בימים הקרובים אמור לצאת לאור בספריית מעריב הספר "על בלימה" סיפורה של חטיבת השיריון 188 במלחמת יום הכיפורים. המחבר אבירם ברקאי (כן ההוא ממדריכי הג'יפים שברזומה שלו הוא גם מ"פ טנקים) הוציא תחת ידו מחקר מקיף ועב כרס (מעל 500 עמ').פרק ההקדמה הותיר אותי שמוט לסת וחסר נשימה ובהחלט הותיר אותי בציפייה מתוחה לקראת ההמשך. עופר דרורי תוסיף לרשימות את הספר הנ"ל

בהקדמה לספר?

ילדים: קל לייצר - קשה לתחזק

אם ניתן להעלות אותה הנה, אשמח מאוד לקרוא אותה.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

הקטע הפותח הינו תיאור של צוות שעולה לעמדת אש ומשמיד מטרות אחת אחרי השניה ומה שעולה בגורלו.

מעבר לזה אינני סופר וקטונתי לתאר את הקטע יותר טוב מהתיאור של ברקאי.חוץ מזה אני לא מבין בזכויות יוצרים ולכן אינני סורק את הקטע ומעלה לרשת

זה ה-"פרומו" שקיבלתי במסגרת היותי ברשימת-הדיוור של אבירם :

"...***
'על בלימה' מתאר את אחד הרגעים הגורליים ביותר בתולדות מדינת ישראל.
מעולם בתולדותיה של המדינה בת ה-25 לא היה רגע קרוב כל כך בו עמד מערך ההתקפה הגרעיני שלה לקבל 'אור ירוק' לביצוע (כך על פי מקורות זרים).
כמה דקות לפני השעה שתיים של שבת-כיפור, 6 באוקטובר 73, פרצה מלחמת יום הכיפורים. בשעות הלחימה הראשונות, הקריטיות ביותר, הייתה חטיבת השריון הסדירה מס' 188 הסדן היחיד שעליו התנפצו מתקפות הצבא הסורי ברמת הגולן.
מפוצלים למחלקות טנקים בודדות לאורך קו הגבול, תחת הנחייה פיקודית שאין לסגת אף שעל, עמדו הטנקיסטים של 188 ובלמו את מסת האויב ביחסי כוחות חסרי תקדים.
לולא עמדו שם אותם טנקים בודדים ונלחמו באומץ לב ונחישות בנחשול השריון העצום שהתגעש מולם ייתכן וחטיבות טנקים סוריות היו כובשות את כל רמת הגולן, מתייצבות על מעבורות נהר הירדן, ממשיכות וגולשות לגליל, לעמקים ולחיפה.
ואז, כפי שנחרד כל כך שר הביטחון משה דיין בבוקר יום ראשון 7 באוקטובר, ייתכן וקיומה של מדינת ישראל הצעירה, "הבית השלישי", היה אומנם עומד בסכנה, הופך אותה לאפיזודה חולפת בת 25 שנה.
במלחמות ישראל אין אח ורע לחטיבה שאבדה את שדרת הפיקוד הבכיר שלה במהלך 24 שעות הלחימה הראשונות. במלחמות ישראל אין גם אח ורע לחטיבה שבחלוף 24 שעות ירדה מסד"כ הכוחות הצה"לי ותוך יומיים, כאותו עוף חול אגדי, חזרה ליטול חלק משמעותי בהמשך הלחימה, הסיגה, בצוותא עם כוחות אחרים, את הסורים מרמת הגולן ונטלה חלק בהבקעה הגדולה לתוך שטח סוריה.
ספר זה אמור להוות פתחון פה מקיף ראשון, לסיפור המדהים שלא סופר עד היום, סיפורה של חטיבה 188.
***
ידידי, אני מניח שרובכם מכיר אותי כמחברם של שמונה ספרי טיולים, חלקכם אולי נחשף גם לספרי האופנועים והחילוצים שהגיחו לפני עידן ועידנים משולחן הכתיבה שלי... ואחד או שניים מכם אולי אפילו נחשפו לספר ילדים שכתבתי לפני 7 שנים.
אני גם מניח שחלק מכם טייל אתי במשעולי הארץ המדהימה הזאת ואחרים חוו בהדרכתי השתלמויות נהיגת השטח.
עד כאן הדברים הידועים.
***
בשנת 1973 הייתי מפקד מחלקת טנקים ברמת הגולן. הלחימה שלי הייתה קצרה. פציעה ביום ראשון בבוקר נטרלה אותי כמעט עד סיום הלחימה (שאז הצטרפתי לגזרה הדרומית והשלמתי, עם חברי לנשק, את כיתור הארמייה השלישית במצרים).
במהלך כל השנים הללו כמעט ולא דברתי על המלחמה הארורה היא. היו לכך אינספור סיבות והעיקרית שבהן התגמדות פעילותי מול חבריי לנשק, אלו שלא שיחק להם מזלם להיפצע על ההתחלה, אלו שהמשיכו לעמוד ולבלום כל הימים הנוראים ההם.
יותר מכולם נגע ללבי סיפורה של חטיבה 188. לא רק סיפור גבורתם שלא ייאמן אלא, ואולי בעיקר, סיפור דחיקתם לקרן זווית והשכחתם מהזיכרון הציבורי.
לפני כחמש שנים הסתבר לי שחבורת מפקדים זוטרה משרידי חטיבה 188 החליטו לעשות מעשה. במהלך נחוש ומהיר הקימה החבורה הנ"ל 'חבר נאמנים', החלה באיתור הלוחמים, ערכה מפגשי פלוגות ועיקר העיקרים החלה באיסוף תרומות למען מטרה אחת ויחידה - כתיבת סיפורם שלא סופר, ספר שיכפר, באיחור כל כך גדול, על העוול הענקי שנעשה להם.
***
לפני כשנתיים נתבקשתי לקחת עלי את המשימה.
עשרות ספרים ומאמרים נכתבו על מלחמת יום הכיפורים. מאות אלפי מילים נכתבו על השאננות, היהירות, הקונספציה שקרסה, הטראומה שפשטה.
מאז אותו יום לפני שנתיים אני מודה כל רגע ורגע על הזכות שנתנה לי להיכנס לעובי הקורה של אותם ימי סגריר בסתיו 1973, לחקור וללמוד, לשאול ולהקשות ולבסוף לרדת לחקר האמת.
והאמת לא הייתה קלה לעיכול. הידיעה שדברים היו יכולים להתנהל אחרת. סימני השאלה הכבדים שהתעוררו על תפקוד הדרגים הבכירים - המדיני והצבאי. הצביטה הגדולה בלב על חרמשו קל התנועה של מלאך מוות, שקטל עשרות בחורים צעירים שחלקם, ללא כל ספק, היו יכולים להיות כאן אתנו.
כשלקחתי עלי את משימת כתיבת ספר זה לא הערכתי נכון את כמות תיבות הפנדורה שאני עומד לחשוף - עוצמת הכעס, הזעם, העלבון, התסכול, המרירות שמלווים את שרידי חטיבה 188 מאז ועד היום. בחלק מהתיבות גיליתי סיפורי גבורה שלא שיערתי שנותרו כמותם. באחרות מצאתי צמרמורות של פחד. חלק מנערי 73 לא רצו לחזור ולהיזכר בימים ההם. והיו גם כמה תיבות אישיות משלי, כאלה שנפתחו לפתע פתאום, מבלי שנתבקשו להופיע, ושקפו לי - ולבני ביתי שתמכו בי במסירות ובאהבה גדולה לכל אורך המשימה הקדושה שנטלתי על עצמי - עד כמה נפיצה עמידותי הרגשית מול עדויות אחי הלוחמים. עשרות לילות טרופי שינה יעידו על כך.
***
"שליח מצווה". זאת ההגדרה הקולעת מכולן. הגדרה שנטלתי על עצמי, אולי ללא צניעות יתרה. ועדיין, זאת התחושה החזקה מכולן – שליח מצווה. לשמש תרועת שופר שכולה סיפור זעקתם. גבורתם. פחדיהם. עקידתם. "למען תדע כל אם עבריה".
ישנם אוחזי עט מוכשרים ממני, הרבה יותר מוכשרים. ועדיין, אני מניח שלא רבים היו יכולים להתמודד עם המשימה הקדושה הזאת - לשמש פה, ביוגרף, לחטיבה שלמה, לחקור, נטול משוא פנים ומנותק מהוויית התקינות הפוליטית, כל פינה שהוחשכה מידיעת הציבור 36 שנים. להרים אבן ועוד אבן, ועוד אחת, בחיפוש חסר פשרות אחר האמת.
לצורך כתיבת ספר זה חקרתי 230 לוחמים ומפקדים ועברתי על הררי חומרים גלויים שעמדו לרשותי, ביניהם יומני מבצעים ודו"ח אגרנט.
בכל יכולתי ומאודי ניסיתי להגיש לכם משהו שונה - לא עוד ביוגרפיה משמימה אלא ספר מרתק, לופת, מרגש. אני מאוד מקווה שהצלחתי.
***
ידידי, חלק מכם עלול לראות במכתב זה סוג של פלטפורמה שיווקית עבורי. טעות. אני יודע לשווק. אני יודע לעשות עסקאות. אני לא בוחל בכסף. ועדיין, מכתב זה הוא משהו שונה.
את חלקי הצנוע בגין כתיבת הספר כבר קבלתי. יימכר עותק אחד או מליון - בחשבון הבנק הפרטי שלי לא ירשמו תנודות חריגות.
ושעל כן, מטרת מכתב זה היא אחת ויחידה - לשלוח אתכם לחנויות הספרים, עכשיו, בטרם רכשתם מתנות ראש השנה לקרוביכם.
מטרת מכתב זה היא להגדיל ככל האפשר את מוטת המזור לנשמות המסוכסכות והתועות שעדיין מסתובבות בקרבנו – לוחמי חטיבה 188 של מלחמת יום הכיפורים
מי ייתן והספר 'על בלימה' יהפוך לרב מכר שימצא את משכנו על מרבית מדפי הספרים בעם ישראל ויקיים את חלקי הצנוע בהגלדת הפצעים המדממים של לוחמי 188 אותם הם סוחבים אתם 36 שנה משבת-כיפור 1973.
תודה ושנה טובה לכולנו.
אבירם
..."

