בעשור האחרון המודעות לאיכות הסביבה עלתה. מדענים חוקרים את ההשפעות של האדם על הסביבה ועל עצמנו.
כל הפגמים ביצורים החיים, עלייה בטמפ', מחלות, התפתחות שונה של בע"ח ואדם, הצטמצמות אוכלוסייה של בע"ח נובעים רק מהדברים שבני האדם עשו.

דוגמא בולטת היא הזבל שאנחנו זורקים: פלסטיק ושקיות ניילון (בכמויות עצומות), פסולת רדיואקטיבית או פסולת שלא מתכלה (לפחות בתנאים טבעיים).
הפסולת הזאת פולטת חומרים שמחלחלים באדמה וחוזרים למים ולמזון שאנו אוכלים.

גם מוצרים שעדיין בשימוש, כמו בקבוקי פלסטיק, פולטים חומרים אל המזון\שתיה שהם מכילים ומרעילים את התוכן בחומרים כימיים הורמונליים שפועלים כמו אסטרוגן (הורמון של הנקבה).
שלא לדבר על ההדברה שמבוצעת בירקות ופירות...

לא רק זה, אלא שאנחנו צדים באופן תעשייתי דגים - ובכך מצמצמים את האוכלוסייה שלהם במים ומשבשים את המערכת. כל שנה נתפסים ברשת עשרות מיליונים של כרישים, רק כדי לאכול את סנפיר הזנב שלהם (כל שאר הגוף נזרק).

כל אלו משפיעים גם על בע"ח שחיים לדוגמא בים - אוכלוסיות של תנינים, חלזונות, מיני דגים שונים, מיני עכברים, you name it. גם בגלל הציד, וגם בגלל ההורמונים שמגיעים למים שלהם (שמתפקדים כאסטרוגן) ופוגמים ביכולת הרבייה של הזכרים.

יש חוק בטוקסיקולוגיה שאומר שהמינון של הרעל הוא זה שקובע אם הוא מסוכן לבע"ח\אדם.
לפי מחקרים שבוצעו, זה לא רק המינון - אלא גם זמן החשיפה. אפילו מינון נמוך מאוד של חומר כמו אסטרוגן או כל חומר רעיל\משבש אחר יכול לפגוע, אם נחשפים אליו למשך זמן מסוים.
סרטן השד רגיש לשינויים הורמונליים, לכן אין פלא שמספר מקרי סרטן השד עלה בעשור האחרון.

לא צריך להיות גאון כדי להבין שאם נמשיך בצורה הזאת העולם ייראה אחרת לגמרי.
הדרך היחידה לשנות מגמה לפני נקודת האל-חזור זה באמצעות חקיקה ואכיפה של הממשלות. אך זה בקושי מעניין אותן.
בינתיים, למרות יחסית מעט המשאבים שמוקדשים לזה, יש פתרונות טובים מאוד לבעיות האקולוגיות והפסולת.
מדענים חוקרים כיצד לפתור את הבעיה, כמו מחלות (סרטן וכד'), במקום פשוט למנוע אותה.
הממשלות צריכות לתפקד כמו הורה דואג - להגביל\לאסור על התושבים דברים מתוך ידיעה שהם עושים דבר חיובי. אין פה שום דיקטטורה.
זה נראה לי טעות לומר שכל אחד יפעל ברמה האישית. אף אחד לא יעשה את זה באמת, וזה קשה לעשות כשאין שיתוף פעולה, בגלל האינטרסים של חברות והתעשייה (כסף...).

אם פחות היה צריך לדאוג בנוגע למלחמות, ויותר תלמידים צעירים היו לומדים באפקטיביות כדי לקבל את הידע שמאפשר שינוי משמעותי ומהיר, אני מניח שהיה יותר כסף, זמן וכוח אדם להתעסק גם עם הבעיה הקריטית הזאת.
בינתיים, אנשים בעמדות מפתח, מטבעם (איזו אירוניה), מעדיפים לדאוג לגודל הכיס ולעצמם.