|
18-06-2009, 08:52
|
|
|
|
חבר מתאריך: 27.01.02
הודעות: 11,262
|
|
ציטוט:
מה זאת אומרת מקבלים? בינתיים הם לא קיבלו כמעט כלום. זה לא שמדינת ישראל מזדרזת למלא כל דרישה פלסטינאית. הרי מו"מ מקיימים כבר 17 שנים. אם מדינת ישראל היתה נותנת לפלסטינאים "אוטומטית" 100% אז שלום אולי לא היה פה אבל מדינה פלסטינאית דווקה כן. העובדה היא שזה לא קרה.
|
ז"א שעד עד עכשיו אף אחד לא חשב אפילו להעמיד סימן שאלה על הדרישה האולטימטיבית של ה"פלסטינים" לקבל 100% מהשטח (בווריאציות כאלה או אחרות). זו דרישה שהם העמידו ביום הראשון של ה"מו"מ", וישראל קיבלה אותה בהכנעה. אז איפה בדיוק הפשרה? אם נותנים להם את הכל, מראש, אז על מה בדיוק המו"מ?
ציטוט:
לא באתי לסנגר על הפלסטינאים שאיכות ההחלטות הלאומיות שלהם נעה על קשת צרה למדי שבין טימטום לרשעות.
אבל, כל זה לא חשוב. עמים לא מאבדים את זכויותיהם הלאומיות בגלל מעשים הרבה יותר גרועים מכל מה שהפלסטינאים עשו. אם זה היה המיקרה אז יפאן למשל לא היתה קיימת כמדינה עצמאית.
|
יחי ההבדל הקטן. היפנים (וגם הגרמנים) הוכנעו בכוח חסר תקדים (היפנים במיוחד - הירושימה, נגסקי), נכבשו בידי מדינות המערב, ונבנו מחדש בצלמן ובדמותן. אם זה יקרה כאן, לא תהיה שום בעיה לתת ל"פלסטינים" מדינה. האם זה הרעיון שלך? אם כן, אני בעד.
עמים שמוכיחים שאינם מתאימים לנהל מדינה, אינם ראויים לנהל מדינה - ושכלל אינם רוצים מדינה - אינם זכאים למדינה. חד וחלק. חובת ההוכחה אחרת, עליהם.
ציטוט:
באשר למה הפלסטינאים רוצים, זה אמנם רלונטי אבל זה לא הדבר החשוב ביותר. קח אותנו לדוגמה. מה אנחנו רוצים? חלק מאיתנו למשל היה רוצה מדינה שמשתרעת ממצרים ועד לעירק. אחרים היו מוכנים להסתפק בשטח המנדט, כולל עבר הירדן. זה יפה מאוד שזה מה שאנחנו רוצים אבל זה לא משנה כלום כי אנחנו לא הולכים לקבל את מה שאנחנו רוצים.
|
קודם כל, נכון ציינת, אנחנו צריכים להבהיר לעצמנו מה אנחנו רוצים, כי כרגע אנחנו מדברים בשלל קולות, והצד השני מדבר בקול אחד, ברור ורועם. זו הסיבה שהצד השני מקבל בדיוק את כל מה שהוא רוצה, וישראל הולכת ומתפרקת מערכים, מנכסים ומקווים אדומים, כל הדרך אל הקו הכחול. אם אנחנו רוצים לקבל את מה שאנחנו רוצים, אנחנו צריכים לדבר בקול אחד, בלי כל מיני "יוזמות ז'נבה" למיניהן, ארגונים המנהלים מו"מ "רשמי" עם הצד השני, ואח"כ מציגים את ה"הבנות" שלהם העובדות מוגמרות, או שמנסים לשכנע את הצד השני שאפשר לקבל יותר אם רק יתעקשו יותר או ימתינו לממשלה הבאה. בצד השני אין "שלום עכשיו" או "יוזמת ז'נבה". חשבת פעם מדוע?
ציטוט:
מה שמשנה מאוד הוא מה הם הקוים האדומים שלנו. אין לך טעם לנסות לבוא איתי במו"מ עם דרישות המינימום שלך הן יותר ממה שאתה יודע שהם הקוים האדומים שלי.
|
אם כך, הרי אין טעם למו"מ כלל וכלל עם ה"פלסטינים", כפי שהוכיחה ממשלת אולמרט. ההצעה האולטרה-נדיבה שלו לאבו-מאזן, ערב סיום כהונתו, נדחתה מכל וכל. ה"פלסטינים" לא יסכימו לשום דבר זולת חזרה מוחלטת לקווי 4.6.1967 + חזרת פליטים מלאה לתחומי מדינת ישראל - ואת זה ישראל לא תוכל לקבל (אלא אם כן, בצעד מפתיע במיוחד, עזמי בשארה ייבחר לראשות הממשלה). המינימום שהצד השני יוכל לקבל ולשרוד (לשרוד במובן הכי מילולי של המילה) הוא רחוק מאוד מהמקסימום שראש ממשלת ישראל יוכל לתת ולשרוד (פוליטית).