עד כאן...

A friend in need - is a friend indeed

אבי ברקאי אומר את הדברים מהלב.
החברים שלו, שכבת הגיל שלו וקצת מעל, היו בקבוצה שנפגעה קשה, הרוגים ופצועים.
שריטה עמוקה בלב של כולם ושלהם בעיקר.
חשוב שאחד כמוהו יבדוק את העניינים וידווח לנו מה עיניו ראו ומה הוא מצא.
ושהספר יהיה מצבה ראויה לכל אלה שאינם ושנפצעו שם.

הספר כבר יצא וראיתי אותו היום מהתרשמות ראשונית הספר מצויין ומאוד מעמיק , כולל תרשימים ומפות של הקרבות ברחבי הרמה

והנה עוד קישור לקטע מהספר :

http://www.barkai4x4.co.il/productDetails.asp?id=22

גם אני קבלתי את המידע המקדים
הספר נוסף לרשימת ספרי יום כיפור
http://www.global-report.com/drori/...yom-kipur-books

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

לא הכרתי את מחבר הספר - ברקאי בצורה אישית, אך הכרתי לוחמים מהחטיבה המפוארת 188 שנמחקה בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן, כפי שהיחידה שלחמתי בטנק המוביל שלה (גדוד קורס מפקדי טנקים 198) שנמחק בקרבות הבלימה נגד המצרים בצפון תעלת סואץ (בין מוצבי מילאנו למיפרקת).

את הלוחמים הבודדים מחטיבה 188 שנשארו במחנה נפח ברמת הגולן, פגשתי לאחר שהייתי בין הלוחמים האחדים ששרדו עם מזלות גדולים את הכיבוש שלנו על ידי המצרים בגיזרת התעלה מדרום לעיר קנטרה והועברנו בחופזה עם הטנקים האחרונים מהסוג הזה בצה'ל, כדי להצטרף לטנקים הבודדים שנותרו מחטיבה 188 וחטיבה 7 ברמת הגולן ושוב נלחמתי בטנק המוביל של כח קורסי מפקדי וקציני שיריון עם מעט מילואמניקים, שפרץ בציר הצפוני עד למרחק של כ-40 ק'מ מדאמשק, עד שנפגענו מטיל לאחר שכנראה האמריקנים עצרו אותנו בשטח מישורי נחות בעקבות מידע שקיבלו מהלווין שלהם, כפי שעצרו כנראה את כוחות הטנקים שלנו במרחק של 101 ק'מ לפני קהיר בדרום...
(אנחנו רק פיונים על לוח השחמט שלהם...)

לאחר המלחמה הדרכתי נהיגה בטנקים כחצי שנה ואז מינו אותי למנהל היחידה הזאת שהיתה היחידה
העיקרית בצה'ל שעסקה בשיקום הצבא לאחר המלחמה והעמדתו מחדש על גלגליו...

בזכות הנסיון הרב שצברתי מהתפקידים המתוארים למעלה, אין באפשרותי להכנס לפרטים רבים אפילו
היום - לאחר 36 שנים, אך לדעתי כל לוחמי חטיבה 188 חייבים לזכות לתודה והוכרה מיוחדת מעם ישראל על חלקם בבלימת הסורים במהלכים הראשונים של המלחמה הנוראית ההיא, שבה הסורים והמצרים ניצחו בעיקר את עצמם...

יותר מכך, יש בידי מידע על כמה מיקרים שבהם הוענק צל'ש ללוחמים מאיתנו שאמנם מגיע להם
העיטור, כפי שמגיע להרבה מאד מאיתנו שניקלעו לתוך התופת הזאת שנוצרה עקב מחדלים רבים של הפיקוד הגבוה של הצבא והמנהיגים המדיניים, אך חלק מאלה שהוענק להם הצל'ש בניפרד מאיתנו, קיבלו האות ליכאורה בזכות קשרים של הוריהם או קרוביהם לשלטון או הצבא...

הצעתי היא, להעניק מיד אותות צל'ש לכל הטנקיסטים שלחמו בקרבות הבלימה - שבזכותם המדינה הזאת
ממשיכה עדיין להתקיים 36 שנים נוספות...(אני אישית מוותר על האות למען חבריי ).
מוטב מאוחר מאשר בכלל לא...!

סיפורי הענקת הצל'ש לכל אחד מהטנקיסטים האלה, יעניק לכל לוחמי חטיבה 188 ושאר הטנקיסטים
הסדירים ומשרתי הקבע ממלחמת יום הכיפורים, את הכבוד וההערכה שמגיעים להם מהעם היושב בציון, מבלי שישכחו אותנו כל זמן שמדינת היהודים הזאת ממשיכה להתקיים!

המלחמה הזאת בשנת 1973 היתה נקודת השפל הגדולה מהרבה בחינות של מדינת ישראל ויצאנו
ממנה הרבה בזכות הקרבה יוצאת מהכלל בעיקר של חבריי הטנקיסטים האלה שהרבה מהם איבדו
את חייהם!


יוסי אגמון

http://www.gvura.org/a4575-אל-מ-יצחק-בן-שהם-ז-ל

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

בנוסף למח'ט בן-שוהם ז'ל שנהרג מהתהפכות הטנק בזמן קרבות הבלימה, יש לתת צל'ש לכל הטנקיסטים בחטיבה הזאת
וכל שאר החטיבות שהשתתפו בקרבות הבלימה - בזכותם המדינה קיימת ! זאת לא מליצה !

סיפור הקרב עבור הצל'ש לכל טנקיסט, יאפשר לכל עם ישראל להכיר את הגיבורים האלה מקרוב ולהבין בצורה
טובה את מעשי הגבורה שבוצעו על ידי כל הטנקיסטים האלה - לא רק המפקדים...- כך הם ישמרו בתוכנו ולא יעלמו!!!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי offerd http://www.gvura.org/a4575-אל-מ-יצחק-בן-שהם-ז-ל

צל"ש-הרמטכ"ל לקצין הקשר החטיבתי , רס"ן חנן שוורץ :
http://www.amutakesher.org.il/z1.htm

A friend in need - is a friend indeed

בודאי

http://www.gvura.org/a4085-רס-ן-חנן-שוורץ
יש עוד הבאתי רק את המח"ט

ואגב, אני ממתין עדיין לסריקות / צילומים שלך....

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

אבירם ברקאי הוציא תחת ידו את עדויות הלוחמים - אלו שנשארו בחיים - ולשם כך יצאנו איתו לסיורים באתרי הקרבות, שם שמענו את הסיפורים מסמריי השיער, שחלקם היו חדשים גם לי.

עצוב לראות שהספר הזה ניכתב רק עתה, שנים כה רבות לאחר המלחמה.
לאחר המלחמה היו קרבות 'חשובים' יותר שהיו צריכים למשוך את תשומת הלב הציבורית: החווה הסינית, החרמון, תל סאקי - כולם קרבות חסרי השגים, עם נפגעים רבים ועם חירניקים ענודי מדליות ודרגות גנרל...

את הספר התחיל לכתוב רן אדליסט, שנשכר ע"י הועדה לעשות זאת - לא בהתנדבות, כמובן.
רן אדליסט פרש לאחר זמן, כפי שהיה צפוי בעיניי: כאחד שלא היה טנקיסט, הוא לא הבין את הענין, וכיוצא סיירת שקד הוא אף הביע זלזול בשריון, שהרי מה זה שריון לעומת סיפורי הצ'יזבטים של הסיירת...

