לפני סיום הקדנציה כמח"ט הצנחנים, מדבר אל"מ הרצי הלוי על הכל ולא מתיפייף. "לשים סטיקר 'ישוחרר שליט' זה דבר שטחי, זה לא פשוט"

אמיר בוחבוט ועפר שלח | 4/9/2009 18:31
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_comment.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_print.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_write.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_send.gif]

אין תפקיד בצה"ל שבוגריו הגיעו בו רחוק כמו מפקד חטיבת הצנחנים. על קיר לשכתו של המח"ט תלויות תמונותיהם של ארבעה מבין תשעת הרמטכ"לים האחרונים, ורק מעטים מבין המח"טים באדום לא הגיעו לדרגת אלוף. אל"מ הרצי הלוי, שסיים החודש את הפיקוד על החטיבה, הוא מאלה שמדברים בהם נכבדות לעתיד.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/1/089/690.jpg]
אל''מ הרצי הלוי צילום: אלי דסה

הוא בן 40. גדל בבית דתי לאומי בירושלים, ולמד בבית ספר הימלפרב. ב-1985 התגייס לצנחנים, התקדם עד לתפקיד מפקד פלוגת הנ"ט החטיבתית, ואחר כך עבר לסיירת מטכ"ל, עד לפיקוד על היחידה. בשלב מסוים הוריד את הכיפה.

למעט בוגי יעלון, שכמו הלוי הגיע מהצנחנים ותפקידיו ביחידה היו עבורו סטייה זמנית ממסלול הפיקוד והקידום המרכזי של הצבא, מפקדי סיירת מטכ"ל ב-25 השנים האחרונות לא הלכו בדרכו של אהוד ברק, עמירם לוין ועוזי דיין. כמה מהם אף השתחררו מהצבא מיד לאחר שסיימו את התפקיד.

הלוי והאיש שאותו הוא מחליף בימים אלה בתפקיד ראש חטיבת ההפעלה באמ"ן, תא"ל ניצן אלון, עשויים לשנות שוב את המגמה. שניהם הכירו יחידות אחרות בצבא קודם לפיקוד על היחידה, שניהם נחשבים למפקדי שדה טובים גם במסגרות גדולות, ולא רק בעולם הייחודי של הסיירת. הלוי מסיים את הפיקוד על הצנחנים בהצלחה בלתי מעורערת. החזרה שלו לעולם המודיעין אינה מסיטה אותו ממסלול הפיקוד. אלון, שאותו הוא מחליף בפעם השנייה - הקודמת הייתה בסיירת מטכ"ל - ייכנס לתפקיד מפקד אוגדת יהודה ושומרון.

קצין בצה"ל נמדד קודם כל בלחימה, וזו של הלוי כמח"ט הייתה במבצע "עופרת יצוקה". במבט לאחור המבצע נראה לרבים כמו תרגיל בשטח כמעט ריק, צבא גדול עם עליונות מוחלטת, המתגאה בכך שגבר על אויב חלש ולא מאורגן. מזווית המפקד בשטח הדברים נראים כמובן אחרת. "לכולנו עכשיו הרבה יותר נוח", אומר הלוי, "כי 'עופרת יצוקה' הסתיים כפי שהסתיים. בוא ניזכר מה הייתה התחושה כמה שבועות לפני המבצע. במדינה, וגם בצבא חשבו שאנחנו הולכים לסיים את הסיפור הזה עם עשרות הרוגים, אם לא מאות. בעיתונים כתבו על'צבא החמאס' המאורגן והמאיים".

כתבו, כי אלה התדרוכים שיצאו מהצבא עצמו. צה"ל הוא שתיאר את החמאס במונחים קודרים ומאיימים.

"אני יודע. ברור לי גם שלהשוות את הפצמ"רים שנחתו עלינו באל-עתתרה (צפון הרצועה) להפגזות שספגו אנשים במלחמת יום כיפור זו בדיחה. אבל זה נראה כאילו זה היה קלי קלות, וזה לא נכון. אמרו לי 'תיקח בחשבון, יש בתים ממולכדים'. זה דבר כללי, שההתמודדות הפרטנית איתו היא מאד בעייתית. הסיוט שלך הוא מחלקה של 25 אנשים, שתיכנס למבנה של שלוש קומות, וחצי שעה לאחר מכן המבנה הזה יקרוס כולו. זה היה תסריט מציאותי לגמרי.

"מ"פ בחטיבה זרק רימון לתוך בית, מול החפ"ק שלנו, וכל הבית התרומם וקרס במכה אחת. מרימון יד. הוא היה ממולכד לחלוטין. עכשיו כמה בתים מצאנו ממולכדים, כמה מטענים היו ברחובות. בשכונת ה'סלטין' גילינו מעל 50 מטענים, פרושים ומוכנים בשטח של 70 מטר. אם נגמ"ש 'אכזרית' עולה עליו יש לך עשרה הרוגים. אלה עובדות, לא תחושות. ולמה כל זה לא הופעל? כי באנו בעוצמה הנכונה.

