http://dover.idf.il/IDF/News_Channe...na/09/29/12.htm

כששמעו לוחמי הנח"ל כי ביתם החדש יהיה קו עזה המיוחל, הם פחדו שאולי פספסו את כל האקשן. תקרית סוסי החבלה שאירעה באזור רגע לפני הגעתם, הזכירה להם שבכל מה שקשור לעזה, אף פעם אי-אפשר לדעת. עכשיו, חודש אחרי שדרכו שם לראשונה, הם עדיין עסוקים בבניית הפלוגה והעלמת הסימנים שהשאירו אחריהם לוחמי גולני ובמקביל - מתרגלים לחיים בגזרה ש"לא נותנת לך אפילו זמן להסתגל"



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://dover.idf.il/NR/rdonlyres/892EAF97-03E6-4B03-8ACE-11CEB5D73BCA/0/13aSmall_cropped_big.jpg]

ירדן וינטר


חפציהם של לוחמי פלחו"ד 932 של הנח"ל מפוזרים מחוץ למכולה. הלוחמים, שהחום הוביל אותם להתמסר לחצי ב', ממיינים בשקט. הצהריים מתנהלים בעצלתיים בבסיס נחל עוז שעל גבול הרצועה, והחיילים מנצלים את השקט לסידור הפקלאות.

אמנם כבר חלפו שבועות ספורים מאז דרכה כף רגלם בביתם החדש - קו רצועת עזה, אבל רק עכשיו הם מתפנים לבנות את הפלוגה מ-א' ועד ת'. בינתיים, מביטים עליהם מכל עבר סימנים קטנים שמרמזים על הדיירים הקודמים של הבית הזה - לוחמי גדוד 13: אבנים הצבועות בירוק-צהוב, צבעי החטיבה החומה, עדיין מעטרות את הכניסה לפלוגה. אבל לוחמי הפלחו"ד לוקחים את הזמן, לא ממהרים למחוק את הסממנים לקו המוצלח שהעבירה שם חטיבת גולני.

"אין לחץ", מסביר מפקד הפלוגה, סרן אלעד טהורי. "אתה מרגיש שאתה צריך להראות ש'זה קטן עלינו'. אמנם לא עשינו דבר כזה, וזה אתגר שלא התמודדנו מולו, אבל אנחנו יודעים שנצליח ולכן אין לחץ. עכשיו עדיין הכל חדש, ויש מוטיבציה ויש מורל. עוד מעט השגרה תגיע, ונצטרך להילחם גם בה".

עקיפה מסוכנת
חרף העובדה שכבר חלפו שישה חודשים מאז נסגרו שערי עזה והסתיים מבצע "עופרת יצוקה", הוא עדיין נחשב נקודה רגישה בעבור חובשי הכומתה הירוקה. הם ממעטים לדבר על המבצע ההוא. בעוד שחבריהם לחטיבות החי"ר נלחמו ברצועה, הם המשיכו להחזיק בקו בש"ט בצפון המלבלב. עתה, מכל נקודת תצפית בבסיס, הם יכולים לראות את ההריסות שהותירו אחריהן הקרבות, והמחזה, הם מודים, צובט את הלב.

"האווירה בזמן מבצע 'עופרת יצוקה' הייתה לא פשוטה", נזכר סמל עמרי תעסן, לוחם בפלחו"ד גרניט. "בדיוק חזרתי מחו"ל, והבנתי שלא מורידים אותנו לעזה. הרגשנו שאנחנו פשוט שווים פחות", הוא מתריס בכעס.
"הורידו אותנו לאימון, כביכול לפני כניסה", מספר סמ"ר אליאור מלול. "כולם חזרו מגימ"לים, חיכו בהתרגשות ובסוף ראינו שבכלל מכניסים מילואימניקים. ידענו שיכולנו לעשות את זה לא פחות טוב מהם".

לסגן אביאל דיטור, סגן מפקד הפלוגה, הדברים הללו לא חדשים. הוא מתמודד איתם יומיום. "האימון לקראת הכניסה לא נעשה בכוונה כדי להזיק או להשביז, באמת חשבנו שניכנס", הוא מסביר. "ראינו איך החיילים מריצים עבודה עם הציוד, מעמידים מסדרים ברמות גבוהות, ובסוף לא ירדנו. מנקודת מבט של חייל פשוט הם סתם התאמנו, אבל הסיפור פה שונה. אם הם יפתחו את הראש הם יבינו שיש היגיון בדברים. אין מה לעשות, היה צריך כוח בצפון. זה לא שלא סומכים עלינו. הנה, עובדה, אנחנו פה".

