בעוד שחלק נכבד מאלה שממול (כמו גם מן התומכים העיוורים, אבל לא עניינו בלתקוף אותם) הם תאורטיקנים שהפער בין הידענות המופלגת שלהם בפרטי פרטים הבאים מן המילה הכתובה (או המקוונת, או המוסרטת ביוטיוב בסרט תעמולה) ובין המציאות בפועל היא עצומה כל כך, שלמעשה צדקת הדרך שלך נגזרת מעצם העובדה שאת תחת מתקפת הכפשות שקרית לחלוטין. "הסברה", חשוב להפנים, אינה משחק כדורסל שבזמן ידוע ומוגבל השופט שורק בו "סיום משחק" ואז ברור מי ניצח, ומי הפסיד – זו השקפתם של המטומטמים הרבים המראים התעניינות ב"סכסוך" או במדינה היהודית, ברמה של מציצנות חולנית. עבורי, ועבורך, זו לא יותר מאשר פואטיקה מאולתרת של מציאות אמיתית לחלוטין, ולכן חשוב להבין כי בדיוק כפי שאין "משחק מוגבל בזמן", כך גם אין לשאוף לנוק אאוט, משום ששאיפה כזאת רק מכניסה אותך לפינה הרצויה מבחינת המכפיש: נציג הקולוניאליזם הציוני-קפיטליסטי, המזוייף, כפוי מלמעלה ובאופן כללי "נטע זר": שריד אחרון לחוות העבדים של רודזיה או דרום קרוליינה של טרום 1865: המכפיש שבוי בהזיות דמיוניות כמו בסרט הוליוודי, ואסור לשחק במגרש שלו – במקום זאת יש לגרור אותו באלגנטיות למגרש החיים האמיתי, המשעמם אבל המציאותי: זה המגרש שבו ישראלים די מלומדים עובדים בשביל 8$ לשעה בעבודות שבשבילן האמריקאי, או הבריטי, "מייבאים" פועלים זרים, המגרש שבו הישראלי בוגר 5 יחידות מתמטיקה מתגייס שבועיים אחרי הבגרות האחרונה להיות טען/קשר בטנק, בעוד בארה"ב את זה עושה איזה "רד נק" מחור בדרום שבו אין עבודה בכלל, או בן של מהגרים היספאניים, המגרש שבו הישראלי שלכאורה הוא ציוני זר וכובש, חי במדינה עם 50% מס אמת, בבית דירות ישן וצפוף ועם מכונית בת 6 שנים בחניה, בזמן שאם הוא באמת ירצה יוכל בקלות לקבל חוזה עבודה מסודר בארה"ב או אוסטרליה. כישראלי אני בן למדינה שבה המציאות חיה מול פניך, ולכן אני בעצם גאה בכך שבמבט כללי אני שומר על צלם אנוש באקלים שבו האמריקאי או הבריטי העירוניים כבר מזמן היו אומרים "פאקינג ניוק דם" (ואני יודע על מה אני מדבר משום ששמעתי אישית את שני המינים הללו מדברים, כ"א בתורו אחרי מתקפות הטרור בשנות ה-2000). אין מדינה ללא בעיות, אבל כשאני מסתכל על איך מתמודדים במערב בפועל עם הבעיות הללו, אני די גאה באיפה אני נמצא: חשוב מאוד להבהיר בנימוס עניינים אלה, גם במחיר של עלבון הצד השני. לא מדובר על איתור "שעיר לעזאזל" אחר, אלא על הצגת מציאות, ובכלל בלי לגעת ממש בצד הערבי (שבן השיחה שלך, בתת המודע יותר או פחות, ממילא מחשיב אותם לחיות נטולות בינה מוסרית, גם אם לא נותן לנו הנחות בשל כך).
