הרמטכ"ל לשעבר הגיב על טענת השר ברק כי הלוחמים חיפו על טעויות המפקדים: "זה ניצול מחפיר של השכול". הוא סיפר שבבסיס תפיסתו "עמדה גישה של פעולה בעוצמה גדולה, כאילו 'בעל הבית השתגע'". חלוץ עדיין בטוח שהחלטת הממשלה לפעול היתה נכונה וצודקת
טל רבינובסקי


שלוש שנים אחרי מלחמת לבנון השנייה, שבעקבותיה שילם בכסאו, התייצב הבוקר (יום א') הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, נגד שר הביטחון, אהוד ברק, שאמר כי "גבורת הלוחמים" במערכה בלבנון חיפתה על שגיאות "הדרגים שמעליהם". חלוץ לא הזכיר במפורש את ברק, אך אמר: "אני מבקש להעיר הערה אישית על ניצול מחפיר של השכול. תרומתם של הלוחמים עומדת בפני עצמה". חלוץ דיבר בכנס במכון למחקרי ביטחון לאומי.



לדבריו, כריכתה של תרומת הלוחמים בליקויי הדרגים שמעליהם, "שרובם ככולם משרתים עדיין בצה"ל וחלקם מיועדים לתפקידים בכירים, היא דבר שלא ייעשה ולא נעשה לעולם. גבורת חיילי צה"ל עמדה בפני עצמה מאז ומתמיד, ממלחמת העצמאות ועד ימינו וכל מי שפיקד פעם על חיילים עלול להיות חשוף להתחשבנות נמוכה שכזו כולל מי שאמר את הדברים".
הוא ציין כי בבסיס תפיסתו למלחמה "עמדה גישה של פעולה בעוצמה גדולה. תפיסה שאם חפצי חיים אנו בזירה המזרח תיכונית, עלינו ליצור פעולה לעתים בצורה של 'בעל הבית השתגע'". חלוץ גם הגן על ממשלת אולמרט: "ההחלטה של ממשלת ישראל לפעול בלבנון הייתה נכונה וצודקת, היא ביטאה הבנה לגבי המציאות".




חלוץ אמר כי דרך הפעולה שאותה אימץ במלחמה התגבשה אצלו לאורך זמן רב, "היא לא נולדה בחטיפה. הרעיון היה לדחוף את חיזבאללה מעבר לסף עליו הוא צעד. כן, היה אפשר להמשיך ולבחור במדיניות בת יענה ולחשוב שהטילים ימשיכו להחליד. אפשר היה להציע להסתפק בתגובה נקודתית. גם אפשר היה לחשוב על המתנה והיערכות לפעולה רחבה. גם היום עם אותם נתונים הייתי ממליץ על דפוס של אותה פעולה... האם עלה על דעתו של מישהו שההמלצה לדרג המדיני לפעול היא החלטה שנולדה ברגע החטיפה? אם כן, אומר שדעתו אינה מבוססת אלא על הרהורי לבו, על הבל ורעות רוח".






לדברי חלוץ, "המטרות האסטרטגיות נרשמו בשפה ברורה, הוצגו ואושרו. הפסקת הטרור מתחומה הריבוני של לבנון כלפי ישראל, לא מוגדר כאן מימד של זמן; פגיעה משמעותית בחיזבאללה; הפעלת לחץ על החיזבאללה להשבת החטופים. אני התנגדתי שהכותרת תהיה החזרת החטופים כי זו משימה שאנחנו לא עומדים בה מהיום הראשון. חשבתי שהיא לא ניתנת להשגה בפעולה צבאית. זאת הייתה התכלית".



