אני פותח את האשכול הזה אחרי הרבה התלבטות, כי אני לא נוהג לשתף אנשים (אף אחד) במה שאני מרגיש (בד"כ שומר בבטן) - מסיבה שאני פשוט לא סומך מספיק על אנשים כדי לדבר איתם על דברים רגישים.


אז ככה,

הרבה פעמים אני מרגיש שאני פשוט לבד בעולם, אני לא מעניין אף אחד, ואף אחד לא מעניין אותי.
אני שומר הרבה דברים בבטן, וכלפי חוץ אני מראה כאילו אני הבנאדם הכי מאושר עלי אדמות.
אני מדבר עם אחרים, יש לי חברים [שכמו שאמרתי, אני לא בטוח שאני מעניין אותם] ואני מנסה לפתח קשרים טובים עם אנשים אבל תמיד איכשהו בסופו של דבר אני מתבאס מהם או מתאכזב בגלל דעות או מעשים שלהם.

בין היתר אני מדבר גם עם אנשים ברשת כדי להגדיל עוד יותר את הקשר עם האנשים, ודרך האינטרנט אני יכול להעביר את עצמי הרבה יותר טוב ממה שמכירים אותי החברים שלי [פשוט, כי כשאתה מדבר עם אנשים חיים - אתה חייב להכניס גם דברים שיראו בעיניהם טובים יותר, כדי לגרום להם להעריך אותך - גם אם אתה לא חושב ככה או בעד זה].

לצערי, כל מי שאני מכיר באינטרנט / מהחברים וחושב ש- הו הנה מצאתי את הבנאדם הכי טוב לדבר איתו, תמיד מתגלה לי משהו שמאכזב ומוריד לי את כל הבטחון מהבנאדם.

היבט נוסף שמשפיע על העניין הוא - שאני גר בשכונה נפרדת מבית הספר [ולכן גם מהחברים], ובעבר נתקלתי בתגובות כמו "בעע, לבוא עד אליך?" שגורמות עוד יותר לתחושה המגעילה, שאנשים לא ממש רוצים להיות בחברתך.

בקיצור, יוצא שאני רוב היום יושב בבית עם עצמי, מנסה לדבר עם אנשים ברשת או חברים, אבל זה פשוט הרגשה חרא, כל היום לחשוב על דברים ועניינים שמציקים ורק לעיתים רחוקות להפגש עם חברים [שלא במסגרת בצפר], ללכת לסרט, לשחק וכו'...

זה נשמע כאילו הבעיות היחידות שלי זה הקשר לחברים, אבל הלוואי וזה היה הדבר היחיד.
יש לי הרבה בעיות שאני לא מסוגל להתמודד איתן ושומר הכל בבטן, אני מוצא לעצמי את הפתרונות כדי להתגבר עליהן, ועם הזמן גם הרגלתי את עצמי להדחיק את הכאב משמירת דברים בבטן מבלי לספר, ככה שאני מסוגל להחזיק הרבה מידע ורגשות מבלי לגרום לאחרים להרגיש שאני ב"מצוקה" או בודד.

מאחד הנושאים האחרים מצאתי קישור ל - http://www.eip.co.il/?key=187 (בטחון עצמי), וחשבתי - אולי זה מה שחסר לי, אבל הסתכלתי על התוכן שם וראיתי שאומנם בתוכי זה מה שאני מרגיש, אבל כלפי חוץ אני מראה בדיוק ההיפך - כאילו אני מלא ביטחון ושמחה,
הפסקה היחידה שאולי הצלחתי להתחבר אליה היא -

ציטוט:

בנוסף אדם ללא ביטחון עצמי יפחד לחשוף את חולשותיו בפני אחרים, הוא יפחד לשאול אחרים דברים אינו יודע ולכן כמובן שלא הבישן למד. מי שאין לו ביטחון עצמי יפחד לשאול אנשים אחרים שאלות שנראות לו פשוטות מידי, או דברים שהוא חושש שיוציאו אותו לא חכם אם הוא ישאל אותם, כי הוא מפחד שההערכה העצמית שלו תפגע בעיני הסביבה. כל כך אין לו בטחון עצמי שאכפת לו מה חושבים עליו אחרים ולכן הוא נמנע מלשאול או מלנסות ולטעות. לעומת זאת אדם בעל בטחון עצמי לא ממש אכפת לו מה אחרים חושבים עליו, אכפת לו מה הוא חושב על עצמו.

