ביום שישי, 5/6/09 התפרסמה במוסף הארץ כתבה גדולה מאד של דליה קרפל על תחקיר שערך שמואל גילר על הרצח של תאופיק ביי, קצין משטרה בריטית, ע"י לוקאצ'ר, בפקודת מניה שוחט.
לצערי הם לא העלו את הכתבה לרשת, אני מקווה שזה עוד יקרה.

בקצרה: שמואל גילר הוא בן אחיו של אחד מנרצחי הטבח בבית העולים, 1/5/21. דוד נוסף היה שם ונפצע. לסיפור היתה נוכחות חזקה בחיי המשפחה, מה שהניע את גילר לחקור את הפרשה לעמקה.
הוא גילה כי תאופיק ביי נרצח ע"י לוקאצ'ר כצעד הפגנתי של "הקיבוץ החשאי", ארגון של ותיקי השומר שסרבו לוותר על בכורתם, ועל פיזור ארגונם לתוך "ההגנה". מניה שוחט נתנה את הפקודה, וכנראה גם קבעה מי תהיה המטרה. תאופיק ביי הואשם (ו"נשפט" והוצא להורג) כמי שפיקד על הטבח בבית העולים.

גילר טוען שהם החטיאו, וכי הנרצח לא היה בכלל באזור בית העולים, ומניה פשוט טעתה בגדול. היא כנראה התכוונה לתאופיק ביי אחר, מואדי חנין, אבי סבו של סרי נוסייבה. אלא שגם התאופיק ביי השני לא היה - כנראה - מעורב בטבח של בית העולים, אם כי היה מעורב בפעילות אנטי יהודית אחרת.

עד כאן הכתבה בהארץ. ובמעבר חד - למרלין. גם מרלין חוקר מאד את הקיבוץ, אך ככל שהבנתי - מזויות אחרות. שוב - אם הבנתי נכון, מרלין מחפש עדיין את "הסוד הגדול" של הקיבוץ, שכולם מנסים להסתיר ממנו (ומכולנו). הייתכן שגילר מצא את הסוד הזה, וכי עובדת הטעות בזיהוי היתה ידועה למנהיגי הקיבוץ וההגנה?

לעודד ישראלי יש בלוג על מצבות מיוחדות שכבר הוזכר בפרש
http://israelitombstones.blogspot.com/
ב26.5.2009 פירסם את סיפורו של ירחמיאל לוקצ'ר - לוקא (זה הסיפור השני בבלוג כשגולשים שם כלפי מטה). הסיפור המקורי התפרסם ב"ארץ וטבע":
סיפור לוקאצ'ר הוכן על-ידי עודד ישראלי ויוסף גרינבוים. הסיפור התפרסם בגרסתו הראשונהב"ארץ וטבע", גיליון 110, יולי – אוגוסט 2007. תחת השם " אנחנו הזבל של הדור הבא " בעריכת יעקב שקולניק.
בתאור המעניין יש גרסה מעט שונה ממה שהתפרסם ב"מוסף הארץ" - 5.6.2009
הנה קטע קצר מהבלוג של עודד ישראלי:

..."במחסן הפחמים מצאתי ילדה בת 12, שלמה ובריאה. את אמה הרגו והיא סיפרה את כל פרטי השחיטה שנמשכה כמה שעות, ואשר היא ראתה מתוך מחבואה ואיך ניהל הקצין הערבי, תופיק ביי, את הפעולה. ואני נשבעתי לעצמי להתנקם בקצין ערבי זה ולהרוג אותו". סיפרה מניה שוחט.

חברי "השומר" ביקשו להיפרע מתופיק ביי, שנודע כמסית ורוצח 'עם דם על הידיים' שהיה גם, בנוסף לעדויות שלעיל בין רוצחי ברנר.