הספר לא היה נכתב אלמלא מסירותם של כמה קצינים מיוצאי החטיבה. אלו שהקדישו רבות מזמנם וממונם כדי שהספר יצא לאור, כך שסיפור גבורתם ומותם של לוחמי החטיבה יהיה חרוט לנצח בתולדות הארץ הזאת.

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

תשאיר משהו לשזאלי ולגבולות מטרית נ"מ שלו.

טוב, אני מבין שצריך סבלנות רבה כאשר מלמדים ילדים, על כן אסביר לך את הענין מההתחלה:

הספר נכתב אודות מעלליה של חטיבה 188 שהיתה חטיבת טנקים ברמת הגולן, והיא הגנה על המדינה מול איומי המלחמה מסוריה.
אם אתה רוצה פרטים על סוריה, אשמח לתת אותם בהמשך.
רמת הגולן נימצאת בחלק הצפוני של מדינת ישראל, (מדינת ישראל נימצאת במזרח התיכון) ממזרח לכנרת.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור והכוחות הדלילים של חטיבות הטנקים 188 ו-7 עמדו לבדם מול דיבזיות השריון הסוריות, ובלחימה עזת נפש, תוך הקרבת קורבנות רבים הצילה את מדינת ישראל מכיבוש סורי.

מצרים נימצאת באפריקה, מדרום-מערב לארצנו.
באותה עת ישב צה"ל על גדות תעלת סואץ.
תעלת סואץ היא תעלה המחברת את הים התיכון עם הים האדום.
גם הם פתחו במלחמה באותו יום ובאותה שעה, ומולם עמדו הכוחות הדלילים של חטיבות הטנקים 401 ו-14.

מפקד הצבא המצרי היה שאזלי.

כפי שאתה רואה מהסבר קצר זה. אין קשר בין חטיבה 188 ובין שאזלי ומטריית הנ"מ שלו.

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

בוא תסביר לילד מה הקשר בין חט' 188 לחווה הסינית (כנראה שבגלל הגיל שכחת שהיא בחצי האי סיני) ולחטיבות החי"ר?

"מצפון הים המכונה תיכון, ממזרח ישראל המכונה מדינה..."

ועם חירניקים ענודי מדליות ודרגות גנרל...



מענין לעשות השוואה, כיצד התקדמו מפקדי השריון והחי"ר לאחר המלחמה.

ניקח את המגדי"ם של הצנחנים, איציק מרדכי, יא-יא, דורון רובין - שלשתם קיבלו דרגת אלוף. איציק מרדכי אפילו קיבל צל"ש.
והסמח"ט של הקרב הכושל בחווה הסינית אפילו היה רמטכ"ל.

לעומתם רק שני מגד"ים בשריון היו אלופים: עמרם מיצנע ועימנואל סקל.
כל האחרים - אביגדור קהלני, יוס אלדר, ברק, יאיר נפשי, אברהם אלמוג, יום טוב תמיר ואחרים ששמם נשמט מזכרוני, נשארו בדרגת תת אלוף.

המצב חמור עוד יותר כשמדובר במחטי"ם: נתק'ה ניר, גבי עמיר, אריה קרן, וסגן המאו"ג דוביק תמרי, וגם עמוס כץ שפיקד על שארית חטיבה 188 בקרבות כיבוש המובלעת בגולן, נשארו בדרגת תת אלוף.

כמובן שמח"ט גולני דרורי היה גם הוא אלוף
מזל שיאנוש, אמנון רשף, וחיים ארז - המחטי"ם החשובים ביותר במלחמה, מונו לאלופים.

וכמובן, מאז ועד עתה לא מונה אף רמטכ"ל מהשריון, והכל התחיל עם מוטה גור שיתרונו על האחרים היה שהוא לא השתתף במלחמה....
ומאז מונו רק צנחנים כרמטכל"ים.
עתה הגיע תור הגולנצ'יקים...

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

מבין הרמטכ"לים אחרי 73':
רפול היה מפקד האוגדה שבלמה בגולן
דן שומרון היה מח"ט שריון ב- 73'
אהוד ברק היה מג"ד שריון (ברור שעבורו זו היתה אפיזודה חולפת, אחת מיני רבות בדרך לכיסא הרמטכ"ל)
אמנון ליפקין שחק היה מפקד אוגדה משוריינת ב- 82'

כניראה שמבחינתך לא מספיק להילחם במסגרת השריון כדי להיות שריונר- צריך לעבור טירונות שריון? צמ"פ? קמ"ט? קק"ש? אפילו מוסא פלד התחיל בגולני. אחרי כמה תפקידי שריון רצופים אדם נחשב בעיניך שריונר?

אגב, למה אותה "חונטת הרגלים" הובילה את צה"ל ב- 82' למלחמה משוריינת בעיקרה? יכול להיות שהגנרלים הצנחנים בכ"ז מוכנים לשמוע גם מישהו שלא מתהדר בכנפי צניחה?

התגובה שלך היא דמגוגיה צרופה...

השרות בשריון היה 'אפיזודה חולפת' לא רק לברק אלא לכל השאר שמנית.
רפול אפילו לא עבר הסבה לטנקים, והוא לא הפגין יכולת מיוחדת כמאו"ג במלחמה. גם לא דן שומרון כמח"ט (במיוחד בהשואה לאמנון רשף), וכך גם כל היתר.

לא, אין צורך לעבור טירונות שריון, אבל רצוי לעבור את התהליך שעבר דוביק תמרי: לאחר שסיים את שרותו כמפקד סיירת מטכ"ל, הוא עבר לשריון וראשית הוא שהה מספר חודשים בסדנא הגייסית כדי ללמוד את הטנק לפניי ולפנים מבחינה טכנית.
לאחר מכן הוא שרת כמ"פ (!) במלחמת ההתשה, והיה מג"ד, מח"ט, מפקד אוגדה, וסגן מפקד הגייס.

הליך כזה הוא דרישה מופרזת מקצין מוסב, אבל יש לעבור לפחות את הנסיון שעברו עמירם לוין ומאיר דגן: הם התחילו כמגד"ים, והיו מחטי"ם ומאוג"ים.

בוודאי ש"חונטת הצנחנים" הפעילה את השריון במלחמת של"ג. וכי היתה להם ברירה? מה הם יכלו להפעיל במקום שריון, חי"ר? רצית לראות את לוחמי החי"ר על פקלאותיהם הולכים ברגל ונלחמים מראש הניקרה ועד כביש ביירות-דמשק?

__________________

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

ההבנה המוגדרת כאן שיש לעבור מסלול מהותי , בשביל להפעיל כוחות שריון צודקת
כקצין שריון שעבר את המסלול כל חיו , ובחלקם המאוחר היה ביחידת סיור רכובה
כלומר עשיתי את המסלול ההפוך. מי שלא עובר ברגליו אימונים תרגולות והבנת מגבלות הכלי,
לא יוכל לפקד על יחידות שריון , כשצריך להפעיל אותם בביצות התעלה, בטרסות של הרמה, או בחולות סיני. כי אין לו הבנה למשמעות התפעול . אין לו יכולת להבין תנועה ושקיעה בבוץ של חורף או משמעות חימוש בקרב, ואלפי חוסרי הבנה שהופכים את חוסר הידע שלו לאנציקלופדיה
הבורות היא לא האויב של הידע. האשליה של הידע היא הסכנה.
בתור אחד שהיה בשני הצדדים, ושנלחם ביום כיפור בטנק כמפקד, אם המוסב לא היה לפחות שנה , כאיש צוות, למשל מטק, חוסר ההבנה המקובע שלו יהיה נצחי.
אהוד ברק לא עשה הסבה יסודית, במלחמת יום כיפור היה עם פלוגה, ורישומה במלחמה קלוש, ולא במקרה. היינו אמורים לראות ניסים ונפלאות מבעל הצלשים הרב בצבא ישראל, ולא ראינו . זה לא היה סודי, הוא פשוט לא הבין תפעול הטנק במקרה הטוב

אהוד ברק אינו היחידי עם מספר הצלשים הזה הוא חולק אותו עם נחמיה כהן ז"ל ואם כבר מזכירים מרובי צל"שים אני בעד "צדק הסטורי" של דירוג העיטורים

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

מר מרובע, אולי הגיע הזמן שתעגל את הריבוע ?
הכישלונות של צה"ל במלחמת יוה"כ, שזורים כחוט השני במוחם הקודח של אותם אנשי השיריון שניצחו את מלחמת ששת הימים, עקרונות מלחמת התנועה נשכחו, ומצבא מתמרן הפך צה"ל לצבא סטטי שיושב על קו התעלה מחד והקו הסגול מאידך. תפיסת "האף שעל" שהתאימה למתאר הגבול שלפני ששת הימים, לא עודכנה. ולוחמי צה"ל בניצוחו של הדרג הפיקודי, נשלחו להסתערויות יחידים מול הצבאות הסורים והמצרים. תוכניות המטכ"ל לא בוצעו, בחלקו מסיבות מדיניות ובחלקו כתוצאה מהברדק ששרר במטכ"ל בשעות הראשונות לניהול הלחימה. הדבר בולט בתהנהלות של בני פלד ז"ל שלמרות ביצועיו הכושלים משהו בתור רמשל"ט, התגלה כבעל אופי של אריה ושלח את ח"א לבלימת הכוחות המצרים והסורים. וכל הכתוב למעלה הוא רק חלק מהסיבות לחוסר קידומם של אנשי שיריון לאחר המלחמה.