אכן, אני לא נוהג לאפשר לאחרים לדעת מי אני באמת, מה ידיעותיי וכו' [ובד"כ משיג מידע שאני לא יודע, בדרכים עקיפות או דרך האינטרנט],
אבל לעומת המשפט האחרון, לא באמת מעניין אותי מה חושבים עליי, אבל רק בגלל שאני יודע שזה הדבר היחיד שאיכפת לחברה - אני חייב להתאים את עצמי [סוג של צביעות] למה שכולם מחפשים. (שיחות שלא באמת מעניינות אותי, להשתדל לדאוג גם למראה נורמלי וכו'...)


בעקבות כל המצב שלי [שזה לא כמה ימים או חודשים, זה ניגרר במשך שנים], אני מבין יותר מצבים של אנשים, ונוהג [ואוהב ובד"כ מצליח] לעזור לאחרים בבעיות שלהם - כי בשונה מאחרים, אני לא נוהג להשפיל אנשים בגלל בעיות או חסרונות שיש בהם, יש לי דעות על הרבה נושאים שאני חושב שהם פשוט זוועה (מחינוך, לימודים, חברים וחבר'ה, קשר בין אנשים וכו'). אבל מעטים האנשים שאני מדבר איתם על מה שמציק להם עצמם, כי מרבית האנשים לא נוהגים לספר מה שהם באמת חושבים - מאותה סיבה, שהם בטוחים שזה סותר את כל המוסכמות, ולא כדאי שעוד מישהו יחשוב שהם שונים או נחותים או דפוקים וכו'.
הקטע הוא, שככל שאני מתחבר לאנשים - אני מאבד איתם את הקשר. קשה לי להסביר את זה בדיוק.
ומה שיותר מעצבן זה שאני מייעץ דברים לאחרים, שאני לא מסוגל לקיים על עצמי (וזה עוזר להם, אבל אני לא מצליח ליישם את זה על עצמי).


בקיצור,
זה תמצית הבעיות שיש לי ואני בטוח שלכם זו חפירה, אבל לעומת מה שאני מרגיש- זה רק המעט שבמעט.

אתם לא חייבים להגיב, אבל כניראה שהמקום בבטן שלי נגמר - ובגלל זה אני בשבועות האחרונים כל יום חושב על "אולי אני אתחיל לספר למישהו" ורק היום אזרתי אומץ לספר חלק קטן על "אני עצמי". (אני-עצמי : כי פשוט, אין בנאדם אחד בעולם הזה שיודע מי אני באמת, ומה אני חושב ו/או מרגיש...)



נגמר לי הכח לדבר על עצמי.
לילה טוב.

אני מתחבר אליך יותר מדי לחלקים גדולים מהדברים שלך....
בעיה.../=

ציטוט:

(אני-עצמי : כי פשוט, אין בנאדם אחד בעולם הזה שיודע מי אני באמת, ומה אני חושב ו/או מרגיש...)

איפה כתוב שהחיים הם רק גן של וורדים? ברור שאתה תיתקל באנשים שיאכזבו אותך,ומצד שני גם כאלה שירוממו את רוחך ככה זה אין מה לעשות רק להמשיך לזרום ולהפיק מהדברים לקחים,אתה מכניס את עצמך לסרט וממעיט בערכך האמיתי בגלל ש... וזה בהחלט לא נכון.

אתה על מנת למצוא צידוקים לתחושות שלך ממציא דברים כינוח לך ככה כמו למשל חברים לא באים אלי,אבל אני בטוח שזה לא כל הזמן ויש מצבים שהם כן באים אליך,ויתכן שהם לא באים מסיבה לא אישית שלך אלא מהסיבה שהם פשוט עצלנים ללכת עד אליך ואין זה אומר שהם לא חברים טובים אבל אם ככה אתה מודד חברים אז שוב הבעייה היא במה שאתה בונה סביבך וזה ריחוק לא מוצדק.

אתה נראה לי נמצא בשלב מעבר כלשהו ובמן מאבק פנימי,וזה מבלבל אותך,הייתי אומר שתשב ותעשה רגע חישובים לגבי עצמך ותראה איפה הטעויות ואיפה ניתן לתקן את התחושות שלך שהם לא כל כך רציונאליות לגבי מי שאתה.

