדב שנה וחצי בצה"ל.

כמו ברוב הכתבות בעיתונות ארצנו..הרבה מאוד לא באמת ברור והרוב גם מוגזם, חד צדדי, מנופח ואף שקרי...

!Ya Gotta Believe

חייל בודד אמור לקבל בערך 1400 ש"ח אם אני לא טועה (לא מכיר את מרכיבי הסכום)

נוסף לכסף, הוא זכאי לתמיכה של הוועד למען החייל ועמותות נוספות. כנראה, שהצבא מעביר את השמות לעמותות והשם שלו, לא עבר. יכול להיות בגלל שגיאת כתיב או סתם היעדר מחוייבות של הקצינים האחראים לטפל בו.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

מה לגבי חייל סדיר נשוי ואב לילד?

לא מקבל תוספת כלשהי? או תנאי ת"ש מיוחדים?

מקבל, לזכרוני בערך 4000 ש"ח.

כואב לשמוע בגלל אלו דברים אנשים עורקים. קשה להאשים אותו שהוא מפונק או משהו.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

החייל גם זכאי לכך שישלמו לו את שכר הדירה בה הוא מתגורר

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

בחיים לא נדע הרי מה בדיוק קרה בסיפור הזה, מה שבטוח קשה לי להאמין שזה כל כך שחור ולבן שהרי צה"ל מנסיון אישי עושה המון! למען חיילים בודדים, אבל שוב התקשורת לעולם לא תתן תמונה כוללת ואמיתית.

מילואימניק

האפשרות שהקצין האחראי לא טיפל בזה, לא העביר / איבד את הטפסים או שלא בכבוד שלו להתעסק עם ת"ש דווקא נראה לי מאוד מאוד המחיים האמיתיים. עיקוב של חודשים פשוט התנפח למקרה קיצוני כזה.
אני מניח, שחייל ציוני כמוהו היה משוכנע שכולם עושים הכל כדי לעזור לא ולא האמין עד כמה צריך לדחוף עיניינים או להפוך שולחנות כשצריך כדי להשיג את מה שמגיע לו לפי חוק, מה שכל ישראלי יודע עם חלב אימו. קל וחומר, חייל קרבי שנמצא בשטח ורואה את המפג"ד מבפנים פעם בזמן רב!

בעולם תקין, עם גיוסו של החייל הבודד שמו צריך היה לעבור לשילטונות הרווחה האזרחיים, שיטפלו בו ולא באחריות צה"ל. וגם, כל עדכון פרטים היה מגיע למשרד הרווחה ולא לצה"ל.

"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה

אולי הוא היה צריך להתגייס לצנחנים, כי אצלנו מנסיון אישי היה טיפול מסור בבא"ח בצורה אינטנסיבית אם זה על ידי המפקדים, המג"ד, ומחלקת הת"ש.

מילואימניק

ועדיין, דברים נופלים בגלל מישהו שזורק באמצע הדרך.

מתי יבוא היום ומישהו יקח אחריות.

לפעמים אני פשוט חושב שבושה שהוא נראה, ומתנהל ככה.

ראסל הוא רק דוגמא אחת, תאמינו לי שקיימים עוד הרבה מקרים שלא נחשפים.

חיילים בודדים שמשרתים בתור קרביים צריכים לקבל את הטופ שהצבא יכול להציע, במיוחד חיילים כמו ראסל, שעשו עלייה ממדינה מערבית מודרנית - לצורך שירות קרבי בצה"ל.

לדעתי צריכים לבדוק איך המצב הדרדר עד כדי כך, ולבצע בדק בית רציני.

הרי ידוע שלמשקיו"ת ת"ש ושאר הירקות בצבא יש חיים טובים, אבל מן הראוי שהקצינות שלהן ידאגו למנוע מקרים כאלו.

את המחדל של צה"ל עם נדב יאיר אני בכלל לא רוצה להזכיר (בן אדם שנחשב לנכס צבאי, נזרק לקיבינמט ע"י הצבא, שרצה לחסוך כמה גרושים).

