 |
14-05-2009, 20:27
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 18.09.07
הודעות: 672
|
|
|
אל יתהלל וכו'
בראש ובראשונה
הנה לך לשון הזהר
בפרשת פינחס דף רמ"ד ע"ב קם זמנא תנינא ואמר מארי מתניתין נשמתין ורוחין ונפשין דילכון אתערו כען ואעברו שינתא מניכון דאיהו ודאי משנה אורח פשט דהאי עלמא ואנא לא אתערנא בכו אלא ברזין עילאין דעלמא דאתי דאתון בהון לא ינום ולא ישן.וכו' ורבנן דמתניתין ואמוראי כל תלמודא דלהון על רזין דאורייתא סדרו ליה
יוצא לפי זה שיש עוד הרבה טעמים סודיים שאין לנו ידיעה בהם
וגם על דרך הפוסקים הפשטניים מי לנו גדול מהרמב"ם שידוע שהיה מעריך את חכמי אומות העולם
ומתחשב בדעתם כותב בהלכות שחיטה (י'/יב') לאחר שמנה את כל סוגי הטרפות שיש, כתב וז"ל - "אין להוסיף על טרפות אלו כלל, שכל מה שאירע לבהמה חיה או לעוף חוץ מאלו שמנו חכמי הדורות הראשונים והסכימו עליהן בבתי דיני ישראל - אפשר שתחיה. ואפילו נודע לנו מדרכי הרפואה שאין סופה לחיות, וכן אלו שמנו ואמרו שהן טרפה, אע"פ שיראה בדרכי הרפואה שבידנו שמקצתן אינם ממיתים, ואפשר שתחיה מהן, אין לך אלא מה שמנו חכמים שנאמר על פי התורה אשר יורוך". מפשט הדברים יוצא שכאשר המחלוקת במחקרים נוגעת בהלכה, שכבר נקבעה בבתי הדין, אין לנו להסתמך על רופאים ולשנות את ההלכה בין לחומרא בין לקולא
ואף אם נסכים להנחת היסוד שהמדע כיום מגלה לנו שהגמרא הביאה טעם שהוא טעות, אין לפקפק בעצם הדין, כיוון שמבנה הגמרא הוא שבית הילל שהם מדור התנאים אמרו שמותר להרוג את הכינה בשבת, וב"ש, וכן רבי אליעזר חולקים וסבירא ליה שאם הורגה חייב, והברייתא הציגה רק את הדעות אך לא כתבה מה הטעם שהתירו ב"ה, ורק רב יוסף בגמרא ק"ז ע"ב שהוא אמורא הסביר את טעמו של ב"ה משום שהכינה אינה פו"ר. ולכן אף אם נאמר כדברי הרבנים הנ"ל שטעם זה טעות ביסודו, ורב יוסף טעה, למה נתלה את הטעות גם בתנא, אולי התנא התיר להרוג בגלל סיבה אחרת שמקובלת גם בימינו וא"כ כיוון שאין ראיה ברורה לסתור את דברי התנא, יש לקיים דבריו אף שלנו לא נתבאר לנו מה טעמו-ודו"ק
עיין בספר פחד יצחק, בשם רבי אליעזר בריל, שסובר שיש להתיחס למדע כטועה, וז"ל - "אין לשנות הדינים המיוסדים על קבלת קדמוננו, בשכל חקירת אומות העולם. הלא תראה שהרבה מן החוקרים מכחישים בראיות שאין עין הרע, והרמב"ן כתב שדי לסתור אותם במ"ש בגמרא לעניין דינא שאסור לעמוד על שדה חבירו שעומדת בקומותיה. ואין צורך לבקש ממקום אחר ראיות וטענות אף על פי שישנם רבות ועצומות, כי תספיק קבלת רבותינו שעל אדני הדבר הזה הטביעו ויסדו דין משפט גמור... אכן חסר דעת החוקר, ואין שכלו מגיע לעומק חכמת הטבע ומעשה בראשית כי רב הוא, וכתוב "מגיד דבריו ליעקב וסוד ה' ליראיו". וחכמי א"ה לא הבינו בטבע כי אם בשטחיות הדברים נראים לעין ולא פנימיותם, כאשר השכילו מקבלי מעשי בראשית" עכ"ד