הוא ציין כי "את הציפיות למהלכי בליץ דוגמת ששת הימים יצרו אחרים ולא צה"ל. ידענו שזו לחימה אחרת מול טרור בחסות אוכלוסיה אזרחית ברובה תמימה, לא כל שיעי הוא אויב של מדינת ישראל. אני לא מתכוון לצבוע שום דבר בוורוד, לא להשתמש במילה ניצחון ולא לברוח מהביקורת שבחלקה צודקת. עם כל הכבוד לאלה שישבו ביציע, לא כל מה שנאמר היה מקצועי. היו גם סיבות אחרות".
קפלינסקי: המפקדים נשארו בפלזמות

מוקדם יותר השתתף בכנס סגנו של חלוץ בזמן המלחמה, האלוף (מיל') משה קפלינסקי, ששימש כנציגו בפיקוד צפון, תוך ניסיון לעקוף את אלוף הפיקוד דאז, אודי אדם. קפלינסקי אמר כי הכשלים העיקריים של המלחמה של המלחמה היו שלא נקבעו יעדים ברורים, שלא הוכרז על מצב חירום בעורף ושהמפקדים לא יצאו לחזית.



"התוצאה של הפספוס היתה שחלקנו נשארו בפלזמות ולא הגדרנו משימות בצורה נכונה. חלק מהדברים האלה נשארו למטה ואפשרו לפגוע בערכים כמו דבקות במשימה", אמר סגן הרמטכ"ל לשעבר. "אני חושב שאנחנו, קודם

כל בדרג המפקדים בצבא, היינו חייבים לעשות כמה דברים מוחשיים... אי גיוס המילואים, נהלי העבודה, חלוקת גזרות שהייתה צריכה להיות בפיקוד צפון ואופי הפקודות המשיכו להיות אותן פקודות בשש השנים שקדמו למערכה הזו".



ראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר האלוף (מיל') גיורא איילנד ניצל את נאומו בכנס כדי לתקוף את ממשלת אולמרט. הוא טען בעקבות שתי המלחמות בעזה ובלבנון כי בשני המקרים הורה הדרג המדיני על מבצע צבאי מבלי לקבוע יעד ברור ומוגדר. "כשיצאו ל'עופרת יצוקה' עדיין לא היה ברור מה הם רוצים להשיג", אמר. "ההגדרה, כפי שניתנה בדרג הפוליטי, היתה ליצור תנאים ביטחוניים טובים יותר. 'רוצים שיהיה יותר טוב' זו לא הגדרה שאפשר לתרגם לדרג הצבאי".


מתוך ynet

TUCO: God is with us because he hates the Yanks too! Hurrah

BLONDIE: God is not on our side 'cause he hates idiots also

אם בעל הבית היה משתגע הוא היה מוחק את הכפרים עם ארטילריה
במקום זה חלוץ שלנו קידם את התפיסה של כוחות מיוחדים+ח"א

בלי שום כיבוש של שטחים...
ניקו שטח כלשהו ואז יצאו אז שלא יתפלאו שהחיזבאללה חזר ברגע שיצאו

בקיצור חלוץ חושב שיש לנו זכרון קצר

לחשוב שאפשר למחוק כפרים בארטילריה זו קצת יומרנות...
אבל הרבה כפרים ספגו נזקים חמורים מהפגזות לתכלית ושלא לתכלית -את האפקט הפסיכולוגי והמעשי אי אפשר תמיד לכמת, אבל אין ספק שהדברים נצרבו בתודעתם של מי שצריכים לתת דין וחשבון לשולחיהם.
שימוש בכוחות מיוחדים היה רק חלק מהעסק - מלחמה זה לא תיאטרון של במה אחת.

הטבע ועל שטחים פתוחים בשביל "להרתיע" או למנוע שיגור משם,על כפרים אז הם היו נמחקים בלי בעיה.

כן...מה זה הטמטום הזה לירות רקטות MLRS על מרחבי שיגור ולקרוא לזה
"ירי תודעתי"
:X

עדיף היה לדעתי שפרוטוקול דיונים אלו היה נשאר במגבלות פורומים סגורים.

מי שיחפש ימצא איך לכל אוך הדרך חלוץ נכנס, לפחות ארבע פעמים באהוד ברק.

דברי דן חלוץ:
בשלוש השנים האחרונות סורר שקט מוחלט בגבול הצפון שלא זכור כמותו מאז שנות השבעים. תוצאות המלחמה נקנו במחיר חייהם של אזרחים ושל חיילים, בכאבים של פצועים ושכולים. ליבי איתם.