בקיצור, הצבא שלנו רחוק מלהיות מושלם, ולגבריאל עדיין יש עוד לא מעט עבודה.

"הארץ שלנו איננה רק מדינת ישראל אלא כל מרחב הסהר הפורה. אבות אבותינו אינם רק אברהם יצחק ויעקב אלא כל יושבי ארץ הקדם - הישראלים, הכנענים והפיניקים - כולם שייכים לאומה העברית. אנחנו העברים הננו איפוא צאצאים לאומה העברית הגדולה שהמציאה את האלף בית, שהקימה ציים אדירים ובנתה אימפריה בכל אגן הים התיכון. אנחנו הבאנו את התרבות לאירופה ופילי מצביאנו הגדול חניבעל, איש קרתגו, עברו את האלפים ואיימו למוטט את רומא."

"My body is my sword, my mind is my blade"

לא צריך לקבל מילימטר יותר מחייל בודד או עני מירוחם או מפתח תקוה...
הגיע ממדינה מערבית? כל הכבוד, באמת...עדיין לא יותר כבוד מכל ישראלי שמתגייס לקרבי..
לא עושים לנו טובות...מי שרוצה להיות חלק מהמפעל המדהים (אבל הרחוק מלהיות מושלם כמובן) שנקרא מדינת ישראל מוזמן להצטרף וליישר קו עם כולנו שעושים זאת כבר הרבה שנים..לא להיות פחות וגם לא יותר...כמו כולנו!....מי שלא רוצה, שימשיך לעשות ביזנס באמריקה או כל דבר אחר...

!Ya Gotta Believe

לי נראה שכדאי לך לצאת מגישת ה"לא עושים לנו טובה".
בסופו של דבר, אם אתה מתייחס לאנשים בגישה כזאת - נשבר להם הזין, וכשזה יקרה - לך אתה תגיד להם "אתם לא עושים לנו טובה".

אמיל כרגיל צודק אבל מתעלם מהעניין, העניין הוא שהוא לא קיבל מה שמגיע לו, ולכן לא היה מסוגל לישר קו ולעשות את מה שהוא היה צריך לעשות מלכתחילה.

א מ ן

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

אני אצטרף לרגב06 כאן באימרת א מ ן..

אם היו קוראים לראסל איגור, דימה או אבבה במה המקרה שלו היה שונה ממקרים שקיימים בכל פלוגה ממוצעת?
יש יחס הולם שהצבא צריך להעניק לעולים בודדים הכולל זכאויות מסויימות להקלות ת"ש ותשמ"ש מוגבר. זה הכל.. אם החייל ערק כתוצאה מקשיים כלכליים שהוכרו ע"י המערכת ולא טופלו, מפקדיו וקציני המטה בחטיבה נדרשים לתת דין וחשבון. זה עדיין לא הופך את עריקותו ללגיטימית.

The Chrismas Truce

המשכיל בעת ההיא, ידום. (ספר עמוס, פרק ה' פסוק יג')

אם העסק נכון, זה מרתיח ברמות קשות.
אני מכיר מישהו שאחיו הצעיר נשאב על ידי צה"ל להגדרה כחייל בודד (משפחה מרובת ילדים ועוד כמה תבחינים) ועד לרמה שאושר לו לעבוד כחייל חובה.
איך יתכן שבמסגרת לוחמת שעל דגלה חרוטה הערבות ההדדית לפני כמעט כל דבר אחר מתגלגל סיפור כזה?
מי זה השופט והאם ירד לחקר המצב לאשורו?
אם העמודים המרכזיים בסיפור הזה נכונים, אז זהו בזיון שאמור להקפיץ מישהו מלשכת הרמטכ"ל לסגירת קצוות מיידית.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי רגב06 אם העסק נכון, זה מרתיח ברמות קשות. אני מכיר מישהו שאחיו הצעיר נשאב על ידי צה"ל להגדרה כחייל בודד (משפחה מרובת ילדים ועוד כמה תבחינים) ועד לרמה שאושר לו לעבוד כחייל חובה. איך יתכן שבמסגרת לוחמת שעל דגלה חרוטה הערבות ההדדית לפני כמעט כל דבר אחר מתגלגל סיפור כזה? מי זה השופט והאם ירד לחקר המצב לאשורו? אם העמודים המרכזיים בסיפור הזה נכונים, אז זהו בזיון שאמור להקפיץ מישהו מלשכת הרמטכ"ל לסגירת קצוות מיידית.

