מקריאה בפורום עלה בי הרושם שיש שורת בעיות מבחינת צבא המילואים שייתכן ונובעות ממעבר לא חלק מספיק מצבא המילואים. מדובר כמובן במוטיבציה נמוכה לשירות שמתבטאת בשיעורי נשירה גבוהים ביותר בקרב המילואימניקים כך ששיעור המילואימניקים, ובייחוד הקרביים שבהם, נמוך ביותר מקרב כלל האוכלוסיה. כמו כן, עולה הרושם שחיילים רבים משרתים בתפקידים שונים מעט או הרבה ממה שהוכשרו אליו בסדיר-למשל, אנשי חיל הים שמוצבים ביחידות חי"ר קל או תותחנים, חיילים שלא עברו הכשרה קרבית של ממש אך במילואים מוצבים ביחידות העושות בט"ש וכיו"ב. לעיתים קרובות השלמות שנערכות לחיילים בזמן המילואים אינן רציניות ואינן מספקות בעליל.
מעבר לכך, נראה שגם בקרב לוחמי חי"ר ושריון התפקיד במילואים במקרים רבים לא הולם את ההכשרה שקיבלו בשירות הסדיר-כך, שריונרים מוצבים בטנקים שונים מאלו שהם מכירים וחי"רניקים מוצבים ביחידות חרמ"ש (וכפי שנכתב כאן בעבר, עבודת החרמ"ש דורשת המתקצעות בפני עצמה).
דומני שבעיות אלו ניתן לפתור חלקית דרך הכנה מקיפה יותר של החייל לשירות המילואים עוד במהלך שלהי תקופת הסדיר שלו.
אין סיבה מדוע שחייל לקראת שיחרור יעבור תהליך מיון דומה מעט לזה שעוברים מלש"בים ושבו גם יוכל להביע את העדפותיו שלו. לקראת שיחרור של מחזור גיוס, ניתן לבנות מחלקות או פלוגות מילואים מקרב העומדים להשתחרר ואף להעביר אותם שלמות מקצועיות דרושות ברמה יחידתית (מחלקת חי"ר-מעצרים לומדת/מרעננת ביסודיות את עקרונות החרמ"ש) וברמה של תפקיד הפרט-לדוגמא, הכשרה על הטנק/תומ"ת/נגמ"ש/רוס"ר/וכו' המיועד ואף השלמת רובאי לחיילים שמיועדים במילואים לתפקידים שהם למעשה תפקידי לוחם.
היות ומדובר בחיילים מנוסים ומשופשים זה יכול להיות קצר ויעיל, מה שישליך גם על העלות.
מעבר לכך, את אותם מחלקות/פלוגות ניתן יהיה לשלב באימונים של גדודי המילואים שיוזמנו במקביל. הדבר יזרז את ההכשרה ויועיל לגיבוש ולמיזוג ולתחושת ההשתייכות הפסיכולוגית שיש לה חשיבות בהחלטה להתמיד בשירות המילואים למרות הקשיים והפיתויים.
בשורה התחתונה זה עשוי לשפר גם את המקצועיות האישית והיחידתית, גם את השילוב בין צבא המילואים והצבא הסדיר וגם את המוטיבציה
וכן, אני יודע שחלק מהאלמנטים שתיארתי כבר מתקיימים או התקיימו בעבר. ביחידה שלי זה ההמשכיות המקצועית והחברתית בין הסדיר למילואים הייתה מצויינת ולדעתי זה טרם לכך שפלוגות המילואים היו טובות לפחות כמו הסדירות, אבל היחידה הזו קטנה יחסית ולא מייצגת את צה"ל הגדול.
על כן אשמח להערות והארות הן ביחס למצב האמיתי כיום מהבחינות שתיארתי, והן מבחינת הערכת האופציות לשיפור-בין אם אלו שהעלתי ובין אם אחרות.

בלתי אפשרי יהיה לעשות את המעבר.
מילואי שריון שכל הסדיר היו על מרכבה 3 בז פתאום מוצאים את עצמם על מג"ח 7 גל או 6 ב'.מאמ 16 קצר פתאום קפצו הגלילונים,ואפודים חזרו להיות רלוונטיים,עזוב את העובדה שהיו בעיות עם סרבלים במידה גדולה.

מחלקת סיור שכל הסדיר שלה הייתה על האמרים פתאום מקבלת ג'פסים מקרטעים.

מחלקת רכב בפלוגת מפקדה שמתבססת על נ.נים שבקושי זזים או שיש אבירים והם גמורים.

10א' שהגנרטור שלו עדיין מונע עם חבל ומצב התחזוקה שלו לא משהו,הנגמ"ש מתבסס על קש"פ 1782 ,ובתחילת דרכו הוא היה בכלל נמר"ש שהוסב לפיקוד לפני כמה שנים טובות.