אני מבקש להעיר- גבורתם של הלוחמים עומדת בפני עצמה. כריכתה בליקויי הדרגים שמעליהם, שחלקם משרתים בצה"ל, היא דבר שלא יעשה ולא נעשה מעולם.

גבורת לוחמי צה"ל עמדה בפני עצמה מאז ועד היום. כל מי שפיקד עם חיילים עלול להיות חשוף לביקורת כזו. כולל מי שאמר את הדברים.

זכינו להרבה פרשנות וביקורת. ידעו לחזות במהלכה של המלחמה, בחוסר הצלחה, את התפתחות הדברים. לקח לאומי נוגע למידת הצניעות הנדרשת באשר ליכולת שלנו כפרטים וכחברה, להעריך דברים שבחלוף זמן מקבלים משמעות אחרת.

הישגי מלחמה נמדדים בראש ובראשונה במציאות שאותה היא יצרה וביישום מדיני של תוצאותיה.

במלחמת לבנון השנייה היו הישגים והצלחות, ליקויים וכישלונות, כמו בכל מלחמה קודמת.

מהלך התחקירים היה נוקב ועמוק. הרבו לדבר על כישלונות מערכתיים ואישיים והיו כאלה, אך מיעטו לציין את ההישגים. שורר שקט, זו עובדה. הנפיצות היא סוג של הערכה. המזרח התיכון כולו נפיץ. איכותה של הערכה זו שנשמעת ע"י גורמים רבים. כמו התחזית שהחיזבאללה ינצח בבחירות, או שהשקט לא ישרור אפילו חודשיים.

שורשיה של 2006 נטועים במאי 2000. הנסיגה החד צדדית הייתה נכונה. הבעיה הייתה מדיניות אי פעולה שאומצה אחריה. תוצאתה הייתה תגובה מהוססת על מעשי טרור בגבול. זאת בניגוד להצהרות אחרי מאי 2000. החל מהצהרות ומעשים לאחר חטיפת החיילים באוקטובר 2000. תגובותינו המהוססות נלמד ע"י החיזבאללה. הוא המשיך להלך על הסף כמו אדוניו האיראנים בנושא הגרעין, תוך שהוא מצליח להרדים אותנו בתהליך איטי ושיטתי.

קפלינסקי וחלוץ מסתודדים באחת ההפסקות
ארגון טרור וגרילה שאחז את תושבי הצפון וחיילי צה"ל במוצבים כסוג של בני ערובה.
דרך הפעולה התגבשה אצלי לאורך זמן. היא לא נולדה ביום החטיפה. הרעיון היה באמצעות פעולה מעבר לצפיות לדחוק את החזבאללה מעבר לפעולה כזו..

אפשר היה להמשיך לטמון את הראש בחו"ל. אפשר היה להמתין. במציאות של אז, לא הייתה מאושרת ומתממשת תגובה מאוחרת.

גם היום הייתי חוזר וממליץ על אותו דפוס פעולה. פעולה רחבה באש שלוקחת בחשבון גם מהלך קרקעי. ההחלטה של ממשלת ישראל ב 2006 הייתה נכונה וצודקת.

מנהיגות אינה נמדדת ביכולת להתחמק מקבלת החלטות, אלא בהתמודדות, ובקבלה של החלטה ונכונות לשאת באחריות באופן אישי לטוב ולרע.

תפיסתי את הזירה הלבנונית גובשה עוד לפני שמוניתי לרמטכ"ל. בבסיסה עמדה הגישה של פעולה בעוצמה גבוהה, הרבה יותר מציפיות היריב. תפיסה שעלינו לפעול בנחישות, בעוצמה לפעמים כאילו "בעל הבית השתגע". הדבר אושר ע"י ממשלת ישראל והיו בה 3 שרי ביטחון בעבר באותה עת.