לאחר פיטוריו מהמשטרה, עמד תופיק ביי בראש קבוצת פורעים ביפו, שהייתה רוצחת עוברי-אורח יהודיים מן המארב ומטילה אימתה על כל הסביבה. משימת הנקם הוטלה על לוקא שהיה חבר "הקיבוץ". שנתיים אחרי אירועי 'בית-העולים' (ב 1921 ), בינואר 1923, התיישב לוקא בשעת ערב בפתח בית-קפה ערבי בסמטה שבה נהג תופיק ביי לעבור בשובו הביתה.. חברו בנימין ביכמן, עמד והשגיח בנעשה. לוקא הזמין ספל קפה ושילם בעדו מראש, לבל יצטרך להתעכב. כשהשגיח בתופיק ביי לבוש אזרחית מתקרב לסמטה, קם ופנה בעקבותיו. לוקא לבש מעיל ישן ומרופט ששיווה לו מראה של רוכל ערבי, או ארמני. הוא התקרב אל תופיק ביי מהצד, כדי שלא לפגוע בו בגב, (זה לא נחשב לפגיעה הוגנת ולוקא היה איש של כבוד), קרא בשמו ושאל לשלומו. כשתופיק ביי פנה אליו, ירה בו לוקא בעינו והרגו. אחר-כך הסתלק לנווה-שלום, נכנס לבית-שימוש בחצר בית יהודי, קיפל את מעילו והסתיר שם את האקדח, תיקן את תלבושתו ושב לפלוגה בתל-אביב. ביכמן סילק את האקדח ממקום המחבוא. בחוגי המשטרה לא עמדו על פשר הרצח ולא יכלו להתחקות אחרי מבצעיו...

מישהו יודע מה היה מקום ההתנקשות המדוייק?

גילר, עפ"י המאמר בהארץ, מוצא לא מעט סתירות בדבריה של מניה שוחט לבין עדויות אחרות. הוא ממש מפקפק באמיתות עדותה, ורומז שהיא נתפרה מאוחר יותר על מנת להצדיק את הרצח של תאופיק ביי.

נשמעת מוזרה בהתחשב בכך שהלה היה מפקד משטרת יפו וששוטריו ביצעו את הטבח. לא קראתי את המחקר. אני ממתין שיועלה כך או אחרת לרשת.
המחשבה הראשונה שעלתה לי היא שהמשטרה הבריטית הייתה חייבת לטייח (שיטה המוכרת לנו גם מההווה) את מעורבות מפקד בכיר שלה בטבח כזה. ברור שהייתה חובה להדגיש שהלה כלל לא היה במקום ומן הסתם מבצעי הטבח היו שוטרים זוטרים ש"סרחו" או משהו דומה.

מאידך, הלא באותם ימים רחוקים לא בוצעו תחקירים של ממש ועדויות יכלו להשתבש ובמיוחד כשמדובר בילדה לאחר טראומה כזו.
כך או אחרת - "בגדול" מניה לא טעתה ובחיסולו של תאופיק בי, (אשם או לא בטבח בבית עולים) - לא היה הפסד גדול ליישוב.

ואגב ארדיכל, למרות שאתה מתעקש להגדיר את ה "הקיבוץ" במונח שאינו נכון - "ארגון של ותיקי השומר שסרבו לוותר על בכורתם, ועל פיזור ארגונם לתוך "ההגנה", "הקיבוץ" אינו מתאים להגדרה שלך.
למתעניינים - יש סקירה מצויינת שהועלתה לאחרונה לויקיפדיה בערך "הקיבוץ".

תגובת שמואל גילר - תופיק ביי לא היה מפקד משטרת יפו, אלא מפקח משטרה. מפקד המשטרה היה עבדין ביי חוסייני ששמו מועלה בכתבה ב"הארץ". שמם של הקצינים והשוטרים שהיו מעורבים בטבח "בית החלוץ" ידוע, והיה ידוע גם אז, ואף על פי כן נרצח דוקא תופיק ביי. זה הוא נושא המחקר המועלה בכתבה.
גירסתה של מניה שוחט, המופיעה גם אצל דובוש, היא זו המופרחת במחקר. אין לה כל ביסוס בעובדות שהתגלו במהלך עבודת המחקר. merlin, תתפלא לשמוע, אבל בוצעה חקירה מקיפה באותם ימים רחוקים, והעדים היו נתונים לחקירה נגדית של עו"ד יהודי. על זה בדיוק מבוססת הכתבה ב"הארץ", על ועדת החקירה והעדויות. ואשר "להפסד הגדול לישוב", יתכן ורצח תופיק ביי לא היה הפסד גדול, אך אליהו גולומב הגדיר אותו כמעשה אשר העמיד בסכנה את הישוב כולו.