הייתי אומר צא מהסרט הזה ותתחיל לבנות את עצמך מחדש זה לא קל אבל לפחות תהיה מודע לצורך בהפקת לקחים אישיים ואיך להתאים את עצמך אליהם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

נתחיל מזה שאני מודע לכך שלא כל העולם וורוד, ואני לא יכול לצפות שכל הזמן יהיה רק טוב,
אבל ביחד עם זאת - אני חושב שזו טעות לומר שאני לא לומד ומפיק לקחים ממה שקורה.
דווקא להיפך, בגלל כל הזמן שיש לי עם עצמי, אני יושב וחושב מה עשיתי בסיטואציות מסויימות שזה טעות, שהייתי אולי יכול לצאת אחרת, או להתבטא אחרת וכו'...הבעיה היא, שאחרי שהסיטואציה כבר נגמרת - זה לא ממש משנה.


בנוגע לתירוצים, תהיה בטוח שאין לי סיבה או רצון להמציא תירוצים.
אני מספר את הדברים כמו שאני מרגיש או רואה אותם, וכדי להדגים לך את זה, אני אביא לך דוגמא -

מצב [פעם ב..] שאני יוצא עם חברים - לחלק יש רישיון, בחזרה הביתה, אני מבקש מחבר שלי להקפיץ אותי הביתה כדי לא להטריח מישהו מהמשפחה (שבטח כבר נוחר...), והתגובה שאני מקבל היא "בעע, עזוב, זה מאריך לי ת'דרך, אין לי כוח לסוע עד לשם". (לשם = לשכונה שלי).

לעומת זאת, יש לי חבר אחר שעבר דירה לשכונה הרבה יותר מרוחקת משלי, ובאמצע הלילה, הוא ניסה לחפש דרכים כדי לא להסתבך / לחכות לתחבורה ציבורית, ודווקא אני....(אחרי שהערתי את אחי כדי שיבוא להקפיץ אותי הביתה), הצעתי לו מיד שאני אסיע אותו, למרות המרחק, ולמרות שלאחי לא היה עצבים לנסוע עד לבית שלו ועוד באמצע הלילה.

אני מודה ! זה לא תמיד, ויש פעמים שחברים שלי מסכימים להקפיץ אותי או בכלל - לבוא אליי [קורה פעם בכמה חודשים..], אבל בגלל שנדחיתי כבר לא מעט פעמים, אפילו חשק לבקש אין לי, כי "לא נעים לי להטריח אותם בשבילי".

בנוגע ל"עצלנות", עצם זה שהם מגדירים את עצמם עצלנים רק כדי לא להגיע עד עליי, מוכיח (לי לפחות), שאני לא באמת בראש סדר העדיפויות שלהם. עדיף להם להתקע בבית, במקום לבוא אליי (גם אם זה דורש מאמץ) -
וכדי להסביר לך את זה, אני רק אגיד, שכשאני נוסע אליהם, או לבית הספר, או כשיוצאים למקום אחר בכלל, ממני זה דורש [כל הזמן], נסיעות באוטובוסים או טרמפ עם אחד מבני המשפחה...
אז לעשות את זה פעם ב.... כדי לגרום לבנאדם להרגיש שהוא חשוב לחברים, קשה?

כמו שאמרתי בחור צעיר אתה בשלב כנראה של בגרות פנימית שאצלך כנראה חזקה יותר ומשפיעה יותר על הרגשות ולא פחות,הייתי אומר בנוסף שבכל שלב שאתה עושה תמיד זאת הבחירה שלך,גם בלימודים וגם בחברים ובכל דבר אחר,היה ומשהו לא נראה לך כל כך ואינך שלם איתו תחתוך את העניין ישר והלאה ממנו תפיק לקחים שוב,ותבנה בסיס אחר לעצמך,כי רק מלקחים לומדים דברים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

איך אני אמור לבנות לעצמי בסיס אחר כשאנשים כבר מכירים אותי בצורה אחת?
ואם הייתי עושה רק דברים שניראים לי, כבר מזמן הייתי מגיע לאי בודד.