אם אנו מבקשים לבדוק את מלחמת לבנון על פי קריטריון השקט, נמצא שהיא לא נופלת בהישגיה מהמלחמות הקודמות. זהו אינו המדד הקובע.

יש למצוא סרגל ייחוס שיאפשר בדיקה אובייקטיבית. אין סרגל כזה. לכל מלחמה היו מאפיינים שונים – היריב, מערכת מדינית, אמצעים בהם נעשה שימוש, סוג האויב ועוד. המבחן המשמעותי הוא מבחן ההישגים מול המטרות והתוצאות המדיניות אסטרטגיות שהיו למלחמה זו. ביקרות היא לגיטימית אבל לא ניתן לבחון פעולה על סמך מטרות שלא היו לה.

החלופה שלא נבחרה הינה תמיד החלופה הטובה ביותר, יתרונותיה התיאורטיים אינם נבחנים במבחן המעשה.

מלחמת הטרור מטבעה היא מלחמת התשה שדורשת התמודדות ייחודית, אבל גם זמן. הרבה זמן. מרבית העימותים בעולם סובבים סביב מלחמות של מדינות סביב ארגוני גרילה וטרור. בעשורים האחרונים מתחוללים מספר עימותים שסופם לא נראה באופק – אפגניסטן, עיראק, אצלנו.

ראוי שנכניס את הדברים לפרופורציה כאשר אנו מדברים על עצמינו. בכל המקומות ההכרעה מתמהמהת. כך היה במהלך של שש שנות לחימה במאבק בטרור בישראל. נכון שנבחן את מושגי ההכרעה והניצחון ונגבש את עמדתנו בהקשר לכך בעימותים מסוג זה.

היציאה למלחמת לבנון השנייה הייתה מול מטרות מוגדרות מראש ומוגבלות. היה לנו ניסיון לשנות את המציאות הפוליטית בלבנון. הישג אחר היה דורש פעולה אחרת שהיה גורם לנו להתבוסס שוב בבוץ הלבנוני.

עמדתי להתייחס ללבנון כמקשה אחת – לא התקבלה. היו מקרים שלא הצלחתי לשכנע את הדרג המדיני למלחמה.

הטעויות לשיטתי:

1. לא גייסנו מילואים במועד המתאים על מנת ליצור איום בפעולה קרקעית
2. ליקויים בשיח בין דרגי הפיקוד
3. הזנחה מתמשכת של רמת הכשירות של הדרג הלוחם
4. מוכנות העורף האזרחי על כל רשויות השונות בכללים של צה"ל.
5. רמת ציפיות גבוהה

המטרות שהוצגו ואושרו:

1. העמקת ההרתעה
2. הפסקת הטרור מתחומה הריבוני של לבנון על ישראל
3. פגיעה משמעותית בחיזבאללה
4. שליטה ביטחונית בדרום לבנון של הממשלה הלבנונית
5. הפעלת לחץ על החיזבאללה להשבת החטופים (חשבתי שלא ניתן להשיב את החטופים באמצעות כוח).
6. לשמור על סוריה מחוץ ללחימה

בהקשר לתוצאות אחרי שלוש שנים, בואו נבחן את התכלית האסטרטגית. אני לא משתמש במילה ניצחון על מנת שלא לברוח מהביקורת שבחלקה הייתה צודקת. עם כל הכבוד לאלה שישבו ביציע, לא כל מה שנאמר היה על בסיס מקצועי. היו גם סיבות אחרות ולא אכנס אליהם.

חיזבאללה חטף מכה חסרת תקדים. גם לנו היו נפגעים. החיזבאללה לא יושב על הגדר. מערך הרקטות הושמד, העורף הלוגיסטי נקבע, רובע דחאייה נפגע קשות. הממשל הלבנוני פרש את חייליו בדרום לבנון בנוסף לחיילי הכוח הרב-לאומי.

אם שמים יעדים מדיניים בלתי ריאליים , לא צריך להתפלא שאי אפשר לקבל אותם. יש שני צדדים לכל משוואה. הציפייה מממשלת לבנון להילחם נגד בני עמם על מנת לשרת אותנו היא ציפייה שאין לה סיכוי להתממש לא היום ולא פעם, לדעתי.

