 |
02-04-2005, 12:42
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 20.05.04
הודעות: 4,400
|
|
|
" ישראל לא יכולה להשבית את הגרעין האיראני"
"ישראל לא יכולה להשבית את הגרעין האיראני"
יום שבת, 2 באפריל 2005, 13:19 מאת: יוסי מלמן, הארץ
רליק שפיר, טייס מעוטר שהשתתף בתקיפת הכור בעיראק והיה מועמד לתפקיד מפקד חיל האוויר, מעריך, עם זאת, שאיראן לא מהווה איום ממשי
עוד בכתבה:
פחדתי כל הדרך»אני שמאלן ידוע»תומך בסרבנות אישית»מנהל הוא כמו טייס קרב»
מעטים מעזים לטעון כי איראן אינה מהווה איום משמעותי על ישראל. מספרם של אלה הסבורים כי מאמציה של איראן להתחמש בנשק גרעיני לא צריכים להטריד את ישראל הוא קטן עוד יותר. וספק אם יישמע קול שיאמר כי לישראל אין בעצם יכולת לגרום נזק משמעותי בתקיפת אתריה הגרעיניים של איראן. צריך לא מעט אומץ לב ציבורי ומחשבה עצמאית כדי להשמיע דברים שעומדים בסתירה לחשיבה המקובלת. ולכן כשכל ההתבטאויות האלה באות מפיו של תת אלוף בצה"ל, טייס מעוטר שהשתתף בתקיפת הכור הגרעיני בעיראק ושמו הוזכר כאחד המועמדים לתפקיד מפקד חיל האוויר, הרי זו כמעט כפירה בעיקר. למרות כל זאת, ישראל (רליק) שפיר לא מהסס להביע את האמת שלו.
"איראן לא מהווה איום של ממש על ישראל", אומר מי שהיה מועמד לתפקיד מפקד חיל האוויר. "אני גם לא חושב שצריך להתרגש מהכוונות שלה להשיג נשק גרעיני. אם כי כמובן שמערכת הביטחון צריכה לקחת את זה בחשבון".
זה הראיון הראשון של תא"ל (מיל) שפיר, כיום איש עסקים, שפיתח תוכנה לניהול משברים ואסונות עבור מפעלים אסטרגיים כמו תחנות כוח, כורים גרעיניים, שדות תעופה, מפעלי כימיקלים, בתי זיקוק ואתרים אחרים שיש בהם חומרים מסוכנים אשר עלולים לסכן את הסביבה ולכן יש לאבטח אותם מפני טרוריסטים או גנבים. בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד ומפעלי ים המלח בסדום כבר הצטיידו בתוכנה. מחירה בשוק הישראלי הוא כמה מאות אלפי שקלים, וכעת שוקדים שפיר ושותפיו לחברת 4DM על שיווקה בארצות הברית ובאירופה. את הרעיון לפיתוח התוכנה שאב שפיר מניסיון הטיס שלו.
"הקונצפט לקוח מהקוקפיט. תא הטייס המודרני מתוכנן כך שיוריד עומס מן הטייס בהצגת המידע וברירות ההחלטה שעומדות בפניו בצורה הוליסטית", הוא אומר. התוכנה שפיתח אמורה להיות מעין תא טייס של המנהל במפעל. שפיר מרכז כיום את רוב מאמציו בקידום התוכנה שלו, אבל ממשיך לעקוב ולחשוב על המתרחש בחיל האוויר.
איך אתה מסביר את זה שבמשך שנים כל מפקדי חיל האוויר נושאים דרשות מתלהמות ורומזים שבנסיבות מסוימות ישראל תתקוף את איראן ואת אתריה הגרעיניים?
"תפקידו של כל ארגון צבאי הוא להיות מוכן למלחמה ואם ישאלו את המפקד אם הוא מוכן למלחמה, אם הוא מוכן להתמודד אם האיום האיראני, ודאי שהוא ישיב בחיוב. אין לו ברירה אחרת, וכי מה אפשר לצפות ממנו? ולכן אני לא רואה בזה הצהרה מתלהמת או שחצנית. אני מניח שאם היו שואלים את מפקד חיל האוויר הנוכחי, אליעזר שקדי, על מצרים הוא היה אומר את אותו הדבר. גם אם היו שואלים את מפקד חיל האוויר השווייצי אם הוא מוכן וערוך לקרב, הוא היה עונה בחיוב. וחוץ מזה", הוא מוסיף בחיוך, "תמיד אפשר לטעון שהדברים הוצאו מהקשרם".