"לאחר מעשה קראתי את הדגשים שנתתי לכל המ"מים. התשובה היא שהכנסנו אנשים באווירה לוחמנית. אמרנו להם 'תיכנסו חזק'. מה זה חזק? זה, רבותיי, לא להתבייש. תשימו רתק. תפתחו באש. תתקדמו".

ראיתי צילומים של תדריך של מ"פ לחיילים לפני הכניסה לרצועה. הוא נשמע כמעט היסטרי וצעק דברים כמו "זו מלחמה! אם יש ספק אין ספק! זה או אנחנו או הם!".

"אני לא מכיר את המקרה שעליו אתה מדבר, אבל היה בזה צורך, כדי לעקור את תרבות המעצר ביהודה ושומרון. הרגשנו שאנחנו צריכים לתקן ולשנות. במעצר אתה סוגר את פינות הבית ועסוק באפשרות שהמחבל יברח. אתה לא פותח באש אם לא יורים עליך. כאן, הרעיון היה 'אל תחכו שיירו עליכם. אתם מתקיפים. אתם לא מחכים לחטוף את המטען ואז להתחיל ללכת על ארבע ולחפש את חלקי הגופות, כמו התמונות בציר פילדלפי. תמקמו חיפויים, תיכנסו אגרסיבי".

אחרי לבנון עלתה טענה שצה"ל הושפע מאד מהחשש שהרוגים בלחימה יעוררו ביקורת קשה. אתה הרגשת חשש כזה?

"גם זה תולדה של מנטליות איו"ש. שם, כשהיינו מסיימים מבצע עם הרוגים, ולא משנה כמה תשתית הטרור שפגענו בה הייתה קשה וחשובה, הגדרנו את זה ככישלון, כאי עמידה במשימה. השמירה על חיי כוחותינו נכנסה שם כחלק מהגדרת המשימה, וזה חלחל גם למקומות אחרים".

זה בלבול של הצבא או של החברה האזרחית?

"של הצבא. בכלל, לצבא אסור לקטר על החברה, בוודאי לא לצבא כמו צה"ל. הבעיה היא שלנו והפתרון הוא שלנו. יש לי הרבה ביקורת, למשל, על הקשר עם הורים. אני מקבל הרבה טלפונים. אני מחזיר שיחה לכל אחד, אם לא אישית אז דרך הרל"שית או השליש, ועונה מאד בנימוס, למרות שזה מרגיז שהורה מתקשר אליי רגע לפני שאני יוצא לתרגיל ומתחיל לנאום לי. התשובה הקבועה שלי היא 'אחרי הצבא, באוניברסיטה, גם תבוא לאסיפות הורים? לא.


אז בוא נשים את הקו לא בין הצבא לאוניברסיטה אלא בין התיכון לצבא.

"אנחנו אשמים. אנחנו צריכים להציב את הגבול. זה שהחברה לא רוצה נפגעים זה ברור. לאיש לא נעים לקום בבוקר ולראות בעיתון ידיעה על שמונה הרוגים בעזה. אבל גם זה תלוי הקשר: הקזת דם אינסופית של מטענים מעוררת מחאה, כמו שקרה עם 'ארבע אמהות'. אבל גם במלחמת לבנון השנייה וגם ב'עופרת יצוקה', אנשים קיבלו את העובדה שבלחימה יש נפגעים בהבנה".
די עם "הכי מוסרי"
לאחר "עופרת יצוקה" התפרסם שהצנחנים בפיקודו של הלוי לקחו בשבי אנשי חמאס במספר כפול כמעט פי עשרה משל חטיבות אחרות. זוהי עדות מספרית למה שעולה מהסיפורים מהשטח: הרוח שהשרה על פקודיו הייתה ממושמעת הרבה יותר ומתלהמת הרבה פחות מאשר בכמה יחידות אחרות.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/016/993.jpg]
מח''ט הצנחנים אל''מ הרצי הלוי בשטח רצועת עזה. צילום: אמיר בוחבוט


מעט מאד מן הסיפורים שהתפרסמו מאז על יד קלה על ההדק, ביזה או השחתה נגעו לצנחנים. "אני לא אוהב את ההגדרה 'אנחנו הצבא הכי מוסרי'", אומר הלוי. "אני בכלל לא אוהב את המילה 'הכי'. קל מאד לסתור את זה. אבל אני חושב שאנחנו צבא שמתמודד עם אתגר מוסרי מאד מורכב, ואני חושב שבחרנו בדרך אחרת להתמודד איתו.

