"שלום



בסוף השבוע שעבר הופץ מכתב הקורא לציבור שלא לעמוד מנגד, בעקבות תביעת דיבה של שלושה וחצי מיליון ₪ שהגישו האחים עופר נגד העיתונאי מיקי רוזנטל והבמאי אילן עבודי, בשל הפצת סרטם "שיטת השקשוקה".



התמיכה שהגיעה בעקבות המכתב מרשימה.



חלק ניכר מהתגובות שהגיעו ביקשו לדעת מה ניתן לעשות מעבר להצהרת תמיכה ברוזנטל ובעבודי, וזה מאוד נכון. לעמוד מהצד , לספוק כפיים לנוכח הצרה שנחתה על שניהם , ולצדד בחשיבות חופש הביטוי זה לא פתרון. רוזנטל איננו דרייפוס, ואנחנו לא אמיל זולה. הוא לא צריך פה. יש לו. הוא צריך גב.



לאחים עופר יש יכולת כספית רבה, ולכן גם כוח רב. נראה מסכום התביעה שהגישו נגד רוזנטל ועבודי שהם בחרו להשתמש בכוח הזה בלי להבין את כובד האחריות שמוטלת על מי שחולש על ממון רב במדינה דמוקרטית. גם אם הם חשים נפגעים, ואפילו אם הם מאמינים שנגרם להם נזק, אין להם זכות להניף אגרוף ולכתוש . המסר של הפעלת כוח מופרז מול זכות הביטוי של עיתונאי ברור: אל תתעסקו עם בעלי הממון.



חשוב לא להשלים עם זה.



פניתי לרוזנטל, ביקשתי וקיבלתי את כתב התביעה שהוגשה נגדו. קראתי אותה ואת בג"ץ 4999/03 שעליו מסתמכת עיקר התביעה. התחושה שמדובר בשימוש לא מידתי בכוח מתחדדת מאוד בקריאה. זה קצת מתיש, אבל מומלץ להתעקש. שניהם מצורפים למכתב. כדאי גם להיכנס לאתר הסרט , אליו מפנה כתב התביעה, ולסרטוני התשובה לסרט מטעם האחים עופר ב- youtube.



מה אפשר לעשות?



מכתב התביעה עולה שהנתבע מס´ 1 בתביעה היא חברת ההפקות של רוזנטל, "משהו הפקות".

הצעתי לרוזנטל לקנות ממנו חלק מהחברה תמורת 10 ₪ לחודש, עד שיתקבל פסק דין סופי בעניין. אם התביעה תתקבל במלואה, ובית המשפט ייענה לכל דרישות התביעה במלואן, יורדים לו 1,750,000 שקל מהגב. רוזנטל מעוניין.

לא השתגעתי. אם אשכנע מישהו לקנות חלק מהחברה, יירד הנטל מכל אחד מאיתנו לקצת יותר ממיליון שקל. המשקיע הבא בחברה יוריד את הנטל לסכום של דירת חדר קטנה, וכך הלאה.

החשבון פשוט: אם ייכנסו מתחת לאלונקה הזאת 1,000 שותפים, יעמוד הסיכון המירבי שנוטל כל אחד על 3500 ש"ח. (תודו, המחשבה לסכן עבור מטרה חשובה 3,500 ₪ מפחידה אתכם . זה סכום ניכר.עכשיו תכפילו אותו פי אלף ותבינו מה עובר על רוזנטל ועבודי!).

חשוב לדעת: מעולם לא פסק בית משפט בישראל שום סכום שמתקרב לסכום הדמיוני שתבעו האחים עופר מרוזנטל ומעבודי. גם אם, ככלות הכל, יקבע שרוזנטל נכשל בלשונו, סביר שהסכום יהיה נמוך לאין שיעור מהסכום שנדרש בתביעה).



ככה ניצור עימות הוגן: "החברה לישראל" מול הציבור בישראל. עוצמה מול עוצמה.



זו , אם כן, הצעתי:



כל מי שמוכן להיות המשקיע ה-1,000 ב"משהו הפקות", מתבקש להודיע ל gam.ani.miki@gmail.com. על הסכמתו להצטרף ל 999 השותפים בחברת "משהו הפקות". כך תצא הרכישה הציבורית לדרך רק משלב שבו הסיכון על כל תומך יהיה ריאלי. (אף אחד לא ייקח על עצמו את הסיכון לפני שלחברה יהיו 1,000 שותפים ראשונים).משם נמשיך: 10,000 שותפים יסכנו רק 350 ₪, מיכל וחצי דלק. 100,000 שותפים יסכנו כרטיס קולנוע.



זו מלכתחילה המטרה- להסיר את האיום הכספי ולאפשר את הדיון המהותי לגופו.

ניתן יהיה לבצע את הרכישה בשני מסלולים:

א. בחינם.

ב. באמצעות תשלום של 10 ₪ בחודש עד מתן פסק דין סופי בתביעה. (כל עוד המשלם יהיה מעוניין להמשיך בכך).

בימים הקרובים ייעשה בירור של האופן שבו ניתן להסדיר רכישת חלק בחברת "משהו". כן יוגדרו הכלים לאיסוף הכסף,המטרות בהן ניתן יהיה לעשות שימוש בכסף שייאסף, והאמצעים שיאפשרו שקיפות מלאה לגבי אופן השימוש בו. בזמן הזה ישוכללו גם אמצעי התקשורת בין בעלי הקבוצה העתידיים (מייל, פייסבוק, טוויטר וכיוב´), ותושלם היערכות לוגיסטית.



רק לאחר שתתקבל פניית השותף ה- 1000 והפרטים יוסדרו, תיעשה פנייה נוספת, ואז תצא העסקה לדרך.



מי קונה?



אורי ענבר

gam.ani.miki@gmail.com

בלוג ימני (1 מ 5 או 6 ברשת)

כדי שתבדקו מה חוק החברות אומר בנושא.
אני לא זוכר במדויק, אבל נדמה לי שמעל 60 בעלי מניות החברה נחשבת לציבורית, ועליה לעמוד בתנאים מסוימים. בנוסף לא ניתן סתם ככה להציע לציבור לרכוש מניות (שוב זכרון מעורפל מחוק החברות)