שמואל שלום,
קודם כל - ברוך הבא.
דבר שני - לא טענתי שלא בוצעה חקירה אלא הטלתי ספק באיכויותיה של חקירת אירוע המתבצעת על ידי אותו גורם שצריך להיחקר. כשהגוף המעורב במקרה, מבצע את חקירתו שלו עצמו, יש תמיד חשד יותר מסביר שהחקירה תפוברק, העדויות יתואמו ומה ששמע אותו עורך דין יהודי היה מה שרצו שישמע ויראה.
אני מדגיש שאני לא מייחס את הדברים דווקא לחקירה הזו אבל מהיכרות בת כ 20 שנים עם מערכי חקירות שונים, ממשלתיים ואזרחיים אני יכול לספר לך שכשרוצים לייצר חקירה מותאמת - עושים זאת.

בכל מקרה, וגם את זה ציינתי, לא קראתי את הכתבה בהארץ ובטח לא את המחקר ולא יפתיע אותי כלל שבוצעה טעות בהצבעה וחוסל איש שלא היה מעורב. לא יפתיע אותי כלל אם היה גם עניין ליצור פרובוקציה למהומות שיציגו את אזלת יד ההגנה בעוד שאנשי "ארגון השומר לשעבר" או "הקיבוץ" באים להושיע ולהם הפלא ופא יש אנשי מקצוע, נשק וציוד. הכל אפשרי וכלום לא יפתיע אותי.

לעניין שאלתו של ארדיכל בהקשר לאירוע זה כטריגר לחיסול "הקיבוץ" אני חושב שהאירוע הזה מוקדם מידי אבל מן הסתם הוא הצטרף לשרשרת אירועים שהטרידו את המוסדות בהיותם עשייה חסרת בקרה של הממסד. כמו שכתבתי באשכול על "גדוד ברנר", נראה שרצח דה-האן ביחד עם האיום על בן גוריון, הבהיר למוסדות שיש להם עניין עם גוף שהשליטה עליו אינה בידיהם, שאנשיו אינם מובדלים אלא מרושתים בתוך המוסדות וברור שמצב כזה אינו יכול להיות קיים במערכת תקינה.

אני שמח בכל מקרה לראות שסיפור "הקיבוץ" שהושתק שנים כה רבות עלה בחזרה וחרף הדעות לכאן ולכאן על אופן העשייה של אנשיו, הם יקבלו את חלקם בפנתיאון ההיסטוריה של ארץ ישראל - חלק שקופח עד כה.

לצורך הדיון היה טוב אם מישהו היה מעלה לכאן את הטקסט של הכתבה או אם אתה היית מעלה פרטים ממוקדים יותר על המחקר.

יום נעים לכולכם.

אני שמח לפגוש אתכם ולהצטרף לדיוניכם.
ראשית, לפני הבעת דעה רצוי לקרוא את הכתבה. אנסה לעלות אותה לרשת בימים הקרובים.
מי שחקר את אירועי הפרעות והטבח, לא הייתה המשטרה אלא ועדת חקירה משפטית בראשותו של זקן השופטים בפלסטינה, סיר תומס הייקרפט. מאחר ונושא הכתבה הם הפרוטוקולים של הועדה אותם מצאתי וקראתי, אני יכול לספר לכם כי החקירה הייתה מעמיקה וללא נסיון לטיוח. נציג היהודים בועדה היה עו"ד מרדכי אליאש, שעשה עבודה טובה בחקירות נגדיות. הייקרפט היה שופט עתיר נסיון ולא נראה לי שהוא הונחה על ידי מישהו אלא על ידי שכלו. מסקנות הועדה, שפורסמו גם בעברית, הם כפי שכתבה דליה קרפל, "מסמך מאיר עיניים".
"הקיבוץ" לא חוסל בעקבות פרשת רצח תופיק ביי אלא זו נחשפה בועדת הבדיקה. הועדה הוקמה כידוע בעקבות הדלפה של אלכסנדר זייד לבן-גוריון על כוונתם,כביכול, לחסל אותו. אני ממליץ לכם לקרוא את מחקרו של פרופ' זאב צחור על "הקיבוץ החשאי" הנמצאת ברשת.
ושוב, שמחתי להכירכם ואשמח לעמוד לשרותכם במידע נוסף.

שמואל גילר

נידון כאן כבר בהרחבה באשכול על "גדוד ברנר".
לעניין קריאת המחקר - בגלל שלא קראתי, סייגתי את דברי בסייגים וגדרות.