וזה רק קצה הקרחון

כשיש פערים כאלה בציוד ואתה צריך להשתנמך זה באמת קשה.

"בגבורה ובענוווה"

זה בדיוק העיניין במקום שחייל יגיע לקו ויפגוש שם לראשונה נשק אחר או רכב אחר , הוא יכיר אותו כבר מהסדיר .

ואז כמובן הוא יגיד לעצמו " מי ילך לשם , מושוגעים יש להם גלילים ואפודים " .

עדיף שיקבלו את השוק במילואים ויגלו שאפשר לעבוד גם עם גליל וג'פס.

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

יש דבר כזה, או לפחות היה.

בזמנו לפחות אני זוכר שחבר'ה ששירתו על מרכבה 3 נשלחו בשבועיים האחרונים לפני החפש"ש לאימון הקמה + הסבה למרכבה 1.

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

אצלנו בגדוד המקרה יותר קיצוני, אנשים עברו מסימן 4 לסימן 1, אבל מסיבות אחרות לגמרי, אם יאשרו לי אני אספר כאן, וגם אז לא ממש בטוח שאפשר להגיד.

יש גם יחידות סדירות שהציוד בהן די דרעק, כך שהמעבר מסדיר למילואים הוא יחסית חלק. (אם אפשר לקרוא לזה כך)

אם יורשה לי - קצת מחיי הקשר:

בקורס יסוד בבה"ד 7 (שנת 2001) שמרנו עם קפל"דים וחלקנו קיבלו חגורים באפסנאות (!) והרכבים בתרגילים היו קומנדקרים.
בהתחשב בזה - הציוד שלי ביחידת המילואים טוב בהרבה!
את המקוצר קיבלתי לראשונה במילואים! (כל השירות הסדיר עשיתי עם M16 ארוך עם "הפסקות גלילון" קצרות).
במילואים פתאם רכבי הקשר משופצרים וחדשים [יחסית] - וודאי שלא קומנדקרים (או וונדורות מקרטעות).
הלוחמים מקבלים רק ווסטים!
מערכות השו"ב משתנות כל יומיים - בדיוק כמו בסדיר.

אני יכול להמשיך עוד ועוד, אבל נראה לי שהבהרתי את הפואנטה.

אז נכון, החיים קשים יותר במילואים, אין "מגורים" ולא תמיד זמינה מקלחת עם מים חמים. לפעמים אוכלים מנות קרב כמה ימים... בגדול - שום דבר לא טוב או בלתי נסבל בהגדרה.

"אין זו סבלנות לשאת את שאתה יכול לשאת בסבלנות. סבלנות היא לשאת את שאינך יכול לשאת."

אני שייך למערך הרוכב בתותחנים, מערך שקיים רק במילואים. חיילים המשתחררים מהסדיר ומופנים ליחידות הרוכב במילואים עוברים הסבה - מפקדים עוברים הסבה קצרה בשבטה, חיילים (למיטב ידיעתי) לא עוברים כלום, וכך גם קצינים.
מאותה "הסבה" של שבועיים לפני השחרור, כשהראש כבר בחפש"ש ובטיול/לימודים, לא יוצא כלום. מגיעים החבר'ה פעם בשנה לאימון (במקרה הטוב אימון סוללה, במקרה הרע אימון אגד), לוקח להם יום וחצי להתאפס על משהו שלא מכירים מהסדיר ולא עובדים ב"אוטומט", עוד יומיים משתפרים, לרמה בסיסית ביותר, ואחרי זה נגמר והולכים הבייתה. ככה, כמו שאמר יורם ארבל, לא בונים חומה. כלום לא יוצא מזה, ואני מקווה שלא נזדקק לזמן אימון במלחמה.

מרקיע שחקים האתר למחקר ותיעוד ההיסטוריה של התעופה בארץ. www.sky-high.co.il

גלריה: www.pbase.com/amirsgv

כשאני קורא כאן את תגובות הצעירים נראה שחלק מהדברים נשארו כשהיו.
במלחמת לבנון 1 , כאיש "עורב" במילואים הצמידו לי לאחת המשימות טכנאי טורפדו שרק השתחרר מח"י ואשר נשלח למלא תקן טכנאי עורב.
כאשר ניסיתי לשלבו בצוות כמאגיסט סיפון, התברר שאפילו את כיוון הכדורים הנכון בשרשרת אינו יודע .

לאור התגובות כאן אני רואה שהמצב אצלנו טוב!