אצלי, ברגע שסיימתי בית ספר, הכרתי את האנשים שהפכו להיות החברים הכי קרובים. היו לי חברים טובים גם בבית הספר אבל את הרוב הכרתי אחרי שסיימתי. התקופה הכי יפה בחיים שלי הייתה אחרי בית ספר ולפני הצבא (היא הייתה אמנם מאוד ארוכה אצלי אבל בכל זאת ).

אל תחשוב שמשהו בך לא בסדר, לא כל אחד יכול להסתדר עם כל אחד. זה משהו שאתה מבין בשלב מסויים בחיים, שזה לאו דווקא אתה שלא בסדר, אלא זה פשוט לא האנשים שאתה מתחבר אליהם וככה זה, עובדה. יש אנשים שכן מסוגלים להתחבר לכל אחד בקלות ויש אנשים שזה פחות הולך להם.
אז אל תחשוש מהחיים, תהיה אתה, תשתדל להיות חיובי ואל תתאמץ. תראה איך דברים יתחילו לזרום כשתפסיק לחשוב על זה ולנתח אלא פשוט להבין שזה שלב שעובר ואתה עוד תכיר את מי שאתה צריך להכיר

הבעיה היא, שגם כשאני אסיים בצפר, האנשים לא ישתנו, כי אני ממשיך במסלול לימודים שאח"כ חברים שלי ואני עושים טירונות ביחד, ואולי נכיר אנשים חדשים, אבל...באופן כללי אני אהיה עם אותם אנשים.

ולהתחיל להכיר אנשים חדשים בגיל 23+ [אם לא יותר מאוחר - יענו, אחרי הצבא]....? זה כבר.... לא אותו דבר... זו צורת חיים שונה לגמרי... =\


עכשיו,
אני יודע שכבר מאוחר לשנות את המצב [הקיים], או לשנות את החברים שלי,
אבל....זה פשוט מבאס כל העסק.

יאללה גבר בוא נתחיל מהתחלה



אתה נשמע בחור אינטילגנטי ובגלל זה אני מניח שתצליח לרדת לעומק הדברים

אושו אמר פעם:



אתה לא מי שאתה חושב שאתה

אתה גם לא מי שאחרים חושבים שאתה

אתה מי שאתה חושב שאחרים חושבים שאתה...



משפט די קולע בוא נראה למה הוא נכון ובמיוחד לגבייך...

כשאני מסתכל על מה שרשמת,

אתה ממש לא מגובש,

יש לך תודעה מפותחת וידיעה עצמית גבוהה אבל אתה מאוד מבולבל..

אתה אומר שכלפי חוץ אתה בעל ביטחון ומבפנים חסר ביטחון,

אבל אתה לא מבין את הדבר הכי בסיסי,

לכולנו יש מכנה משותף, והמערכות הגופניות והקוגנטיביות שלנו עובדות בדיוק אותו דבר,

אבל לכולנו יש מעטפת שונה – האגו,

כל אחד מרכיב על עצמו את המעטפת הזו בצורה שהוא רוצה,

אתה יכול לרצות להיות בעל ביטחון או להיות אחד שנראה כאילו הוא יודע מה הוא עושה או להיות ביישן או חמוד או פלרטטן,

ופה מגיע המשפט הכי חשוב, אתה גם יכול להיות מי שאתה רוצה,

ברגע שאתה מכוון את התודעה שלך לביטחון עצמי – אתה מתחיל לשדר ביטחון עצמי,

אבל ברגע שאתה אומר שזאת רק הצגה ומבפנים אתה כמו עלה נידף ברוח – התודעה שלך יודעת את זה וזה מה שבאמת יקרה, מראית עין, קנה רצוץ, כלום...

אתה צריך רק לרצות משהו, ולהראות נכונות לבצע אותו ולהאמין שאתה כזה, ואתה תהפוך להיות כזה.

אתה מחליט שאתה בעל ביטחון, שאתה יודע את העבודה, שאתה יודע להקסים בחורה ולסחוף אותה לאן שאתה רק רוצה, שאתה יודע להיות החבר שכולם שואלים אותו שאלות, שאתה יודע להיות החייל הכי טוב בצוות, שאתה יודע להיות העובד הכי טוב בחברה.

ואתה מכוון את כל המחשבות שלך והמעשים שלך לכיוון הזה, וזה קורה, זה עובד, אתה תתחיל לשדר את זה, אם אתה רוצה להבין איך זה עובד מבחינה מדעית / פרקטית ומה באמת קורה שם במעמקי התת מודע – אתה צריך רק לשאול..