כמו שאני מכיר את צה"ל דווקא המשקיות ת"ש עובדות בסדר עם טפסים כל טופס שאתה מביא אתה מקבל מה שמגיע לך וכו'...
אני לא רוצה לזרוק אצבעות מאשימות כי כמו שהתגלה באשכול של "התדרדרות הערך הערכי של צה"ל" יכול להיות שזה בסוף בכלל לא אשמת המפקדים או המשקית ת"ש וסה"כ איבדו לחייל את התיק והם ניסו לברר איפה הוא...(קורה לא מעט).
אבל הדבר המרתיח זה שהמקרים האלה קורים בלי סוף ובסופו של דבר במקום להגיע למצב שאומרים לך אוקי צודק טעות שלנו, אשמתנו אתה משוחרר...
מקסימום וזה מקסימום יתנו חנינה, וזה מרתיח
למה לא לוקחים אחריות!
אני רוצה לראות את המפקד שיגיע אחרי החקירה של צה"ל שתסתיים בטח בזה שהבירוקרטיה הייתה הבעיה ולא החייל, יבוא לחייל מפקד ויגיד מצטערים זה אשמתנו שערקת ולא יגידו "זה לא תירוץ" כי זה כן תירוץ תהיו קצת אנושים תינוק בדרך, אישה יש לו בית יש לו חשבונות לשלם עם 700 שקל בחודש להחזיק דירה ואישה בהריון השתגעתם קחו כבר אחריות!

אני יפעל לטובת החייל אם צריך ויתברר שהוא ישב בכלא על טעיות של צה"ל, לא שאני יכול לעשות משהו חוץ ממחאה אבל גם תמיכה אנושית של אנחנו איתך ואתה צודק עוזרת.

אולי יש מישהו שיותר מעורה בפרטי המקרה, ויוכל לתת לנו תמונת מצב יותר ברורה? האמת זה דיי מעניין אותי לדעת מה היה ולמה...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

מצחיק שהחייל הזה היה איתי בכיתה בטירונות....

בחור מצחיק, עכשיו אני מבין למה הוא נעלם...

רציתי להגיב למישהו ספציפית אבל החלטתי להגיב לאשכול כולו.

עליתי לארץ בגיל שש, בשנת 91, ואני לא נחשב ל"עולה חדש". קיבלתי דח"ש למטרת עתודה טכנולוגית אותה סיימתי בגיל 20, והתגייסתי. עד כאן, בערך כמו כולם.

כשמונה חודשים לפני הגיוס הכרתי בחורה שהתגוררה בצפון הארץ, בעוד אני התגוררתי במרכז. רצה הגורל, ונוצרו אצלה בעיות בבית בדיוק בתקופה בה כל חייל העומד ימים לפני הגיוס מוצא את עצמו זרוק באילת/עושה על האש כל יומיים/כל סוג של סטלה אחרת העולה על דעתכם.

כיוון שרציתי רק את הטוב ביותר עבור אותה בחורה, הצעתי לה לעבור לגור במרכז, אך מה לעשות - היא לא כל כך הסתדרה עם אמא שלי ונאלצה למצוא דיור משל עצמה.

הרבה דברים קרו במהלך הקורס, לא הייתי הרבה בבית, ועזרתי כמה שיכולתי (זה אומר 350 ש"ח).
כיוון שכל המצב היה ממש חדש, הייתה לבחורה שותפה-חברה, ות"ש בקורס היה דבר שכמעט בלתי ניתן להשגה, גיששתי קצת והשארתי את העניין להתפתח.

כשהוצבתי לשרת בקצה הארץ, כתומך לחימה ביחידה אליה התנדבתי מלא רעל, המצב כבר השתנה ובמהרה עברנו לגור יחד בדירה צנועה (חדר). וכאן, כאן רבותיי החל המרדף אחרי מש"קיות ת"ש.