ציטוט:
זו הגירסה שלנו. להם יש כמובן את הגירסה שלהם. שוב, כל זה לא כל כך משנה, לא הגירסה שלהם שאנחנו סתם פולשים ארופאים שנחתו להם על הראש, גם לא הגירסה שלנו שהם בסה"כ מהגרים שבאו לארץ בעקבות הצמיחה הכלכלית שהיתה בעצמה תוצר של ההגירה היהודית.
|
זה משנה מאוד, אם אנחנו מאמצים את הנרטיב ה"פלסטיני" ומקבלים שאנחנו פולשים חסרי זכויות... וזה, עד כה, היה הנרטיב המנחה את ה"מו"מ" בין ישראל לבין ה"פלסטינים". במקום זאת, היה צורך להבהיר להם שאנחנו בעלי הבית פה, ומה שהם מקבלים הם מקבלים בחסד ולא בזכות, ועליהם להודות על כל מה שהם מקבלים, מכיוון שלא מגיע לה דבר.
ציטוט:
מה שמשנה זה מה שכאן ועכשיו. אנחנו, חמישה וחצי מליון, נמצאים פה עכשיו והם, כמה מליונים שלא יהיו, גם הם פה עכשיו וכולנו, הם וגם אנחנו, אנשים אמתיים.
|
נו, אז? כמו שלמדנו בגוש קטיף, מדובר באנשים ולא בעצים, וניתן להעביר אותם מכאן לשם.
ציטוט:
עם גישה כזו אז חבל על הזמן שלך וחבל על הזמן שלהם. למו"מ נכנסים ע"מ להצליח, לא ע"מ להכשל וכשאתה נכנס למו"מ אתה צריך לשאול את עצמך לא רק מה הם הצרכים שלך אלא גם מה הם צרכי הצד השני. כל גישה אחרת נדונה לכשלון מראש והיא בגדר בזבוז זמן.
|
זו הגישה היחידה כאשר ישנם הבדלים תהומיים בין המקסימום שאנחנו יכולים לתת ובין המינימום שהצד השני יכול לקבל. לכל מו"מ יש להיכנס עם היכולת להגיד "לא". אחרת, המו"מ לא יכול להצליח (כי אתה פשוט תתפשר ותתקפל ותוותר, והצד השני יקבל את כל רצונו, כי הרי לא יפה להגיד "לא", נכון?). יש לתת לצד השני הצעה סופית, take it or leave it. ואם הם דוחים את ההצעה, יש לגבות מהם מחיר כואב מאוד על סירובם.
ציטוט:
אם הגישה שלך למו"מ היא take it or leave it אזי עצתי לך היא, חבוש את כובע הפלדה והתכונן כי במוקדם או במאוחר הצד השני יתחיל לירות.
|
בוקר טוב. הצד השני יורה כבר למעלה מ-60 שנה. הגעת לארץ היום? ואם הצד השני "יתחיל פתאום" לירות, הרי לנו יש כוח אש רציני יותר, לא?
ציטוט:
לא, לא התקדמנו, או לפחות אני לא התקדמתי. כתבתי מקודם שחילופי שטחים זה פתרון רע אבל הוא בבחינת הרע במיעוטו כי שאר האופציות גרועות עוד יותר.
|
הוא לא הרע במיעוטו. הוא רע בדיוק כמו כל האופציות - רק שהוא לא פותר שום דבר, מסיבות שכבר ציינתי.
ציטוט:
התייחסנו בכובד ראש. לא מצענו מדינה אחת בעולם שתתמוך בצעד כזה. עכשיו בוא נתאר לעצמנו לרגע איך זה קורה; מדינת ישראל ממוטטת את המשטר הירדני וממליכה את הפלסטינאים. מה עכשיו? עדיין אנחנו תקועים עם מיליוני פלסטינאים ביו"ש רק שעכשיו יש לם רצף טריטוריאלי וגב אסטרטגי בעירק.
|
אז זהו, שעכשיו אנחנו לא תקועים עם מליוני "פלסטינאים" ביש"ע. כולם הועברו למדינה שלהם בירדן. עדיף שהרצף הטריטוריאלי שלהם ייעצר בגבול הירדן מאשר יימשך מטהרן ועד פאתי כפר סבא, אם חלילה תקום מדינת חמאסטן גם באיו"ש.