אבל ייתכן שלהד התקשורתי שנוצר עקב חוסר השתתפותם של הירוקים במבצע יש תוצאות. רק בשבוע שעבר פורסם כי לראשונה, עקפה חטיבת גבעתי את חטיבת הנח"ל במוטיבציה לגיוס למחזור אוגוסט הקרוב. "קו צפון הוא לא קו קל", אומר סמ"ר מלול. "אתה עושה טירונות ומגיע למארבים בצפון כמעט בלי אקשן. אתה מבין את החשיבות שכולם מסביבך מדברים עליה, אבל עדיין ההרגשה שלא סומכים עלינו מנקרת".

ממלאים מחסניות
בשעת לילה מאוחרת, אחרי עוד יום מפרך של שגרת סיורים, תצפיות ניקיונות ובניית הפלוגה, מתפנים הלוחמים להתארגן לשינה. רגע לפני כיבוי האורות הם צופים יחד בסרט. באחת הסצנות שלג צובע את המסך בלבן.

הנח"לאווים לא נשארים אדישים. "אני לא יכול לראות את זה!" צועק אחד הלוחמים. "אני נשבע לכם, גם כשיהיו לי ילדים אני בחיים לא אקח אותם לחרמון".

הדברים שנאמרים בצחוק מול מסך הטלוויזיה, הם למעשה תחושות תסכול אמיתיות של הלוחמים. קו צפון, הם אומרים, היה קשה בעבורם במיוחד. "הבעיה בקו צפון היא שה'מי?' של החיילים נעלם", חורץ סרן טהורי. "הם פשוט לא הבינו מול מי הם נחלמים בקו הזה. לא רואים מחבלים, אין לחימה. ברגע שה'מי' לא ברור, זה משפיע על המון דברים אחרים.

"בירידה לקו הזה בעזה יש לי כמ"פ שתי מטרות", הוא ממשיך. "האחת ברורה: להגן על המדינה. השנייה והחשובה לא פחות - להמשיך ולבנות את רוח הלחימה. לחיילים בקו שקט בצפון שנמצאים ללא אויב שנלחמים בו באופן ממשי יש הרגשה לא טובה. מפקד הרי נבחן ביכולות שלו מול מחבלים, ולא בשגרה. יש כאן חיילים שלא ראו מחבל אף פעם, שלא ירו מחוץ למטווח. הם צריכים להיות כאן בשביל הרזומה, בשביל הביטחון העצמי ובשביל להיות מפקדים כמו שצריך. פה אתה אומר להם 'יש מחבלים', הם לא שואלים שאלות. חייל יודע שהוא צריך להסתובב עם מחסנית מלאה לא רק כדי לא לחטוף שבת על כוננות חסרה, אלא כי אם יבוא מחבל ולא תהיה לו מחסנית מלאה, הוא לא יוכל להרוג אותו. הוא יודע שאם הוא לא ינקה כמו שצריך את הנשק, יהיה לו מעצור בזמן אירוע".

"הכניסה לקו עזה היא אתגר מבצעי גדול לחיילים ולמפקדים", מסביר סא"ל עוזי קליגר, מפקד הגדוד. "יכולות התגובה וזמני התגובה להם הם נדרשים כאן שונים מהותית מאלה שנדרשו להם עד כה. יש כאן הרבה אויבים. על גזרה של 17 ק"מ, יש מספר ארגוני טרור שלכל אחד מהם אינטרס לפגוע בנו".

המציאות החדשה גוררת, כך מסביר המג"ד, גם שינויי נהלים. "אנחנו נדרשים למספר רב של פעולות כדי להבטיח ששום דבר לא יקרה במשמרת שלנו כאן", הוא מסביר. "פה, גם המחבל הכי פשוט שחוצה גדר נתקל ישר ביישובי העוטף. מעבר לזה, בניגוד לקו צפון, השינויים בגזרה כאן הם יומיומיים. תמונות המצב והערכות המצב משתנות מיום ליום, שום יום לא דומה לזה שאחריו. וזה משפיע. הדבר שהכי קשה לחייל הוא אי-הוודאות, השאלה 'מה יקרה בעוד חמש דקות?'"

"יש בדרום ודאות", מסתייג סרן טהורי. "לעומת הצפון שאתה באמת לא יודע מה יהיה. החיילים לא חיים באי-ודאות".

ובכל זאת, יש ודאי דברים שהפתיעו אתכם בגזרה
"בהחלט. עניין סוסי החבלה למשל היה מעניין. העוצמה לא הפתיעה אותנו אבל היצירתיות כן. אני מאמין שעוד נכונו לנו דברים כאלה. השקט מתעתע, אבל ה'בום' יבוא. הוא יהיה הרבה יותר גדול ממה שחיילים חושבים. הפלסטינים יראו שהנח"ל חדשים וינסו אותנו. אבל הפלוגה הזו מוכנה לכל דבר".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://dover.idf.il/NR/rdonlyres/CB1029BB-4381-40EE-B38D-89424173666B/0/13Small.jpg]

רגעים של שקט. "את קו עזה צריך לעבור בשביל הרזומה"

לישון בנעליים
בשעות הערב המאוחרות, קמה הפלוגה לתחייה, והחיים חוזרים למסדרונות. עומסי חום כבדים פוקדים את הגזרה, וכמעט אי-אפשר לעבוד במהלך היום. רק אחרי ששוקעת השמש והחום נרגע, יוצאים החיילים בזה אחר זה מהחדרים. אט-אט מתעוררת הפלוגה לחיים כאילו זה עתה עלה הבוקר. אחד החיילים מהמפלג מוציא גיטרה ומנגן שירים לבקשת חבריו. "כבר כמעט ואין פה זמן לנגן", הוא אומר בחיוך. את פריטותיו על הגיטרה מלווה שירתם השקטה של חבריו והכל תוך כדי הכנות - הלילה יוצאים לעוד יזומה על הגדר.