אני סבור עד עצם היום הזה שכל מש"קיות הת"ש עוברות טירונות ברמת רובאי 07 ומסוגלות לרוץ למרחקים, ואף להסתוות בתנאים הקשים של בסיסי חיל האויר - כיוון שהן בלתי ניתנות להשגה,
במיוחד לחיל שמשרת בשלוחה מרוחקת ולא בא לשבת איתן על כוס קפה עם הריקשה-שינוע.
למרות כל ניסיונות ההסבר - עדיין, אחרי שנים, לא ברור לי מדוע בחור צעיר בן מעל גיל 18 שמשרת בצבא חייב להתגורר אצל ההורים, ואם יש לו הורים חיים שהוא מדבר איתם טלפונית, אפילו שהם אמרו שלא מוכנים (או לא יכולים) לעזור לו אפילו בשקל - לא מגיע לו סיוע בשכר דירה.
במקסימום מגיע לו דיור בבית החייל, בלי בת הזוג - כלומר צה"ל כופה על אנשים צעירים אורח חיים מסויים שמתאים לדפוסים שלו.

החובות שלי החלו רק לגדול, וכשהשתפרו היציאות כעבור כשנה וחצי - הצלחתי לקבל אישור עבודה.
במהלך חופשת המשמרת (בד"כ 5-6 ימים רצופים מתוך כל שבועיים) חרשתי ברכב סיור של מוקד אבטחה את רחובותיה של תל-אביב הלילית. סיכנתי את החיים שלי, הותקפתי על ידי פורצים, שיכורים, ונרדמתי על ההגה פעמים רבות. ביום השחרור מהצבא כאשר הקיטבג נחת על הריצפה לאחר יום שלם של נסיעה מהצפון - ניידת הסיור כבר חיכתה לי לעוד משמרת. (הייתה החלטה שלי לגור לבד, נשאתי בנטל ואני לא מאשים אף אחד)

אני רוצה לומר, שלמרות שהוצע לי לקחת אוכל מהמטבח של המוצב (דבר שמצאתי למשפיל ולא הגיוני, לקחת אוכל מחיילים (אפילו אחים לנשק...), ולמרות שהצלחתי לסחוט שתי חופשות מיוחדות של חודש לשם עבודה (רק אחרי שהודעתי שאני הולך לנפקדות...), ולמרות אישור העבודה - לא קיבלתי את התמיכה שאני חושב שהיגעה לי. לא קיבלתי את היחס שאני חושב שמגיע לי, והיום, אני עדיין חי עם אותה בחורה, יחד בדירה שכורה, עובד במשרה מלאה, ולומד לימודי ערב, מנהל תוכנית כלכלית של 6 שנים קדימה לכיסוי החובות שהצטברו בשלושת השנים האלה, ולא מקבל מלגה.
למה תשאלו? כי היום... כשאני בן 25 עוד מעט, הוסבר לי שמי שצריך לעזור לי, זו אמא....


נ.ב. קטן - אני לא מצטער, לא מאשים אף אחד, לא מכליל, לא כועס ולא שום דבר. אף אחד לא חייב לי כלום, ואני נתתי למדינה את מהשיכולתי והרגשתי לנכון. אבל שתי דברים מרעידים אותי בנוגע לאותה תקופה עד היום.
האחד - ביקור "בית" שעשתה מש"קית ת"ש אצל אמא שלי בעבודה, קרוב למקום שגרתי בו. היא סירבה להגיע אליי ולראות באיזה תנאים אני חי, כי יותר חשוב היה לראות איך אמא שלי מסודרת, אבל כיווון שאמא שלי לא מצאה לנכון לפנות לזה זמן - הביקור בוצע אצלה בעבודה, במשרדים חדשים של חברה ממשלתית.

השני - שירתה איתי חיילת מפונקת שאמרה לי כי מעולם לא ראתה איך נראה חשבון ששולחים בדואר. משפחתה נקלעה לקשיים כיוון שאביה היהלומן הסתבך, אמא שלה חלתה, והם נאלצו לפתר את עוזרת הבית. על הוילה עם מגרש הטניס שבנו לה כי היא הייתה בחוג - הם לא ויתרו. אבל המפקדים שלי נאלצו לשחרר אותה מהיחידה - עקב בעיות ת"ש.