ועיין עוד במכתב מאליהו בשם הרב דסלר (חלק ד' ע"מ 256 בהערה שם) וז"ל - " הכלל ידוע שאין ההלכה מתחשבת אלא במה שמורגש לחושים, ולפי זה אולי ניתן לומר שמכיוון שביצת הכינה היתה קטנה מאוד עד שלא היה ניתן לראותה כלל בתקופת מתן תורה, אין ההלכה מתחשבת עמה כלל, והכינה נחשבת כמתהווה מן החומר שהיא גדלה בו, וניזונת ממנו, ולכן היא נחשבת כאלו איננה במציאות. ולכן השרצים האלה נחשבים כאלו נתהוו מן הפרי עצמו שגדלים בתוכו, ומותרים באכילה כמו הפרי," כן כתב וכיוצא בזה בספר יד פשוטה על הרמב"ם - "כלל בכל התורה כולה שלא ניתנה למלאכי השרת (ברכות כ"ה ע"ב") ואין לו לחכם אלא מה שעיניו רואות(ברכות כ"ה , וכל דבר שאינו נראה לעיניים הרי הוא כמו שאינו. נמצא שמבחינה הילכתית נידונים מינים אלו הויתן מן הגללים ולא מן הביצים". ובאמת שיסוד זה הוסכם בהרבה אחרונים לעניינים אחרים, וכך הובא בבינת אדם(שער או"ה ס"ק ל"ד) בענין חומץ שהמסתקל במיקרוסקופ רואה בו תולעים אין לאוסרו, וכן הובא בתפארת ישראל (עבודה זרה פרק ב' משנה ו', בועז אות ג') - בעניין דג שנראים לו קשקשים רק על ידי מיקרוסקופ - שאין להתירו, וע"ע בערוך השולחן(יו"ד פרק ד' ס"ק ל"ו) וז"ל - "אומנם שמעתי שבכל מיני מים וביחוד מי גשמים מלא ברואים שאין העין יכולה לראותם, ובילדותי שמעתי מפי אחד שהיה במרחקים, וראה דרך זכוכית מגדלת מאוד, כרבבות פעמים במים כל מיני ברואים, ולפי זה איך אנחנו שותים מים שהרי אלו הברואים נתהווה במקורם. אומנם האמת הוא דלא אסרה התורה במה שאין עין שולטת בו דלא ניתנה התורה למלאכים, דאם לא כן הרי כמה חוקרים כתבו שכל אויר הוא מלא מן הדקים וכשאדם פותח פיו בולע כמה מהם, אלא ודאי הבל יפצה פיהם וכו'" ע"כ. ועל פי זה יש עוד לדון בעניין סכין שחיטה שרואים פגימה דרך מיקרוסקופ, וכן אותיות דבוקות בסתו"ם שנראה רק על ידי מיקרוסקופ וכו'
ועיין בבספר מנוחת אהבה (חלק ג' פרק י"ח הערה 13)שרוצה לישב וז"ל – "בהגלות נגלות שבאמת הם פרים ורבים, יש לומר שהטעם שמותר להורגם משום שאינם פרים ורבים מזכר ונקבה בלבד, שהרי הכינה שמטילה ביצה לא תרקם ממנה כינה אלא במקום זוהמה כמו בשערות הראש שיש בהם מילמולי זיעה," והוסיף עוד בסוף הספר במילואים (ע"מ תנ"ד) – "וזוהי שיטה שהלכתי בה לקיים דעת חכמי ישראל שמותר להרוג כינה בשבת אף לפי מה שגילו חכמי המדע, שההלכה לא תשתנה לעולם. אבל בעניין המציאות וטבע שטבע הקב"ה בעולמו, אפשר לקבל דעת חכמי אומות העולם אם ראיתם חותכת ", והוסיף שכל זה על בסיס שהקב"ה מסתמא לא יביא
מכשול לדורות שלמים בהלכה מסוימת.
|
|
ראשי
צ'אט
כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים 
מצב כלאיים