סה"כ אמנם יש שינוי במשימות, והציוד (בעיקר צל"מים) פחות טוב, כלומר פחות אמר"לים, המקלעים במצב פחות טוב וכו'. אבל לאחר "אשד הנחלים" אין ספק שהמצב השתפר פלאים! (ווסטים, תיקי לואו, ברכיות וכו') מה שבהחלט תורם לתחושת המסוגלות של החבר'ה, למרות ההרגל לרמה הגבוהה יחסית של הסדיר

כולם פה מתארים את המעבר מ אמ 16 לגליל או גלילון כ"ירידה ברמה", אבל הייתי מעדיף תמיד את הגליל או הגלילון, על פני האמ 16 . הגליל אוכל אבק ולכלוך כמו קלצ'. אז הוא קצת יותר כבד. לא שוה אמינות? הרי כולם יודעים שהאמ 16 פה בגלל כספי הסיוע.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

סתם קיטורים.....
אם חייל יודע לירות, זה לא ישנה לו אם הוא יורה עם גלילון, מקוצר, דליל, רומט או השד יודע מה.
אם מש"ק עורב מבין את עיקרון העלייה לעמדה, הוא יעלה כמו שצריך עם האמר, ג'פס או נגמ"ש.
אם חירניק יודע להלחם, הוא יילחם טוב עם אפוד ולא רק עם ווסט.

הלוחם עושה את הציוד, לא להיפך.

עם נקודה אחת אני מסכים בכל ליבי והיא השאיפה שמחזורי גיוס יעשו את המילואים ביחד.
בשנים האחרונות אנו מקבלים צוותים שלמים ששירתו יחד בסדיר ואצל צוותים אלו אחוז ההתייצבות הוא כמעט על 100 אחוז.

א. אתה גבר ויכול לנצח את שבעת צבאות ערב עם סטן, אנחנו לא.
לך לא כואב הגב כשאתה סוחב ליל קיץ בתוך תד"ל , אנחנו מעדיפים תיק ייעודי.
כשתקבל גפ'ס מחורע תתקן אותו עם לדרמן, אנחנו לצערנו זקוקים לרכב כשיר ותקין.
(בדרך כלל ציוד ישן המונפק באפסניות הוא ציוד לא מתוחזק ולא תקין - כשזורקים זורקים עד הסוף עיין ערך קפל"דים במלחמת לבנון השניה...)
ב. בנוסף גם הצד שמולנו השתדרג עם השנים, אי אפשר כבר להלחם בצבא המצרי עם תמ"ק עוזי ומטוסי מיראז'...
ג. כהמשך לב' אף אחד לא בוכה על מותרות, יש בסיס שהרבה פעמים חסר כמו אמר"לים וכוונות לקלעים שזה הכרחי בשדה הקרב הנוכחי.

האמנם?
או שאתה לא מבדיל בין יכולת להילחם טוב עם ציוד סביר לבין חוסר יכולת לחימה בלי ציוד שהוא המילה האחרונה.
בוודאי שרצוי שהציוד שבידך יהיה הטופ של הטופ, אבל שהתלות באותו ציוד היא אבסולוטית, אנחנו שופכים את התינוק עם המיים.

אתה רוצה דוגמא עדכנית? בבקשה: אני חושש שעקב ההתאהבות החדשה של הצבא במל"טים ככלי לאיסוף מודיעין זמן אמת, כל מה שנודע לסיור הקרקעי יזנח. עכשיו, כאשר מזל"ט לא יהיה זמין למח"טים, לא יהיה להם מי שישיג מודיעין בצורה אחרת, ואני אפילו לא נכנס לעניין שמבט בגובה הקרקע יכול לתת מידע שכלי טיים לעולם לא יוכל לספר.
תחשוב על זה

לוחם טוב יכול להילחם עם אפוד ולא עם ווסט .
לא משנה כמה הלוחם יהיה טוב אם חסר לו אמר"ל שלאויב יש, הוא בצרה.

לפעמים חרבון זה כמו קרב , אתה חוזר עם חוויות שאף אחד לא רוצה לשמוע .

אני רוצה רק לציין שמבחינתי הבעיה איננה כל כך הציוד הנחות (באמת או לכאורה) במילואים לעומת הסדיר כמו העדר הכשרה מספקת על הציוד השונה. כך, לדוגמא, אני חושב על חיילי גבעתי שישתחררו מהסדיר שבו היו מצוידים בתבור כנשק אישי, ובמילואים יקבלו נשק ממשפחת ה-m16. האחרון הוא לאו דווקא נחות (יש יאמרו ההיפך) אבל מדובר בשני סוגי רובים שונים מאוד מבחינת הנדסת האנוש שלהם ויכול להיות כאן מקור לבעיות. יש כמובן אמצעים ייעודיים ומקצועיים שונים שהם מורכבים בהרבה להפעלה וששם הבעיה עלולה להיות קשה יותר.

במיוחד כאשר הפעם הראשונה שאתה נתקל בנשק היא כשאתה מגיע לצו 8 (כפי שקרה לא אחת לאנשי מילואים).

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -