עתודה מדעית


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
מאת יוסי אברון
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]

תגיות: צה"ל, פצצת אטום, פיסיקה, אלברט איינשטיין


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
ארבעה מאמרים פירסם אלברט איינשטיין ב-1905; שניים מהם שינו את פני הפיסיקה. האחד, שאיינשטיין עצמו כינהו מהפכני, הוא אבן יסוד של מכניקת הקוונטים, ועל עבודה זו קיבל פרס נובל בפיסיקה ב-1926. המאמר האחר, על תורת היחסות, הפך את איינשטיין לאיקון תרבותי של המאה ה-20 וחשף את הנוסחה E=mc², המבטאת את השקילות של מאסה ואנרגיה. פצצת האטום היא התוצר הידוע לשמצה של יחס השקילות הזה. ד"ר איינשטיין היה באותה שנה בן 26.

גאונות בפיסיקה ובמתמטיקה, כמו בשחמט, במוסיקה ובספורט, באה לידי ביטוי כמעט תמיד בפריחה מוקדמת. התעוזה, זריזות המחשבה, ההתלהבות והיכולת להתמסרות טוטלית מאפשרות ליצירתיות להתפרץ. שנות ה-20 הן אביב מדעי.

צה"ל השכיל להפיק את המרב מבני גיל זה. הם המנוע לחדשנות הטכנולוגית שלו. הישגיו במחשוב, בתקשוב, ביכולת איסוף המודיעין וביכולת לאבטחת מידע לא היו אפשריים בלי בני ה-20, פותרי החידות המוכשרים. ישראל חייבת את מעמדה כמעצמת היי-טק וכמובילה בהנבטת חברות הזנק - לצבא, המוציא לשוק החופשי יזמים בעלי יכולת טכנולוגית וניסיון מעשי.

היה אפשר לצפות, שבוגרי העתודה האקדמית יתפתחו, בתום שירותם הצבאי, למובילי חזית המחקר והפיתוח בארץ ולחוט השדרה של האקדמיה. למעשה קורה ההיפך. השירות בעתודה מייצר תמריץ שלילי להתמדה במחקר ואינו מעודד ללימודים מתקדמים לדוקטורט. צעירים מוכשרים מבחינה מדעית נלכדים במלכודת דבש של "שירות במקצוע" לשירות צבאי ארוך, שבעקבותיו הם מוסטים מקריירה של מחקר ופיתוח לאחר השירות.

עתודאים מסיימים את חובותיהם לצבא כשהם בני 28, לאחר שש שנות שירות בעתודה הרגילה, ותשע שנות שירות במסלול היוקרתי שלה, תלפיות. אם לאחר שחרורם יבחרו בקריירה של מחקר ופיתוח, הם יהיו בתחילת הדרך: שלוש עד חמש שנים להשלמת הדוקטורט, ועוד שנתיים עד ארבע לסיום השתלמות בתר דוקטורט. קטן הפיתוי להתחיל קריירה בגיל 35. וכך קטן מספר בעלי תואר דוקטור במחקר ופיתוח בקרב העתודאים, ולכך השלכות על המחקר והפיתוח הביטחוני והתעשייתי וגם על האקדמיה.

כדי להשתלב באקדמיה בארץ נדרש קודם כל להוכיח את עצמך בקהילה האקדמית הבינלאומית. בעיני זו, שירות של שש שנים בצה"ל נחשב כחור שחור בפעילות המדעית בתקופה קריטית. עתודאים מתחילים את הדוקטורט בגיל שבעולם האקדמי הוא גיל טיפוסי למועמד לדרגת פרופסור צעיר. לישראלים יהיה קשה ולפעמים אף בלתי אפשרי להשתלב בקבוצות המחקר של אוניברסיטאות מובילות בעולם.

המשבר בעתודה ניכר: אף לא אחד מחברי הסגל בפקולטה לפיסיקה בטכניון שהתקבלו ב-15 השנים האחרונות הוא בוגר תוכנית זו. הנוכחות הדלה הזאת גם אינה טובה לצה"ל כי צעירים מוכשרים יימנעו מלבחור במסלול הסוגר בפניהם את האופציה האקדמית.

נדרש לכן ארגון מחודש של העתודה האקדמית, כך שתספק לצה"ל את כוח האדם הדרוש לו למשימותיו, אך גם תבטיח בסיס לתוכניות איכות. במיוחד יש למצוא דרך לעודד ולאפשר את סיום הדוקטורט בגיל סביר. רק כך יהיה אפשר להבטיח את חוסנו של המחקר והפיתוח ואת צורכי האקדמיה, ולייצר בסיס בר קיימא לכוח אדם איכותי לצה"ל.

הכותב הוא דיקן הפקולטה לפיסיקה בטכניון

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1080397.html

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

אני מעביר לפורום סטודנטים עם הפנייה יש כאן השקה יותר לנושא הסטודנט מאשר לצבא.

הטענות נכונות לכל מי שעושה צבא. יוצא צבא ממוצע מסיים את התואר הראשון שלו בגיל 25-26. לא חסרים כאלה שעושים את זה יותר מאוחר. לא חסרים אנשים שיסיימו את הפוסט דוק שלהם בגיל 35 - כולל הכותב. מי שרוצה לעסוק בתחום - יעשה זאת ללא התחשבו בגיל. מי שינשור בגלל סיבה כזו, מראש לא היה מתחיל.
מעבר לזה? מי שיש לו נסיון של 6 שנים יש יתרון משמעותי כי הוא יודע מה עובד ומה לא, ויש לו רעיונות למכביר - וזה אולי בדיוק העניין.
לאקדמיה אין במה למשוך סטודנטים צעירים - התדלדלות תקנים ותקציבי מחקר, הזמן הנדרש להגיע למצב בו אתה חוקר עצמאי - כל אלה מדכאים מי שעוסק בצורה ישומית בתחום. אם הכותב היה מחפש טוב, אולי היה מוצא את אותם אנשים עוסקים בתעשיה - שם נסיון וכישורים מקבלים גמול כספי ניכר ללא כול צורך "לשרוף" עוד לפחות 5 שנים באקדמיה - ולרוב כפול מכך.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני ממש לא מסכים עם המסקנות, שכן באוניברסיטת ת"א יצא לי להתקל בכמה מרצים (שהם פרופסורים) עתודאים לשעבר.

מי שרוצה להתקדם במסלול הזה יתקדם, מי שלא לא.

תאמת שגם לי היו בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון 2 מרצים חברי סגל בכיר שהיו עתודאים בעברם...