כישלונות השריון במלחמת יוםכיפור???
נצחון ענק אתה מתכוון. 2000 טנקים הצילו את עם ישראל, כל היתר לא עשו כלום לא חיל האויר ובטח לא החי”ר.
אחר כך החלה ההדרדרות ממוטה גור ועד יעלון ששלחו את השריון לעשות בט”ש במקום לצאלים.

הטל ספק בכל.

לו"ז וההסטוריה, מעמידים את קביעתך בספק.
אני מעולם לא התכוונתי שהשיריון נכשל, כוונתי הייתה שסגל הפיקוד הבכיר של צה"ל, שהורכב ברובו הגדול מאנשי שיריון, כשל בהפעלת הכוח ובהבנת הנדרש לפני המלחמה, ובמהלך היומיים הראשונים.
ביומיים האלה ד"א הייתה מעורבות גדולה למדי של ח"א למשל במאמץ הבלימה, רק בשביל לסבר את האוזן, הסיבה העיקרית שח"א לא ביצע את תוכניות הפעולה שלו שקראו להשמדת סוללות הטילים בכדי להשיג עליונות אוירית מעל זירת הקרבות, הייתה הסיוע המיידי שנדרש להעניק לכוחות הקרקע.

מסווג כמובן. יהיה מעניין להשוות.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

הספר הזה ברשותך?

יש לך פרטים מלאים עליו ?

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

אני לא מכיר את בגירה ואת שריונר מרובע , אבל אני בטוח ששניכם אנשים טובים ששרתו את המדינה כ''א בתקופה אחרת . עדיין קשה לי לקרוא איך אתם יורדים אחד על השני..רבאק כולנו מאותו צד..בסוף נצטרך לשים אתכם באוהל סיירים למשך שבוע.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אבל...לפעמים קשה לי להבליג על אימרות לא שקולות ומלאות ארס כלפי אלה שנתנו את כל אשר להם.
הם לא יכולים להגיב או להעלב או אפילו להחסם מהפורום הזה.

אגב יכולת לפנות לשנינו בפרטי. חבל שהצדקנות מעוורת.

אין פה שום צדקנות בגירה,צודק לגבי הפרטי לא חשבתי על זה, סתם כואב לי , איך מנושא כזה טהור הגענו למלחמות היהודים.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

"לאחר המלחמה היו קרבות 'חשובים' יותר שהיו צריכים למשוך את תשומת הלב הציבורית: החווה הסינית, החרמון, תל סאקי - כולם קרבות חסרי השגים, עם נפגעים רבים ועם חירניקים ענודי מדליות ודרגות גנרל..."

כן כואב אבל אני מניח שהוא מדבר גם מכאב. הרי ברור שאנשי תל סאקי החווה והחרמון הם גם גיבורי העם הזה...

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

מרקיוס, לא הבנת את כוונתי.

אני לא מטיל ספק בכל הנוגע לגבורתם ומסירותם של הלוחמים ושל הקצינים הזוטרים.

טענתי היא נגד הפיקוד הבכיר של החירניקים שמאפשרים את קידומם של אנשי שלומם, גם אם הם לא ראויים, על חשבון אלו שעשו את עיקר המלאכה.

ראה את תגובתי לעיל #18.

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

בבקשה אולי תפסיק עם זה, ישנם הרבה אשכולות שקלקלת עם העניין הזה.

לא נראה לי שיש איזה טעם להכניס אותו לרשימה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

מעניין שלא מוזכר כלל הספר שהוציא אל"מ (מיל') צביקה גרינוולד על לחימת הגבורה של "כוח צביקה",שיצא לאור בשנה שעברה.גם הוא חלק חשוב במורשת הקרב של חט' 188.

ידידי המלומדים שלום,
כפי שנכתב במכתב שלי, אותו פרסם מנהל הפורום בתחילת שרשור זה - כרגע, הדבר החשוב ביותר עבור שארית הפליטה של 188 היא ההכרה ממסדית. סוג של מירוק עוונות חלקי על ההשכחה הציבורית שעשו להם כל השנים.
חלק מהותי מההכרה המחודשת יערך באמצעות שני טקסים מרכזיים שיערכו במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר. חלק לא פחות חשוב מכך הוא רכישה מסיבית של ספרים. וזאת בדיוק יכולה להיות תרומתכם הצנועה להגלדת הפצעים שעדיין מדממים.

***
אין הנחתום מעיד על עיסתו וגו' ועדיין, ללא צניעות יתרה, אני מניח שאת כל (או לפחות כמעט את כל) התשובות לשאלותיכם על המערכה הארורה ההיא באוקטובר 73 ברמת הגולן - תוכלו למצוא בספר 'על בלימה'. לא לחינם השקעתי בו שנתיים ימים ולילות.

***
צביקה גרינגולד מקבל את מה שמגיע לו בספר. הכי מדוייק שאי פעם נכתב על מלחמתו שם.

***
הספר שנכתב עבור מחלקת ההיסטוריה של צה"ל הנו עבודתו של סא"ל צבי עפר שהסתפק בחקירת האירוע ב-24 השעות הראשונות. צבי, יהודי חם, חכם ופתוח, היה לי לעזר רב, בעיקר בתחילת המחקר ואת המגיע לו הוא מקבל בתחילת הספר.


שלכם באחוות לוחמים,
אבירם

שלום אבירם, כמו שכתבת מה שהם צריכים זה את ההכרה הממסדית. כי את הכרת התודה של המוני ישראל אני מאמין שיש להם. כל מי שאי פעם התעניין במה שקרה ביוה''כ 73 צריך לחוש יראת כבוד עמוקה לחבר'ה האלה.אני הייתי בן 10 אז אבל אני קורא על המלחמה הזאת הרבה יותר מכל שאר מלחמות ישראל, לפעמים אני שואל את עצמי שאם היינו נקלעים חו''ח עוד פעם לאותה סיטואציה, האם היינו מוצאים את אותה רוח ההקרבה שהיתה אז? אני אישית מאמין שכן.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

ציטוט:

במקור נכתב על ידי מרקויס שלום אבירם, כמו שכתבת מה שהם צריכים זה את ההכרה הממסדית. כי את הכרת התודה של המוני ישראל אני מאמין שיש להם. כל מי שאי פעם התעניין במה שקרה ביוה''כ 73 צריך לחוש יראת כבוד עמוקה לחבר'ה האלה.אני הייתי בן 10 אז אבל אני קורא על המלחמה הזאת הרבה יותר מכל שאר מלחמות ישראל, לפעמים אני שואל את עצמי שאם היינו נקלעים חו''ח עוד פעם לאותה סיטואציה, האם היינו מוצאים את אותה רוח ההקרבה שהיתה אז? אני אישית מאמין שכן.

במלחמת יום כיפור הייתי נהג הזחל"מ של אל"מ אמיר דרורי ז"ל מפקד חטיבת גולני.
הייתי אז "ילד" בן 19 ושלושה חודשים. הייתי בחניון בראש פינה ושמענו במכשיר הקשר שהסורים פרצו את קווי ההגנה ברמת הגולן וחלקם שועטים קדימה.
זכורה לי עד היום המחשבה שעברה לי אז במוחי כיצד האוייב עלול לאנוס את נשות ישראל ולטבוח את ילדינו. מחשבה זו בלבד נתנה לי את הכח להלחם בחירוף נפש וללא פחד כלל.
וגם היום כשאני בגיל 55 אם הייתה כפי שאמרת חו"ח חוזרת הסיטואציה הייתי מוכן להתייצב בקו הראשון כדי להגן על עם ישראל.
ולאבירם ברקאי : עלה והצלח.

ברוך הבא אפי.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

שלום לך אבי, טוב לקרוא אנשים כמוך, נקווה שלא נצטרך לעמוד במבחן ההפתעה שוב, ולאבירם ניסיתי להשיג את הספר בסטימצקי בית שאן והמוכרת אמרה לי שעדיין לא הגיע אבל המון אנשים שאלו אותה על הספר אז תדאגו לפריפריה..

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אבירם - תענוג לקרוא תגובה מסודרת ומכובדת שכזאת.
הספר נכנס לרשימת הקניות (כרגע מתמקד במלחמת העולם השניה בזמן הפנוי שלי לקריאה, היעד הבא זה מלחמת יוה"כ ויש כמה ספרים שכבר ממתינים).