הלחץ להחזרת החיילים לא צלח אלא כעבור שנתיים. הסורים לא נכנסו לעימות. הזירה הפלשתינית לא נכנסה לעימות אף היא.

נסראללה נוהג כרדוף. לו היה יודע מראש את המחיר על מעשיו, לא היה מבצע את החטיפה. הצריבה התודעתית בלבנון קרתה. לבנון התחמשה בעשרות אלפי רקטות. אלפי רקטות שבתסריטים עלולים להיות משוגרים למדינת ישראל או להתפוצץ בתוך לבנון בתסריטים מסויימים.

בחומת מגן נורו מאות רקטות ופצצות מרגמה לאורך הצפון. בעופרת יצוקה לא!

סוריה. במובנים מסוימים היא מורתעת. הם מבינים את מודל הפעולה שראו מולם. סוריה מחפשת להתקרב לעולם המערבי.

איראן. איראן נחשפה מעבר למה שידענו. היא נדרשת לתמוך בשיקום נזקי המלחמה והחיזבאללה בהשקעה אדירה. לא ניתן לשלול את האפשרות שהמהומות באיראן הן בגלל שזה התבצע על חשבון שיקום רווחתם של אזרחי איראן.

מדינות ערב האחרות מואסות במלחמה. דיי אם נזכיר את תגובת מצריים לגילויי תאי החיזבאללה בשטחה.

גברה אצלנו התודעה שתקציב הביטחון לא נועד לקיצוץ ללא מחיר. צה"ל צריך לקבל את המשאבים הדרושים ליכולתו להשיג בטווח זמן קצר את המטרות הטקטיות.

התפיסה המבצעית שעמדה בבסיס ההתקפה על הדאחייה התקבלה.

תפיסת הצורך להתמודד עם היכולת של העורף לאורך זמן הוחרף. הוא ימשיך להיות מטרה מועדפת בזמן מלחמה.

חשבון נפש נוקב של התקשורת התקיים גם הוא.

גם צה"ל תיקן את מדיניות התקשורת השגויה שהופעלה במלחמת לבנון השנייה.

את כל אלה השיגו הלוחמים של צה"ל. אני משוכנע שכל החלטה של מי מאוייבנו לבחון את סבלנותינו תעשה בכחיל וברעדה.

מרכיב ההגנה האקטיבי והפאסיבי בפני טילים הוא חלק מהיכולות שעלינו להמשיך לבנות.

הרתעה אינה אמצעי למנוע התעצמות של הצד האחר. התעצמות לאחר מלחמה היא פעולה טבעית של הצד השני. התעצמות ניתנת לעצירה במהלכים מדיניים או בפעולה צבאית.

יסוד לדרך פעולה עתידית. מדינת לבנון היא האחראית לכל מה שקורה בתחומה שמופנה נגד מדינת ישראל. זה חוקי וזה מוסרי כמענה לפעולות טרור מלבנון, לאחר ביצוע הפעולות המתאימות להקטנת הפגיעה באזרחים תמימים.

לסיום דברי אבקש להעיר הערה. מלחמת לבנון השנייה וכמוה עופרת יצוקה הפכו עם סיומן למלחמות עבר שלא יחזרו. הלקחים והמסקנות צריכים לשמש כמנוף להתקדמות לעתיד, להשתנות באופן מתמיד ולהתרחקות מקיבעונות. כך נתמודד בעתיד עם מצבים שטרם ראינו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

סיכום תמציתי יותר:
לקח לאומי שצריך להילמד נוגע למידת הצניעות באשר ליכולת שלנו כפרטים וכחברה להעריך פרטים מסוימים.

הישגי מלחמה נמדדים בשינוי המצב בגינו היא פרצה, בהגדלת מרווח הזמן עד לעימות הבא, וביישום מדיני של תוצאותיה.



גבול הצפון: אומרים "שקט אך נפיץ”. אך הנפיצות היא סוג של הערכה. המזה"ת כולו נפיץ.