מה דעתך על מה שמוגדר בישראל "האיום האיראני"?
"איום זו יכולת וכוונה. היכולת האיראנית לתקוף את ישראל, להערכתי, היא מאוד נמוכה".
ומה לגבי הכוונה שלהם?
"האיראנים נמצאים זה זמן מה בפאניקה, ולא רק בגללנו. תתבונן במפה. הם מוקפים שכנים עוינים. לפקיסטן יש נשק גרעיני. צבא ארה"ב יושב על גבולותיה, באפגניסטן ובעיראק. יש להם יריבות עם סעודיה, שהיא מדינה חמושה שכבר נתנה למטוסים אמריקאיים להמריא משטחה. מצפון יושבות טורקיה ורוסיה. ובנוסף לכל אלה יש להם ברקע את ישראל, שבה הם רואים איום פוטנציאלי. אז כמובן שיש להם כל הסיבות שבעולם לחשוש. ולכן הם עושים פעולות בהתאם למצב".
כלומר מנסים להשיג נשק גרעיני?
"כן. בדיוק כמו שההודים והפקיסטנים עשו וכמו שעיראק של סדאם חוסיין עשתה. אני לא חושב שאיראן מהווה איום על ישראל, אבל אני מכבד את דעתם של אלה שחושבים ההיפך ממני".
איך אתה מסביר את ההצהרות המאיימות שאנחנו משמיעים כלפי איראן?
"השיקולים הביטחוניים שלנו לא קשורים לאיראן כזו או אחרת, לאיראן קונבנציונלית או לאיראן גרעינית, אלא לשכונה שבה אנו חיים".
כלומר?
"אנחנו חיים באזור שבו מוטב שלא להפגין חולשה, ולכן מי שמתגורר בשכונה כזו עושה הרבה רעש כדי להפגין את עוצמתו".
בכל זאת איראן מנסה להצטייד בנשק גרעיני. זה מפחיד, לא?
"אני לא חושב שצריך להתרגש מהכוונות של איראן להשיג נשק גרעיני".
האם יש לישראל, בעיקר באמצעות חיל האוויר, יכולת תגובה על האיום האיראני? האם היא יכולה לפגוע באתריה הגרעיניים ולהשבית אותם?
"אני מעריך שאין לנו יכולת כזו. לפי מה שאפשר לקרוא גם באינטרנט, האיראנים למדו היטב את לקחי ההפצצה של הכור בעיראק ופיזרו את המתקנים הגרעיניים שלהם ברחבי המדינה, כולל באזורים במזרח, רחוק מאוד מישראל. יכול להיות שנוכל לפגוע בחלק מהאתרים ולעכב במשהו את פיתוח תוכנית הגרעין שלהם, אבל לבטח לא לחסל אותה לחלוטין. ואז זו תהיה רק מעין הצהרת כוונות שלנו, אבל לא יותר מזה".
ולארצות הברית יש היכולת?
"אם רוצים לטפל טיפול מאסיבי בתוכנית הגרעין של איראן, רק ארצות הברית יכולה לעשות את זה. אני מניח שהאיראנים ביצרו בשכבות של בטון את האתרים שבהם מתבצעת הפעילות הגרעינית וכדי לפגוע בהם צריך מסה של פצצות ופצצות מדויקות שחודרות בונקרים. מה שהאמריקאים מסוגלים לעשות, אנחנו לא מסוגלים לבצע. לנו אין יכולת אסטרטגית אמיתית. בשביל זה צריך מפציצים ארוכי טווח כמו בי-1 ובי-2 עם מסת הפצצה מדויקת, עם הפצצת שטיח של 40 טונה".
ולדעתך האמריקאים מתכוונים לתקוף את האתרים הגרעיניים של איראן?
"כמובן שאיני יודע מהן כוונותיהם של האמריקאיים, אני כבר יותר משנתיים לא במערכת. אבל להערכתי, הם לא יפעלו נגד איראן".