חזק ואמץ.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

תקרא את עליתו ונפילתו של הרייך השלישי שמתאר את הצד הגרמני במלחמה.

הטל ספק בכל.

סליחה על השאלה אבל מזאת אומרת "הכרה ממסדית" ?
צל"ש למח"ט זה לא הכרה ממסדית ?
וסליחה על הציניות אבל בדרך כלל הכרה ממסדית נמדדת בכסף, אז על כמה מדובר ?

אולי לפחות פעם אחת תיקחו את הציניות שלכם וידענותכם הנבובה למקום אחר ותקשיבו למי שבאמת יש לו מה לומר. (מענה לשאלה ה"צינית" שלעיל).

אבירם, רכשתי את הספר והתחלתי לצלול לתוכו. כיוון שאני מאותו דור, זיהיתי חלק מהדמויות ושמעתי מקצת מן הסיפורים בימים ההם מפי החברים המעונות הר הצופים. מספר מחברי לבה"ד 1 כבר לא יכלו לספר. אין ספק שעשית מלאכת קודש והוספת לבנה נוספת לתעוד החסר של המלחמה ההיא.
בניגוד לאחרים, איני סבור כי חטיבה 188 הושמדה ביומיים הראשונים למלחמה. החטיבה איבדה את שדרת הפיקוד שלה, ואת גדוד 53 שספג אבידות איומות. מנגד, גדוד 74 לא נשבר וכך גם גדוד 39, (שניהם הופרדו ממנה, כחלק מציוותי הכוחות ההזויים שאפיינו את המלחמה ההיא) גם גדוד 82 שצוות אליה, ואשר שתי פלוגות שלו נמשכו ממנה באחד מהרגעים הקריטיים של הלחימה, לא הושמד. מישהו נרדם בשמירה ואפשר את יצירת המצב הכאוטי בעטיו סבורים הכל כיום כי החטיבה חדלה להתקיים בתחילת המלחמה.

.

קיום של חטיבה הוא לא תוצאה של קיום אי אילו מרכיבים של כוח. גדוד 74 השתייך לחטיבה 7 כמעט מיד. הוא אולי משוייך ברגיעה ל-188 אבל לא היה שייך לה בלחימה. מחלקות השריון של החטיבה שישבו ליד המוצבים בגזרה הצפונית אולי משוייכים לחטיבה ברגיעה, אבל בזמן המלחמה כבר לא.
חטיבה 188 חדלה להתקיים כחטיבה מרגע שהיא הפסיקה לתפקד כחטיבה, וזה קרה די מהר.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

קיים הבדל תהומי בין המינוח השגור "הושמדה" לבין העובדה כי החטיבה חדלה לתפקד.
חטיבה 188 לא הושמדה. אם נבחן את כמות כלי הרק"ם שלה שאבדה, לעומת חטיבה 14 למשל, לא אתפלא, אם נגלה שחטיבה 14 איבדה מספר כפול של טנקים, אך המשיכה להתקיים כגוף לוחם.

פיצול יחידות המשנה ואיגודי הכוחות אד-הוק, שנעשו ללא תכנון מוקדם וללא תפירת קצוות, לרבות העברת גדוד 74 ת"פ חטיבה 7, היו, לטעמי אחד המאפיינים הבעייתיים של מלחמת יום כיפור. תופעות אלה היו שגורות משך כל הלחימה בכל הגזרות ובכל הרמות, והיוו גורם אשר פגע בלכידות של העוצבות וגרע מכושר הלחימה שלהן.

.

לא צריך לחסל כל טנק וטנק בשביל להשמיד חטיבה. כל מה שצריך לעשות זה להרוס אותה כחטיבה - וזה בדיוק מה שקרה.
הקונוטציה של הושמדה - קרי לא נשארו טנקים, הוא מונח שהוא אינו צבאי. המונח הצבאי לחטיבה שהושמדה, ירדה מהסד"כ - הוא חטיבה שחדלה לתפקד כחטיבה. אפשר לעשות את זה תוך חיסול שרשרת הפיקוד וזהו (וזה מה שקרה, עם הפגיעה במג"ד 82 והרג חפ"ק המח"ט+סמח"ט).
בא נצמד למונחים הצבאיים היבשים ולא למונחים היותר עממיים שגם גוררים איתם אמוציות מיותרות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני רק רוצה להזכיר כי גם חטיבה 25 המצרית וגם חטיבה 47 הסורית הוכרזו ככאלה ש"הושמדו". שתיהן נתגלו לאחר מכן- חטיבה 25 באיזור כברית וחטיבה 47 דרומית למובלעת- כחטיבות פעילות.

.

חטיבה 188 חטפה מכה איומה ב18 השעות הראשונות למלחמה מבחינת טנקים וכח אדם, ספק רב אם היה בנמצא בפצ"ן בבוקר וצהרי ה7 לחודש האמצעים לתגבורה. גם ללא חיסול המפח"ט החטיבה לא הייתה יכולה להתקיים למעשה כחטיבה, מקסימום ככח פלוגתי ולא יותר.
בעניין משחק המילים "הושמדה" .. "לא יכלה לתפקד" .. ההיסטוריה הוכיחה לנו שלקח זמן רב יחסית להחזירה לפעילות, כך שהמשחק לא במקום..

בעיקר כי איני מכיר לעומק את חזית הצפון במלחמת יוה"כ אומר כי במרבית המקרים מותו של המפקד מסמן מפנה משמעותי ביכולת היחידה לתפקד אם גם המחליף שלו או סגנו נהרגים.

מקובל להניח במיוחד בשריון אבל לא רק כאשר יש 2 טנקים שמפקד עליהם מ"פ - אז יש פלוגה
כנ"ל 6-7 טנקים שמפקד עליהם מג"ד אז יש גדוד - וכך היו מקרים רבים ביוה"כ

אבל כאשר יש 8 טנקים ללא מ"פ או אפילו 20 טנקים ללא מג"ד היחידה לא קיימת

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

נכון שנפילת המפקד גורמת לשינוי מהותי בפעולת הכח, אבל זה לא היה המצב בגיזרה הדרומית של רמת הגולן שם פעלה חט' 188.
הלחימה שם היתה מלכתחילה מלחמה של מחלקות טנקים - מקסימום פלוגות - הפרוסות בצורה דלילה ביותר על פני שטח נירחב.
שכן בניגוד לגיזרה הצפונית שהיתה בעיקרה גיזרת החרמונית-הבוסטר, שהיא למעשה אותה גיזרה שיש ביניהם קשר עין, הרי בגיזרה הדרומית אין קשר בין ציר כודנא לציר הנפט (ג'וחדר) או למוצב 116 (תל א-סאקי).
על כן אין משמעות לפעולה גדודית/חטיבתית, שהרי הכוחות הקטנים שהיו שם לא ביצעו - לפחות בהתחלה - שום תמרון, מלבד תנועה לרמפות וניסיון לעצור משם את שדרות הטנקים הסורים.
המח"ט והסמח"ט נהרגו כאשר הם רכובים על טנקים: הם נלחמו כמטק"ים, ולא היתה כל משמעות פיקודית על פי מעמדם.
זו היא הסיבה שהסורים נבלמו בגיזרה הצפונית, שם היו לקהלני כל הפלוגות שלו תחת ידו, וגם כאשר הוא קיבל פקודה לשלוח את פלוגת אלברט לקוניטרה, הוא קיבל במקומה את פלוגת זמיר, ויחד איתם היה גם הגדוד שתחת יאיר נפשי בבוסטר, בעוד שבגיזרה הדרומית שהיתה גיזרה גדולה יותר, היו כוחות קטנים יותר, שלחמו לחימה נואשת עד שקצרה ידם לעצור את גלי הטנקים הסורים.
גם 'התיגבור' של הגיזרה ע"י פלוגת אלי גבע לא הועילה, שהרי לפלוגה הזאת היה מ"פ שמחדליו עמדו ביחס הפוך לשחצנותו, והוא התקפל בהזדמנות הראשונה.
גם כאן, כמו במקומות אחרים, הלחימה היתה של אנשי הצוות הפשוטים והקצינים הזוטרים.

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

לחימה חטיבתית ואפילו גדודית לא צריכה להיות תלוית קשר עין. פיתחת רפיד היתה גדולה על החטיבה, במיוחד בהתחשב בסד"כ שלה ובצורה שהיא הופעלה.
אבל כאשר יש שליטה חטיבתית אפשר לקבל החלטות - נסיגה, השהיה, התקפות נגד מקומיות (כפי שבן שוהם עשה לבסוף). ידוע שחט' 7 שלחה 2 פלוגות, והיתה אמורה לשלוח עוד גדוד (החלטה שיאנוש מסמס, אבל זה סיפור לאשכול אחר). אבל מרגע שבן שוהם והחפ"ק שלו נהרגו, יחד עם פציעתו של מג"ד 82, לא היה בעל בית לגזרה. לא היה מי שיקלוט סד"כ ויכווין לחימה. הלחימה בדרום רמת הגולן לא היתה מאורגנת יותר מהלחימה של הפלסטינאים בג'נין (לדוגמה) עד שהגיעו חטיבות 679, 205 ו-9 (ואוגדה 210).