שורשי מלחמת 2006 נטועים במאי 2000.



החזבאללה הוא ארגון לומד. המשיך להלך על הסף תוך שהוא מצליח להרדים אותנו בתהליך איטי ורצוף שהתממש בשנת 2006.

ארגון טרור וגרילה יצר מולנו משוואת הרתעה ויצר מצב בו יישובי קו העימות הם סוג של בני ערובה.



גם היום עם אותם נתונים בדיוק הייתי ממליץ על אותו דפוס פעולה



ההחלטה של ממשלת ישראל לפעול בלבנון בקיץ 2006 הייתה נכונה וצודקת



מנהיגות אינה נמדדת במידת היכולת להתחמק מקבלת החלטות מכריעות. יש לקבל גם החלטות שאינן פופולריות תוך הקשבה והפנמה של דעות אחרות מתוך אחריות לשאת בתוצאות ולשלם את מחירן האישי לטוב ולרע.



עלינו לייצר הרתעה, גם במחיר "בעל הבית השתגע.”

שימוש בכח צבאי בא במקום בו הכח המדיני לא צלח. נועד לייצר מצב בו המדינאים יכולים להמשיך ממקום טוב יותר לאחר הלחימה.



אין סרגל לפיו ניתן לבחון תוצאות באופן השוואתי- לכל מלחמה סממנים שונים.

המבחן המשמעותי הוא אל מול הגדרת המטרות ערב המלחמה. אך לא ניתן לבחון מלחמה על פי מטרות שלא היו לה. תוצאות מלחמה לא נבחנות על סמך אלטרנטיבות שלא מומשו. חלופה שלא מומשה תמיד תהיה אטרקטיבית יותר.



העורף הפך למטרה מרכזית.

התמודדות עם מלחמת התשה דורשת יכולות ייחודיות אך גם הרבה זמן.



דפוס המלחמות בעת החדשה השתנה

רב העימותים סובבים סביב מדינות מול ארגוני טרור וגרילה. בעשורים האחרונים מתרחשים מספר עימותים מתמשכים (עיראק, נאט"ו באפגניסטן ופקיסטן, צה"ל מול הפלסטינים בלבנון ובשטחים).



מהי הכרעה?



כשלונות המלחמה:



1). אי גיוס מילואים במועד המתאים

2). איום בפעולה קרקעית: ליקויים בשיח בין דרגי הפיקוד השונים

3). הזנחה מתמשכת וכשירות של חילות השדה

4). העורף האזרחי והטיפול בו- הרשויות המוסמכות, בכללן צה"ל, לא הופעלו כראוי

5). רמת ציפיות גבוהה כתוצאה של הסברה לקויה

6). המטרות האסטרטגיות שהוגדרו נרשמו בצורה ברורה (העמקת ההרתעה הישראלית, עיצוב מערכת יחסים בין-מדינתית עם לבנון, הפסקת הטרור כלפי ישראל, פגיעה משמעותית בחזבאללה, דחיקת הממשל הלבנוני, הפעלת לחץ על חזבאללה להשבת החטופים)

7. הותרת סוריה מחוץ למערכה

ידענו כי חוקי המשחק השתנו



בחינת הישגי המלחמה אל מול מטרותיה:



ההרתעה הישראלית התחזקה.

פעולות ישראליות שיוחסו לנו על פי מקומות זרים נותרו ללא מענה

החזבאללה ספג מכות חזקות (700 לוחמים נהרגו, מערך הטילים)

חזבאללה הורחק מהגדר

מרכז הארגון בדאחייה נהרס

מערך הטילים ארוכי הטווח נהרס

סוריה נותרה מחוץ למערכה

לא נוצרה זיקה בין לבנון לפלסטינים

נסראללה נוהג כרדוף



אין להציב יעדים מדיניים לא ריאלים. הציפיה שממשלת לבנון תילחם מול בני עמם, אין לה סיכוי להתממש לא היום ולא אף פעם.