מדוע?
"משום שהם נכוו. נשרפו להם האצבעות בעיראק ובאפגניסטן".
פחדתי כל הדרך
רליק שפיר נולד בטבעון ב-1953, ומגיל צעיר אהב ספורט. בנערותו היה שחיין במועדון השחייה המקומי. לימים, כשכבר היה מפקד בכיר בחיל האוויר, שיחק כדורסל בקבוצות כמו אליצור יבנה, בליגות הנמוכות. חלק מילדותו הוא היה בחו"ל. הוריו יצאו לשליחויות מטעם הסוכנות היהודית לסקוטלנד ולקנדה. הוא התגייס לחיל האוויר וסיים את קורס הטיס במארס 1973. במלחמת יום הכיפורים היה בטייסת סקייהוק, אבל הוא וחבריו לא היו מבצעיים ולא השתתפו בקרבות.
טבילת האש שלו היתה באביב 1974 כאשר השתתף בכמה גיחות הפצצה במלחמת ההתשה נגד הסורים, ברמת הגולן בואכה דמשק. מאז השתתף במאות גיחות מבצעיות במשימות תקיפה, בקרבות אוויר ובמשימות צילום, אבל את הטיסה המבצעית הראשונה שלו הוא נוצר בזיכרונו. "זו היתה הטיסה המפחידה ביותר בחיי. טסתי ביחד עם גיורא רום להפציץ מוצב של לוחמה אלקטרונית בתל כורדנה. פחדתי פחד מוות מהטיסה. מדוע? משום שאתה לא יודע לאן אתה הולך וכל הזמן מנקר בך החשש שאתה הולך להיהרג".
איך התגברת על הפחד?
"מי אומר שהתגברתי? פחדתי כל הדרך. אתה פוחד תמיד. גם בתקיפת הכור בעיראק פחדתי. הפחד יושב עליך כמו עננה".
בתקיפת הכור שליד בגדד, ביוני 1981, השתתפו ארבעה זוגות מטוסים. רליק שפיר היה מספר שבע. בן זוגו והמוביל שלו היה אילן רמון, שנהרג לפני כשנתיים בתאונת מעבורת החלל בארצות הברית. "אין לי הרבה מה לחדש על המבצע. הכל כבר סופר", אומר שפיר. "התכנון והתרגולים לקראת המשימה היו קפדניים מאוד, אבל בסך הכל זו היתה משימה פשוטה. תפקידנו היה לקחת פצצות ולהפיל אותן על מטרה בולטת. זה הכל. הפצצנו מגובה של כ-2 קילומטרים".
הצלחת להבחין במטרה בעין?
"כן. יורים עליך ואתה רואה את רשף ירי הנ"מ ואת הכיפה של הכור שבלטה היטב".
זה לא נשמע מרגש במיוחד.
"ההתרגשות נבעה מהמחשבה וההכרה שאתה יוצא למשימה בעלת חשיבות היסטורית. התרגשתי יותר מהמשמעות של התקיפה מאשר מעצם המבצע, שלא היה מסובך. כולנו הרגשנו שאנחנו שותפים למשימה חשובה לעם היהודי. מחלקת חקר ביצועים של החיל העריכה כי שני מטוסים לפחות יופלו בעת התקיפה באש נ"מ ובטילים. אני ואילן היינו האחרונים בתור. ובתקיפות הסיכוי של האחרונים להיפגע הוא גבוה. למרות זאת כולנו הרגשנו שגם אם לא נחזור זו משימה שראוי לסכן עבורה את החיים".
אני שמאלן ידוע
רליק שפיר נחשב לחריג בנוף האנושי של חיל האוויר, שכאילו אוכלס בדמויות מפס ייצור אחיד. הוא למד מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטת בר אילן. הוא מביע דעות עצמאיות ויש לו חוש מפותח לדרמה ולהיסטוריה. אלה באו לידי ביטוי בטיסה לעיראק. במהלכה הוא ביטא את התרגשותו ואת תחושתו שהוא משתתף במעשה היסטורי ודרמטי כשהקליט את מחשבותיו כמעט דקה אחר דקה, בשעות המבצע. את ההקלטות האלה הוא השמיע בהזדמנויות שונות לחברים בטייסות השונות שעליהן פיקד.