לא ברורה לי האמירה שלך על אלי גבע - הרחב בבקשה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ברגע הקריטי של הלחימה על ציר "פלא", ולאחר שמפח"ט 188 חוסל.. בעין עונה ברשת הקשר הוא יצר קשר עם יאנוש והאחרון הורה לו לנתק מגע ולחבור עימו.
יחד עם פלוגתו של גבע ניתקה מגע מהקרב פלוגה נוספת של חטיבה 7, שתי הפלוגות היו ת"פ 188.

השניה היתה של אלי צ'סנר - זה ידוע, שניהם נלחמו קרב נסיגה לכיוון נפח. היתה כאן אמירה על מחדליו של גבע (כמו גם יה-יה). אם יש כוונה להשמיץ, לפחות מן הראוי לפרט.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני מניח שאתה מתכוון ליעקב צ'סנר.

.

הפריצה הסורית העיקרית לא היתה בפיתחת רפיד, אלא צפונה ממנה, בנ.ג. 932, כלומר בשטח שבין מוצב 111 ופיתחת רפיד. היות והסורים ידעו היכן נימצאים הרמפות שלנו, הם הבינו ששם יתפרסו הכוחות, ועל כן נימנעו להחדיר את עיקר כוחותיהם על הצירים אלא בשטח הפתוח. על הצירים הם נלחמו כדי לרתק את כוחותינו, ולמנוע מהם תנועה אל עבר החדירה העיקרית.
אין ספק שהם ביצעו ניתוח קרקע נכון, וגם הלחימה שלהם היתה למופת.

אין ספק שהקמת הרמפות היתה טעות, שהרי היא קיבעה את מחשבתינו, וחייבה אותנו להתיצב רק שם, בעוד הסורים עוקפים את מערכת ההגנה הזאת.

הדבר הנכון לעשות היה לרכז את שתי החטיבות בנקודה אחת: חטיבה אחת באזור החרמונית בגיזרה הצפונית, וחטיבה שניה באזור תל פארס בגיזרה הדרומית. אז היינו פועלים על פי עיקרון המלחמה החשוב ביותר: ריכוז הכוח.
גם אם הסורים היו פורצים בנקודה מסוימת, הרי הכח המרוכז היה פורץ פנימה אל שטח האויב, ושם או שהיה עוקף את הכח הסורי ומשמיד אותו, או שהיה מבצע פריצה עמוקה אל עבר יעד אסטרטגי.
כך בדיוק פעלנו בסיני: למרות שלמצרים היו שתי ארמיות בשיטחנו, ביצענו פריצה בתוספת חציית התעלה, ועקפנו את הארמיה השניה מאחור.

באשר לפיקוד: אתה שוכח שהיה עוד מפקד בסביבה: מג"ד53 עודד ארז. עודד לא ניפגע בקרב, אבל הוא עלה על מוקש לאחר הפסקת האש ונפצע קשה, ואחרי שהחלים הוא נהרג בעת תרגיל כאשר טנק עלה על הג'יפ שלו. ביש מזל שכזה.

ובאשר לאלי גבע: קרא את סיפרו של קהלני "עז 77", שם הוא מספר על התקל שלו עם גבע, ואחד כמוך, שמכיר את הווית הצבא, יכול ללמוד מבין השורות מי הוא ומה אופיו של האיש הזה.

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

מודה שלא קראתי את עוז 77, וממקומי הנוכחי אני מצטער לומר שהגישה שלי לספר היא מאוד קשה. אני אודה לך אם תוכל לסרוק או לכתוב בקצרה על הקטע המדובר.

לגבי מג"ד 53, אני יודע שלפחות במקרה של צ'סנר הוא כלל לא הכיר את התחנה שלו - וזאת בגלל אופי החבירה לחטיבה. למעשה, צ'סנר (ואני בכוונה מדבר עליו) נשאר לבדו באיזור נפח - אני חושב שהפניה שלו ליאנוש היתה טבעית, למרות שההוראה של יאנוש היתה לא נכונה.

לבסוף - לגבי הפתרון הטקטי הנכון, לא אכנס להחלטות הנכונות או לא של הפיקוד, אוגדה והחטיבות בשעות האלה, אבל צריך לזכור שלמרות הלחימה של החברים מ-188, הסורים הגיעו לנפח בצפון ולאל-על בדרום, כך שדרום רמת הגולן היתה הלכה למעשה בידי הסורים, וחטיבות 4,9,679 שהחלו בלחימה באזור נלחמו למעשה מלמטה - גם אם היית מצליח לפרוץ בגזרה הצפונית יותר, אתה עדיין היית מאפשר שליטה מלאה בדרום רמת הגולן, איזור נפח והמורדות לכנרת. אני לא חושב שזו היתה אפשרות מתקבלת על הדעת באותו זמן.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

מפליא אותי שלא קראת את הספר. בספר מתוארת לחימת הגדוד בפרטי-פרטים, ואני בטוח שהיית רוכש כמה תובנות בכל הנוגע לשריון, לא פחות מספרי ההדרכה האמריקאים...
הקטע בנוגע לאלי גבע מופיע בעמוד 28. לצערי אין לי סורק, ואולי אחד הקוראים בעל סורק ובעל הספר יסרוק את הדפים המדוברים.

בנוגע לפעולה הטקטית הנכונה: אפשר היה לבצע פריצה בציר כודנא, לעקוף את הכפר ואת התל בעלי אותו השם, ואז לפנות דרומה עד נחל הרוקד, ולהקיף את הכח הסורי.
מצידי הסורים היו יכולים לרדת עד הכנרת - אפילו עד טבריה - בכל מיקרה הם היו מחוסלים, שהרי בפריצה קדימה היינו פוגעים במפקדות ובדרגים הלוגיסטיים שלהם, וכל השריון שלהם היה הופך להיות גושי פלדה דוממים, שהרי כח שריון זקוק לדלק ותחמושת לפחות פעם אחת ביום.
כך בדיוק קרה בדרום עם הארמיה השניה, שם לא היו להם אפילו מים לשתיה.

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

אני נמנע (עם התקציב המוגבל שלי) לקנות אוטוביוגראפיות ומעדיף ספרים יותר טקטיים ו/או היסטוריים. יש בהם יותר מדי נטיה לחיסול חשבונות והמידע שנמסר שם הוא חסר או חלקי.

לגבי ההשוואה לארמיה השניה - הארמיה השניה נמנעה מכל תמרון לאחר כשלון התקפת הנגד, וממילא הם התייצבו על קו ההגנה אותו תכננו (בהתאם למטריית הטילים). הארמיה השניה מתה מצמא בעיקר לאחר הפסקת האש. הפגיעה בדרגים של הסורים (שלא לדבר על כך שהכוח התוקף היה נופל על אוגדות העתודה) לא היתה מונעת ממנו להלחם עוד יום-יומיים עם הבטנים שלו. לו הסורים היו מצליחים להתיישב על מורדות הירדן, השליטה בצפון הרמה ופנימה לא היתה עוזרת מי יודע מה, בעיקר בגלל שלא היה לך איך לקדם ת העתודות. גם כך חטיבה 4 ו-9 נלחמו בעליה, במצב שהיה בפועל. בכלל, לצה"ל עדיף היה לו הגזרה הצפונית היתה נפרצת ולא גזרת 188.
תזכור גם שאת התקפת הנגד עשו אחרי שרוכזו 3 אוגדות בחזית הדרום. מצד שני, בגזרת רפיד בלבד היו 3 אוגדות סוריות בדרג הראשון והשני. אני לא חושב שניתן לצפות מ-2 חטיבות שריון גם להגן על גזרת רמת הגולן וגם לבצע התקפת נגד, מול 4 דיביזיות.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני לא נכנס לפרטים. ברור שהנתונים מבחינת אויב, זמן ושטח היו שונים, אבל מה שחשוב הוא העיקרון של פריצה לתוך שטח האויב באגרוף שריון מרוכז, ועצם החדירה הזאת ופגיעה במפקדות ובדרגים לוגיסטים, תוך כדי הקפתו וחסימתו, תמוטט אותו.

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

בתור אחד שקורא לא מעט ספרי מור"ק,

מומלץ מאוד - לא ידעתי עד כמה נשכחה 188 מהמור"קים. חטיבה 7 נלחמה מעט יחסית אליה וגרפה את כל יחסי הציבור לאחר המלחמה, מן הסתם משום שהחטיבה "נמחקה", כל שדרת הפיקוד נהרגה והמעט ששרדו היו עסוקים בהקמתה מחדש. הספר הזה מהווה פיצוי מסויים על "עוול" היסטורי

לא צריך להגזים גם לכיוון השני: חטיבה 7 לא לחמה "מעט מאוד" אפילו לא ביחס ל-188. חטיבה 7 לחמה כמעט עד כלות ובלמה כוחות סורים עדיפים תוך הקזת דם רב. אם בספר התגלו כשלים של מח"ט 7, אין בכך כדי למעט מלחימת החטיבה.