ראשית כל- תודה.
מילאת את חובתך ומותר לומר על זה תודה.
שנית, לא מובן לי למה צבא ההגנה אמור לממן מגורים ותמיכה מלאה לכל חייל. מה שכן, בהיותי בוגר חיל השריון, ראיתי מקרים רבים מספור בהם מש"קיות ת"ש חוברו אל חיילים שלדעת מפקדיהם נזקקו להן, גם כשהחיילים לא חשבו כך.
ראיתי גם מקרים (מעל שלושים בשקט) בהם חיילים שלפי ראיון עם מפקדיהם הישירם ומש"קיות ת"ש הופנו למסלולים לא קרביים קרובים לבית על מנת שתהיה התאמה בין מה שנדרש באופן אנושי לדרוש מחייל חובה ובין מה שהחיים של אותו חייל חובה מאפשרים לו לעשות, בלי להביא אותו אל הקצה.

המקרה שלך נשמע כמו מקרה שבו מפקד שהיה אמור ללנהל את החיילים שתחתיו לא עשה זאת וגם לא דאג שמישהו יכסה את התחום במקום אי-העשייה שלו. כמערכת יש לצפות שהפתרון למצב כמו שלך יהיה שימוש ביכולת של הצבא כארגון להזיז אותך בין תפקידים ומיקומים בארץ באופן שיתחשב בכך שאתה אזרח אחראי למעשיך (מעל גיל 18) ועומד ברשות עצמך (מעל גיל 18).
אבל צה"ל איננו מערכת או מוסד באמת. שום ארגון אינו באמת כזה.
הוא בסך הכל מבנה של אנשים שלכל אחד תפקיד, אחריות ומפקד. כל איש כזה מתמרן בין שלושת המרכיבים האלה לפי איך שהוא מבין אותם, רוצה להתחשב בהם ואיך שהם משפיעים עליו.
מפקד יכול להשרות אוירה של חוסר שליטה ובקרה שתאפשר למי שתחתיו לעשות או לא לעשות ככל העולה על רוחו. באותה מידה מפקד או כל בעל תפקיד יכול מרצונו ומעצמו למלא את תפקידו ולמלא אותו בעשייה, תוכן והישגים.

