ב"ה


פרשת השבוע (חוקת) פותחת במילים: "זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמור",
המתארת את פרטי מצוות "פרה אדומה"- אשר אפרה מטהר את מי שנטמא על ידי מת.

מצווה זו מהווה סמל למצוות שאינן ניתנות להבנה, ולפיכך מודגש בראש הפרשה כי זו היא "חוקה",

לאמור: "חוקה חקקתי גזרה גזרתי, אין לך רשות להרהר אחריה". מכך מובן מדוע לא נאמר "זאת חוקת הפרה (כמו שנאמר "זאת חוקת הפסח") לפי שבכך רומזת לנו התורה, כי עלינו ללמוד ממצוות הפרה האדומה כיצד לקיים את כל מצוות התורה: כשם שלצורך קיום מצווה זו נדרש ביטול מוחלט לקב"ה, ללא עירוב של שיקולים שכליים, רגשיים וכל מניע אחר, כך עלינו לקיים את כל המצוות – גם את אלו המובנות לנו, מתוך הרגשת העובדה שהן מצוות שניתנו לנו ע"י הקב"ה.

קיום המצוות באופן שהיהודי מוסר את עצמו ללא תנאי אל הקב"ה, ומוכן מראש לקיים את כל אשר יצווה, (השכל וההבנה באים בשלב שני), ואילו הבסיס הוא הרצון העליון והשמחה על עצם הזכות למלא את רצון ה' ולהתקשר עמו.

קיום מצוות באופן זה מסוגל לפעול טהרה רוחנית גם כיום אפילו מהטומאה הקשה והחמורה מכולם – "טומאת המת". ולהביא גאולה אמיתית ושלימה ע"י משיח צדקנו בפועל ממ"ש.

מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש.

http://www.iafe.net
הגלריה שלי