לעדות הבאה:

"לפתע ראיתי יהודי זקן יוצא מפתח הבית ונופל ביריית אקדח של הקצין הערבי תאופיק". מפי השוטר יצחק קצנלבוגן?


http://israelitombstones.blogspot.c...og-post_26.html

במהלך עבודתי, ראיתי את סיפורו של קצנלבוגן. לא מצאתי את כל הפרוטוקולים של ועדת החקירה, ואינני יודע אם העיד. הפרשה אינה מוזכרת בדו"ח הועדה. בתיקי עורכי הדין סאקר, סמואל ודונקנבלום, שריכזו את האישומים כנגד קצינים ושוטרים, לא מצאתי כל איזכור לעדותו של קצנלבוגן. בעיה נוספת היא סיפורו של נחופ רפופורט בספר "ההגנה". רפופורט, שהיה שוטר, הואשם בירי על ערבים. הוא מספר על מפגש שלו ושיחה עם תופיק הקצין מספר שבועות לאחר הפרעות. השוטרים היהודים בודאי הכירו אחד את השני ושוחחו. שאלתי את עצמי מדוע רפופורט לא מזכיר את הנושא אם הייתה ידיעה או שמועה. הוא מתאר את תופיק באור סימפטי.
ובכלל, מדוע צריכה הייתה מניה להמציא סיפור הסבר לרצח, כאשר היא יכולה הייתה לומר בפשטות שהוא מואשם ברצח זקן ערבי. זה הסבר מניח את הדעת.
הפרשנות שלי לפרשה, שלא הוסברה במלואה בכתבה, היא כדלקמן. בסוף 22, לאחר אישורו הסופי של המנדט, התגברה המתיחות בארץ. בוצעו מספר מעשי הרג יהודים על ידי "הסתדרות טרוריסטית" הפועלת מטעמים פוליטיים, עפ"י השמועה עמד בראשה תופיק ביי הקצין מיפו (ראה ספר ההגנה עמ' 149). התיאור של הארגון הזה, זהה לתיאור "הסתדרות הפידאייה" המופיע בדו"ח עליה שנכתב ע"י י.ל.שניאורסון. בין מטרות המחתרת, היה הרג יהודים שימצאו בודדים בדרכים. מקור הטעות הייתה, לדעתי, השמועה.
תופיק ביי הקצין, שרת במשטרה עד 3 חודשים קודם להרצחו. קשה להניח כי הוא יכול היה לעמוד בראש ארגון טרור ארצי מבלי שהדבר יחשף לבריטים. צריך לכך גם זמן, כסף וארגון. לתופיק ביי האפנדי, היו כל האמצעים ומצאתי דיווחים רבים על פעילותו.
אני סבור, כי הכט אכן פנה לחברי "השומר" אותם הכיר, בבקשת עזרה לפתרון הבעיה. הם גם מספרים בעדותם כי הוא הורה להם לבצע את החיסול. אם אכן תופיק הקצין היה הנוול, הכט צריך היה להיות גאה של הוראתו, אך הוא הכחיש אותה בתשובתו לסלוצקי. הוא הבין שהיה כאן כשל מודיעיני ולכן ניער את חוצנו מהמעשה.
אנשי התקופה ידעו כנראה על הטעות בזיהוי. כך אפשר להסביר את רוגזו של גולומב כששמע על כך בועדת החקירה של "הקיבוץ", והגדיר זאת כמעשה שהעמיד בסכנה את הישוב, ואת תדהמתו של הוגו ברגמן.

קראתי את המאמר ואכן מצביעות כל העדויות בהקשר לתאופיק בי על כי האיש כלל לא היה במקום האירועים.
זה מדהים. דוגמא מרתקת לכשל מודיעיני שהביא לחיסול האיש הלא נכון.
מזכיר לי את חיסולו של אחמד בושיקי,מלצר מרוקאי שההצבעה עליו הייתה כעל עלי חסן סלאמה - מפקד ספטמבר השחור, שהיה בסופו של דבר סתם מלצר בעיירה לילהאמר....

1922 ..." האם תוכל לפרט על בסיס אלו נתונים הגעת למסקנה זו?

תודה מראש,

האנציקלופדיסט

אני מצטרף לבקשתו של מרלין - באם תאות לצרף קישור לכתבתך ואולי אף להעלות חומרי גלם כתמונות, מסמכים ומלל אשר הכתבה הייתה צרה מלהכילם.

בתודה

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94...%91%D7%95%D7%A5

לצד מעשי הטבח ב'בבית העולים' ובבית יצקר, הותקף בעת ארועי הדמים ביפו, תרפ"א, מתחם יהודי נוסף - 'בתי וורשא'.