יש תמיד לקחת בחשבון כי תפקידו של "המסביר" הוא לעורר מחשבות וסקרנות בריאה אצל הצד השני, לא להפיל לקרשים את תודעתו הקיימת, את רוצה לתת לו את התחושה כי מי, ומה שהוא האמין בו לפני כן, היא מכונת תעמולה פרסומית משומנת, ולכן יעילה – בדיוק כמו התאגידים המוכרים והשנואים. זה לא תמיד יעבוד, אבל יעבוד טוב יותר מרוב שיטות ההסברה שאני מכיר אצל ישראלים. אני לא רוצה לתת לו מנה מרוכזת של 45 דקות ציונות: אני חושב שיש מספיק דברים חיוביים (אוניברסאלית) בישראל שגלויים לעין, בשבילו לגלות לבד אחרי שאעורר את סקרנותו. מה שאני רוצה זה שני דברים עיקריים:
א. לעורר אותו להבין כי מכונת התעמולה הפרו ערבית הנה תאגיד פרסומי לכל דבר: שיבין שאולי אני ילד עירוני שלא יודע מה עובד עם איזה ערבי זקן במחסום דותן, אבל זה שמדבר אליו באנגלית מושלמת שם את הכפיה שלו על הצוואר רק שניה לפני ההרצאה, ושמנת ההסברה שהוא נותן היא מצגת פרסומית משומנת קודם כל. אני רוצה שתמיד יחשוב ביקורתית כשהוא שומע תעמולה כזאת, גם אם היא באה מפרי עטם של אנשים כבודים, יהודים, ישראלים לשעבר, כתבי BBC או ערבים שנולדו במערב. שיבין שמכונת התעמולה, ובכלל ה"סכסוך", הוא עסק עצום וחשוב, ומזין את עצמו, ושרבים מאוד (דיפלומטים, כתבים, מרצים, אנשי אקדמיה ו"פעילים") צריכים את קיומו משום שהוא מאפשר להם חיים חסרי דאגות בעולם לא מציאותי שבו אין הם חשופים לביקורת, או בכלל לסכנות מקצוע.
ב. שיבין שעם כל הכבוד לערבים, ישראל קיימת גם במגוון תחומים אחרים (שהערבים עושים מהם תועלת, אולם לא מעורבים בהם לשלילה או לחיוב). יישות קולוניאליסטית הרי אינה קיימת ללא שכבת העבדים שתחתיה, אלא היא שכבת תקיפים מקומיים, ומשפחותיהם, החיים בחוות או כפרים מבוצרים. חשוב מאוד להדגיש קיום ישראלי, ונגזר מכך גם בעיות, קיים ופתרונות, שהערבים כיישות פוליטית לא קשורים בהם. בישראל ערבי יכול להיות ראש מחלקת פיתוח במפעל בתפן, אבל לא לדבר תחת הכובע של "ערבי בישראל". זה היה המצב עד לפני 15 שנה, ואני אוהב לציין שככל שכל העולם ואחותו "דוחפים" את כולם באגרסיביות לכוון של "שלום ופתרון צודק", כך האדם, או היחידה החברתית הקטנה מאבדים לחלוטין כל מרחב תמרון ונכלאים באלימות בנישה המוקצית להם ("ערבי", "מתנחל", "ישראלי עירוני") ללא שום אפשרות להגדיר עצמם כראות עיניהם: תהליך ברור של רגרסיה חברתית ופוליטית שהמערב אמור לייצג בדיוק את ההיפך ממנה. ככל שהערב לחוץ "לשחרר את פסצטין", כך אותם "פלצטינים" הופכים יותר ויותר לעבדים ובני ערובה של "הסכסוך". בכלל התייחסותו של המערב למזה"ת הנה בלתי מוסרית בעליל, לפי הסטנדרט המערבי, עניין המודגש יפה מאוד ביחס השגור לישראל המדבר עליה כגוף מגובש ונוקשה – התייחסות למדינה של 7 מליון איש שלא מסכימים על כלום כמעט כאל ייצור אחד. לעולם לא שומעים על הישראלים, כקבוצת אנשים חופשיים שישנה להם הזכות לבחור ולהיבחר. בגישה בלתי מוסרית זו המערב משדר בבירור כי אינו מכבד את זכותם של אנשים שאינם מערביים לחופש פרלמנטרי, ולכן "מועל בתפקידו" כמחלק המוסר של העולם. מסר זה אחרון חשוב להדגיש אותו, משום שהוא גם נכון לחלוטין, ובו בזמן ההבחנה בקיומו חומקת מעיני דעת הקהל.
בכל מקרה בהצלחה.
ראשי
צ'אט
27-04-2009, 01:17
A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph
מצב כלאיים