בשלושים שנותיו בחיל האוויר הוא הספיק להטיס את כל מטוסי הקרב וההפצצה שהיו מאז ועד היום בשירות החיל - הסקייהוק הישן, הפנטום, אף-15 ואף-16. הוא נמנה עם ארבעת הטייסים שנבחרו להקים את הטייסת הראשונה של אף-16 שנפרסה ברמת דוד. לשם כך נשלח להשתלמות בבסיס חיל האוויר האמריקאי במדינת יוטה, בארצות הברית. לזכותו נזקפת הפלתם של שלושה מטוסי מיג-21 ושני מטוסי סוחוי-22 סוריים. בעגת התעופה העולמית, טייס כזה מכונה "אס".
בחיל האוויר הישראלי יש רק קומץ טייסים שהפילו יותר מטוסים משפיר. השיאן הוא גיורא אפשטיין, עם 17 הפלות, ואחריו אשר שניר, ישראל רהב, אמיר נחומי ועוד כמה. אבל שפיר הוא הטייס היחיד בעולם שהפיל מטוסי מיג-21 מאף-15 ומאף-16. ההפלה הראשונה היתה ב-1979 בצפון הבקעה בלבנון. אחר כך בשבוע הראשון של מלחמת לבנון, ב-1982, השתתף בקרבות שבהם הפיל עוד ארבעה מטוסים. "עם כל ההילה על ההפלות צריך לומר את האמת שהיה אי שוויון בולט בין המטוסים שלנו למיגים המיושנים והסוחוי הסוריים", אומר שפיר.
תפקידי הפיקוד שלו בחיל היו מגוונים והוא שירת במרבית הבסיסים: רמת דוד, חצרים, חצור ותל נוף. ברמת דוד הקים ב-1982 את הסימולטור (מדמה הטיסה) הראשון בחיל של האף-16, שירת במחלקת המבצעים, פיקד על טייסת פנטומים, היה מפקד בית הספר לטיסה בחצרים ופיקד על בסיס חצור. בתפקידו האחרון, ב-2001-1998, שימש מפקד בסיס חיל האוויר (בח"א) 8, בסיס תל נוף, הגדול בבסיסי חיל האוויר, והיה שותף סוד בכיר לרוב התוכניות והמיזמים הסודיים ביותר של החיל ושל מדינת ישראל.
כשהבין שדן חלוץ, מפקד חיל האוויר באותם ימים והרמטכ"ל הבא של צה"ל, לא ימנה אותו לתפקיד השני בחשיבותו בחיל, ראש מטה חיל האוויר, המשמש לרוב מקפצה לתפקיד מפקד חיל האוויר, הודיע שפיר פרישתו. על התפקיד התחרו עדו נחושתן, המכהן כיום כראש מטה חיל האוויר, ואליעזר שקדי, מפקד חיל האוויר הנוכחי. חבריו טוענים כי לא נבחר בגלל דעותיו הפוליטיות. "אני שמאלן ידוע", הוא מעיד על עצמו, "ומזדהה עם מרצ".
לאחר פרישתו מצה"ל היה שפיר פעיל ב"מפקד הלאומי" של ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, וד"ר סרי נוסייבה, נשיא אוניברסיטת אל קודס. "מאז שעמי נכנס לפוליטיקה, כשהצטרף למפלגת העבודה, הוא הוציא את הרוח ממפרשי המפקד", הוא אומר בלי כעס. "אבל הרעיון השיג את מטרתו. חדרנו ללב הקונסנזוס הישראלי, והחדרנו לתודעה שאין פתרון כוחני לסכסוך עם הפלסטינים. נוצרה תהודה להשקפה שכדי לקבל צריך לתת. ומכיוון שאנחנו הצד החזק עלינו לנהוג בנדיבות ולא לנהוג באופן גלותי כאילו אנו עדיין מסכנים ונרדפים. כיבוש של עם אחר מנוגד לתפישה היהודית. הרי כל התורה על רגל אחת היא מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך".