"הלוחמים מבינים מול מה הם עומדים", מסביר סא"ל קליגר. "הם מבינים שיש אויב מהצד השני של הגדר. במובן מסוים, קל להם שהאויב עומד ממש מולם. הם לא צריכים לדמיין אותו. השמירה על מתח מבצעי הרבה יותר קלה".

מצד שני נדמה שהאקשן האמיתי כבר נגמר. נותר משהו מהמוטיבציה של הלוחמים לתפוס את הקו הזה? "המוטיבציה להיות כאן מורגשת בכל פינה", קובע המג"ד. לצד זה, הוא מעיד, הנחיתה בקו החדש - בו לא ביקרו כבר זמן רב - לא הייתה קלה. "זו גזרה שלא נותנת לך זמן להסתגל", הוא אומר בחיוך. "בפרק זמן קצר כבר היו לנו ארבעה אירועי ירי ומטענים על הציר. כבר בבוקר היום השני של הקו היה לנו אירוע ראשון, והכוחות הוקפצו ותפקדו למופת. על אף שהגזרה שקטה, גם האופטימיים שבינינו מבינים שהאירוע הבא בוא יבוא. ההיסטוריה מלמדת שבקו של חצי שנה יש עליות וירידות, אבל אף פעם לא יהיה שקט. כל זמן פנוי הוא עוד שעה לתרגל".

הלוחמים הם אלו שמרגישים את השינויים באופי הפעילות ביחס לקו הקודם. "כל הזמן יש הקפצות, נגיעות בגדר", מספר סמל תעסן, "ומהר מאוד מתרגלים לשגרה הזו. לילה אחד ישנתי במיטה ובשעות הבוקר פתאום שמעתי 'גשם סגול, גשם סגול'. הייתי חצי ישן, בכלל לא רציתי לקום מהמיטה, הייתי עם קרוקס ופיג'מה. בפעם השנייה כבר ישר זינקתי מהמיטה ומאז אני ישן במדים".

הלוחמים מסבירים שבפועל השינוי מקו צפון הוא בעיקר מנטלי. "אמנם גם זה קו גדר, אבל הוא הרבה יותר נפיץ", מסביר סמ"ר מלול. "אנחנו רואים את האויב מולנו. אנחנו רואים את האורות ברצועה. בהתחלה זה הפחיד, ואחר-כך זה פשוט הפך לשגרה. אלה דברים שמעלים את המוטיבציה בהתייחסות שלנו לפעולות. אנחנו לא מתלוננים, למרות שלפעמים אנחנו לא מתקלחים יומיים-שלושה".

האווירה האינטנסיבית בהחלט מעלה את הדופק. "יש פה אווירת עבודה", מסביר תעסן, "ולאנשים אין זמן להתלונן". "אנחנו מבינים שצריך להיות בכוננות הכי גבוהה ולחכות להיתקלות", ממשיך אותו מלול. "היינו במארב ראשון ואחד החיילים פשוט ביקש להאריך את המארב".

"בשבוע שעבר הייתי 30 שעות ברציפות בהאמר ובפעם הראשונה עשיתי זום מהמשקפת לרצועה", נזכר תעסן, "אתה חושב על העבודה ובכלל לא חושב על הפחד".

המפקדים מגיבים לדברים הללו בחיוך. הם מכירים את חייליהם היטב ואלה בדיוק האמירות להן ציפו מהלוחמים. "זה אמנם קו מתיש ויש עייפות, אבל יש כאן גם חיים", אומר סגן דיטור. "אני נמצא בפלוגה מספיק זמן ומזהה את השינוי שחל בה - איך הם התנהלו בקו חרמון ואיזו השקעה נוספת הייתה לקראת קו עזה. אפילו נוב 06', שעומדים להשחרר בעוד שלושה חודשים, משקיעים כמו שצריך, עושים פעילויות רציניות. זה פשוט נראה טוב יותר מאשר בקו הצפון".

אקשן אף פעם לא יגמר באזור,בהצלחה להם.
פלחו"ד 932 בנשמה!

תגובה חשובה מאוד שתרמה רבות לשיח בנושא הכתבה.
אם אין לך משהו ענייני לכתוב - אל תכתוב.

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook