 |
07-06-2009, 12:54
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 16.07.06
הודעות: 692
|
|
אני לא יודע אם יהיה לי זמן להצביע על כל הטעויות והסילופים, אבל אנסה להתחיל.
זוכרות:
ציטוט:
לוד בתקופה העתיקה
לוד שוכנת דרומית מזרחית ליפו, במרחק 20 ק"מ ממנה, וצפונית מזרחית לרמלה, במרחק 5 ק"מ ממנה. מהמוצגים הארכיאולוגיים שנמצאו בה, ידוע שהיא עיר עתיקה מאוד שקיימת מזה אלפי שנים. במאה ה 15 לפני הספירה הפרעונים כבשו את הארץ. לוד, היתה אז הבירה ונקראה "רתן". עם כניסת האמפריה הרומית לארץ, לוד נקראה בשם דיוספוליס והיתה בירה חשובה מאוד במרכז פלסטין. עם עליית הנצרות קבלו על עצמם רבית מתושבי העיר את הדת הנוצרית, והשליח בוטרוס ביקר גם בלוד בעת נדודיו בארץ.
|
שימו לב לקפיצה הקלילה בין המאה ה-15 לפני הספירה, לבין כניסת הרומאים לארץ. 1400 שנים נמחקו ביעף. מה קרה בלוד באותן 1400 שנים?
מתוך ויקיפדיה (חלקים גדולים מהערך, במיוחד ההיסטוריים, אני כתבתי):
ציטוט:
עד תקופת בית ראשון אין שום איזכור בכתובים של העיר לוד. אף על פי כן, ממצאים מתקופת הברזל מלמדים כי העיר הייתה מיושבת בכל תקופת המקרא. עובדה זו, אגב, מסבירה את השתמרות השם לוד תקופה כה ארוכה. לפי המסורת הייתה העיר לוד מוקפת חומה מימי יהושע בן נון: "לוד ואונו וגיא החרשים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון" (תלמוד בבלי מסכת מגילה ד' א'). ההתיישבות היהודית מיוחסת גם לתקופת מלכותו של יאשיהו, עת התיישבו באזור בני שבט בנימיןדברי הימים א (ח, יב) מוזכר כי: "... בני אלפעל עבר ומשעם ושמד, הוא בנה את אונו (כיום אור יהודה) ואת לד ובנתיה".
תושבי לוד גלו עם חורבן בית ראשון, בשנת 586 לפנה"ס, ושבו אליה עם הצהרת כורש בשנת 538, ככתוב בספר עזרא (ב' ל"ג): "בְּנֵי-לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ, שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה" (הכונה למספר העולים לארץ, מבני לוד, חדיד ואונו). מאה שנים מאוחר יותר, מופיעה לוד כאחת מהערים ששלחו מתושביהן לחזק את ירושלים בפקודת נחמיה: "וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן-הָעֲשָׂרָה, לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ, וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת, בֶּעָרִים... לֹד וְאוֹנוֹ, גֵּי הַחֲרָשִׁים". עובדה זו מראה כי לוד הייתה חלק מפחוות יהודה בימיו של נחמיה.
בתקופה הפרסית, נכללה לוד דווקא בשומרון. גם לאחר כיבוש האזור בידי אלכסנדר מוקדון,בשנת 333 לפנה"ס, נותרה לוד במחוז שומרון.
במהלך מרד החשמונאים שהחל במודיעים הסמוכה, שיחרר יהונתן החשמונאי את לוד מידי היוונים, וסיפח אותה ליהודה. סיפוח זה קיבל אישור שלאחר מעשה מידי השליט הסלאוקי אלכסנדר באלאס ואחר כך זכתה לאישור נוסף של דמטריוס השני. לוד נזכרת באיגרות שקיבל יהונתן החשמונאידמיטריוס הראשון ומדמיטריוס השני. מאותן איגרות משתמע כי לוד שימשה מחוז מנהלי המסופח ליהודה[3]. השגשוג הכלכלי במדינה החשמונאית, שגרר גידול אוכלוסין והתקדמות טכנולוגית, לא פסח על לוד. במהלך התקופה החשמונאית, עד לתקופת השלטון הרומאי, שמרה לוד על מעמדה כיישוב המרכזי בשפלת לוד, והיא אף נזכרת באיגרת ששלח יוליוס קיסר להורקנוס השני[4].
|
לא בכדי נשמטה מזכרונן של "זוכרות" תקופה היסטורית שלמה. תקופה, שישראליותה של לוד אינה מוטלת בה בספק.
ונמשיך עם ויקפדיה:
ציטוט:
השלטון הרומאי על לוד החל בשנת 66 לפנה"ס, עם כיבוש יהודה על ידי פומפיוס. שנת 48 לפנה"ס קיבלה לוד מידי הרומאים מעמד של טופרכיה- עיר מחוז. בשנת 43 לפנה"ס, הטיל קאסיוס מיסים כבדים על סוריה ושכנותיה, כדי לממן את מלחמתו הצפויה כנגד יורשיו של יוליוס קיסר. תושבי יהודה לא הצליחו לאסוף את סכומי הכסף שדרש מהם קאסיוס, וכעונש הוא מכר לעבדות תושבי ארבע ערים, אחת מהן לוד[5]. שנתיים מאוחר יותר, הורה שליט מזרח האימפריה דאז, מרקוס אנטוניוס לשחרר את העבדים, ונראה שרוב תושבי לוד שבו לעירם. בימי הורדוסיוספוס פלביוס תיאר את לוד, ערב המרד הגדול כ- "כפר שאינו נופל בגודלו מעיר"[6]. בימי המרד הגדול, עת הגיע קסטיוס גלוס ללוד לאחר השתלטו על הגליל, מצא אותה ריקה מתושבים- היות שכולם, פרט לחמישים איש- עלו לרגל לירושלים. גגאלוס הורה להרוג את הנשארים והעלה את העיר באש[7]. תושבי לוד הצטרפו למורדים לאחר כשלונו של גאלוס בדיכוי המרד, והעיר לוד הוכפפה לפיקודו של יוחנן האיסיי. אספסיינוס כבש את לוד במהלך מסעות המלחמה שלו ביהודה, אוםל מועד כיבושה אינו ברור, וייתכן שנכנעה ללא קרב. על כל פנים, באביב שנת 68 הייתה לוד מחוץ לאזורי הלחימה של המרד הגדול, ונראה שפליטים רבים נהרו אליה מאזורי הלחימה המתמשכת[8].