ציטוט:
האם אתה תתנדב ללכת לבתים של משפחות ערביות, לגרור גברים נשים וילדים בכח מביתם, להעמיס אותם על משאיות ובאיומי כידונים להסיע אותם אל מעבר לגבול ולזרוק אותם במידבר?
|
מה הבעיה? אי אפשר לשלוח את חיילי צה"ל, כפי שעשו בגירוש גוש קטיף? "בנחישות וברגישות" - או שמא זה מופנה אך ורק כלפי יהודים?
ציטוט:
לעשות את זה למליוני אנשים? למאות אלפי משפחות? תיק אחד לכל בנאדם? את השאר להשאיר בבתים?
|
כן. מה הבעיה? זה לא שאין לזה תקדים בתולדות האנושות... כמה גרמנים גורשו ממזרח אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה? כולם יושבו בגרמניה, ואף אחד מהם לא חושב אפילו על "זכות שיבה".
ציטוט:
ומצרים לדעתך תרשה את זה? מה יעשו המשאיות כשהשומרים בצד המיצרי יסרבו לתת להן להיכנס? נירה גם על המיצרים? נפרוץ את הגבול?
|
יש להגיע לכך בהסדר אזורי, שבו כל מדינות ערב, לא מצרים, יתנו את חלקן בפתרון הבעיה ה"פלסטינית". טוב יעשה הנשיא חוסיין אם יקדיש לכך את מרצו, במקום להתעסקות עם קרוואן פה וקרוואן שם. אם המצרים לא יסכימו לכך, ניתן יהיה להעביר לשטחם רק את אוכלוסיית חבל עזה - ולא צריך משאיות לשם כך. מספיק להתחיל במבצע "חומת מגן" גדול מאוד ברצועה, מצפון לדרום, והאוכלוסיה כולה (כמו במהלך המבצעים הגדולים בלבנון בשנות ה-90) תברח לעבר הגבול המצרי. המצרים ייאלצו לאפשר להם לעבור - או לטבוח בהם.
ציטוט:
אתה בכלל מבין לאיזה ברוך צעד כזה יכניס את המדינה? טרנספר הוא תמיד צעד לקוי מוסרית וכרגע לחלוטין לא מעשי.
|
אני מבין לאיזה "ברוך" נכניס את עצמנו אם נאפשר הקמתה של מדינת-טרור ממערב לירדן. הטרנספר הוא הצעד הומסרי וההומאני היחידי, צעד שיושם פעמים אין-ספור בסיומם של סכסוכים, כדי להביא את הסכסוך לסופו האמיתי (ולא רק גדי להשאיר אותו על אש קטנה כדי שיתפרץ שוב בעוד עשור או שניים). כך בין יוון לטורקיה אחרי מלחמת העולם השנייה, כך גורשו הגרמנים ממזרח אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה, וכך היה גם בין ישראל למדינות ערב ב-1947-1949. צריך רק להשלים את התהליך.
ציטוט:
מצוין, פתרנו את הבעיה ואין יותר צורך במדינה פלסטינאית!
אבל רגע, אנחנו עוד תקועים עם מליוני אנשים פה. הם לא עם אז לא מגיעה להם מדינה, מצויין! אבל מה עושים איתם? הם עדיין פה והם מתחילים לכעוס.
|
מראים להם את הכיוון לגבול, ומדרבנים אותם להתקדם לשם... יש להם 22 מדינות, והם לא צריכים עוד אחת. אפשר לעשות את זה בדרכי נועם (חוק "פינוי-פיצוי" לערביי הארץ), או בדרכים פחות נעימות (הגבלת זכויות, שלילת כספי הביטוח הלאומי, סגירצת האוניברסיטאות לפניהם, וכ"ו), או בדרכים ממש לא נעימות ("בנחישות וברגישות").
ציטוט:
זה נכון שעד עכשיו השמאל נכשל בישום רעיונותיו.
הבעיה היא שאנחנו עדיין תקועים עם הבעיה והפתרונות האלטרנטביים שהצעת פה הם, בעיני, לא מציאותיים.
|
הרעיונות הללו הם יותר מציאותיים מהאשליות ומההזיות על דו-קיום ועל "שלום". אמר מי שאמר, "אם תרצו, אין זו אגדה". אם נרצה, נוכל ליישם את כל אחד מהרעיונות הללו. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להאמין בזכותנו על הארץ. זה הכל.
_____________________________________
"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'
|
|