אסור לך להיות עלה נידף ברוח, אתה צריך להיות חזק כמו ברזל, לא מתכופף,

תפוס את עצמך בידיים, הכל פסיכולוגיה, הכל בידיים שלך,

תסתכל על מישהו שנראה לך כמו מודל לחיקוי ותתחיל לראות מה מהתכונות שלו היית רוצה,

אל תעתיק, תסתכל, תצפה ותוסיף לזה את החלק הפיקנטי שלך.

עכשיו כמו שכבר רשמתי פעם בפורום הזה,

כשאני מסתכל על בעיה אני מסתכל על הפתרון שלה ב-3 שלבים שלכל אחד 33.333333 אחוזים:

1.מודעות לבעיה

2.נכונות לפתור אותה

3.לפתור את הבעיה בפועל



אתה ידידי, כבר עברת 66.6 אחוזים, נשאר לך רק להתחיל לעבוד על זה...

תראה בעיני רוחך את הגבר שאתה רוצה להיות, כריזמטי, סוחף, בעל ביטחון, יכול לדבר עם דוגמניות ולא להתרגש, מצליח בהכל..



וכשאתה מדמיין את זה, אל תחשוב שזו הצגה – כי זה יהיה האגו שאתה מרכיב על האני האמיתי שלך, ותעשה את זה כמו שצריך, תדע שאתה באמת הולך להיות ככה בעל ביטחון,

ואז פתאום תשים לב שעכשיו זה מתאזן – אתה גם נראה כמו בעל ביטחון מבחוץ וגם מרגיש ככה מבפנים – והתוצאות לא יאחרו לבוא...

רק תזכור – תאמין שמפנים אתה חזק – לא איזשהו עלה שכל משב רוח מעיף אותו...

ואתה תראה שמה שבחוץ הוא השתקפות של מה שבפנים, ולא ההפך.

מקווה שעזרתי ואני מחכה לתגובה של איך אתה רואה את זה ואם אתה לא מבין משהו.

התיאורים שהבאת אכן משקפים אותי ברובם,
ובאמת אני מתחיל לקלוט קצת (אולי) מה דפוק אצלי,
אבל אני פשוט לא מצליח להביא את זה לידי ביטוי במי שאני.

בניגוד לחלק (קטן) ממה שאמרת, אני דווקא מסוגל לגרום לאחרים להאמין שזה אני וככה אני באמת, ואני אראה מלא ביטחון, ומלא כריזה וכו',
אבל כמו שאמרת - אני עצמי יודע שלפעמים זה הצגות (ובד"כ זה לא מתבטא כלפי חוץ), אבל פשוט - אם כל מה שאני אעשה יהיה לפי מה שאני חושב או מאמין, אני אשאר עוד יותר לבד ממה שאני עכשיו.

פעם דיברתי עם מישהו [באינטרנט] על חברה (בת), וסתם הוא שאל אותי אם יש לי חברה, ואמרתי שלא (ולא היתה לי גם), וכתגובה הוא פשוט אמר: "כניראה שאתה מצפה ומחפש דרישות גבוהות מבנות", וזה נכון, אני באמת מחפש את האחת שאני אוכל להתחבר אליה הכי טוב ושתתאים לרוב מה שאני מצפה, אבל אני פשוט לא מצליח למצוא בנאדם כזה.

כשאני מדבר עם אנשים, אני משתלב בשיחות שיותר מעניינות אותי, אבל כשזה נושאים כ"כ רחוקים ממני, או שאני כ"כ לא מסכים איתם - אני פשוט שותק, כדי לא להוריד את הערך [שאין לי מושג אם יש לי] בעיני החברים שלי.

אני לא מסוגל להשתלב במה שניראה לי כ"כ דפוק, או טיפשי או טעות - ורוב האנשים שאני מכיר, זה כאלה שאני לא מצליח להתחבר אליהם באמת.

זה כאילו שאני מנסה להיכנס לאיזור שלא בשבילי, וכשאני עושה את זה - אני לא מקבל פידבקים מהסביבה כדי לדעת שאני באמת רצוי.

