06-04-2005, 14:13
|
|
|
חבר מתאריך: 08.03.05
הודעות: 38
|
|
שיר שכתבתי.
הדמעות זולגות
ואת עוצרת בעדן,
רוצה לברוח,אבל לא יכולה
רוצה ללכת,ולא לחזור
רוצה להעלם, ולא לסבול.
והדמעות שוב חוזרות
אבל אסור לך לבכות
השמש זורחת,והכל מלא אור
אבל אצלך הכל אחרת,הכל שונה
הכל נראה פתאום אפור,חשוך,
בלי דרך יציאה.
ואת רוצה ללכת,ולא לחזור...
ללכת לעולם אחר,לעולם טוב יותר
רק פה,את לא רוצה להיות.
רוצה רק לברוח,לא להיות פה יותר
אולי שם..אולי..יהיה טוב יותר.
אבל הכל אשליות,ושאלות בלי תשובות
אין דבר כזה עולם טוב,אולי רק בחלומות.
במכניקה אז לא היתי שיעור שעבר וילד אחד נגע לי בדברים ולקח לי משהו שהכנתי והרס לי משהו שהכנתי.וכאילו מה אפחד לא היה שם כדי להגיד לו להפסיק? לקחת לו את זה? כולם היו שם.אבל למה שיהיה אכפת למישהו? למה? למה שיגידו לי שהיו שיעורים? למה שיעזרו לי בכלל? כולם צבועים! אני לא עוזרת לאפחד.לא דואגת לשלומו של אפחד.נמאס לי.רק לניצן ומריה אני אדאג. האחרים מצידי ימותו זה לא מעניין אותי. לא אכפת לי שהוא הרס לי את העבודה..אכפת לי מזה,שכולם היו שם! ולאפחד פשוט לא היה אכפת שהרסו לי את העבודה.אפילו אמרו לי שהרסו לי את העבודה.אבל אפחד לא לקח את זה ממנו.לאפחד לא אכפת שיהרס.ככה נראה העולם.כולם צבועים.אגואיסטים.מגעילים.
_____________________________________
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://tinypic.com/21y3xf]
|