היום ברור כי ממשלת לבנון היא כתובת למתרחש בתוכה ומתוכה.



במהלך חומת מגן, נורו מאות רקטות ופצמ"רים לעבר יישובי הצפון אך לא כך במהלך עופרת יצוקה.



לא ניתן לשלול את האפשרות לכך שההתקוממות האחרונה באיראן קשורה לתחושה כי פעילות 'ציר הרשע' באה על חשבון האזרחים.



השתנות עולם המושגים וההתנהגויות אצלנו

תקציב הבטחון אינו יעד אוטומטי לצמצום וקיצוץ

מודל הדאחייה הפך למקובל

ההבנה כי העורף האזרחי הוא חלק בלתי נפרד מכל עימות עתידי הופנמה ביתר שאת

אין זבנג וגמרנו

עמידות העורף כמרכיב ביכולת הכוללת

נדרשים זמן וסבלנות



אתגרי העתיד

היכולת לחזות את העימות הבא מוטלת בספק

העורף האזרחי ימשיך להיות מטרה מועדפת

צה"ל צריך לקבל את המשאבים המתאימים ע"מ להיות מוכן בזמן קצר

חיזוק וגיבוש החברה הישראלית

מרכיב ההגנה נגד טילים ורקטות (אקיבי ופסיבי)- חלק מסך היכולות שאנו צריכים לבנות

הרתעה אינה יעילה כנגד התעצמות של הצד השני. התעצמות לאחר מלחמה היא פעולה טבעית של הצד השני. ניתנת לעצירה במהלכים מדיניים או צבאיים.

בירור יסודי של מושגי הניצחון וההכרעה ככל שמדובר בסוג הלחימה מולו אנו עומדים בעת הנוכחית. שימוש במילים ללא בירור של התוכן יש בו סכנה גדולה ביצירת הציפיות ומדידת ההישגים.

יש ללמוד להשתנות באופן מתמיד ולהימנע מקבעונות.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מכובדי, אתה לא בא חשבון אם מי שלהבנתי ראוי לבצע בדק בית.

העורף הישראלי ספג פגיעה קשה בתודעה מבית.

שדורי התקשורת הישראלית (נו טוב, הדוברת עברית בהגיה נכונה) שדרו פאניקה. שדורי הטלווזיות הקרינו עם תרגום בחי את דבריו של נאסראללה. התקשורת נתנו במה לכל הבכיינים.

היו כשלים, היתה חוסרת מוכנות, הזנחה, אי אמון אבל חשוב להזכיר היו גם הצלחות.

אגב, השיח הצבורי שהונחל כאן לא אפשר פעולה אלימה. רק לשם הדוגמא חבר מהעבודה סיפר שהוא חזר מתצפית על כפר שממנו נורו רקטות על קווי "קו העמות" הזמנה של ארטילריה לא אושרה כי נאמר להם: "אולי יש שם אזרחים" - בזמן שבישראל תחת מטר של רקטות המערכת הורגלה לגלות רגישות לנדל"ן וחיי האויב (האם כי הכל חייב ב"מדתיות"? ועל כל פעולה גופים שאינם אחראיים מרשים לעצמם לבקר את העושים במלאכה - כדוגמא ראה את השיח המשפטי והתקשורתי בפעולה כנגד סכול שחאדה) אי אפשר לנצח בסוג מלחמה בו האויב מבחירה מתחפר באזורים מיושבים.

להערכתי, אם המכה הארטלרית היתה מוחתת בסוף היום השני למלחמה על ישובי האויב יתכן והכל היה נגמר בשבוע כשבלבנון הדגמה למה לא משתלם להציק לישראלים.

אינני יודע אם מותר לכתוב את כמות הפגזים והרקטות שנורו במהלך המלחמה - אם היו מטילים את הכמות הזאת ביומיים-שלושה ללא כל התראה על ישובי האויב (גם תושבי ישראל לא קבלו התראה אלא מטחי רקטות) הנזק ברכוש ובנפש יתכן והיה בו די בשביל לצרוב תודעתית את מחיר הפגיעה בישראל.