"פגשתי הרבה אנשי צבא מהעולם, למדתי איתם. רוב הדילמות שאנחנו מתלבטים בהן לא קיימות עבור קצין בצבא מערבי אחר. אצלם, מקרה כמו שכונת ה'סלטין' היה זוכה לטיפול אווירי מאסיבי, אחריו לריכוך ארטילרי ומרגמות, ורק אחר כך דורך שם החייל הראשון, אם בכלל. אנחנו פגענו בעיקרון ההפתעה, כדי להודיע לאזרחים שאנחנו הולכים להיכנס לשם.

"במלחמה קורים דברים. היו מקרים של לקיחת רכוש גם בלבנון, אבל דברים אחרים תפסו את הכותרות. ברור שלקחו דברים מבתים. ברור שפגעו ברכוש, לא תמיד על פי צורך מבצעי. זה קורה. אבל תסתכל על האינתיפאדות, על מלחמת לבנון הראשונה, על מבצע ליטני. זה תמיד היה, תמיד יהיה. לפני 300 שנה, בכל העולם המילים 'כיבוש' ו'ניצחון' כללו גם אונס ורצח. פעם זו הייתה מלחמה. היום, לשמחתי, זה השתנה.

"השאלה היא כמה אתה שולט בחיילים שלך. אצלנו היו מפקדים שאמרו לחייל 'אתה לא תילחם איתנו, כי לא שלטת על עצמך'. לא ירי על אנשים. חיילים שירו סתם על קיר של בית. בבוקר הראשון שנכנסנו, חיילים ציירו מגן דוד על קיר של מסגד, וכתבו כמה דברים. באמצע הלחימה, פצמ"רים נופלים מסביב, המג"ד הכריח אותם לחפש צבע ולצבוע את הקיר חזרה. זה מסר, שדברים כאלה לא יהיו פה בלחימה".
משהו לא מאוזן
אחרי "עופרת יצוקה" הורה הלוי לקציני החטיבה לכתוב את הביקורת שלהם על מה שהתרחש במבצע, דף אחד לכל קצין. "חלק מהקצינים כתבו שהרגע המתסכל ביותר עבורם היה כששמועה שהתרוצצה אצלנו באחד הלילות, לפיה גלעד שליט שוחרר, הוכחה כלא נכונה. הם אמרו שכשנודע שזה לא נכון, הרגישו שהאמביציה שלהם מתרוקנת ממש.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/757/231.jpg]
החייל החטוף גלעד שליט צילום רפרודוקציה: אלכס רוזקובסקי


"בהרבה מאד שיחות עם חיילים ומפקדים שואלים אותי על שליט. לפני שבועיים דיברתי עם המפקדים של מחזור גיוס חדש בבסיס הטירונים. המסרים שלו עסקו בצורך להילחם על כל חייל. כשסיימתי לדבר ביקש אחד מהמ"כים לשאול שאלה. 'אתם מדברים על מלחמה על כל חייל', אמר, 'אבל יש לנו חייל, שהשארנו אותו שם'. זה לא היה קשור ישירות לנושא, אבל מראה כמה עניין שליט מציק לחיילים. עניתי שאני לא יכול לנקוט עמדה בעניין העסקה. אני חושב שמי שצריך להחליט, שיחליט".

למה לא לענות לחייל כזה "כן, קיימת גם אפשרות שתיפול בשבי, ואי אפשר לעשות מכל מקרה כזה טירוף לאומי?

"כל מי שמתגייס ונלחם יכול להיהרג או ליפול בשבי. התובנה הזו, הנכונות הזו, היא אחד הדברים הקשים והיפים בשירות קרבי. ב'עופרת יצוקה' צפיתי בכוחות שלי נעים ברחוב, ויורים עליהם. אתה רואה אותם צועקים, מחפים אחד על השני, ואתה נשען על הקיר ואומר 'זה מחזה מדהים'.

"מצד שני, נכון שיש בהתייחסות לעניין שליט משהו לא מאוזן. אם הוא היה נהרג באותו יום, לא היינו זוכרים את שמו יותר מאשר את שמותיהם של 22 אלף חללים במערכות ישראל השונות. אבל מה לעשות, העובדה שמישהו חי ומוחזק על ידי האויב גורמת לנו לנהוג אחרת.

"אני לא מתבייש לומר לחיילים: 'תיקחו בחשבון שזה חלק מהמקצוע שלנו'. זה יכול לקרות. צריך לזכור שיש לעניין הרבה צדדים. בשנה הראשונה שלי כמח"ט גזרת מנשה יצאו מהגזרה שלה הייתי אחראי, ג'נין, כמה מחבלים מתאבדים. מעל 40 אזרחים ישראלים נהרגו כתוצאה ממתאבדים שעברו דרך הגזרה שלי.

כל תשתית הג'יהאד האיסלאמי, שהציבה לנו אתגרים קשים בצפון השומרון בזמן ההוא, הורכבה ממשוחררי עסקת אלחנן טננבאום. גם את זה צריך לומר, וצריך לדעת למה אנחנו הולכים אם תהיה עסקה בעניין שליט. מי שתפקידו להחליט, שיחליט. אבל חייבים להבין שלשים סטיקר על האוטו, 'ישוחרר רון ארד' או 'ישוחרר גלעד שליט', זה דבר שטוח. זה לא כל כך פשוט".
בלי טפיחות על השכם
לפני כמה חודשים, בעצרת של הצנחנים, יצאו כמאה חיילים וקצינים מהאולם בעת שמקהלה צבאית שרה, משום שלא רצו לראות בנות שרות. הסיפור הזה מדהים את כל מי שזוכר שמדובר באותה חטיבה שלוחמיה קידמו פעם את הרב גורן ברימוני עשן. יש בו כדי להמחיש את השינוי הדמוגרפי העמוק שצה"ל עובר ושבא לידי ביטוי גם במעורבותם העמוקה של רבנים צבאיים ולא צבאיים בקרב הכוחות.



[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/646/210.jpg]
חיילים מתפללים ברצועת עזה ap


להלוי, שכאמור בא מעולמם של חובשי הכיפה, יש כמה דברים מעניינים במיוחד לומר בעניין. "אני חושב שכל עיוות של עקרון צבא העם, שמגייס אליו את כולם, אמור להדאיג אותנו. הצבא צריך לשקף את התפלגות האוכלוסייה באופן סביר, וכל עיוות מצביע על תופעה חברתית לא טובה.

"היום יש עיוות, והוא לא יכול לשמח אף אחד. האוכלוסייה הדתית לא יכולה לטפוח לעצמה על השכם ולהגיד 'איזה יופי, החלק שלנו בקרב החיילים והמפקדים הקרביים עולה', כי זה לא טוב לאף אחד. הרווח בטווח הקצר הוא סכנה גדולה בטווח הארוך.

"האם זה משפיע על מוסר הלחימה? חד משמעית לא. יש לי מ"פים מאמינים מאד, וגם מג"דים. יש לי מ"פים שמתגוררים ביהודה ושומרון. אחד שפונה מביתו בהתנתקות. ואני אומר לך שלא מצאתי רבב בעשייה המוסרית של האנשים האלה.

"אבל יש לנו בעיה. שרשרת הפיקוד יכולה להתעמעם על ידי גורמים חיצוניים. אני אומר למ"פים שלי: 'אם אתה חושב לכשיוטל עלינו לפנות יישוב לבקש ממני להפסיק להיות מ"פ, אז תפסיק להיות מ"פ כבר עכשיו'. אני מעדיף לטפל בדברים האלה מראש. אני יודע מי האיש, איפה הוא גר, מה דעותיו. אני מעריך אותו ויודע לנהל איתו שיחה בוגרת על הדברים האלה. למה לא? מקסימום עשינו שיחה תיאורטית. לא צריך להיבהל מזה. ואני מקווה שהצבא לא ייקרא לעשות משימות כאלה".

הייתה מעורבות של רבנים בתוך הכוחות ב"עופרת יצוקה"?

"לא בלחימה. הרב הצבאי הראשי, הרב רונצקי, הסתובב אצלנו בלחימה ועשה עם גדוד 890 שבת בשטח. אליי הוא הגיע רק לשיחה של כמה דקות. המ"מים והמ"פים היו מאד שבעי רצון שהגיע. אני בעד. נכון לנו כמדינה לחזק את הקשר עם המסורת היהודית, ואני מבדיל בין מסורת לאמונה. אמונה היא עניין אישי. מסורת צריך לדעת. יש לנו יותר מדי אנשים שלא יודעים מי היה פה ומה היה פה".

כאמור, בקרוב יתחיל הלוי את תפקידו כרח"ט ההפעלה באמ"ן, תפקיד שנוצר אחרי מלחמת לבנון השנייה ואלון היה הראשון ששימש בו. בהכללה, אפשר לומר שהתפקיד נועד ליצור אינטגרציה טובה יותר של המודיעין והפעולה של הצבא. התפקיד מחזיר את הלוי לעולם שבו תפקד יותר מעשור; כמו כן, לא פחות מזה, הוא נותן לו מנוחה מתפקידי הפיקוד, שאותם מילא באופן רצוף בעשור האחרון. "זה שינוי גדול מאד", הוא מודה. "לא להיות מח"ט שיוצא מהבית ביום ראשון ומקווה שמתישהו השבוע יוכל לבוא ללילה, אלא לדעת שתחזור עוד היום, דרך הפקקים. יש לי הרבה שינויים לעכל".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/...&loc=2&tmp=4790