[דוגמא - יש למישהו/י יומהולדת, אני משקיע כדי שיהנו ביומהולדת, ובאותו רגע אולי יודעים שעשיתי את זה, אבל בסופו של דבר - הכל חוזר לקדמותו, אף אחד לא זוכר שעשיתי משהו מיוחד - שאחרים לא עשו, אף אחד לא אומר תודה מכל הלב - ואני מרגיש את זה לפי הדרך שאומרים, ורבאקק אני השקעתי כדי לגרום אושר למישהו, והוא אפילו לא מראה שזה מזיז לו. תודה קטנה היום, תודה קטנה מחר וזהו.]


אני מנסה למצוא נקודות להתחבר לאנשים יותר טוב כדי לחזק קשרים,
אבל כמו שאמרתי בהודעה הראשונה - כל קשר טוב שנוצר לי עם בנאדם, כזה שאני מרגיש שבעוד שבוע - אני כבר אוכל לדבר איתו על הכל, וסוף סוף לדעת שמצאתי את הבנאדם שבאמת איכפת לו ממני - בסופו של דבר, מתפוצץ בגלל איזו אכזבה שאני מגלה, בגלל משהו טיפשי שהוא אומר ולא מוצא חן בעיני, בגלל התייחסות, או בגלל מישהו אחר שגורם לו לא לעשות דברים - שבעיניי הם הרבה יותר טובים משטויות אחרות שהוא עושה.

אני יודע שיש לכל אחד זכות לחיות איך שבא לו, אבל רבאק - אין אף אחד שמרגיש וחושב כמוני?
או שאולי - כל מי שחושב ומרגיש כמוני, שומר את זה גם בלב, וכלפי חוץ מראה דמות אחרת רק כדי להתאהב על אנשים אחרים ולהיות יותר מקובל, ויותר מעורב ויותר.....לא אמיתי? =\

