לקראת היום הבין- לאומי נגד הומופוביה, חשבתי להעלות בפורום אשכול על האמנים החד- מיניים והיוצרים בקרבנו (ביניהם זמרים, אנשי טלוויזיה, פסלים, ציירים ועוד).
אין ספק, אחוז גדול יחסית מבין היוצרים הישראליים הפופולריים היום- הצהירו בעבר ומצהירים בהווה על נטייתם זו.
האם מדובר בטרנד? האם אנשים חד מיניים יצירתיים יותר? או שאולי הכמות בעצם לא באמת גדולה, אלא יוצרים אלו פשוט עושים רעש גדול יותר?

עברי לידר, קורין אלאל, אמיר פיי גוטמן, גל אוחובסקי, מיקי בוגנים, עופר ניסים, שורטי, רונה קינן ועוד לא מעטים וטובים יצאו מהארון.

האם היציאה מהארון של אנשים שעומדים במרכז הבמה נעשית לשם ההסברה או לשם ה"תעזבו אותי בשקט"?

מה דעתכם?

היום הבין לאומי נגד הומופוביה

למה זה אמור לעניין אותי, הנטיות המיניות של האמן?
במה הנטיה המינית של האמן קשורה ליצירה הומזיקאלית?

הנטיות המיניות של איש לא מעיניינו של איש לבד מאותו אדם, אבל לא מעט יוצרים עושים קריירה "אמנותית" על הגל הזה, אותי זה דוחה.
אף אחד לא יוצא מהארון לשם ההסברה.
אשכולות כאלו, כאשר אינן דיון פרופר בנושא עצמו, המופוביה, במידה מסויימת מקבעים את מה שרוצים לשרש.

החתימה תוצרת לאנס (יד ראשונה)

תתפלא, עד כמה יציאה מהארון של אמן כזה או אחר סייעה ועזרה לחבר'ה צעירים מבולבלים.
בכל מקרה, אני שמחה שיש גם דיעות מסוג זה.

אבל זו תמימות אמיתית לחשוב שמישהו "יוצא מהארון" למען ההסברה.

אני שמח שאת שמחה שיש דיעות מנוגדות, אבל עדיין לא הסברת מדוע אנחנו צריכים את האשכול הזה כאן ומדוע יש ליצור את ההבדלה בין האמנים ע"י המגדר המיני שלהם?

החתימה תוצרת לאנס (יד ראשונה)

אני לא חושבת לרגע שאמנים אכן יוצאים מהארון למען ההסברה, ועצם יציאתם מהארון כבר מבדלת אותם מאמנים אחרים שלא טורחים לספר בקולי קולות מי הם ומה הם עושים בחדר המיטות.

השאלה היא האם זה מקדם מטרה מסויימת? האם זה באמת עוזר או שלהפך- ההתעסקות סביב הנושא מורידה מערכם

אני יודע שזה בגדר שמועות אבל לא קראתי שום כתבה בה הם הודיעו על כך
ולכן צריך להזהר מלשרבט את שמם ללא סימוכין
לנושא האשכול
למה את קוראת טרנד? לעצם היציאה מהארון או לכך שלאחרונה יותר ויותר מצהירים?
מצד אחד-אותי לא מעניין עם מי כל אחד הולך לישון בלילה
וכמו שאני לא מחרים אמנים ששייכים לצד הנגדי של המפה הפוליטית אני לא אחרים אמנים שהודיעו שהם הומוסקסואלים
אני לא חושב שיש קשר בין נטייה ליצירה
הכשרון תלוי ברגש ובקול (זמרים) ובידיים (אמנים)
אני כן חושב שיש קשר בין מועד היציאה מהארון לסמיכות אירוע הקשור באותו אומן
(דיסק חדש,תערוכה חדשה)
למה? בשביל התודעה. במדינה שבה יש יותר כוכבים לרגע מאזרחים, אם לא כותבים עליך אז תוך 5 דקות אתה פאסה
לדעתי היציאה מהארון נעשית לשם התעזבו אותי בשקט
אני בטוח שיש המון אמנים נוספים שעדיין לא יצאו מהארון וממבט ראשון קשה להאמין שהם הומוסקסואלים
אם המטרה הייתה הסברה אז אני מניח שהיו יוצאים מהארון לא בסמוך למועד אירוע והרבה לפני ששמועות היו מתחילות לצוף

אם נערך לא יצאו מהארון- אני מתנצלת ומבקשת ממנהלי הפורום לערוך את הודעתי.

להתעסקות מיותרת בצהוב, האם איקס חד מיני או לא.
אם יפסיקו להתעסק ב"קישקוש" הזה, אולי יגיע היום שהמיגדר המיני יעניין את האנשים כמו העדפותיו של פלוני לברונטיות או לזהובות שיער.

עוד נקודה, שכמובן גם היא אינה קשורה למוזיקה
גם ההתנצלות שלך לגבי השנים המסויימים, מלווה בקביעה כי הם אכן חד מיניים, רק פשוט לא הצהירו כלפי עם ועדה.
ולמה צריך להתנצל? כי המילה נחשבת עדיין בגדר "עלבון" אצל חלק נרחב בציבור וקראתי אפילו על פסיקה משפטית בנושא.

ביום שנגיע לרמת פתיחות וסבלנות וכולם יקבלו את האחר, זה כבר לא יחשב כעלבון בדיוק כמו שאיקס לא יעלב אם אמרת כי הוא מעדיף גוון שיער מסויים ושגית, אבל כל עוד מקבעים את ההבדלים, והקהילה עצמה אף היא לא טומנת ידה, אז לא נגיע באמת לרגע הזה.

החתימה תוצרת לאנס (יד ראשונה)

Everybody Lies

גם אני לא שמעתי על נערך אולי זה טיפה נשמע מוכר שיצא מהארון אבל לא ב100%, ועכשיו שעשיתי עליו גוגל נשמע שזה כן נכון,
אבל נערך זה חדשות בשבילי
אז לערוך באמת?

למרות שכמו שאני רואה את המציאות צריך הרבה יותר דחוף "יום נגד הומופובי-פוביזם"

או במילים פשוטות הטרנד החדש להדביק לכל אדם שני האשמה בדבר הומופוביות, ואפילו בלי קשר לשום דבר נראה לעין: תופעה נפוצה גם במדיה הפופולארית וגם ביום יום. אם רוצים להאשים בהאשמות שקצת קשה לבסס כך שיוסכמו על כולם, אז איך שהוא יותר מדי פעמים מסיפים "והוא הומופוב". אפרופו טרנד.

.

ה-17 במאי נקבע כציון למועד בו הוסרה ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות על ידי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 1990. נכון להיום, בכ-80 מדינות הוצאו יחסים חד-מיניים אל מחוץ לחוק, כאשר בתריסר מהן העונש על יחסים הומוסקסואליים הוא מוות, ובאחרות עונשי מאסר, מעונשים קלים עד מאסר עולם.

בשנות השמונים ובשנות התשעים דווחו כאלפיים מקרי רצח על רקע נטייה מינית בעולם. במטה הבנ"ה מדגישים כי "חשוב לזכור כי ההומופוביה אינה רק ניסיון לרצח, אלא היא סט שלם של התנהגויות, אופני התייחסות, דרכי חשיבה סטראוטיפיות, אלימות רגשית, מילולית ופיזית, ודה לגיטימציה".