.

ניתוח נכון. אני מסכים כי פיזור הכוחות ואופיו, איפשרו את הפריצה הסורית בדרך בה בוצעה וההתקדמות לעבר נפח ובואכה עין זיון. אני גם סבור כי משיכת שתי הפלוגות מאיזור סידיאנה היתה מעשה בלתי אחראי. יש לזכור כי גם הייתה מפקדת אוגדה בגיזרה ועל מח"ט 7 היה לתאם איתה את המילוי מחדש של הפלוגות, כאשר אלה פנו אליו ובכל מקרה לא למשוך את הפלוגות, שהיו הכח האחרון שאמור היה לחסום את הפריצה הסורית ברגע המשבר. למזלנו, באותן שעות נכנסה חטיבה 679 לגיזרה ולצבור כוחות, טיפין- טיפין, ואגב כך לבלום את הפריצה הסורית באיזור המחצבה ודלווה.

.

המלא מחדש בוצע לפני הפגיעה בחפ"ק 188, ובאישורו.

בהתחשב בעובדה שיאנוש שלח את גד' 71 (ולאחר מכן ביטל) לסיוע ל-188 מראה שיאנוש היה מרוכז בגזרה שלו בלבד מבלי לשים את ליבו למה שקורה מדרומו.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בכל מיקרה, אסור היה שפלוגה שלמה תעשה מילוי מחדש, ותנטוש את מישמרתה.

מילוי מחדש אפשר לבצע כאשר שולחים טנק-טנק לנקודת ההספקה, או מחלקה-מחלקה לכל היותר.

בספר של קהלני מתואר המצב של פלוגת זמיר שנשאר בעמדות בלי פגז אחד בכל הפלוגה, ולמרות זאת הוא נשאר במקומו, ועצם היות הפלוגה שם, עצרה את תנועת הטנקים הסורים.

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

מסכים.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ולאחר שיאנוש הורה לגבע לחבור לשיירת הדרגים של חטיבה 7 בסביבות הר בראון, גזרתה של חטיבה 7 ודי הרחק מהתופת של הרמתניות באותה עת.
בן שוהם ז"ל באם היה בחיים באותה עת מן הסתם לא היה מאפשר תזוזה של 2 פלוגות, שהיוו חלק מכריע מהסד"כ שלו על הרמתניות דאז..

אחת הבעיות של צה”ל מאחר ולא למד את מקצוע המצביאות בצורה אקדמית,היא העדר תודעה לדבר אלמנטרי שנקרא עתודה.
אין מצב שלא תהיה עתודה ברמת חטיבה.
אם היתה, אלי גבע היה יורד למלא והופך לעתודה–זה א ב בפיקוד.

הטל ספק בכל.

עתודה ממה? עתודה מאיפא? מהאין-טנקים?

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

יש לזה תו”ל שלם.
עתודה עולה או יורדת בכמות בהתאם למצב אבל היא לעולם לא אפס.

הטל ספק בכל.

עתודה היא לעולם לא אפס? תמיד יש עתודה?

ומה יקרה כאשר המצב הוא קריטי ואתה שולח את העתודה אל הקרב? עכשיו אין עתודה שהרי העתודה נוצלה, ומה תעשה כדי שתהיה עתודה? תוציא יחידה לוחמת מהקו הראשון ותהפוך אותה לעתודה רק בגלל שכך אומר 'התו"ל' שלך?

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

התו”ל אומר שאם העתודה שלך היא 0 הפסדת את הקרב.יאנוש החזיק עתודה של מחלקה גם ברגעים הקריטים.

הטל ספק בכל.

גם מחלקה היא עתודה? נו טוב, שיהיה...

דרך אגב, המחלקה הזאת לא היתה מחלקת עתודה אלא מחלקת טנקי החפ"ק בפיקודו של קמב"ץ החטיבה.
בשלב מסוים ינוש שלח אותו לסתום איזשהוא חור, ומיד הוא נכנס לבהלה וללחץ, כפי שמספר קהלני בסיפרו.

לאחר המלחמה הוא מונה כמ"פ, ולאחר זמן מה הוא הועף ע"י יאנוש לאחר שטנק מפלוגתו התגלגל מפסגת החרמון עד למרגלותיו....

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

עתודה מטילים, בשביל זה היא קיימת. העתודה היא הדרך של המפקד להשפיע על הקרב. רק מרגע שהיא הוטלה אין יותר עתודה עד סוף האקט, בד"כ. ברגע שהלחימה מסתיימת (ולו לשעה), אתה בונה לעצמך עתודה מחדש.

יש רק בעיה אחת עם עתודה - צריך שיהיה סד"כ בשביל שהיא תהיה קיימת. במקרה של 188 זה לא היה רלוונטי די מהר.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

במצב שהיה שם, בקרבות היממה הראשונה על סביבות נפח, כשהסמח"ט והמח"ט רכובים על טנקים ונלחמים כדי לעצור את הסורים - מן הסתם המושג "עתודה" הוא די תיאורטי ולא פרקטי..

אם תרצה אוכל להפנות אותך לשיטת תחלופת הכוחות של הצבא הגרמני תחת התקפה של 100 אוגדות רוסיות ביחס כוחות של 1/16

הטל ספק בכל.

צריך להכין את העתודה מראש - והיתה כזו: חטיבה 7. רק שיאנוש רץ לגזרה עם ידוע בדיעבד של הפיקוד והותיר את הגזרה ללא עתודות. לגבי חטיבה 188, העתודה הוטלה מהר מאוד - וחסל. ההשוואה שלך לגרמנים היא לוקה: הגרמנים ויתרו על שטח ואז תקפו חזרה. באוירה בצה"ל דאז - קו המגע הוא קו עצירה, טקטיקה הזו היתה בלתי אפשרית.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ההפנייה לא תעזור, המצב כאן שונה דרסטית מהזירה המזרחית במלחמת העולם השנייה. לא נראה לי שסד"כ גרמני דומה לזה של 188 שנפרס בשטח מגע כמו זו שנפרסה 188, בלם והתמודד עם כח בכמות ועוצמה כמו זה של הסורים..
כמו שכתב לך ביטיס.. ההדגמה לא מתאימה לגזרת הגולן, אם בשל היות יישובים אזרחיים סמוך מאוד לקוו המגע - אין שטח לתמרון ואם בשל החטיבה שנמתחה לכל אורך הקו בשעות הראשונות למלחמה והתמודדה עם יחס של 1:20 בקירוב.

גנרל גוטהרד היינריצי, מפקד קבוצת ארמיות ויסלה שתפקידו היה להגן על ברלין בחזית נהר האודר חש כי כעת לא יהיה מי שיתמוך בו בשעה שידון עם היטלר בבעיות חזית האודר. חשש זה התאמת עד מהרה. היטלר סבר כי ריכוז הכוח הרוסי בחזית האודר מול ברלין אינו אלא תכסיס הטעיה וכי ההתקפה העיקרית תיערך דרומה באזור סקסוניה שהיה תחת פיקודו של גנרל פרדיננד שרנר. הוא הורה להעביר יחידות שריון מחזית האודר לפיקודו של שרנר והשאיר את היינריצי ללא כוח עתודה. כאשר פנה היינריצי לקרבס וביקש ממנו להשפיע על היטלר לשנות את החלטתו, ענה לו קרבס כי הוא לא חולק על הערכת המצב של הפיהרר.


וזה כבר היה הסוף -בשערי ברלין הוא חשב על עתודה–אם תרצו ארחיב בעניין היינריצי גדול הטקטיקנים בקרבות הגנה–שאשתו היתה יהודיה אגב.

הטל ספק בכל.

חיסול? זהו הביטוי הכי 'עדין' בלקסיקון שלך?

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

ולא התכוונתי לפגוע בכבוד הנופלים חלילה, אם זה לא היה ברור לך.

חטיבה 188 לא הופעלה נכון ע”י הפיקוד.
ברור ששעות לפני פרוץ הקרבות היה צורך לרכז אותה מערבית לקו ולא להשאיר אותה במצב בט”ש–זה בדיוק מה שעשתה 7 .

הטל ספק בכל.

החטיבה לא הופעלה נכון בגלל כשל פיקודי עמוק בפצ"ן שהחל ממפקד האוגדה ועלה מעלה. במצב שנוצר לחטיבה 188 לא הייתה ברירה - היא נועדה לעצור ולספוג את השטף הסורי.
חטיבה 7 לא הושארה מאחור בגלל גאונות אסטרטגית..פשוט בשל השחצנות הישראלית שגרסה שדי בחטיבה 188 כדי לעצור את מאות הטנקים הסוריים.