תומך בסרבנות אישית
במלחמת המפרץ, ב-1991, הגיע שר הביטחון, משה ארנס, לביקור ברמת דוד, כדי לבדוק את מוכנות הטייסים למלחמה. ארנס צידד בפעולה צבאית בעיראק והתנגד למדיניות האי-התערבות שהכתיב ראש הממשלה, יצחק שמיר. שפיר, אז סגן אלוף ומפקד טייסת, לא היסס להביע בנוכחות עשרות טייסים את דעתו, שכנראה לא ערבה לאוזני ארנס. "כחיילים, נבצע כל פקודה שתינתן לנו. אבל אנו גם אזרחי המדינה. וכאזרח אני חושב שמדיניות הריסון היא נבונה ושקולה".
חבריו של שפיר סבורים כי דן חלוץ, שנחשב לאיש ימין מובהק בהשקפותיו, לא בחר בשפיר בשל השקפת העולם השמאלנית שלו. אבל שפיר עצמו לא שותף להערכת חבריו. "אני לא רוצה שישתמע מדברי שלא מוניתי בגלל דעותי הפוליטיות. הבחירה בעדו נחושתן לראש המטה ובשקדי למפקד חיל האוויר היא בחירה מצוינת. בדיעבד, אני לא בטוח שאני מתאים. אני מוחצן. אני לא שומר את דעותי לעצמי ובתפקיד הזה צריך אדם שיכול להזדהות עם מדיניות שולחיו. ולכן אני פחות מתאים משניהם".
היו לך עימותים עם דן חלוץ?
"זו לא שאלה של עימותים. חלוץ בחר במי שהוא חושב שהוא יכול לעבוד אתו בהרמוניה".
רמזת שאם היית מפקד חיל האוויר, לא היית יכול להזדהות עם מדיניות הממשלה.
"לשמחתי לא נקלעתי לסיטואציה כזו, לדילמה של התנגשות בין השקפת עולם לפקודות שקיבלתי. יכול להיות שאם הייתי נשאר בחיל הייתי מוצא עצמי מתמודד עם דילמה מורכבת".
אתה מתכוון לשימוש שעשתה ממשלת שרון בחיל האוויר באינתיפאדה?
"כן. אני לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי מקבל פקודה להפציץ בריכוזי אוכלוסייה פלסטינית".
אפשר להניח שאינך שותף לדברים שאמר דן חלוץ - שהוא מרגיש רעד קל במטוס כשהפצצה משתחררת - כשנשאל על תחושתיו בעקבות הפצצת חיל האוויר בעזה שבה נהרגו אזרחים רבים?
"לדעתי, הוא טעה בניסוח הדברים. אני בהחלט מבין למה הוא התכוון. אבל חבל שהוא לא ידע לחזור בו מדבריו ולהסביר את עצמו כראוי. הוא התכוון לתת גיבוי לטייסים שהשתתפו בפעולה אבל ניסח את דבריו בצורה גרועה והתקשה לתקן אותם בזמן אמיתי, אם כי יכול להיות שדבריו במקור מבטאים את מה שהוא באמת חש וחושב".
מה עמדתך לגבי סרבנות בכלל וסרבנות הטייסים בפרט?
"אני מתנגד לסרבנות מאורגנת. היא מפרקת את החברה. אבל אני בהחלט תומך בסרבנות אישית, אם היא נובעת מצו המצפון וכופרת בפעולה בלתי חוקית".
למרות הביקורת שלו, רליק שפיר סבור כי "חיל האוויר הוא ארגון מצליח בצורה יוצאת דופן הן בהשוואה לארגונים אחרים בישראל והן בהשוואה למערכות וארגונים בחו"ל". ההצלחה הזאת נובעת לדעתו "מהיכולת להתחדש ולהתרענן ולא לשקוע ולהתנוון, כמו שקורה בארגונים אחרים. סיבה נוספת היא שיטת איוש התפקידים בחיל. כל אדם בחיל נמדד על ידי מפקדיו אך גם על ידי עמיתיו ופקודיו. זה כולל את מפקד חיל האוויר.
"מפעם לפעם אנשי חיל האוויר מתבקשים למלא שאלוני הערכה, בעילום שם. השאלונים נבדקים באופן סוציומטרי. דעות העמיתים והפקודים מקבלות משקל גבוה וקובעות את סיכוי הקידום שלך". שפיר מצביע על עוד יתרון המקנה לחיל האוויר את איכותו. "כל הפיקוד הגבוה של החיל כולל מח"א, מפקד בסיס ומפקד כנף טסים כמה פעמים בשבוע. מפקד חיל האוויר טס לפחות פעם בשבוע באחת הטייסות המבצעיות. זה מאפשר למפקדים להיות עם יד על הדופק ולבוא במגע בלתי אמצעי עם האנשים. אפשר להגדיר את זה יצירת זיקת גומלין עם ה'שופ פלור', עם אולם הייצור".
כשהוא מדבר על עסקים מרבה שפיר להשתמש בביטויים מעולם הטיס ומלימודיו באקדמיה של חיל הים האמריקאי במונטריי שבקליפורניה, שם השלים תואר שני במינהל עסקים. אף שהוא לא שולל אפשרות שבעתיד ימצא את דרכו לפוליטיקה, בסיום שירותו הצבאי הוא העדיף לעבור לעולם העסקים. הדרך נסללה בעזרת קבוצת "אל-אר" מהרצליה, שמייסדיה היו פקודיו. אל-אר הוקמה בסוף שנות ה-80 בידי שלושה טייסים: עמי לוסטיג, איתן סטיבה ורועי בן עמי. היא עוסקת ביזמות בתחומים שונים כולל השקעות במיזמי היי-טק, ייעוץ ביטחוני, תעופה ותקשורת. אל-אר טוותה רשת מרשימה של קשרים ועסקים במזרח אירופה, במיוחד באוקראינה, ובמדינות באפריקה. כעת מתכננת אל-אר קפיצת מדרגה: השבוע היא ביקשה את אישור משרד התקשורת להצטרף לחברת הפניקס ולקבוצתו של איש העסקים בני אלג'ם בהתמודדות במכרז על גרעין השליטה של חברת בזק.
ב-18 החודשים האחרונים עסוק שפיר רובו ככולו בניהול בחברת 4DM, המקדמת את התוכנה שפיתח. שפיר מכהן כמנכ"ל החברה, והבעלות מתחלקת בינו לבין אל-אר. "בחיל האוויר למדתי שני דברים", הוא מדגיש. "האחד הוא עבודת ייצור. טיסה היא עבודת פועל. אתה לוחץ על כפתורים. צריכות להיות לך מיומנויות של תפעול מכונה, כמו פועל בקו ייצור או מנהל משמרת במפעל. את זה עשיתי בשעות הבוקר כשטסתי. הדבר השני שלמדתי הוא לנהל מפעל. זה היה משעות הצהריים. מתוקף תפקידי כמפקד בסיס ניהלתי 'מפעל גדול'. כך למדתי להכיר את הארגון לעומק. את המיומנות הכפולה הזו אני מנסה ליישם במוצר שפיתחתי".
התוכנה של שפיר מבוססת על תפישת הגיאומטריה המרחבית. היא אמורה לתאם בין כל מערכות האבטחה במפעל - מצלמות, חיישנים וכיוצא בזה - למערכות הבקרה והפיקוח. כל אלה פועלות על בסיס מאגרי מידע, שעומדים לרשות המנהל או האחראי. בהסברת התוכנה נעזר שפיר בעולם מושגים של הטיסה. "כשאתה טס במטוס כמו בואינג 707, אתה תלוי במיומנות הטייס, ביכולת שלו להתמודד עם בעיות ולקבל החלטות. הטייס עושה במוחו את עבודת השילוב, המיזוג והאינטגרציה של המערכות שהופקדו בידיו. ולכן הטייס הוא גם נקודת הכשל בטיסה. כשהטייס נכשל בגלל שהוא עייף, או לא מיומן או שעשה ניתוח לא נכון, הנוסע משלם את המחיר. לרוב טייסים אינם נפצעים בתאונות. הם נהרגים. רוב תאונות הטיס הן טרמינליות, והן תוצאה של טעות אנוש.
"כיום יש מטוסים מתקדמים, כמו בואינג 777. הטייס לא מעורב כמעט בטיסה באופן מוטורי. הוא עושה מוניטורינג. המכשירים מובילים אותו, גם בהמראה וגם בנחיתה. כשיש תקלה הצג מראה לו היכן התקלה וקשה מאוד להתבלבל. כך קטנים הסיכונים של טעויות אנוש. במלים אחרות, אתה תלוי יותר ויותר במחשב. אתן לך דוגמה לחשיבות המחשב במהלך טיסה אזרחית במטוס נוסעים: מטוס צריך לנחות בנמל התעופה קנדי בניו יורק, אבל מזג האוויר לא מאפשר זאת. השדה החלופי הוא בטורונטו. אפשרות שנייה היא לחוג מעל קנדי עד שייפתח מחדש. השאלה היא של עיתוי קבלת ההחלטה. אם טסת מוקדם מדי לטורונטו, יכול להיות שקנדי ייפתח והטסת אנשים לשווא ליעד שאליו לא התכוונו להגיע. אם טסת מאוחר מדי לטורונטו, אתה עלול להסתכן בכך שהדלק יאזל. המחשב יכול לתת לך את כל המידע הרלוונטי: כמות הדלק, זמן הטיסה, נתיב הטיסה הרצוי ומזג האוויר".
מנהל הוא כמו טייס קרב
דוגמה אחרת היא ממטוס הקרב. "על צג המחשב בתא הטייס המכ"ם מעבד ומביא נתונים רבים, כולל כל המודיעין שאתה זקוק לו לביצוע המשימה. באוויר, טייסים מקבלים זרם מידע שדורש סינון, אנליזה וקבלת החלטות. הטסת המטוסים החדשים קלה יחסית, כי אתה רואה במבט אחד את מה שקשור אליך ולמטוס, מידע ממטוסים אחרים, מודיעין ונתונים אחרים - כל זאת כדי להחליט מהר ונכון. התוכנה שלי מנסה לחקות את זה בעולם התעשייה ולשלב בין מערכות דיאגנוסטיקה, בקרה, מידע, כוח אדם ותוכניות חירום. התוכנה אמורה להקל על המנהל לטפל באירוע חריג ולנהל אותו כראוי. לדוגמה, אם פורצת שריפה במפעל, התוכנה תיידע את המנהל היכן האש, מה השפעותיה, היכן הציוד הנדרש, מי נמצא בכוננות ומהן מיומנויותיו, מה צריך לעשות ואיך".
דוגמה אחרת היא חומר מסוכן שנפלט או זולג מאתר כמו בית זיקוק ומאיים על שכונות מגורים. "התוכנה תספק לך מידע מיהם האנשים שעומדים לרשותך שיודעים לטפל בחומרים מסוכנים ומידע על כיוון הרוח ומהירותה. כך שתוכל לחשב מהר מאוד מתי ולהיכן יגיע החומר המסוכן או המזהם ולהיכן ולפי זה לפעול. האם לפנות את שכונה א' או שכונה ב', או לא לפנות בכלל".
פרסומת
כמה חברות ישראליות גדולות כבר קנו את התוכנה של שפיר, אבל ארה"ב היא שוק היעד המרכזי, במיוחד לנוכח מדיניות ביטחון הפנים בעקבות אירועי 11 בספטמבר 2001. המשרד לביטחון פנים, שהוקם בעקבות פיגועי הטרור, נהנה מתקציבי ענק. כמעט מדי יום הוא מוציא הנחיות לכל סוכנויות הממשל הפדרלי, למדינות, למחוזות ולערים כיצד למגן, להגן ולאבטח מפעלים אסטרטגיים ואתרים עם פוטנציאל לסכן את סביבתם שעלולים להיהפך ליעדים למתקפות טרור. את כל אלה יכולה התוכנה של שפיר לשרת.
כדי להיערך לשיווק התוכנה חתמה 4DM הסכמי שיווק ושיתוף פעולה בינלאומיים עם חברות כמו "מגל" ו"לודן הנדסה", אבל רליק שפיר אומר שההצלחה השיווקית לא מעניינת אותו במיוחד. "לעשות כסף לשם עשיית כסף זה לא זה. בנשמתי אני ממציא. מה ההבדל בין ממציא לאדם שאינו ממציא? מהנדס בא למקום, מתבונן ולומד את הקיים. ממציא בא למקום ומחפש מה אין. אני כזה".
_____________________________________
עדכוני חדשות מסביב לשעון
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