"מתחם יהודי נוסף שהותקף ביפו על ידי המון ערבי מוסת היה מתחם בתי וורשא‏‏[1]בסמוך למושבה הגרמנית. בעליו של המתחם שאול יצחק פניגשטיין, בני משפחתו ומספר חברי ההגנה דאגו מבעוד מועד לבצר את הדירה הפונה לחזית, לכיוון השער, וסרבו להצעת שכנם הערבי, עלי, להתפנות לתל אביב בהמעיטם בערך הסכנה ומתוך אמונה בידידיהם הערבים. כנופייה של אנשי שכם הגיע לשער המתחם מוקף החומה וניסתה לפרוץ אותו במוטות ברזל וגרזנים. השכן הערבי, עלי, הגן על השער בגופו וצעק לתוקפים: "הרגו אותי ואל תגעו בשכני לרעה". הפורעים לא שהו לתחנוניו, דחפוהו והמשיכו בניסיונם לפרוץ למתחם. מפקד אנשי ההגנה במקום 'זכר', זכריה אוריאלי, איש הקיבוץ החשאי, עמד לפתוח באש מאקדחו אולם שאול יצחק פניגשטיין אחז בידו וביקשו להמנע מירי שמא פגיעה בתוקפים תחמיר את מצב הנצורים. עוד לא תם הוויכוח בין השניים ואנשי הכנופיות נראו נמלטים על נפשם מאימת חיילים בריטים מזוינים שהתקרבו למתחם ממזרח. היו אלו אנשי הגדוד העברי הראשון ליהודה שחשו מסרפנד להציל את הנצורים ולהקיף את תל אביב בחגורת ביטחון."‏‏[2]

מתוך הערך 'מאורעות תרפ"א' בוויקיפדיה.

האנציקלופדיסט.

קניתי את המאמר, ויש לי אותו דיגיטלית, ואשמח לשתף אותכם בידע שרכשתי (ממש רכשתי) -

אבל תגידו לי איך לעשות זאת מבלי להיתבע ע"י הארץ.

לזה יקרא יוזמה ברוכה....

קישור

האנציקלופדיסט.

כתוב במאמר שתופיק ביי היה במנשיה גם לפי עדותו עצמו וגם לפי עדות הקצין המשטרתי כהן.
המרחק ממנשיה (אזור הדולפינריום ומסגד חסן בק) לבית החלוץ (בית העולים) הנמצא ברחוב יפת 34 (אז - רח' עג'מי) ליד פינת רח' פסטר הוא 1.3 ק"מ מרחק שברכיבה על סוס או ברכב הוא קצר מאוד ודורש כמה דקות כדי
לעבור אותו. האם יתכן שאף כי ישנן העדויות האלה, תופיק ביי בכל זאת הספיק להגיע לבית החלוץ בסביבות 11 בבוקר של ה-1 במאי, שאז כנראה החל הטבח במקום, ומשם, אחר כך, מיהר להגיע למנשיה בסביבות 12:00 בצהריים שאז על פי עדותו ניסה למנוע שם את תהלוכת ה"קומוניסטים"?
אגב בכתבה המצורפת לא מופיעה תמונתו של תופיק ביי סעיד שהוא נושא הכתבה כולה
האם אפשר לראות כיצד היה נראה? בכתבה מוזכר גם מפקח המשטרה חנא ברקדוש שמצויין שנשפט בעקבות חלקו בטבח, מה היה גזר דינו?

זו הפעם הראשונה שאני נתקל בתמונה כזו. ניסיתי להשוות לתמונות שיש לי. נראה שזו תמונה מאוחרת מאוד, אולי מסוף התקופה שלו בארץ.

תמונתו של תופיק ביי סעיד לא נמצאה. ידוע מהעתונות שהוא היה שמן. באשר לאפשרות שהוא רכב ממנשייה לבית החלוץ. מעשרות העדויות של העולים שהיו במקום, איש לא הצביע על דמות הדומה לתופיק ביי אלא על הקצינים האחרים. בזמן הפריצה לבית העולים - 2 אחה"צ, התנהלו קרבות במנשייה בהן נכח תופיק ביי. הקצין חנא ברדקוש הועמד לדין. הוא כנראה זוכה, או שהמשפט נמרח. לא מצאתי על כך דבר בעיתונות התקופה. יתכן ויש קשר לכך שדודו ד"ר יעקוב ברדקוש, נוצרי אורתודוכסי, היה מראשי הנוצרים ביפו ונציגם בועד הפועל הפלסטיני ולאחר מכן בקונגרס הפלסטיני הרביעי שהתכנס ביוני 21.