אלה החיים, גם בצבא ההגנה. בסוף כולם אנשים.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי REB רציתי להגיב למישהו ספציפית אבל החלטתי להגיב לאשכול כולו. עליתי לארץ בגיל שש, בשנת 91, ואני לא נחשב ל"עולה חדש". קיבלתי דח"ש למטרת עתודה טכנולוגית אותה סיימתי בגיל 20, והתגייסתי. עד כאן, בערך כמו כולם. כשמונה חודשים לפני הגיוס הכרתי בחורה שהתגוררה בצפון הארץ, בעוד אני התגוררתי במרכז. רצה הגורל, ונוצרו אצלה בעיות בבית בדיוק בתקופה בה כל חייל העומד ימים לפני הגיוס מוצא את עצמו זרוק באילת/עושה על האש כל יומיים/כל סוג של סטלה אחרת העולה על דעתכם. כיוון שרציתי רק את הטוב ביותר עבור אותה בחורה, הצעתי לה לעבור לגור במרכז, אך מה לעשות - היא לא כל כך הסתדרה עם אמא שלי ונאלצה למצוא דיור משל עצמה. הרבה דברים קרו במהלך הקורס, לא הייתי הרבה בבית, ועזרתי כמה שיכולתי (זה אומר 350 ש"ח). כיוון שכל המצב היה ממש חדש, הייתה לבחורה שותפה-חברה, ות"ש בקורס היה דבר שכמעט בלתי ניתן להשגה, גיששתי קצת והשארתי את העניין להתפתח. כשהוצבתי לשרת בקצה הארץ, כתומך לחימה ביחידה אליה התנדבתי מלא רעל, המצב כבר השתנה ובמהרה עברנו לגור יחד בדירה צנועה (חדר). וכאן, כאן רבותיי החל המרדף אחרי מש"קיות ת"ש. אני סבור עד עצם היום הזה שכל מש"קיות הת"ש עוברות טירונות ברמת רובאי 07 ומסוגלות לרוץ למרחקים, ואף להסתוות בתנאים הקשים של בסיסי חיל האויר - כיוון שהן בלתי ניתנות להשגה, במיוחד לחיל שמשרת בשלוחה מרוחקת ולא בא לשבת איתן על כוס קפה עם הריקשה-שינוע. למרות כל ניסיונות ההסבר - עדיין, אחרי שנים, לא ברור לי מדוע בחור צעיר בן מעל גיל 18 שמשרת בצבא חייב להתגורר אצל ההורים, ואם יש לו הורים חיים שהוא מדבר איתם טלפונית, אפילו שהם אמרו שלא מוכנים (או לא יכולים) לעזור לו אפילו בשקל - לא מגיע לו סיוע בשכר דירה. במקסימום מגיע לו דיור בבית החייל, בלי בת הזוג - כלומר צה"ל כופה על אנשים צעירים אורח חיים מסויים שמתאים לדפוסים שלו. החובות שלי החלו רק לגדול, וכשהשתפרו היציאות כעבור כשנה וחצי - הצלחתי לקבל אישור עבודה. במהלך חופשת המשמרת (בד"כ 5-6 ימים רצופים מתוך כל שבועיים) חרשתי ברכב סיור של מוקד אבטחה את רחובותיה של תל-אביב הלילית. סיכנתי את החיים שלי, הותקפתי על ידי פורצים, שיכורים, ונרדמתי על ההגה פעמים רבות. ביום השחרור מהצבא כאשר הקיטבג נחת על הריצפה לאחר יום שלם של נסיעה מהצפון - ניידת הסיור כבר חיכתה לי לעוד משמרת. (הייתה החלטה שלי לגור לבד, נשאתי בנטל ואני לא מאשים אף אחד) אני רוצה לומר, שלמרות שהוצע לי לקחת אוכל מהמטבח של המוצב (דבר שמצאתי למשפיל ולא הגיוני, לקחת אוכל מחיילים (אפילו אחים לנשק...), ולמרות שהצלחתי לסחוט שתי חופשות מיוחדות של חודש לשם עבודה (רק אחרי שהודעתי שאני הולך לנפקדות...), ולמרות אישור העבודה - לא קיבלתי את התמיכה שאני חושב שהיגעה לי. לא קיבלתי את היחס שאני חושב שמגיע לי, והיום, אני עדיין חי עם אותה בחורה, יחד בדירה שכורה, עובד במשרה מלאה, ולומד לימודי ערב, מנהל תוכנית כלכלית של 6 שנים קדימה לכיסוי החובות שהצטברו בשלושת השנים האלה, ולא מקבל מלגה. למה תשאלו? כי היום... כשאני בן 25 עוד מעט, הוסבר לי שמי שצריך לעזור לי, זו אמא.... נ.ב. קטן - אני לא מצטער, לא מאשים אף אחד, לא מכליל, לא כועס ולא שום דבר. אף אחד לא חייב לי כלום, ואני נתתי למדינה את מהשיכולתי והרגשתי לנכון. אבל שתי דברים מרעידים אותי בנוגע לאותה תקופה עד היום. האחד - ביקור "בית" שעשתה מש"קית ת"ש אצל אמא שלי בעבודה, קרוב למקום שגרתי בו. היא סירבה להגיע אליי ולראות באיזה תנאים אני חי, כי יותר חשוב היה לראות איך אמא שלי מסודרת, אבל כיווון שאמא שלי לא מצאה לנכון לפנות לזה זמן - הביקור בוצע אצלה בעבודה, במשרדים חדשים של חברה ממשלתית. השני - שירתה איתי חיילת מפונקת שאמרה לי כי מעולם לא ראתה איך נראה חשבון ששולחים בדואר. משפחתה נקלעה לקשיים כיוון שאביה היהלומן הסתבך, אמא שלה חלתה, והם נאלצו לפתר את עוזרת הבית. על הוילה עם מגרש הטניס שבנו לה כי היא הייתה בחוג - הם לא ויתרו. אבל המפקדים שלי נאלצו לשחרר אותה מהיחידה - עקב בעיות ת"ש.