ברור למי? ברור לנו היום. בתורת הלחימה השחצנית של צה"ל דאז, היה ברור שעם "100 טנקים" נגיע לכל אחת מבירות ערב. מי שקובע שקו המגע הוא קו העצירה לא יכול לאפשר תמרון, השהיה, עתודה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אגב,הפלוגה של אלי גבע היתה צריכה להשאר בסיני לצורך גרירת גשר הגלילים–יאנוש שם
פס על הפקודה הזאת.

הטל ספק בכל.

ציטוט מהתגובה שלי עצמי:

שמחדליו עמדו ביחס הפוך לשחצנותו

צ"ל שפעולותיו עמדו ביחס הפוך לשחצנותו, כמובן.....

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

תשמע, הציניות באה כיוון שאני לא מבין לא את הטרמינולוגיה ולא את כוונת המשורר.
הייתי שמח אם מישהו היה יכול להסביר לי מה פרוש "הכרה ממסדית"
לחטיבה 188 מקום של כבוד במור"ק הצהל"ית - לפחות כמו שאני מכיר אותה - ולכן אני לא כ"כ מבין מה בכלל רוצים נציגי החטיבה הכתובים בפורום.
כשהכתיבה מלווה בפנינים מבית מדרשם של יוסי אגמון, ושיריונר מרובע, זה גם מעורר אפעס טיפה אנטגוניזם.
לכן שאלתי - ותשובה לא קיבלתי.

שלח שלום,
רגע לפני שכתבתי את תגובתי הראשונה כאן הזהיר אותי אחד מידידי הנפש שלי : "היזהר מהטוקבקים המתלהמים יש שם כאלה שישמיצו אותך ו/או אחרים בגלל תסכולים שלהם שלא טופלו, בגלל עוולות הסטוריות אחרות שלדעתם עדיין לא תוקנו, בגלל פציעות אישיות שלא הגלידו."

***
אני לא יודע מה מאלה, אם בכלל, מהווה את המרקם הגנטי של מכתבך.
ברשותך לא אכנס למלכודת קורי העכביש באמצעותה אתה מנסה לגמד את הערכים עליהם התחנך דור 73.
ובכל זאת אוסיף משפט אחד - כסף, זה לא הכרה ממסדית. כסף הוא לא האתנן שמישהו משרידי לוחמי חטיבה 188 מחפש כמזור לנשמתו.

***
שלח היקר, קח את הספר ביד, מצא לך זמן איכות להישאב עם דפיו, לימי הסגריר הרחוקים ההם. מי יודע אולי לבסוף תיווכח שאפשר גם בלי נימת ציניות וזחיחות דעת של יודעי כל - שתי תכונות שכל כך אפיינו את ההיבריס הלאומי של תקופת האימפריה שקדמה להתרסקות של אוקטובר.

שבת שלום,
אבירם

[font='Arial', 'sans-serif'][/font]

אבירם, ראשית טוב עשה חברך כשהזהיר אותך מפני המתלהמים למינהם.
שנית - אם לא תהפוך את העניין לאישי ולא תיגרר לניתוחי אופי, אולי גם תוכל לענות לעניין.
סה"כ תהיתי בקול רם לגבי כוונת המשורר, הרי החטיבה למרות כל מה שעברה לא פורקה - ובכך יש הכרה ממסדית, המח"ט קיבל צל"ש - ובכך יש הכרה ממסדית וסממני ההכרה לא מסתיימים שם.
אז אם נועד המלל לצורכי שיווק - תבורך. עם יש כוונה מאחוריו אשמח לדעת מהי.
אני קצת ציני אבל אני באמת מקווה שלא נפגעת, לא לכך כיוונתי.

לשלח

אין, כמובן, טעם להתיחס להבלים שבתגובותייך, ולכן רק אצטט פסוק מן המקורות - בתיקווה שתבין את כוונת 'המשורר':

"של נעליך מעל רגליך"...

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.

אני שמח, שלמרות שהחלטת לא להתייחס להבלים שתבגובתי, בכל זאת התיחסת.
לו רק היית מניח את האמוציות בצד, ומתייחס עיניינית היית עושה חסד גדול לכל הקוראים.

בברכה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שריונר מרובע לשלח אין, כמובן, טעם להתיחס להבלים שבתגובותייך, ולכן רק אצטט פסוק מן המקורות - בתיקווה שתבין את כוונת 'המשורר': "של נעליך מעל רגליך"...

או אולי פעם אחת תנסה להתייחס לשאלות - גם אם עוקצניות משהו כדרכו של שלח - בצורה רצינית?
מאחר ואתה לא מכיר את שלח, צא מתוך נקודת הנחה שאולי הבחור כן יודע וכן מכיר וכן למד את התחום לעומקו ולרוחבו?

לחיזוקו, אבי שהיה איש סיור במילואים ביוה"כ (בדרום, במקור מפלס"ר 7) טוען גם הוא שזה לא נכון שאין הכרה בגבורת 188.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

חבל על הזמן שלך נחמיה, אני לא יודע למה אבל אני ציפיתי שבניגוד להיגיון תהיה פה התייחסות ענינית של אנשים שמרגישים פגועים ומקופחים.

אני לא מוצא את שאלותיו של שלח עוקצניות. מטופשות - אולי כן, אבל עדיין לא גיליתי את העוקץ בהם.

אני מתפלא שאתה שואל את השאלות הללו, שהרי אתה משתתף ותיק בפורום, ואתה יודע איך אני 'מתלונן' בכל אשכול על היחס המפלה כלפי קציני שריון, כמו, למשל ההדחה של מג"ד 9 בגלל הפגיעה במחסום ארז, ולעומת זאת לא הודח מעולם מג"ד בגולני, גם לא זה שהשאיר חייל ברצועת עזה, או אלו שבגדודם היו מרידות חוזרות ונישנות, כולל נטישת מוצבים מול פני אויב.

או על הנסיון שחזר על עצמו שוב ושוב להדחיק את ביצועיהם של השריונרים במיוחד במלחמת יום כיפור.
במלחמה זו בלטו בשטח יחסי הציבור הקרבות הכושלים בחרמון ובחווה הסינית, והם הועלו על נס למרות שהצנחנים וגולני נלחמו שם (בצורה גרועה ביותר) רק יום אחד (לעומת השריון שלחם 3 שבועות!).
לעומת זאת תוארו הקרבות של השריון באופן מינורי ביותר, ובמיוחד זה של חט' 14 בקרב הצליחה - קרב שלא היה כמוהו בכל תולדות צה"ל - וחט' 188 שעצרה בגוף חייליה את הסורים.

הנה סיפור בנושא: אחד הספרים החשובים אודות מלחמת יוה"כ הוא סיפרו המונומנטלי של אורי מילשטיין "קריסה וליקחה".
אפשר לחלוק על דעותיו של מילשטיין, אבל אין מחלוקת בכל הקשור לידע שלו או לתובנותיו.
בספר זה הוא מביא את הסיפור של חיילי גדוד 50 בתל סאקי בצורה מפורטת ביותר, המתפרסת על פני עמודים רבים, וזאת למרות, שכידוע, לא ניהלו שם חיילי הגדוד קרבות גדולים.
בפגישה עם מילשטיין שאלתי: הכיצד? דווקא הקרב הלא-חשוב הזה, שאולי מרגש בתולות צעירות, ראוי היה לתשומת לב כה רבה, וזאת בשעה שממש שם בסביבה נלחמו טנקים מעטים מול שדרות השריון הסורי, בקרבות מסמרי שיער שעולה אפילו על דימיונם של תסריטאי הוליווד? הם לא היו ראויים שסיפורם יפורסם?
לא אלאה אתכם בתשובתו של מילשטיין, שהיו בה יותר תירוצים מתשובות, אבל ברור שהפירסום הזה,שבא משורות הצנחנים המומחים בפרופגנדה וביחסי ציבור מקדמא דנא, ושהצטרף לפירסומים רבים אחרים, הביא לדרגת אלוף למג"ד הכושל של הגדוד הזה שפעולותיו במלחמה מתקרבות לאפס, גם לאחר שהוא עבר לחזית המצרית.
ואם מג"ד אחד של הצנחנים מקבל דרגת אלוף, הרי 'מגיע' גם לשאר המגד"ים להיות גנרלים.

אבל לאביגדור קהלני, החייל המעוטר ביותר בצה"ל, שנלחם כל משך המלחמה, ובזכותו הסורים לא גלשו אל עמק החולה, לא 'מגיע' דרגת אלוף. הוא אינו ראוי לקידום, לא הוא ולא שריונאים אחרים.


ספק אם שיכנעתי אותך, ואני בטוח שמיד יבוא הערותיו 'העוקצניות' של מר שלח ושל אחרים, ואני אמשיך לשאת אותם על גבי הכפוף על אף הכל....

חיל השריון: אוכלים חרא. נושמים אבק. חושבים גריז. יוצאים זבל. ישנים בעמידה. נלחמים בישיבה.