ואני גם קצת שיכור אבל אני אענה לך בכל זאת כי זה נראה לי די קריטי לפני שאני חוזר לצבא...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי MyHeart התיאורים שהבאת אכן משקפים אותי ברובם, ובאמת אני מתחיל לקלוט קצת (אולי) מה דפוק אצלי, אבל אני פשוט לא מצליח להביא את זה לידי ביטוי במי שאני. בניגוד לחלק (קטן) ממה שאמרת, אני דווקא מסוגל לגרום לאחרים להאמין שזה אני וככה אני באמת, ואני אראה מלא ביטחון, ומלא כריזה וכו', אבל כמו שאמרת - אני עצמי יודע שלפעמים זה הצגות (ובד"כ זה לא מתבטא כלפי חוץ), אבל פשוט - אם כל מה שאני אעשה יהיה לפי מה שאני חושב או מאמין, אני אשאר עוד יותר לבד ממה שאני עכשיו. אוקיי - שים לב, אני לא אומר שאנשים לא יוכלו להאמין להצגה שאתה עושה, אני רק אומר - שאתה לא תוכל להאמין, וכשאתה לא מאמין לזה, זה גם נראה ככה מהצד, וגם מרגיש הרבה יותר גרוע... הרבה יותר קל לשנות את עצמך מאשר להעמיד פנים כל כך הרבה זמן.. אם כל מה שתעשה יהיה לפי מה שאתה חושב או מאמין, אתה קודם כל תרגיש טוב עם עצמך, ואחר כך תתחיל לבנות את עצמך מחדש... אי אפשר לבנות גורד שחקים על יסודות רעועים, כי הוא יתמוטט. כדי להתחיל להשתנות אתה צריך קודם כל להיות אמיתי לגמרי, להיות אתה.. גם אם זה אומר שבמשך שבוע תהיה אמיתי ותתחיל להיות בחוץ כמו שאתה מבפנים, וברגע שתרגיש שאין יותר הצגות, תתחיל לבנות את עצמך מחדש. פעם דיברתי עם מישהו [באינטרנט] על חברה (בת), וסתם הוא שאל אותי אם יש לי חברה, ואמרתי שלא (ולא היתה לי גם), וכתגובה הוא פשוט אמר: "כניראה שאתה מצפה ומחפש דרישות גבוהות מבנות", וזה נכון, אני באמת מחפש את האחת שאני אוכל להתחבר אליה הכי טוב ושתתאים לרוב מה שאני מצפה, אבל אני פשוט לא מצליח למצוא בנאדם כזה. עם בנות זה מאוד פשוט, קודם כל סטנדרטים גבוהים זה מעולה, גם כשאני בוחר מישהי לקשר רציני, אני חייב שהיא תהיה יפהפיה וחכמה ואחת כזאת שכולם אוהבים ושמחייכת לכולם, וזה לא אומר שאני לא אמצא. תנצל את זה שאתה רווק, תהנה מהרגע, תפתח את הניסיון הזה עם בחורות כי זה בסופו של דבר ייתן לך המון ביטחון בכל התחומים, ותוך כדי שאתה יוצא עם הרבה בנות, אין בעיה במקביל לפתוח קצת את העיניים ולחפש מישהי שמתאימה לך, יותר מזה אני אומר לך - אל תלחץ כשאתה לא מוצא, תהנה מהיתרונות של הרווקות ותוך כדי תעשה את ההפרדה בין סטוצים לבין בחורה שאתה רוצה ממנה קשר רציני. זה נותן יופי של ביטחון וחוץ מזה שזה בערך כל מה שאמור לעניין אותך חוץ מהצבא בגיל הזה.. כשאני מדבר עם אנשים, אני משתלב בשיחות שיותר מעניינות אותי, אבל כשזה נושאים כ"כ רחוקים ממני, או שאני כ"כ לא מסכים איתם - אני פשוט שותק, כדי לא להוריד את הערך [שאין לי מושג אם יש לי] בעיני החברים שלי. זה שאתה שותק כשאתה לא מבין את הנושא זה טוב, אבל זה שהסיבה היא לא להוריד את הערך זה רקוב מאוד. תבין - אין לך באמת מושג מה אנשים חושבים עלייך, אתה מקסימום יכול לשער או לעשות ביקורת קטנה מול חבר טוב, אבל, אתה לא יכול לבחור את המילים או את המעשים שלך לפי מה שהם יחשבו, על זה אני מדבר כשאני אומר לך לא להיות כמו עלה נידף ברוח, תהיה מי שאתה תהיה עם עקרונות ואידיאלים, ותאמין בהם בכל הלב, בסופו של דבר - גם מי שלא מסכים עם הדעות שלך, יכבד אותן, כי הוא ייקח אותך ברצינות. אני לא מסוגל להשתלב במה שניראה לי כ"כ דפוק, או טיפשי או טעות - ורוב האנשים שאני מכיר, זה כאלה שאני לא מצליח להתחבר אליהם באמת. סבבה, אז אתה לא מכיר את האנשים הנכונים, אל תחפש חבר'ה, תחפש חברים, זה אף פעם לא מאוחר להתחיל קשרים חדשים, אין לי פה כל כך מה לומר, פשוט תראה מי נראה לך גבר לעניין ותראה אם יש לכם תחומי עניין משותפים. זה כאילו שאני מנסה להיכנס לאיזור שלא בשבילי, וכשאני עושה את זה - אני לא מקבל פידבקים מהסביבה כדי לדעת שאני באמת רצוי. אתה לא צריך פידבקים מהסביבה, תעשה מה שאתה חושב שאתה צריך לעשות ותאמר מה שאתה חושב שצריך לומר, שוב - עלה נידף ברוח, זוכר? [דוגמא - יש למישהו/י יומהולדת, אני משקיע כדי שיהנו ביומהולדת, ובאותו רגע אולי יודעים שעשיתי את זה, אבל בסופו של דבר - הכל חוזר לקדמותו, אף אחד לא זוכר שעשיתי משהו מיוחד - שאחרים לא עשו, אף אחד לא אומר תודה מכל הלב - ואני מרגיש את זה לפי הדרך שאומרים, ורבאקק אני השקעתי כדי לגרום אושר למישהו, והוא אפילו לא מראה שזה מזיז לו. תודה קטנה היום, תודה קטנה מחר וזהו.] סה לה וי... לא תמיד מקבלים הערכה על כל מה שעושים, נקודה רגישה גם אצלי, אין מה לעשות..... אני מנסה למצוא נקודות להתחבר לאנשים יותר טוב כדי לחזק קשרים, אבל כמו שאמרתי בהודעה הראשונה - כל קשר טוב שנוצר לי עם בנאדם, כזה שאני מרגיש שבעוד שבוע - אני כבר אוכל לדבר איתו על הכל, וסוף סוף לדעת שמצאתי את הבנאדם שבאמת איכפת לו ממני - בסופו של דבר, מתפוצץ בגלל איזו אכזבה שאני מגלה, בגלל משהו טיפשי שהוא אומר ולא מוצא חן בעיני, בגלל התייחסות, או בגלל מישהו אחר שגורם לו לא לעשות דברים - שבעיניי הם הרבה יותר טובים משטויות אחרות שהוא עושה. זה נשמע ממש ביקורתי, אחי אף אחד לא רוצה חבר שישפוט אותך כל הזמן בין אם אתה מספר לו על השיפוט שאתה עושה לו או שהכל רק אצלך בראש... אין מה לעשות - רק לחברים טובים אפשר לבוא בטענות, וכדי שהם יהפכו להיות חברים טובים אתה צריך להבדיל בין דברים שהם נסבלים (כמו חבר שאיחר בחצי שעה ללכת לים) לבין דברים שהם לא נסבלים (כמו חבר שאמר לך שהוא חולה והלך לים עם מישהו אחר).. אני יודע שיש לכל אחד זכות לחיות איך שבא לו, אבל רבאק - אין אף אחד שמרגיש וחושב כמוני? או שאולי - כל מי שחושב ומרגיש כמוני, שומר את זה גם בלב, וכלפי חוץ מראה דמות אחרת רק כדי להתאהב על אנשים אחרים ולהיות יותר מקובל, ויותר מעורב ויותר.....לא אמיתי? =\