שמע אני לא רוצה להגיד על איזה מצב אני הייתי בגלל בירוקרטיה והציל אותי מפקד טוב עם פלאפון
יפה ששרדת כך 3 שנים.

ציטוט:

למרות כל ניסיונות ההסבר - עדיין, אחרי שנים, לא ברור לי מדוע בחור צעיר בן מעל גיל 18 שמשרת בצבא חייב להתגורר אצל ההורים, ואם יש לו הורים חיים שהוא מדבר איתם טלפונית, אפילו שהם אמרו שלא מוכנים (או לא יכולים) לעזור לו אפילו בשקל - לא מגיע לו סיוע בשכר דירה. במקסימום מגיע לו דיור בבית החייל, בלי בת הזוג - כלומר צה"ל כופה על אנשים צעירים אורח חיים מסויים שמתאים לדפוסים שלו.

לא הבנתי כל כך מה אתה רוצה, שבגלל שהחלטת שאתה רוצה לגור מחוץ לבית צה"ל אמור לממן לך את זה?

מילואימניק

אני חושב שהוא אומר שזה שבית אימו במצב טוב לא אומר כלום, כי הוא לא גר שם. הוא שואל למה הצבא בודק מצב אצל ההורים ולא מצב בבית בו הוא גר.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

חשבתי להגיד שלא, כי בתפיסה שלי, אף אחד לא צריך לממן אותי.

אבל מצד שני - כן! כיוון שהצבא קולט את כככככככל החיילים, והשירות בצה"ל הוא חובה, מן הראוי הוא להתחשב באורח החיים של הבן אדם אותו אתה שולף מהאזרחות.

ומה, הצבא צריך לממן אותי אם החלטתי פתאום לבוא לארץ כבודד ולשרת, זה כן?
בשורה התחתונה הציפיה האמיתית שלי הייתה לקבל יחס קודם כל.

ואם בא לי להביא ילד לעולם? כן לפרנס? בא לי לא?! זה באזרחות, מה קשור צבא? הצבא יממן את מה שחסכתי על אמצעי מניעה?

אגב כל מה שהייתי צריך כדי לקבל סיוע היה להצהיר בפני עו"ד שניתקתי קשר עם אמא שלי. וזה היה קשר (פלילי אגב) - לא רציתי בזה... להוציא דברים במרמה זו לא דרך.
זה מזכיר לי שפעם איבדתי חוגר. נשפטתי ביחידיה, ובמקום לומר כמו כולם שהייתי בים וגנבו לי, אמרתי שאבד לי, כי זאת הייתה האמת. התלונה על התרשלות במסמכים צה"ליים הוכנסה לתיק האישי וקיבלתי קנס מוגדל של 100 שקלים למרות שהקצין ידע על מצבי הכלכלי - וזה כי אמרתי את האמת.
אבל כל זה לא מעניין את מש"קית הת"ש והמפקד, זאת בדיוק הסיבה שלדעתי המערכת לא עובדת!

כל חייל צריך לקבל לפחות את הכלים כדי להתפרנס בבית, גם אם המצב שלו לא סטנדרטי, ולא בקריטריונים של זבש'ך...
אם זה אומר אפשרות לעבוד, לקבל חופשות (חיילים ששירתו איתי נשארו בשבילי שבתות מיוזמתם כדי להחליף אותי, כי המפקדים לא דאגו לארגן את זה), שיבוץ למקום שמתאים (אני באופן אישי העדפתי להישאר לשרת באותו מקום ולא לעבור לקל"ב) - אבל אני מדבר לא רק על עצמי - היה אצלינו חייל, בן לאב נרקומן ומכה, שקיבל יחס מחפיר מצד המפקדים... זוועה... ועבר לקל"ב לתפקיד בלאי בשלב מאוחר מאוד....

