13-07-2009, 01:27
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 03.01.05
הודעות: 4,584
|
|
הסיבה שבגללה הלכנו 90 ק"מ מסע כומתא היתה על מנת לשבור את הרף.
אף אחד לא מצפה מלוחם ללכת ברציפות 90 ק"מ, לא בגלל שזה לא נעשה בעבר אלא בגלל שאין הרבה סיכוי שזה יעשה בעתיד. אבל, אחרי שאתה הולך מסע באורך כזה אתה מבין שאין שום דבר שלא תוכל לעשות, וזה נשאר איתך לכל החיים.
לי באופן אישי חבל מאד שהפסיקו את המסורת המפוארת של מסעות כומתא, המרחקים שאתם הולכים היום הם מרחקים שאנחנו הלכנו בשביל לקבל תג יחידה או רצועה לנשק. אני חושב שמאז הפכו חיילינו למפונקים יותר ובכיינים יותר, חיילים מרשים לעצמם לסרב פקודה כי המשימה נראית קשה מדי, או בגלל שלא ישנו 8 שעות .... או 100 סיבות אחרות.
מסע כומתא אמור להיות גולת הכותרת, האקט שמסמן את הפיכתך מטירון ללוחם, משהו שיגדיר לך את יכולותיך ואת העובדה שאין דבר העומד בפני הרצון. ללכת 30 ק"מ פק"לים, ואני מבין שהיום הולכים אפילו ללא פק"לים, זה לא משהו שמגדיר שום דבר.
עד היום אני זוכר את מסע הכומתא שלי, את העובדה שיכולתי לאתגר עצום שכזה, וזה דבר שמלווה אותי בהרבה נקודות בחיים. מהתגובות שאני קורא כאן אני מתרשם שכדאי מאד להחזיר את מסע הכומתא למקומו הראוי.
_____________________________________
! This is Sparta
|
ראשי
צ'אט
) שעשה מסע כומתה קל מאוד (תותחנים 30+1.5), אני יכול לומר שעודדה אותי העובדה שאני עושה משהו שרלוונטי לתפקיד שלי, ושלא גורמים לי לעשות דברים הזויים בשם החוזק המנטאלי. באותו תירוץ אפשר גם להצדיק טחינת צעירות ודברים מזעזעים שונים שהיו עושים בצבא, עד שהצבא התאפס על עצמו והחליט שהוא יכול לוותר על החוסן הגדול שמקבלים אחרי שעוברים דברים כאלה, ויחד איתו על ההקרבה הגדולה שחייל מקריב.
מצב כלאיים