בין המתיישבים בלוד בתקופה שלאחר החורבן היו גם מחז"ל. למעשה, רוב חכמי הדור שלאחר החורבן שמקום מגוריהם נזכר, התגוררו בלוד או בקירבתה[9]. ביניהם ניתן למנות את ר' אליעזר בן הורקנוס, רבן גמליאל, ר' טרפון, ר' אלעזר המודעי ור' עקיבא.
המדיניות הרומאית, שנקטה בגישה מעשית, אפשרה את שיקומה של לוד מתוצאות המלחמה. הרומאים, שהיו מעוניינים בשמירת הסדר והיציבות, הבינו שהשבת החיים למסלולם הרגיל יאפשרו להם להוסיף ולנהל את פרובינקת יהודה ביעילות. אחד מהצעדים שננקטו על ידי אספסינוס היה השבת כל האדמות היהודיות שנלקחו במהלך המרד לבעליהן[10]. צעד נוסף בתהליך שיקומה של העיר, היה החזרתה למעמד טופרכיה.
בשני הדורות הראשונים שלאחר חורבן בית המקדש השני הייתה לוד שנייה במעמדה לעיר יבנה, ותקופה מסוימת, בין מותו של רבן גמליאל לבין מרד בר כוכבא, הייתה המרכזית והחשובה ביותר. בלוד פעלה קהילה יהודית גדולה וענפה, אשר שימשה כמרכז ליישוב היהודי בארץ ישראל במהלך תקופת יצירת המשנה והתלמוד. עקבות לכך ניתן למצוא בספרות חז"ל, שבה שרדו מאמרים רבים מאת חכמי לוד. בין חכמיה הידועים ניתן למצוא, נוסף על הנזכרים לעיל, את ר' יהודה בר אילעי, ר' אליעזר הקפר הוא בר קפרא, ר' חמא, ר' יוסי בן פטרס שהיה חותנו של ר' יהושע בן לוי שאף הוא התגורר ופעל בעיר לוד, ר' יהודה בן פזי ור' אחא שהעמידו תלמידים הרבה.
המעורבות הציבורית- לאומית של חז"ל בכלל וחכמי לוד בפרט, היא זו שגרמה להם להיות מעורבים בהכנות למרד בר כוכבא. רבים מחכמי התקופה שתמכו במרד התגוררו בלוד ובסביבתה, כמו ר עקיבא ור' אלעזר המודעי. אחת ההכרעות המפורסמות שנתקבלה לפני פרוץ המרד[11], בשאלת יהרג ובל יעבור נתקבלה בעלית בית נתזה שבלוד. יש בכך כדי להעיד על חשיבותה של לוד כמרכז הרוחני של הנהגת האומה ערב המרד.
מרד בר כוכבא פרץ בשנת 132 לספירה, ובשל מיעוט המקורות, רוב הפרטים לגביו לוטים בערפל. בין השאר, לא ברור היקפו הגאוגרפי של המרד. יש לשער כי לפחות בתחילת הקרבות, שלט בר כוכבא בלוד[12], שהיוותה אז אזור יהודי המיושב בצפיפות. עם זאת, מנקודת מבט אסטרטגית, לא סביר שלוד היוותה אחד ממוקדי המרד הן בשל מיקומה ליד דרך הראשית לירושלים והן בשל מחסור בהגנה טבעית.
לאחר המרד, שגרר את חורבנה של יהודה, הצליחה לוד להשתקם, ולחזור למעמד של עיר. היא נזכרת בספרו של קלאודיוס פטולמיאוס "הגאוגרפיה", שחובר סביב 150 לספירה, ברשימת ערי ארץ ישראל. אזכור זה מוכיח כי כבר זמן קצר לאחר המרד חזרה לוד למעמדה כטופרכיה. לעומת השיקום הפיזי המהיר, לוד לא חזרה למעמדה כמרכז הרוחני בארץ ישראל, והנהגת החכמים עברה לגליל.
|
גם את התקופה הרומאית, שבשלב מסוים בה היתה לוד הבירה הרוחנית של העם היהודי בארץ (אליבא דפרופ' בן ציון רוזנפלד) הן מחקו בקלילות. הרי ידוע, שהרומאים נכנסו לארץ ריקה לגמרי. ואימתי שינו הרומאים את שמה של העיר? רק בימי שלטון הקיסר הרומאי סוורוס , בשנת 199 לספירה, קיבלה לוד מעמד של פוליס רומית ושמה שונה לדיוספוליס (עיר האלוהים). בעקבות הרחבת הממלכה הישראלית מערבה. בספר מ המשיכה לוד לשמש כעיר מחוז, ככל הנראה עד חורבן בית המקדש השני.
_____________________________________
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