אגב המקרים הם שונים מאדם לאדם וזה פשוט לא נבדק כמו שצריך... ראיתי חבר'ה שמצבם על הנייר גרוע משלי, אבל מתברר שהם עובדים לא כדי להתפרנס או לעזור למשפחה, אלא לקנות לעצמם ג'ינסים ולבלות... אז נכון, הם הורידו את הנטלים הזה מההורים, אבל אני עבדתי לא בשביל ג'ינסים, אלא בשביל קורת גג ואוכל, ואני מעריך שיש אנשים שהמקרים שלהם קשים בהרבה משלי...

עושה רושם ששירתת במקום די הזוי, שוב פעם, הייתי בכמה מקומות שונים בשרותי, ותמיד ראיתי נכונות אדירה מצד סגל המפקדים, ומחלקת הת"ש ואף המג"ד לעזור. לדעתי נפלת על מפקדים מחורבנים למדי, אגב איפה שירתת? אין לצור רושם כאילו המקרה שלך מעיד על הכלל בצה"ל.

מילואימניק

שירתתי ביחידה מסוימת בחיל האויר שלא אעלה את מספרה. כיוון שהשתייכתי לפלוגה שנמצאת רחוק מבסיס האם, לא הייתה לנו קירבה לשירותי הבסיס המקובלים . לשם כך לכל חייל היה תפקיד נוסף בסבבים - מישהו התעסק בחינוך, במישהו בתיאום חוליות בינוי, מישהו בציודים, אמל"ח, מחשבים וכן הלאה...
מש"קיות ת"ש הגיעו לעיתים רחוקות גם בגלל תנאי מזג האויר, והקושי הלוגיסטי בלהעביר אותן לנק' בשטח ולמוצבים מרוחקים, וגם בגלל שזו טירחה. פקסים, מיילים, וביקורים במשרד שלהם התאפשו, אבל אף פעם לא טופלו כראוי.
בכל העניין הזה היה יתרונות (בסגנון אין רס"ר, ואין ISO וכל השירות שלנו נראה כמו 30 שנה אחורה, הכל סחבק...),
אבל היו בעיות כוח אדם, חוסר מוטיבציה, ותנאים שמעטים נהנו מהם (בניגוד אליי אגב, אהבתי את זה) - ורבים נשברו ועזבו.
נכון שזו לא דוגמה טובה מהבחינה שהיינו יחידה לא מוכרת ולא מטופלת כראוי על ידי אף גורם בשום צורה (למרות התפקיד החשוב, כי בסופו של דבר, בפעילות המבצעית איכשהו נתנו עבודה, ולא נמצא הצורך להשקיע הרבה בכוח).
אבל הספקתי לעבור אצל מש"קיות ת"ש בשתי בסיסי חיל אויר גדולים, וראיתי כיצד מטופלים אנשים אחרים במקביל אצל אותם המשרדים, והיחס היה מזעזע.
אני בשום אופן לא מכליל, ולא כועס, בעזרת עבודה קשה אני אצא מהבעיות שלי והכל עשר... נהנתי מהשירות למרות הקשיים, אבל לדעתי יש מקום לשיפור בכל הנוגע לת"ש ולקליטת חיילים בצורה מתאימה איניבידואלית דווקא בגלל שהם באים מרקע שונה ונשלפים אחד אחד.
נהלים טובים לפעילות מבצעית ולמשמעת, אבל אסור להיות מקובעים בכל הנוגע לחיים של אנשים אותם אתה שולף מהחיים שלהם לתקופה של 3 שנים לפחות.
זה לא שאין פה צדק - אין צדק בעולם בכלל. אני לא חושב שיולים לחקור ברמה כזאת שיגלו שאני באמת מזיע כי אני רעב, ולא בשיל ג'ינסים ודיסקוטקים - לא ניתן לצפות לשלמות ממערכת כל כך מורכבת.
אבל להשתפר ולהיות הגיוניים - בהחלט!
תסכימו איתי שלמרות שלא הכל ברור בכתבה, אבל זה נשמע אבסורד!