ועכשיו לדבר הכי חשוב שיש לי לומר לך..
כל מה שרשמת פה זה השלכות...
זה רק תוצאות של הבעיה העיקרית שלך..
אין טעם לנסות ולתקן כל דבר בפני עצמו,
צריך לתקן את הבעיה העיקרית והכל ייפתר לבד..
ברגע שתהיה שלם עם עצמך ותהיה כמו שאתה היית רוצה להיות, כמו שאתה מאמין שאתה יכול להיות, הכל ייפתר לבד - כבר לא יהיו בעיות חברתיות, ופתאום יהיו חברים טובים ואתה כבר לא תשפוט את כולם על אותו דבר..
חבל לבזבז אנרגיה על השלכות כשאתה יכול לטפל במטרה העיקרית...
אנחנו תמיד נעדיף לחסל את המחבל מאשר לרוץ אחריו ולנסות להדוף את הכדורים שהוא יורה עם הידיים...
תשקיע את המאמץ בלהשתנות,
וזה שווה את זה,
אתה תבין את זה אחרי שפתאום תרגיש שהכל הולך בקלות, שיש לך את התפקיד הכי טוב בצבא, ואת החברים הכי טובים, ואתה יוצא עם הבנות הכי יפות, והכל מחליק בקלות,
ומפה אפשר רק לעלות למעלה, כל מי שאומר לך שאחרי כל עליה יש ירידה, לא באמת יודע מה קורה פה..

קראתי את התגובה שלך כבר בצהריים, ומאז אני כניראה מפנים אותה.

בגלל שאין לי מה להגיב, אני חושב שאולי סוף סוף נפל האסימון...


אני אראה איך מתקדם בימים הבאים.


תודה על ההתייחסות (גם בשעות הקטנות של הלילה, וגם במצב של שכרות).


תודה לכולם.

אני אוסיף ואומר שרצוי וכדאי להתמקד ב"בנק החיובי", תן לו לקחת מונופול על כל הבנקים השליליים האחרים ואל תתן לאף אחד רשות להפוך את זה.

לעיתים, אנשים משתנים.

לא נכנס לפה כזה הרבה, אבל הנושא קרוב לליבי. אני בתהליך של שינוי כזה בעצמי, זה ממש לא קל, יש דכאונות אבל זה שווה את הכל. אני עדיין זוכר את אותו הרגע והיום שבו הרגשתי שאני סוף סוף פורץ החוצה, אחרי שנים של עבודה עצמית. שום דבר, אבל שום דבר בעולם לא משתווה להרגשה הזאת. הרעיון הוא להיות חזק דווקא עכשיו כשהדברים לא כל כך ברורים, ואתה תהיה גאה בעצמך כשתראה כמה הספקת לעשות.

זה לא עיניין של מעמץ רגעי זה דרך חיים, שבה אתה מגלה משהו חדש על עצמך והסביבה בכל שבוע בכל יום מהחיים. וזה שווה את זה פי שבעתיים.